מלבי"ם למלכים א פרק ד
השאלות
(א) למה אמר שלישית שהיה מלך על כל ישראל שכבר הזכיר ב"פ שהממלכה נכונה בידו:
[ד, א]
ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל -
כבר אמר זה למעלה שני פעמים,
וכתב מהרי"א:
שבא להודיע ששלש סבות התחברו בהמלכתו:
א) רצון אביו שהמליכו בחייו, ועל זה אמר אחרי זכרון המשיחה: ושלמה ישב על כסא אביו ותכון מלכותו מאד,
ב) מה שהרג את אויביו, ועל זה אמר שם: והממלכה נכונה ביד שלמה,
ג) מה שנתן לו אלוהים חכמה ובינה שעי"ז רצו כל העם במלכותו, וזה שאמר פה שהיה מלך על כל ישראל, רצה לומר לא כשאול שבתחלת מלכותו בני בליעל בזוהו ולא כדוד שמלך שבע שנים על יהודה לבד, כי תיכף מלך על כל ישראל ואין פוצה פה ומצפצף.
[ד, ב-ג]
עזריהו בן צדוק -
רצה לומר בן בנו, כי היה בן אחימעץ בן צדוק, ולא פירשו על מה נתמנה.
ומהרי"א פירשו:
שמוסב למטה עזריה אליחורף ואחיה סופרים.
רש"י פירשו:
כותבים דברי הימים, וכן היו כותבים כל דברי המלך ומשפטיו. המזכיר איזה דין בא ראשון.
ומהרי"א כתב:
כותב ספר הזכרונות:
[ד, ד]
וצדוק ואביתר כוהנים -
פירשו הרד"ק:
שהיה אביתר אחר.
והרלב"ג כתב:
שאף שנתגרש היה משמש בכהן גדול בעת שלא היה צדוק ראוי.
[ד, ו-יט]
ולשלמה שנים עשר נצבים -
טרם שיספר גודל שולחנו של המלך וכבד משאו כי רבה מאר, יקדים -
א) כי ערך הדבר בחכמה באופן שלא יכביד על בני מדינתו, הנה חלק את ארצו לשנים עשר חלקים כנגד י"ב חדש, באופן שכל חלק יפרנס את המלך ויכלכל שולחנו חדש ימים, ומינה נציבים שיתעסקו בזה, באופן שכל אחד היה מכין כל השנה לחם לחדש אחד, ובזה הוקל הדבר מן הכלל באשר נחו ממשאם אחד עשר חדש.
[ד, כ]
ב) ועתה יאמר כי היה יכול להגדיל שולחנו ביתר שאת, אם מצד העם המכלכלים אותו שהיו רבים כחול, והיה להם שופע שובע גדול די והותר
שכולם אוכלים ושותים ושמחים ובזה לא הכביד עליהם מצדם.
שהגם שלפי החשבון שחשב הרי"א:
היו אוכלים על שולחן המלך ששים אלף אנשים בכל יום, לא יהיה זה למעמסה אל עם רב כחול, אשר לא חסר להם כל טוב, לכלכל כמספר הזה.