(א) אני אל שדי -
אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון, וכן כל מקום שהוא במקרא פירושו די יש לו, והכל לפי העניין:
התהלך לפני -
כתרגומו:

פלח קדמי, הדבק בעבודתי:

והיה תמים -
אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל ניסיונותיי.

ולפי מדרשו:

התהלך לפני במצוות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני.

דבר אחר:
והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמישה אברים:
שתי עיניים,
שתי אוזניים,
וראש הגויה שאוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתיים ארבעים ושמונה כמניין אבריך:

(ב) ואתנה בריתי -
ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצווה זו:

(ג) ויפול אברם על פניו -

ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש ניצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נופל וגלוי עיניים. בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:

(ה) כי אב המון גויים -
לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהייתה בו בתחילה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:

(ו) ונתתיך לגוים -
ישראל ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשרו עליו:

(ז) והקמותי את בריתי -
ומה הוא הברית?
להיות לך לאלוהים:

(ח) לאחוזת עולם -
ושם אהיה להם לאלוהים, אבל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה:

(ט) ואתה -
וא"ו זו מוסיף על עניין ראשון אני הנה בריתי אתך, ואתה הוי זהיר לשמרו.
ומה היא שמירתו?
(פסוק י) זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם וגו':

(י) ביני וביניכם וגו' -
אותם של עכשיו:
ובין זרעך אחריך -
העתידין להוולד:
המול -
כמו להימול כמו שאתה אומר עשות, כמו לעשות:

(יא) ונמלתם -
כמו ומלתם והנו"ן בו יתירה ליסוד הנופל בו לפרקים, כגון נ' של נושך ונ' של נושא.
ונמלתם, כמו ונשאתם.
אבל ימול לשון יפעל, כמו יעשה, יאכל:

(יב) יליד בית -
שילדתו השפחה בבית:
ומקנת כסף -
שקנאו משנולד:

(יג) המול ימול יליד ביתך -

כאן כפל עליו ולא אמר לשמונה ימים,

ללמדך

שיש יליד בית נמול לאחר שמנה ימים, כמו שמפורש במסכת שבת (דף קלח ב):

(יד) וערל זכר -
כאן למד שהמילה באותו מקום שהוא ניכר בין זכר לנקבה:
אשר לא ימול -
משיגיע לכלל עונשין ונכרתה, אבל אביו אין ענוש עליו כרת אבל עובר בעשה:
ונכרתה הנפש -
הולך ערירי ומת קודם זמנו:

(טו) לא תקרא את שמה שרי -
דמשמע שרי לי ולא לאחרים כי שרה סתם שמה, שתהא שרה על כל:

(טז) וברכתי אותה -
ומה הוא הברכה?
שחזרה לנערותה, שנאמר (לקמן יח יב) אחרי בלותי הייתה לי עדנה:
וברכתיה -

בהנקת שדים, כשנצרכה לכך ביום משתה של יצחק, שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא, והביאה כל אחת בנה עמה ומניקתה לא הביאה, והיא היניקה את כולם, הוא שנאמר (כא ז) היניקה בנים שרה. בראשית רבה (נג ט) רמזו במקצת:

(יז) ויפל אברהם על פניו ויצחק -
זה תירגם אנקלוס:

וחדי. לשון שמחה.

ושל שרה לשון מחוך.

למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה.
וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם:

הלבן -
יש תמיהות שהן קיימות
כמו (ש"א ב כז) הנגלה נגליתי.
(ש"ב טו כז) הרואה אתה.
אף זו היא קיימת, וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב"ה עושה לי:

ואם שרה הבת תשעים שנה -
הייתה כדאי לילד. ואף על פי שדורות הראשונים היו מולידין בני חמש מאות שנה, בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כוח לעולם.
וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן בני שישים ובני שבעים:

(יח) לו ישמעאל יחיה -
הלוואי שיחיה ישמעאל, איני כדאי לקבל מתן שכר כזה:
יחיה לפניך -
יחיה ביראתך, כמו (פסוק א) התהלך לפני, פלח קדמי:

(יט) אבל -
לשון אמתת דברים,
וכן (לקמן מב כא) אבל אשמים אנחנו.
(מ"ב ד יד) אבל בן אין לה:

וקראת את שמו יצחק -
על שם הצחוק.

ויש אומרים:

על שם י' ניסיונות, וצ' שנה של שרה, וח' ימים שנימול, וק' שנה של אברהם.

והקימותי את בריתי למה נאמר, והרי כבר כתיב (פסוק ט) ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך וגו'?
אלא לפי שאומר (פסוק ז) והקמותי וגו',
יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום?
תלמוד לומר: והקמותי את בריתי אתו, ולא עם אחרים.
ואת בריתי אקים את יצחק, למה נאמר?
[אלא למד שהיה קדוש מבטן].
דבר אחר:

אמר ר' אבא:

מכאן

למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה.
כתיב (פסוק כ) כי הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו, זה ישמעאל.
וקל וחומר ואת בריתי אקים את יצחק:

את בריתי -
ברית המילה תהא מסורה לזרעו של יצחק:

(כ) שנים עשר נשיאם -
כעננים יכלו, כמו (משלי כה יד) נשיאים ורוח:

(כב) מעל אברהם -
לשון נקיה הוא כלפי שכינה.
ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום:

(כג) בעצם היום -
בו ביום שנצטווה, ביום ולא בלילה, לא נתיירא לא מן הגויים ולא מן הלצנים, ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצוותו של מקום:

וימל -
לשון ויפעל:

(כד) בהמולו -
בהפעלו, כמו (ב ד) בהבראם:

(כה) בהמולו את בשר ערלתו -
באברהם לא נאמר את, לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר, שכבר נתמעך על ידי תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה, לכך נאמר בו את:

(כו) בעצם היום הזה -
שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה ולישמעאל שלוש עשרה שנים נמול אברהם וישמעאל בנו.