[ו, א]
ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים -
הנה מן בנין המשכן בימי משה עד בנין המקדש היה ת"פ שנה, וכן מן בנין המקדש בימי שלמה עד שנבנה שנית בימי עזרא היה גם כן ת"פ שנה.

וכתב מהרי"א:

שהיה הזמן מכוון מה', שכן היה ראוי שיתעלה הבית מזמן לזמן, הוא החדש השני למלך שלמה מוסב למעלה רצה לומר בשנה הרביעית למלך שלמה.

וחז"ל פירשו בדה"י:

מפני שלמלכי ישראל מניסן מנינן, והיה בשנה הרביעית וחדש שני למלכותו, וכן בדה"י ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו.

[ו, ב]
והבית אשר בנה -
האורך והרוחב היה כפול מן המשכן שהיה ארכו שלשים ורחבו עשרה, והגובה היה שלש פעמים מן המשכן, מפני שבמשכן רמז בגובה על עשר מדרגות הקדושה.
כמו שאמרו:

מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ארון תשעה וכפורת טפח וכו'.

ובבית עולמים היה שלש פעמים כנגד ג"פ עשר מעלות שיש בשלשה עולמות למעלה בקדש, והנה מספר אמות שהיה במקדש הם ל"ו אלף שהם ח"י מיל, ורמז עמה.

שאמרו במדרש:

שבית המקדש של מעלה גבוה משל מטה י"ח מיל,

כמו שאמרו:

וזה שער השמים.

ובדה"י אומר שהיה גבהו מאה ועשרים,
ופירשו הרד"ק:

על גובה האולם,

ומהרי"א פירשו:

שגובה העליות של כל המקדש היה מאה ועשרים.

[ו, ג]
והאולם על פני היכל הבית -
רצה לומר שלא היה בצד מערב רק בצד מזרח ששם ההיכל, ועשרים אמה ארכו על פני רוחב הבית מדרום לצפון לא על פני האורך, ורחבו היה על פני הבית רצה לומר שנמשך בשוה עם הבית, באופן שהבית עם האולם היה ארכו שבעים אמה.

[ו, ד]
חלוני שקופים אטומים -
פירשו חז"ל:

שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים להראות שאינו צריך לאורה.

והנס שמבחוץ היה נראה שהחלונות רחבים ושצריך לאור יומם, העומד בפנים ראה שאור השכינה זורח שם ואור ה' מאיר בכבודו.

ומהרי"א פירשו:

שהיו שקופים ואטומים ע"י זכוכית.

(ה) מה שאמרו ויעש צלעות סביב לא נודע פירושו, ורש"י ז"ל פירש שרצה לומר את קירות הבית עשה צלעות, מלבד יתור הוי"ו, הענין מיותר, והאתנח שעל מלת ולדביר אינו מסכים לפירוש זה:
[ו, ה]
ויבן על קיר הבית יציע סביב את קירות הבית -
רצה לומר שהיציע היה נבנה מקירות הבית שלא היה ביציע רק שלשה קירות והקיר הרביעי היה קיר הבית שהיתה היציע מדובקת אל הקיר סביב להיכל ולדביר, שהיציע היה סביב להיכל ולדביר ולא סביב האולם.

ויעש צלעות סביב -
אצל קירות האבנים היו צלעות מעץ וזה היה סביב גם בצד כותל ההיכל והדביר והנה נקרא בשם יציע ובשם צלע שמצד הבנין בכלל נקרא יציע, ומצד הצלעות של ארזים שהיו סביב הכותלים ושחלקו את היציע באמצע לחדרים נקראו צלעות, וע"כ בפסוק ו' שמדבר מן הכלל קראו יציע, ובפסוק ט' שמדבר מן החדרים קראו צלע, ופירשו ויבן יציע סביב היינו כלל היציע, ומה שאמר ויעש צלעות היינו שחלק את היציע לג' חדרים, והחדרים המחולקים נקראים צלעות, ועוד מצאנו שם תא, ובא על החדר הדבוק רק בקיר שאצל השער שבאים בו (מלשון אתא בוקר), ולא נמצא שם זה פה, רק בבנין יחזקאל הבנינים הסמוכים אצל השער קוראם תא.

