רלבג למלכים א פרק יט

[יט, א]
את כל אשר עשה אליהו

הוא מה שעשה להוריד האש על העולה בדרך שאכלה העולה והעצים והאבנים והמים אשר בתעלה לחכה לבחון כי ה' הוא האלהים ומה שעשה מהבאת המטר.

ואת כל אשר הרג את כל הנביאים בחרב
ידמה שהודיע לה שהוא צוה לתפשם כלם ולהורידם לנחל קישון ושחטם שם, כאילו רצה שלא יטמא דמם את הארץ, ולזה נשפך דמם אל הנחל שיוליכהו למקום רחוק.

[יט, ב]
כה יעשון אלהים

אמרה זה בלשון רבים, לרבוי האלוהות אשר היו עובדים להם.

[יט, ג]
וירא ויקם וילך אל נפשו

רוצה לומר, שכאשר ראה הסכנה שהוא בה, לא רצה לסמוך על הנס, אבל קם תכף והלך למלט את נפשו.

ויבא באר שבע אשר ליהודה
רוצה לומר, שכבר היה למלך יהודה, ולזה בא שם להמלט מיד איזבל, ואע"פ שבא לנחלת בני שמעון, הנה ידמה כי מפני היותו תוך ערי יהודה, היו בני העיר ההיא תחת מלך יהודה; או אולי במלחמות שנלחמו מלכי יהודה עם מלכי ישראל, לקחו מלכי יהודה העיר הזאת.

[יט, ד]
והוא הלך במדבר דרך יום –
בחר ללכת במדבר, כדי שלא יראהו איש שיוכל להגיד זה לאיזבל.

וישב תחת רותם אחד

הוא עץ שפל יינשאה בלע"ז .

וישאל את נפשו למות

הנה מחוזק הרעב היה בוחר במות, ולזה אמר כי רב לו במה שחיה, ובקש מהשם יתברך שיקח את נפשו וימיתהו, כי לא טוב הוא מאבותיו, שיזכה מפני זה לאורך הנפלא מן החיים.

[יט, ו]
עוגת רצפים

רוצה לומר, עוגה שנאפית ברצפי אש.

[יט, ח]
וילך בכח האכילה ההיא

רוצה לומר, בכח שקנה מהאכילה ההיא הלך ארבעים יום וארבעים לילה. ואולם אמר שקנה הכח מהאכילה ההיא, כי קודם האכילה היה חלוש מאד והיה קרוב מאד למות מפני הרעב, והנה בא בדרך המדבר עד הר חורב שנתנה בו התורה לישראל.

[יט, ט-יב]
ויבא שם אל המערה וילן שם

ידמה שכבר היתה מערה בהר חורב ולן שם אליהו.

והנה דבר ה' אליו ויאמר
אחשוב כי בתחלה בא אליו דבר ה' על דרך הנבואה, ושאל לו השם יתברך: מה לך פה אליהו? ואע"פ שכבר ידע זה השם יתברך על דרך אמרו לקין: אי הבל אחיך, והנה השיב אליהו כי הוא מקנא לשם יתברך, כי בני ישראל עזבו את ברית התורה והרסו מזבחות השם יתברך, כי לא רצו לעבוד כי אם אלהים אחרים, והרגו נביאי השם בחרב - כי כבר הרגה אותם איזבל כמו שקדם, ונשאר אליהו לבדו מן הנביאים הידועים לה, ובקשה להרוג אותו; וכאילו שאל מהשם יתברך על זה שיקום נקמתו על אלו הרעות שעשו ישראל.

והנה קרה זה לאליהו מרוב כעסו על חטאת ישראל, אז אמר לו השם יתברך שיצא ויעמוד בהר לפני ה', רוצה לומר, כי כשיראה לו כבוד ה' אז יצא מהמערה, וידמה שכבר עשה זה השם יתברך כדי שיבקש אליהו רחמים על ישראל, לא שיתפלל להשחיתם על רוע מעלליהם, כי היה רצון השם יתברך להאריך להם אפו כדי שישובו אליו. ולזה הראה לו הדברים המשחיתים, כמו הרוח הגדולה והחזקה שהיא מפרקת הרים ומשברת סלעים.

