ראב"ע לפרשת נח פרק יא

[יא, א]
שפה אחת -
בפתח קטן תחת האל"ף, כשהוא מוכרת ואם היא נסמך יבוא בפתח גדול.
ובספר הדקדוק ביארתי למה חסר דל"ת אחת. והפלגה הייתה נראת משקול הדעת, כי אחר מאת שנה אחר המבול הייתה.

ונקרא פלג כי בעת הולדו נפלגה הארץ, כתרגום ארמית חצי.
וכמוהו: פלגי מים, הם חלקי המים שהנהר יחולק.
וכן: אי כבוד.
גם עמנואל שהוא בן הנביא.
גם דברי סדר עולם נכונים ועליו נסמוך וא"כ הוא היה אברהם מבוני המגדל.
ואל תתמה, כי נח ושם היו שם, כי לא מת שם עד שהיה יעקב אבינו בן חמישים ויותר.

וטעם שפה אחת - לשון אחת.
והקרוב אלי, שהיה לשון הקדש ושם אדם וחוה וקין גם שת ופלג לעדים.

וטעם דברים אחדים
בעבור שימצא היום בכל לשון דברים שלא יבינום כל אנשי הלשון, ובימים ההם דברי חכם וכסיל היו אחדים, והם רבים מגזרת אחד.

[יא, ב]
וזה שאמר הכתוב: בנסעם מקדם –
לאות כי הרי אררט במזרח.

וטעם וימצאו בקעה
שבקשו מקום טוב לבנות מדינה, עד שמצאו זאת הבקעה.
ופירוש בקעה - ערבה ישרה הפך הרכסים.
וכן: כבהמה בבקעה תרד.
ויתכן שהיא בין הרים וכאילו נבקעו בתוך.

[יא, ג]
נלבנה -
מגזרת לבנים, ואע"פ שהחבור עם מ"ם לשון נקבות הן, כמו נשים ופלגשים.
והנה שרפו הלבנים עד שעמדו, וזהו הבנין התקיף שלא ימס במים ולא באש.

ותהי להם הלבנה לאבן -
תחת אבן.

והחמר -
תחת טיט, ופירשו כמשמעו בלשון ישמעאל.

ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים, גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו וכלם היו סרים אל משמעתם כי בניהם היו.
והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהלה, לדעת מקום העיר להולכים חוצה כרועי המקנה, גם יעמד שמם אחריהם כל ימי המגדל וזהו שאמר הכתוב: ונעשה לנו שם.

[יא, ד]
ומלת הבה
כמו תנה ושרשו יהב, והעד: השלך על ה' יהבך, ובעבור שידברו בה הרבה תמצא כן לשון רבים: הבה נתחכמה.
גם לנקבה הבה נא אבא אליך.
ואל תתמה על מלת וראשו בשמים. כי הנה כן דבר משה: ערים גדולות ובצורות בשמים ואלה הבונים ראו בעצתם שלא יפרדו, והשם לא יעץ כן והם לא ידעו.

[יא, ה]
ומלת וירד ה'
בעבור שכל מעשה התחתיים תלויים הם בכח הגבוהים ומהשמים יתכנו כל העלילות, על כן נקרא השם רוכב שמים היושבי בשמים. וכדרך לשון בני אדם אמר הכתוב וירד.

[יא, ו]
ויאמר ה' הן עם אחד -
זה הדבר אמר למלאכים. וזה טרם וירד, וטעמו ירד בעבור שאחר כן.

עם אחד -
שיש להם דת אחת, כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה, גם כן בהשתנות הלשון. על כן ציווה מלך מדי ופרס ומדבר כלשון עמו.
ונפתח ה"א החלם בפתח גדול, בעבור החי"ת שהוא אחריו.
וכן: החלותי.

ומלת יבצר -כמו ימנע וכמוהו: ערים בצורות. וזה הטעם אם אעזבם יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם.

ומלת יזמו, כמו זממו והם שני שרשים.

[יא, ז]
הבה נרדה -
דבור השם עם המלאכים.