[ו, ו]
היציע התחתונה -
קומת כל יציע היה חמש אמות כמו שאמרו (בפסוק י') והיו תחתיים שניים ושלישיים. בענין שהיו מגיעים עד אמצע גובה ההיכל, שלמעלה מהם היו חלונות ההיכל, ובכל חמש אמות כנס בחומה אמה אחת כדי שלא יצטרך לעשות נקבים בחומה להניח בהם ראשי קורות היציע. וזה שאמר: כי מגרעות נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית, ומצד זה היה היציע התיכונה רחבה אמה יותר וכן עליונה.

[ו, ז]
והבית -
מפרש מדוע כנס בחומה ולא עשה שם נקבים להכניס בם ראשי קורות, מפני שנבנה אבן שלמה וכו', רצה לומר כי יצוייר שיכניס ראשי קורות בלא שיעשה מגרעות ע"י שיעשה אח"כ נקבים בכותל, ועל זה אמר ומקבות וכו' לא נשמע בבית, ועוד יצוייר ע"י שבמקום ראשי הקורות יניח אבנים קטנות, ועל זה אמר אבן שלמה מסע נבנה.

[ו, ח]
פתח הצלע התיכונה -
המפרשים נלחצו בזה, ומדברי התרגם יונתן: מבואר שמפרש על התחתונה ופירשו התיכונה האמצעית שבין הצלעות שבצד ימין, כי בכל צד היו שלשה תאים או חמישה תאים לפירש"י שהשוה זה עם בנין בית שני, והתא האמצעית שבצד ימין היה פתוח לצד חוץ ושם נכנסו מחוץ לפנים ובפנים היו לכל תא שלשה פתחים א' למעלה ושנים מתא לתא כמו שאמרו במס' מדות.

ויש לפרש פה ג"כ שמדבר מן הפתח שהיה מן ההיכל אל התאים. ויש לומר שבית של שלמה היה ג"כ גובה היסוד שש אמות כמו בבית השני כמבואר במס' מדות, ואם כן הפתח שמן ההיכל אל התאים היה בהכרח לצלע התיכונה שהיא הייתה שוה עם קרקע ההיכל, ומן הפתח שהיה לצד חוץ אינו מדבר כי היו פתחי התאים בצד השער כמו שמשמע במס' מדות, ובלולים יעלו מן התאים התחתונות אל העליונות היו עולים ע"י לולים.

ט) למה אמר שתי פעמים ויבן את הבית ויכלהו, ולמה בא הדבור באמצע הבנין אחר שאח"כ יוסיף לספר מן הבנין, והיה ראוי שיבא בתחלת הבנין או בסופו:
[ו, ט]
ויבן את הבית -
אחר שספר אורך ורוחב הבית והיציעים שסביבו, אומר שבנה את הבית ויכלהו, רצה לומר שכלה הבנין החיצוני שהוא הבנין של האבנים, וגם ספן את הבית גבים ושדרות בארזים,

הוא כמו שאמר הרמב"ם (פ"ד מה' בית הבחירה):

רום הכיור שבתקרה אמה ועל גביו גובה שתי אמות פנוי שיכנס בו הדלף והוא הנקרא בית דלפא, ועובי התקרה שע"ג בית דלפא אמה.

ופירשו הכסף משנה:

שהמנהג בארץ תוגרמא בבנין בית השרים לעשות גג מנסרים מצויירים והוא הנקרא טבאן, ולמעלה ממנו התקרה העקרית שהיא מגולה לאויר השמים, וחלל יש בין הטבאן ובין אותה תקרה שאם לפעמים ירד הדלף ירד באותו בית חלל וכו', והתחתונה קרא גבים על שהיתה בגב הבית, או ע"ש שהיתה מצויירת ושירד שם הדלף, כמו שאמרו עשה הנחל גבים גבים, והעליונה שהיא העקרית קרא שדרות בארזים.

