ראב"ע חיי-שרה פרק כד

[כד, א]
ברך את אברהם בכל -
באורך ימים ועושר וכבוד ובנים מכל חמדת האדם.
ודרש שבתו הייתה שמה בכל צריך להוסיף בי"ת משרת.

[כד, ב]
שים נא ידך תחת ירכי -
יש אומר רמז למילה. ואילו היה כן היה נשבע בברית המילה ולא בשם.
והקרוב אלי שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו, והטעם: אם אתה ברשותי, שים נא ידך תחת ירכי. והאדון יושב והירך על היד כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך. וזה המשפט עדיין בארץ הודו.

[כד, ג]
וטעם אלהי השמים ואלהי הארץ - במקום הזה, כי בת פלוני לפלוני בארץ מן השמים. והוא סוד.

הכנעני -
כלל לעשתי עשר גוים.

[כד, ד]
כי אל ארצי -
זאת חרן, דרך שם.

מולדתי -
אור כשדים:

[כד, ה]
אולי -
ימצא על טעמים רבים.
וכן: אולי יעשה זרים:
נפתח ה"א ההשב. בפת"ח קטן, בעבור שיש ה"א הבנין קמוץ ואילו נפתח בפת"ח גדול, היה כבד על הלשון.

[כד, ו]
כל השמר מלעיל מלשון שמירה. ואשר מלרע לשון שמרים. כמו: השמר והשקט. כטעם: שקט הוא על שמריו:

[כד, ז]
הוא ישלח מלאכו-
תפילה. ואלו הייתה נבואה, למה אמר: ואם לא תאבה האשה?!

[כד, ח]
לא תשב שמה -
שיעמוד בארץ ישראל.
וטעם לא תשב, בעבור אברהם שהוא העיקר.

[כד, יא]
ויברך הגמלים -
הבריכם על ברכיהם.

[כד, יב]
הקרה נא לפני -
כטעם הכן חפצי לפני.
וכן: כי הקרה ה' אלהיך.

[כד, יד]
אותה הוכחת -
נסמך העבד על תפלת הנביא, שהשם ענהו והוכיח בחלום על יד המלאך, שהוא שליח השם לעזרו. והעבד חשב בלבו, כי אין עם נדיב כמו משפחת אדוניו.
ורבים יתמהו באמרם שלא שאל כהוגן, ולא ידעתי למה, כי אילו הייתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו ומצאה שהיא ממשפחה אחרת היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום, כי ויאמר בת מי את פירושו וכבר אמר לה קודם, שיתן לה כלום.
וכן אמר: ואשאל אותה ואשים הנזם וכלל הדבר שהתפלל לשם שיוכיח אחת ממשפחת אדוניו. וההוכחה שתעשה דרך מוסר, כמו בת נדיב והשם שמע תפלתו.
ודרך יהונתן אחרת.

[כד, טז]
ואיש לא ידעה -
רחוק שידבר הכתוב על חוץ הדרך, רק פירש שיתכן שתהיה הנערה בתולה וישכב עמה איש, גם תהר ואין ראוי לגלות דבר ערוה.

[כד, כא]
והאיש משתאה -
כמו משתומם. מגזרת: שאו ערים.
תשאה שממה.

וטעם לה
כמו בשבילה.
וכן: אשתומם כשעה חדא והתי"ו מבנין התפעל, כמו: נתראה פנים, ולא יתכן היותו מן שתה:

[כד, כב]
נזם -
יש נזם שהוא באף גם באזן ושעל האף ירד מעל פתיל קשור במצח.

בקע -
חצי שקל מגזרת נבקע.

וצמידים -
מגזרת צמיד פתיל. כי על היד האחת הצמיד האחד הוא שנים. וצורתו ידועה.

[כד, כג]
ללין -
מן בנין הכבד הנוסף. כי ללון מן הקל.

[כד, לב]
ומספוא -
שם מאכל בהמות והוא שם כלל ותחתיו שעורה.

[כד, לג]
ויישם -
מבנין שלא נזכר פועלו, כמו: ויושב את משה.

[כד, לד]
ויש אומרים:

כי טעם עבד אברהם אנכי
נדבק עם דבר המאכל והטעם, כי יש מאכלים אסורים לנו.
והנכון שדבריו כמשמעם.

[כד, מא]
אז תנקה מאלתי -
ולא אמר משבועתי, והטעם: כי אפחד מאדני ומאלתו.

[כד, מט]
חסד -
דבר שאינו חייב.

ואמת -
לקיים דבר החסד. והמלה מגזרת אמונה והתי"ו לשון נקבה.

[כד, נא]
דבר ה' -
גזר.
וכן: בדבר ה' שמים נעשו או הוכיח בחלום:

[כד, נג]
ומגדנות-
מגזרת מגדים.
או פירושו מלבושים נכבדים ויהיה הנו"ן שרש, כמו מטפחות.

[כד, נה]
ויאמר אחיה ואמה -
הם שקבלו המתנות והאב מחריש.
ויתכן שלבן היה גדול מאביו בחכמה וכבוד, כי כן מצאנו ויען לבן ובתואל.

[כד, נט]
מנקתה -
בימים הקדמונים.

[כד, סא]
ותרכבנה על הגמלים -
שהביא העבד.

וילך -
פתוח ואם הוא סוף פסוק ולא קמץ, כי בתחילה היה פתח קטן ולא יוכל לעלות שתי מדרגות וכן כל ויאמר.

וטעם ויקח העבד את רבקה וילך
הוא היה הולך עם רבקה ולא הרגיש עד בא יצחק.

[כד, סב]
בא מבוא -
שם מקום, יקרא בשני שמות.

ויש אומרים:
בא מבא -
מבפנים.
וכן יפרשו סוגר כל בית מבוא.
והישר בעיני שהוא שם הפועל וכן טעמו בא מבוא באר לחי.

והוא יושב -
כי בימים ההם שם היה דר והוא בפאת נגב מארץ ישראל.

[כד, סג]
לשוח -
ללכת בין השיחים.

לפנות ערב -
קרוב מביאת השמש וההפך לפנות בקר ובפרשת כי תצא אבארנו באר היטב.

[כד, סד]
וטעם ותפל מעל הגמל –
ברצונה, כמו: ויפל על פניו.
והפסוק הבא מאוחר הוא מוקדם, כי ותאמר אל העבד וכבר אמרה אל העבד.

[כד, סה]
ותתכס -
מבנין התפעל, התי"ו הראשון לנקבה שאיננה נמצאה והשני להתפעל.

[כד, סז]
האהלה שרה אמו -
דרך קצרה. האוהלה - אהל שרה אמו.
וכן: הנבואה עודד הנביא
כסאך אלהים:


הפרק הבא    הפרק הקודם