ומלת ונבלה שם שפתם
כל המדקדקים אומרים שהוא מבנין נפעל. וכמוהו ונבקה רוח מצרים.
וכן: אבלה נבלה וזה רחוק.
כי מה טעם נרד ותתבלבל לשונם ולשונם לא נבלה בעבור הירידה, רק ונבלה כמו ונעשה. והראיה שאמר בסוף: כי שם בלל ה' וזה דקדוקו הוא מבנין הפעיל. והיה ראוי להיותו שלם ונבלילה. ובבילוע הכפל ונבלה על משקל: ונסבה את ארון ה,' ובחסרון הכפל ונבלה שם.
ויפה תרגמו הזקנים ואבלה תחת ונבלה.
ואילו היה כדברי המדקדקים למה חסרו הנו"ן?!

ויש אומרים:
שנהפך לבם לשנוא זה את זה וכל אחד חידש לשון.

ויש אומרים:
כי המלמד לאדם דעת שכחם דעת לשונם.

והנכון בעיני, שנפוצו משם ואחר שנפוצו מלך נמרוד על בבל וקמו מלכים אחרים ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון. והשם הפיצם והוא טוב להם וכן אמר: ומלאו את הארץ:

[יא, ח]
וטעם ויחדלו לבנות העיר-
להשלימה, כי כבר בנו קצת העיר וקצת המגדל, כי כן כתוב: אשר בנו בני האדם, או יהיה פירוש אשר בנו בני האדם במחשבתם.
וכן: וילחם בישראל, על בלק.
והראשון נכון בעיני.


[יא, ט]
בבל -
שתי מלות ואל"ף חסר.
וכן: בגד ובמה:

[יא, י]
ופירוש שנתים-
בפסוק: אחי יפת הגדול.
ויתכן שנקרא פלג. בשם הזה ביום שנאסף.
כי שם חי ת"ק שנה אחר המבול,
וארפכשד תל"ח שנה,
ושלח בנו תל"ג,
ועבר בנו תס"ד,
והנה כל ימי פלג רל"ט שנה,
והנה הם חצי ימי אבותיו.
גם רעו בנו חי אחריו כמספר שני פלג,
וגם שרוג קרוב מהם.
וזה הכלל: אין אחר פלג מי שחיה רל"ט שנה כמו פלג, כי אם בנו לבדו.

ויש אומרים:
כי שבעים היו בוני המגדל ועל כן נפוצו לשבעים לשונות, וכשאתה סופר בני שם, גם בני יפת, גם בני חם, תמצאם שבעים. וזה איננו נכון כי פירוש כפתורים ופתרוסים, איננו שני אנשים. ועוד שלא הביא במספר נח ובניו.
ועל דעת סדר עולם יהיו לאלפים ורבבות בוני המגדל.

[יא, כו]
ואברם -
נולד במקום נקרא אור כשדים.
וכמוהו על כן באורים כבדו ה'.
והקרוב שהיה לו שם אחר, כי כשדים מבני נחור אחי אברם, רק משה כתב השם הנודע בימיו. והעד כי שם נולד אברם ששם מת הרן אחיו, וכתוב בארץ מולדתו.
ויתכן שאור עשו הכשדים במקום הנזכר ונקרא כן, כמו: אשר אור לו בציון.

[יא, כח]
וטעם על פני –
לפני אביו, שמת ואביו רואה וכמוה: על פני אהרן אביהם.

[יא, כט]
והזכיר שם אשת נחור, להודיע ייחוס רבקה ורחל ולאה.

וקדמונינו ז"ל אמרו:
שיסכה היא שרה, ואם קבלה נקבל.

והאומרים, כי אברהם היה עיקר ולא שרה, אמרו הפך הכתוב והעד ישמעאל בנו.

ובני קטורה -
והאומרים
כי שרה הייתה אחות אברהם איננו ישר בעיני זה הטעם.
ואלו היה כן, היה הכתוב אומר: ויקח תרח את אברהם בנו ושרי בתו אשת אברם בנו, ג"כ אלו הייתה אחות לוט היה הכתוב אומר: ואת שרי בת בנו, כאשר כתב על לוט.
ויתכן שנחור בנו הלך בתחילה אל חרן או בא אחר אביו.

והנכון בעיני שפרשת לך לך שאמר השם לאברם קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח. וכמוהו בתורה באחד לחדש השני בשנה השנית, ואחר כן בחדש הראשון בשנה השנית והעד שאמר הכתוב ללכת ארצה כנען. וכאשר בא תרח אל חרן ישר המקום בעיניו וישב שם וימת, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

חסלת פרשת נח

הפרק הבא    הפרק הקודם