והרי"א פירשו:

גבים - שהיו עליות על גבי הסיפון.

[ו, י]
ויבן -
אחר שגמר התקרה בנה את היציע סביב, וכל יציע היה קומתה חמש אמות שאחר גובה חמש אמות אחז הבית בעצי ארזים רצה לומר הניח תקרת היציע על מגרעות של קירות הבית שזה קרא איחוז כמו שאמרו לבלתי אחוז בקירות הבית, על שהיה אוחז בבית.

[ו, יא]
ויהי דבר ה' -
רצה לומר בעת שגמר תקרת היציע בא דבר ה' אליו, כי אז בצד א' נגמר בנין הבית שהוא הבנין החצוני שנבנה מאבנים וקורות, ובצד א' היה צריך להתחיל הבנין השני שנבנה בפנים מעצים, ולכן היה אז עת המוכשר אל הדיבור.

[ו, יב]
הבית הזה אשר אתה בונה -
הודיעו כי עקר הבית אינו הבית עצמו, רק שהוא הציור אל שיתאחדו שם ישראל לעבוד את ה' שכם אחד באופן שעי"ז ישרה שכינתו בתוכם וזה עקר הבית אשר יבנו לו, וזה שאמר הבית הזה אשר אתה בנה אם תלך בחקותי, רצה לומר ההליכה בחקותי היא עקר הבית, והוא הבית הזה אשר אתה בעצמך בנה לא אומנים וחרשי עץ ואבן, וגם התנה שהוא בעצמו ישמור חוקי ה' משפטיו ומצותיו כי בית דוד ובית ה' היו מקושרים זה בזה וא' תנאי לחברו (כמש"פ בשמואל ב' ז בארך) וה' נתן כסא לבית דוד בתנאי שישמרו תורותיו ומצותיו כמו שאמר שם, וזה שאמר אם תלך בחקותי והקמותי את דברי אתך ושכנתי בתוך בני ישראל.

(וכמו שאמרו חז"ל שמה:

שכתב כי על אפי וחמתי הייתה לי העיר הזאת הוא אחר שנשא שלמה את בת פרעה)

וא"ל שבאם ישמרו תורת ה' תהיה עקר השכינה בתוך ב"י ועי"ז לא יעזבם ולא יסלק שכינתו מהם.

[ו, יד]
ויבן שלמה -
אחר הדיבור הזה התחיל לבנות את הבנין הפנימי של עץ שבנה אחר שכילה הבנין החצוני של האבנים, ומפרש.

[ו, טו]
ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים -
בנה קירות שניים של ארזים, ומפרש שבנין זה היה:
א) בקירות שצפה עץ, ושהיה הציפוי הזה מן הקרקע עד קירות הסיפון רצה לומר עד התקרה (וזה היה רק בהיכל כי בדביר לא היה הציפוי מגיע רק עד שליש הבית העליון).

ב) ברצפה שצפה את הקרקע בצלעות ברושים, וזה מה שאמר בדה"י ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים, רצה לומר קרקע הבית, כי הקירות היה בעצי ארזים, והנה זה היה רק בבית הגדול שהוא ההיכל, כי בדביר היה שם שני שנויים:
א) שלא חפה את הקירות בעצים רק עד שליש העליון, כמו שתרגם יונתן בפסוק שאח"ז,
ב) שאת קרקע הבית לא חפה בעצי ברושים, כי פה מדבר רק מן ההיכל, וכן בדה"י דייק ואת הבית הגדול חפה עצי ברושים, אבל בדביר שהוא קודש הקודשים חפה את קרקע הבית בזהב לבד על האבנים (כמו שאמר בפסוק ל) ואת שליש הבית העליון חפה באבן יקרה שע"ז כתב בדה"י ויצף את הבית אבן יקרה, כי זה מגביל לעומת מה שאמר ואת הבית הגדול חיפה עצי ברושים, אמר ויצף את הבית רצה לומר הבית הקטן חפה אבן יקרה לתפארת.

