(ב) פדנה -
כמו לפדן:
ביתה בתואל -
לבית בתואל.
כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה:

(ג) ואל שדי -
מי שדי בברכותיו למתברכין מפיו יברך אותך:

(ד) את ברכת אברהם -
שאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, (שם כב יח) והתברכו בזרעך. יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך, ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך:

(ה) אם יעקב ועשו -
איני יודע מה מלמדנו:

(ז) וישמע יעקב -
מחובר לעניין של מעלה וירא עשו כי ברך יצחק וגו' וכי שלח אותו פדנה ארם, וכי שמע יעקב אל אביו והלך פדנה ארם וכי רעות בנות כנען, והלך גם הוא אל ישמעאל:

(ט) אחות נביות -
ממשמע שנאמר (לעיל כה יג) בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות?
אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נישואיה והשיאה נביות אחיה.

ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק בן שישים ושלש שנים, שהרי ישמעאל בן שבעים וארבע שנים היה כשנולד יעקב, ארבע עשרה שנה היה גדול ישמעאל מיצחק, ויצחק בן שישים שנה בלדת אותם הרי שבעים וארבע, ושנותיו היו מאה שלושים ושבע, שנאמר (שם יז) ואלה שני חיי ישמעאל וגו', נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן שישים ושלש שנים היה.

ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן, שהרי לא שהה בבית לבן שלפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשרה שנה, שנאמר (שם לא מא) עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ושכר הצאן משנולד יוסף היה, שנאמר (שם ל כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', ויוסף בן שלשים שנה היה כשמלך, ומשם עד שירד יעקב למצרים תשע שנים, שבע של שובע ושתיים של רעב, ויעקב אמר לפרעה (שם מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה.

צא וחשוב ארבע עשרה שלפני לידת יוסף, ושלשים של יוסף, ותשע משמלך עד שבא יעקב הרי חמישים ושלש, וכשפירש מאביו היה בן שישים ושלש הרי מאה ושש עשרה, והוא אומר שלשים ומאת שנה, הרי חסרים ארבע עשרה שנים הא למדת שאחר שקבל הברכות נטמן בבית עבר ארבע עשרה שנים.
(אבל לא נענש עליהם בזכות התורה, שהרי לא פירש יוסף מאביו אלא עשרים ושתים שנה דהיינו משבע עשרה עד שלשים ותשע כנגד עשרים ושתים שפירש יעקב מאביו ולא כבדו, והם עשרים שנים בבית לבן, ושתי שנים ששהה בדרך, כדכתיב (להלן לג יז) ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות.

ופירשו רבותינו ז"ל מזה הפסוק:

ששהה שמונה עשר חדשים בדרך, דבית הוה בימות הגשמים וסכות הוה בימות החמה, ולחשבון הפסוקים שחשבנו לעיל משפירש מאביו עד שירד למצרים שהיה בן מאה שלשים שנים, שם אנו מוצאים עוד ארבע עשרה שנים, אלא וודאי נטמן בבית עבר בהליכתו לבית לבן ללמוד תורה ממנו, ובשביל זכות התורה לא נענש עליהם ולא פירש יוסף ממנו אלא עשרים ושתים שנה, מידה כנגד מידה):

על נשיו -
הוסיף רשעה על רשעתו, שלא גירש את הראשונות:

(י) ויצא יעקב -
על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל, הפסיק העניין בפרשתו של יעקב וכתיב (לעיל כח ו) וירא עשו כי ברך וגו', ומשגמר חזר לעניין הראשון:

ויצא יעקב מבאר שבע -
לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו?
אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א ז) ותצא מן המקום, האמור בנעמי ורות:
וילך חרנה -
יצא ללכת לחרן:

(יא) ויפגע במקום -
לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כב ד) וירא את המקום מרחוק:
ויפגע -
כמו (יהושע טז ז) ופגע ביריחו.
(שם יט יא) ופגע בדבשת.

ורבותינו פירשו:
לשון תפילה

כמו (ירמיה ז טז) ואל תפגע בי, ו

למדנו

שתקן תפלת ערבית.
ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל,

ללמדך

שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא ב):

כי בא השמש -
היה לו לכתוב ויבא השמש. כי בא השמש, משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם:

וישם מראשותיו -
עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

וישכב במקום ההוא -
לשון מיעוט באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה:

(יב) עולים ויורדים -
עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו:

(יג) ניצב עליו -
לשמרו:

ואלוהי יצחק -
אף על פי שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתוב אלוהי פלוני, משום שנאמר (איוב טו טו) הן בקדושיו לא יאמין, כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו וכלוא היה בבית, והרי הוא כמת, ויצר הרע פסק ממנו:

שכב עליה -
קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו:

(יד) ופרצת -
וחזקת, כמו (שמות א יב) וכן יפרוץ:

(טו) אנכי עמך -
לפי שהיה ירא מעשו ומלבן:
עד אשר אם עשיתי -
אם משמש בלשון כי:
דברתי לך -
לצרכך ועליך, מה שהבטחתי לאברהם על זרעו, לך הבטחתיו ולא לעשו, שלא אמרתי לו כי יצחק יקרא לך זרע, אלא כי ביצחק, ולא כל יצחק.

וכן כל לי ולך ולו ולהם הסמוכים אצל דיבור, משמשים לשון על, וזה יוכיח, שהרי עם יעקב לא דיבר קודם לכן:

(טז) ואנכי לא ידעתי -
שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה:

(יז) כי אם בית אלוהים -

אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא: הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה, וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף, נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים.

וכלפי שאמרו רבותינו שאמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה.

ועוד אמרו:

יעקב קראה לירושלים בית אל וזו לוז היא ולא ירושלים.
ומהיכן למדו לומר כן?
אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא ב), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום.
[ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם, איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צא ב),
וקרא מוכיח וילך חרנה, כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ]:

מה נורא -
תרגום:

מה דחילו אתרא הדין. דחילו שם דבר הוא, כמו סוכלתנו, וכסו למלבש:

וזה שער השמים -
מקום תפילה לעלות תפלתם השמיימה.

ומדרשו:

שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה:

(כ) אם יהיה אלוהים עמדי -
אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי, כמו שאמר לי (פסוק טו) והנה אנכי עמך:
ושמרני -
כמו שאמר לי (פסוק טו) ושמרתיך בכל אשר תלך:
ונתן לי לחם לאכול -
כמו שאמר (פסוק טו) כי לא אעזבך, והמבקש לחם הוא קרוי נעזב, שנאמר (תהילים לז כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם:

(כא) ושבתי -
כמו שאמר לי (פסוק טו) והשיבותיך אל האדמה:
בשלום -
שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן:
והיה ה' לי לאלוהים -
שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי, כמו שנאמר (פסוק טו) אשר דברתי לך, והבטחה זו הבטיח לאברהם, שנאמר (שם יז ז) להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך:

(כב) והאבן הזאת -
כך תפרש וי"ו זו של והאבן, אם תעשה לי את אלה, אף אני אעשה זאת:

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' -
כתרגומו:

אהי פלח עלה קדם ה'.

וכן עשה בשובו מפדן ארם, כשאמר לו (לקמן לה א) קום עלה בית אל, מה נאמר שם (שם יד) ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך.