ילמדנו רבנו:
ההורג את הנפש בשגגה להיכן היה גולה?

כך שנו רבותינו:

ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט לשלש הערים שבעבר הירדן ושלש שבארץ כנען.

ויעקב אבינו גלה לחרן, בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, מכוון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום.

א"ר אבהו בשם ר"ש בן לקיש:
כיון שראו האבנים, שהיו תחת מראשותיו כבודו של הקדוש ברוך הוא, נמחו כולם ונעשו אבן אחת.

מנין?
שעד שלא ישן כתיב: ויקח מאבני המקום אבנים הרבה.
כיון שננער, כתיב: ויקח את האבן אבן אחת:


ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו א"ר שמואל בר נחמן:
אלו שרי אומות העכו"ם.

דא"ר שמואל בר נחמן:
מלמד, שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב:
שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד,
ושל מדי חמישים ושנים,
ושל יון מאה ויורד,
ושל אדום עלה ולא ידע כמה.
באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין לו ירידה?!
א"ל הקדוש ברוך הוא: (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי, משם אני מורידו, שנאמר: (עובדיה א) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאם ה'.

א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ור' שמואל בן יוסינה:
מלמד, שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו,
שרה של בבל עולה ויורד,
ושל מדי עולה ויורד,
ושל יון עולה ויורד,
ושל אדום עולה ויורד.

א"ל הקדוש ברוך הוא ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה?
באותה שעה נתיירא אבינו יעקב, ואמר: כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה.
א"ל הקב"ה: אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה.

ר' שמואל בן יוסינה היה דורש:
(תהלים עח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו.
א"ל הקדוש ברוך הוא: אילו עלית והאמנת, לא הייתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכויות בעוה"ז, במסים, ובארנוניות, ובגולגליות.
א"ל יעקב: יכול לעולם?
א"ל: אל תירא עבדי יעקב, אל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מארץ מגליא מאספניה ומחברותיה, ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד, מאדום כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הפיצותיך שם באומות העולם, שהן מכלין את שדותיהן.
אבל ישראל שאין מכלין את שדותיהן ואותך לא אעשה כלה, אלא מייסרך בייסורין בעולם הזה, בשביל לנקותך מעונותיך לעתיד לבוא, לכך נאמר: ויחלום:


ויצא יעקב,
זה שאמר הכתוב: (תהלים צח) כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך.

אמר ר' מאיר:
עשה אדם מצווה אחת מוסרין לו מלאך אחד.
עשה שתי מצות מוסרין לו שני מלאכים.
עשה מצות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה, שנאמר: כי מלאכיו יצווה לך לשמרך וגו'.

ולמה?
כדי לשומרו מן המזיקין, שנאמר: יפול מצדך אלף וגו'.

ומה הוא יפול?
משלימין לו, כענין שנאמר: (ד"ה א יב) וממנשה נפלו על דוד, ורבבה מימינך.

אמר רבי יצחק:
למה מן הימין רבבה ומן השמאל אלף?
לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה, מפני ששמו של הקב"ה כתוב בתפילין ונתון בשמאל, שנאמר: (דברים י) וקשרתם לאות על ידך.

א"ר אבהו בר חנינא:
לא כתיב יהא מצדך, אלא יפול, שמאל שאינה פשוטה במצות כמו הימין אינה מפלת, אלא אלף מזיקין, אבל ימין שהיא פשוטה במצות מפלת רבוא מזיקין, לכך כתיב: כי מלאכיו יצווה לך.

וילך חרנה
זו אחד מארבע קפיצות שקפצה הארץ:
אחת בימי אברהם: (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה.
ואחת לאליעזר, שנאמר: (שם כד) ואבוא היום אל העין.
ואחת בימי דוד, שנאמר: (תהלים ס) בהצותו את ארם נהריים ואת ארם צובה, וזאת ויצא יעקב מבאר שבע.
וכן דוד אומר: (שם ) הרעשת ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה.
מלמד, שהקפיץ הקדוש ברוך הוא את הארץ ליואב ולאבישי ולצבא המלחמה.

וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים וגו',
אמר ר' ברכיה:
בכל מה שתבע יעקב מן הקב"ה השיבו.
אמר: אם יהיה אלוהים עמדי,
השיבו: והנה אנכי עמך.

אמר: ושמרני.
השיבו: ושמרתיך בכל אשר תלך.

אמר: ושבתי בשלום.
השיבו: והשיבותיך.

אמר: ונתן לי לחם.
ולא השיבו על הפרנסה.

אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מבטיחו על הלחם, מהו מבקש ממני עוד?
לפיכך, לא הבטיחו על הלחם.

ורבנן אמרי:
אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך, ואין כי לא אעזבך אלא לחם, כמה דאת אמר: (תהלים לז) לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.