(טז) למה אמר שנית בפסוק ט"ז שבנה את עשרים אמר מירכתי הבית שצלעות ארזים שכבר אמר זה בפסוק ט"ו, ולמה בפסוק ט"ו אמר עד קירות הסיפון ובפסוק ט"ז אמר עד הקירות, ולמה לא באר בפסוק ט"ז במה רצף את הקרקע, ובפסוק ל' נזכר שצפהו זהב ולא נזכר הציפוי של עץ, ובדה"י נזכר שחפה את הבית אבן יקרה וזה לא נזכר במלכים, למה אמר בפ' י"ח הכל ארז וכו' שכבר נודע זה מהקודם, ומה שאמר בפסוק כ' ולפני הדביר עשרים אמה כבר נודע מהקודם, והפליאה הנשגבה בזה הלא גובה הדביר היה שלשים אמה כגובה ההיכל, ולמה הזכיר ארבע פעמים שצפה את הבית זהב, ולמה הזכיר כאן ציפוי המזבח, שהיה לו לומר להזכיר זה אחר זה כשהזכיר מעשה יתר כלי המקדש:
[ו, טז]
ויבן -
באר כי את עשרים אמה של הדביר, הגם שהבנין החצוני שלו של אבן היה ג"כ גבהו שלשים אמה כמו ההיכל, בכל זאת הבנין הפנימי שלו של עץ לא בנה רק גובה עשרים כי בנין זה היה מן הקרקע עד הקירות, לא עד קירות הסיפון שהוא עד התקרה כמו ההיכל רק עד הקירות לבד שהוא עד גובה עשרים אמה, עד שם היה מחופה בארזים, ובדה"י באר שמשם ולמעלה היה מחופה באבנים טובות, וכן לא באר כאן במה חפה את הרצפה ובאר בדה"י כנ"ל בפסוק הקודם.

ויבן לו מבית לדביר -
רצה לומר עוד בנה מחיצה מפסקת בין ההיכל ובין עשרים אמה של ירכתי הבית ובנין זה היה מבית, רצה לומר בפנים להיות דביר ומחיצה לקדש הקדשים.

[ו, יז]
וארבעים וכו' לפני -
ובזה נשאר לפני היינו לפני הדביר ארבעים אמה והוא היה ההיכל.

[ו, יח]
וארז אל הבית פנימה -
מפרש שבארבעים אמה של ההיכל היה כו' מצופה בארז עד שאין אבן נראה, מה שאין כן בדביר ששליש הראשון לא היה מצופה.

[ו, יט]
ודביר -
מפרש למה הכין הדביר שזה היה לתת שם ארון ה'.

[ו, כ]
ולפני הדביר -
החדר שהיה לפניו היה עשרים אמה ארכו ורחבו וקומתו,

והנה רש"י פירשו:

שקומת הדביר לא היה רק עשרים אמה,

והתוספות (סוכה ד' ד"ה בשליש, יומא נב ד"ה ועשרים): השיגוהו ממה שאמרו בב"ב (דף צח):

ההוא משפת כרובים ולמעלה, ע"ש,

וכן מב"ב (דף ג') מבואר:

שקומת אמה טרקסין היה שלשים אמה,

ומה שפרשתי מתוקן כפי הפשט כי בפסוקים אלה חשב הבנין הפנימי של עץ וגובה בנין זה לא היה רק עשרים אמה, ועל זה אמר עשרים אמה קומתו שלבנין העץ ויצפהו זהב סגור רצה לומר עד שם צפה זהב על העץ, והבנין הראשון של אבנים שהיה גבוה על הבנין של עץ עשר אמות לא צפה לא בעץ ולא בזהב, ופירשו בדה"י שצפהו באבנים טובות.

ויצף מזבח ארז -
אחר שצפה את הדביר בזהב צפה את המזבח שהיה בהיכל שהי' של אבנים או אדמה וצפהו בארז.

[ו, כא]
ויצף -
ואח"כ צפה את ההיכל זהב סגור רצה לומר את הקירות עד התקרה.

ויעבר ברתוקות זהב לפני הדביר -
רצה לומר כי הדביר שהוא מחיצת אמה טרקסין היה בנוי מאבנים ולא היה מצופה בארזים כמבואר מדברי חז"ל (בב"ב דף ג'), ולא היה יכול לצפות זהב על האבנים לכן עברו תחלה ברתוקות זהב, ועל הרתוקות צפה זהב, באופן שהרתוקות היו קבועים באבנים ועליהם הזהב שבזה קלט את הציפוי ויחזקהו בל ימוט.

וכבר כתב מהרי"א:

שנודע במלאכת הזהב שאין ראוי לצפותו על אבן כי מפני לחות האבנים יחשיך ויפסד קודם זמנו.

ולמה שאמר מהרי"א:

שקומת אמה טרקסין לא היה רק עשרים אמה ועשר אמות למעלה היה פנוי שיכנס עשן הקטורת,

יש לומר פה שעל החלל הזה העבר רתוקות זהב כמעשה שבכה, אך כן כתוב שדעת חז"ל:

שהיה קומת הקיר שלשים אמה:

[ו, כב]
ואת כל הבית צפה זהב -
תחלה דבר מציפוי הקירות ועתה דבר מצפוי התקרה והדלתות ובפסוק ל' ידבר מציפוי הרצפה, ובדה"י כלל הכל במה שאמר: ויחף את הבית הקורות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב.

וכל המזבח אשר לדביר -
רצה לומר המזבח שבהיכל שעמד לפני הדביר: צפה זהב, שמה שאמרו תחלה ויצף מזבח ארז הוא ציפוי ארזים וכאן יאמר שצפה זהב על הארז, ומפני שהמזבח היה בנין מחובר צפהו בעת שצפה את ההיכל, ולא נחשב עם הכלים.

[ו, כג]
ויעש בדביר -
ספר שעשה שני כרובים שוים שזה גדר מלת שני בסמיכות להורות על השווי ושווי הזה היה רק במדתם, כי בענינם היה א' בדמות זכר וא' בדמות נקבה זה משפיע וזה מקבל, על זה אמר בדה"י ויעש כרובים שנים שמלת שנים בנפרד מורה על החילוק, כמו שאמרו בחבורי התורה והמצוה פ' אחרי: עשר אמות קומתו של כרוב האחד.

[ו, כד]
וחמש אמות וכו' -
וכל כנף היה מחזיק חמש אמות, עד שמקצה הכנף הא' עד קצה השני היה עשר אמות, והכנפים היו דבוקים בגב הכרוב זה אצל זה ובזה אין צריך לומר שהכרובים עמדו בנס.

ולדעת חז"ל:
היה גוף הכרובים כל אחד אמה ועמדו בנס.

[ו, כה]
ועשר וכו' -
וכן היה שיעור הכרוב השני הן הארך הכנפים שהיה עשר אמות אורך שתי הכנפים, הן במדה וקצב הכרובים עצמם.

[ו, כו]
קומת כו' -
וכן היו שוים בקומה שגם השני היה קומתו עשר אמות.

[ו, כז]
ויתן וכו' ויפרשו -
משמע שהכנפים היו עשוים בענין שהיו יכולים להתפשט ולהתקבץ כדרך כנף העופות, וכשבאו בפנים פרשו אותם, וזה שאמר בדה"י כנפי הכרובים האלה פורשים אמות עשרים, וכשנכנס הארון נפרשו על הארון.

[ו, כח]
ויצף את הכרובים זהב -
משמע שהיה עשר אמות בלא הציפוי, ובזה נכון מה שאמרו בדה"י והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחד כי שם מדבר אחר הציפוי כמו שאמר שם תחלה ויצפו אותם זהב ונדבקו זה לזה בצמצום.