ולא היה ברוח ה', כי אין מדרך השם יתברך שיביא הרעות אם לא לתכלית שיגיע מהם טוב, ולפי שנתבאר לשם יתברך שלא יהיו מקבלים תוכחת, לא רצה לענשם על אלו החטאים לפי מה שראוי, אבל המתין להם אם ישובו מדרכם הרעה. והנה היה אחר הרוח רעש - והוא מזיק כי הוא כלי להפכת הארצות, וזכר ג"כ שלא ברעש ה' כמו שזכרנו ברוח.

והנה אחר הרעש אש - שהוא יותר מזיק, וזכר ג"כ כי לא באש ה' לסיבה שזכרנו וכאילו באר בזה שאלו הרעות שיבאו להם בהדרגה אינם מכוונות מהשם יתברך, אך הסתיר פניו מהם ועזבם כמו מטרה לחצי הרעות הנכונות לבא עליהם; היה זה כן לפי שהרעות הבאות על צד הקנאת המוסר לא יועילו להם. הלא תראה כי מפני עצירת הטל והמטר שלש שנים לא נכנעו מפני השם יתברך.

והנה אחר האש קול דממה דקה
רוצה לומר, קול נמוך מהשם יתברך כאילו הוא מורכב מהקול והשתיקה, והנה העיר בזה כי אחר נפלם באלו הרעות ולא ירגישו שעונותיהם הטו שיהיו משולחים ונעזבים למקרי הזמן, הנה יבא להם מוסר מה מהשם יתברך, אך לא יהיה שלם באופן שהיה מביא השם יתברך המוסר לישראל במדבר בימי משה, שהיה מגיע באופן שהיו מרגישים תכף כי בסבת העון היה, אך יהיה בזה הענין כמו מורכב מהקול ומהשתיקה.

[יט, יג-יד]
וידמה כי מרוב כעס אליהו על רוב חטאת ישראל, לא שם אל לבו להבין את דבר המראה הזאת, ולזה השיב באופן שאמר אותם בראשונה.

ויהי כשמוע אליהו
רוצה לומר, כשמוע אליהו קול השם יתברך, הסתיר פניו מהביט אל האלהים, ולזה כסה פניו באדרת שהיה לבוש בה, ויצא מהמערה כמו שצוהו השם יתברך, ועמד פתח המערה.

[יט, טו-טז]
ויאמר ה' אליו לך לדרכך מדברה דמשק

רוצה לומר, שילך לדרכו אל מדבר דמשק, ומשם ימשח חזאל למלך על ארם, והרצון בזה, היותו נבחר למלך על ארם, ומשם ימשח חזאל למלך על ארם, והרצון בזה, היותו נבחר למלך על ארם, ומשם ימשח יהוא בן נמשי למלך על ישראל, ומשם ימשח אלישע בן שפט מאבל מחולה לנביא, תחת אליהו. אחר שאין רצון אליהו להיות לנביאו ולמזהיר לישראל, עד שכבר קץ בחייו מפני רוע מעשיהם, ואמר לשם יתברך שיקח את נפשו, ולפי שלא מצא שם בדרך כי אם אלישע בן שפט, השליך אדרתו עליו, לעשות לו סימן שיהיה נביא וילבש נבואת אליהו, עם שלבישת האדרת היתה סימן לנביא, ולזה אמר הכתוב: ולא ילבשו עוד אדרת שער למען כחש.