[ו, כט]
ואת כל קירות -
רצה לומר מפני שהיו כרובים בפנים לכן היו כרובים על הקירות ג"כ ולכן כפל זה שנית הגם שכבר נאמר בפסוק יח.

[ו, ל]
ואת קרקע -
אחר שעשה הכרובים בדביר אז צפה הקרקע בל ישחית הצפוי בלכתו שם ובהעשותו הכרובים.

[ו, לא]
ואת פתח וכו' האיל מזוזות חמשית -
פירשו שהיה מעצי שמן בין האיל רצה לומר המשקוף ובין המזוזות, וחמשית רצה לומר הפתח החמשית, כי היה במקדש ה' פתחים הא' לעזרה הגדולה והב' לחצר הכהנים שהיה אחרי העזרה ההיא והג' לאולם והד' להיכל והחמשי לדביר ועליו אמר חמשית וכן פירש הרלב"ג.

[ו, לב]
ושתי דלתות -
פירשו חז"ל:
שהיו ארבעה דלתות לפתח הדביר וכן לפתח ההיכל, וכמו שאמרו ביחזקאל (מא כג) ושתים דלתות להיכל ולקדש ושתים דלתות לדלתות ואמרו שהחצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחורי הדלתות שאחורי הדלתות לא היו מצופים זהב.

וקלע וכו וירד וכו' -
רצה לומר שלא תאמר שע"י הצפוי לא נראו הכרובים כי רדד הזהב לתוך הצורות בענין שהיו בולטות בהזהב.

[ו, לג]
וכן עשה לפתח ההיכל -
שהיה ג"כ המזוזות של עצי שמן והדלתות היו של עצי ברושים שפחותים במעלה מן עצי שמן, ומה שאמר מאת רבעית היינו הפתח הרביעית.

[ו, לד]
ושתי דלתות -
רצה לומר דלת לפנים מדלת (כנ"ל פסוק לב) וכל דלת הייתה משני צלעים, רצה לומר שני לוחות, דלת א' הייתה גלילים.

ושני קלעים -
רצה לומר שני צורות קלועות, והדלת השני הייתה בצורות גלילים.

[ו, לה]
וצפה זהב -
רצה לומר כי בדביר רדד הזהב על הכרובים היינו שהתיך הזהב באופן שנכנס לתוך המחוקה בעוביו ובשיעורו, אבל בהיכל היה הזהב, מיושר על המחוקה היינו שהניח טסי הזהב ביושר ואח"כ הקיש בקורנס עד שנכנס הזהב לתוך החיקוי, ובזה לא היה צריך זהב רב כ"כ, וזה ממעלת הדביר נגד ההיכל.

[ו, לו]
ויבן וכו' -
הוא חצר הפנימית שנזכר לקמן (ז יב) שהיה לפני האולם, ומפני שלא היה מצופה בזהב ולא נבנה בפנים בצלעות ארזים אמר שהיה רק הבנין החצוני שלשה טורי גזית וכו'.

[ו, לז]
בשנה הרביעית -
כבר אמר זה בתחלה הסימן, רק שבא לאמור שההתחלה הייתה בשנה הרביעית בחדש זיו והגמר בשנה הי"א בירח בול, אם להודיע שעסק בבנינו שבע שנים והיו ז' שנים וז' חדשים (ולפי דעתי ז' שנים עסק בבנין וז' חדשים עסק בטיח הזהב שהיה אחר גמר הבנין, ומודיע שנשמר בזה מספר השבועי שהוא קדש, בין בשנים בין בחדשים) ואם להודיע שהיה היסוד בירח זיו והגמר בירח בול הפך הטבע שבירח בול הוא הזריעה ובירח זיו הוא הלידה שאז הכל מלא וגדוש ואז נגמר בנין הטבע, כי הטבע והענין האלהי יתחיל האחד עת השני יעמד מלדת, וכמו שאמרו בזה במקום אחר.