וידמה שהודיע אליהו לאלישע את הנבואה, וצוהו שיודיע לחזאל שהוא יהיה מלך על ארם, ושימשח יהוא בן נמשי למלך על ישראל, ולזה היה כאילו משחם אליהו. או יהיה הרצון בזה, כי מפני רצון אליהו בעונש ישראל, לפי מה שיורה מה שלמד עליהם חובה לפני השם יתברך, הנה הוא סבת המשח חזאל למלך על ארם, ומשח יהוא למלך על ישראל, והמשח אלישע לנביא תחתיו; ולזה אמר לו השם יתברך בכל אלו הדברים ומשחת כי הוא סבת המשחם כמו שזכרנו.

[יט, יז]
והנה ימית חזאל רבים, וכאילו יעזרהו אלישע בזה, במה שהודיע לו הרעה אשר יעשה לישראל. ויהוא ג"כ ימית רבים, כי הוא השמיד כל בית אחאב, והרג כל עובדי הבעל ונביאיו וכהניו, והרג איזבל אשר עליה אמר אליהו קצת אלו הדברים לשם יתברך. ומה שאמר כי הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא, אין הרצון בו שיקדם הרע שיעשה חזאל לישראל אל הרע שיעשה יהוא לישראל, כי היה הענין בהפך זה, כי בימי יהואחז בן יהוא היה הרע שעשה חזאל לישראל, אך הרצון בו, שמה שהיה נמלט מחרב חזאל אם היו חיים אז ימית יהוא, כי ידמה שלא היה כח לחזאל בבית אחאב לו היה קיים, כי אחאב ובניו הם היו מצליחים תמיד כנגד מלך ארם.

וכן מה שאמר: והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע אין הרצון בו שיקדם הרע שיעשה יהוא לישראל אל הרע שיתחדש להם בסבת אלישע, כי הדבר היה בהפך. והנה מה שהמית אלישע הוא ארבעים ושנים נערים שקללם בה', וידמה שהרעב החזק אשר היה בשמרון היה בסבת אלישע, ולזה אמר המלך: כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף אם יעמוד ראש אלישע בן שפט עליו היום.

[יט, יח]
וזכר שכבר יגיע זה הרע לשיעור שלא ישארו בישראל כי אם שבעת אלפים איש והם אשר לא כרעו לבעל ולא נשקו לו, והנה אמר יהוא בן נמשי והוא אבי אביו כי כבר יקרא אבי האב אב, כאמרו ותבאנה אל רעואל אביהן.

[יט, יט-כ]
והוא חורש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר –

רוצה לומר, שהיו שם שנים עשר חורשים, והיו לכל אחד מהם צמד בקר לחרוש ואלישע היה אחד משנים עשר החורשים, ואחשוב שזכר זה להעיד, כי אבי אלישע היה עשיר מאד, ועם כל זה נפרד אלישע מבית אביו לשרת אליהו, מפני חוזק אהבתו החכמה.

ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו

רוצה לומר, כי כבר עבר אליהו סמוך לו, ובהיותו קרוב אליו מאד השליך כנפי אדרתו עליו, על שכבר הסך אדרתו עליו מדי עברו. והנה הרגיש תכף אלישע כי רצון אליהו היה אליו שיבא ויחסה תחת כנפיו, ולזה עזב את הבקר ורץ אחרי אליהו ואמר לו שיעזבהו לנשק אביו ואמו ואחר ילך אחרי אליהו.

ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך
ירצה לפי מה שאחשוב, לך לנשק אביך ואמך ושוב אחרי כי זה הוא מה שעשיתי לך, רוצה לומר, שכבר עשיתי זה, להעיר אותך שתבא לחסות תחת כנפי.

[יט, כא]
ובכלי הבקר בשלם הבשר

רוצה לומר, בשל להם הבשר, וכאשר נתבשל, נתן לעם אשר בשדה ואכלו, וקם והלך אחרי אליהו ושרתו, כדי שילמד יותר מחכמתו ממה שילמדו שאר תלמידיו, כי המשרת הוא תמיד עם הרב ורואה מנהגיו ושומע דבריו תמיד, וילמד יותר ממה שילמד התלמיד שאינו משרת.

הפרק הבא    הפרק הקודם