ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח וגו'
מאי וברבורים אבוסים?
אמר רב:
שאובסים אותם בעל כרחם.

ושמואל אמר:
שאובסים אותם ועומדים מאליהן.

ור' יוחנן אמר:
מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס ותרנגולת מאשפה בדלא אניסא.

אמר ר' יוחנן:
מובחר שבבהמות שור, מובחר שבעופות תרנגולת.

ואמר גדיון בר אסטון משמיה דרב:
הללו לעמילן של טבחים.

ור' יצחק אמר:
הללו לציקי קדרה.

ואמר ר' יצחק:
אלף נשים היו לו לשלמה וכל אחת ואחת עשתה בביתה כן, זו סבורה שמא אצלה סועד היום וזו סבורה שמא אצלה סועד היום ואעפ"כ סעודתא דאברהם עדיפא מדשלמה דכתיב: ואל הבקר רץ אברהם.

ואמר ר' יהודה אמר רב:
בן בקר אחד
רך אחד
וטוב אחד שהם שלשה.

התם תלתא תורי לתלתא גברי, הכא לכל ישראל, דכתיב: יהודה וישראל רבים כחול הים. אמר הקב"ה: מלך אחד מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו.
ואי זה?
זה שלמה.

ויהי לחם שלמה ליום וגו'
אמר ר' שמואל בר נחמני:
אלו מיני מלטמיא עקר סעודה לא הייתה בריה יכולה לעמוד בו.

עשרה בקר בריאים
מפוטמים.

ועשרים בקר רעי
מן המרעה.

לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים
רבי יהודה ברבי ברכיה:
מיני ברבורים.

ורבנן אמרין:
עוף גדול מעולה ומשובח היה עולה ונותן על שלחנו של שלמה בכל יום, הוי אומר: אם ארעב לא אומר לך וגו'.

כי הוא רודה בכל עבר הנהר
מורא וחחת חזרו בימי נח, דכתיב: ומוראכם וחתכם יהיה, רדייה לא חזרה.
והיכן חזרה?
בימי שלמה שנאמר: כי הוא רודה בכל עבר הנהר.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
בתחילה מלך שלמה על העליונים, שנאמר: וישב שלמה על כסא ה' ולבסוף מלך על התחתונים, שנאמר: כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה.

רב ושמואל
חד אמר:
תפסח
בסוף העולם
ועזה
בסוף העולם.

וחד אמר:
תפסח ועזה
בהדי הדדי קיימי, וכשם שמלך על תפסח ועזה כך מלך על כל העולם כלו ולבסוף מלך על ישראל, שנאמר: אני קהלת הייתי מלך על ישראל.
ולבסוף בירושלים, שנאמר: בירושלים,
ולבסוף על מטתו, שנאמר: הנה מטתו שלשלמה,
ולבסוף על מקלו, שנאמר: וזה היה חלקי מכל עמלי.

רב ושמואל
חד אמר:
זה מקלו.

וחד אמר:
זה קודו.

הדר או לא הדר?
רב ושמואל
חד אמר:
הדר.

וחד אמר:
לא הדר.
מאן דאמר: לא הדר מלך והדיוט,
ומאן דאמר: הדר מלך והדיוט ומלך.

וישב יהודה וישראל לבטח.
אמר ר' יוחנן:
כל מקום שנאמר וישב, אינו אלא לשון צער, שנאמר: וישב יהודה וישראל לבטח
וכתיב: ויקם ה' שטן.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו,
ואירע שם מכירת יוסף.

וישב ישראל בארץ מצרים
וכתיב: ויקרבו ימי ישראל למות.

וישב ישראל בשטים
כתיב: ויחל העם לזנות.

ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים.
רב יהודה רמי:
כתיב: ארבעים אלף אורות סוסים
וכתיב: ארבעת אלפים אורות סוסים,
הא כיצד?
ארבעים אלף אצטבלאות היו וכל אחד ואחד היו בו ארבעת אלפים אורות סוסים.

וכלכלו הנצבים האלה את המלך שלמה ואת כל הקרב אל שלחן המלך שלמה איש חדשו לא יעדרו דבר.
מאי לא יעדרו דבר?
אמר ר' חמא בר חנינא:
שהיו מביאין לו תרדין בימית החמה וקישואים בימות הגשמים.

ויתן אלהים חכמה לשלמה וגו' כחול אשר על שפת הים
רבנן אמרין:
נתן לו חכמה לשלמה כנגד כל ישראל, דכתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים.

ר' לוי אמר:
מה חול גדר לים, אף חכמתו גדרה לשלמה.

מתלא אמר:

דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת.

עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו.

ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם
ומה הייתה חכמתן?
שהיו יודעים במזל וערומים בטייר.

אמר ר' שמעון בן גמליאל:
בג' דברים אני אוהב את בני המזרח:
שאין נושקין בפה אלא ביד,
ואין חותכין בשר אלא בסכין,
וכשנוטלים עצה אין נוטלים אלא בשדה, שנאמר: וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה.

ומכל חכמת מצרים
אתה מוצא כשבקש שלמה לבנות את בית המקדש שלח אצל פרעה, אמר לו: שלח לי אומנין בשכרן שאני רוצה לבנות את בית המקדש,

מה עשה?
כנס כל האצטרולוגין שלו וצפו בבני אדם שהם עתידים למות באותה שנה ושלחן, כשבאו אצל שלמה צפה ברוח הקדש שהם מתים באותה שנה, נתן להם תכריכיהן ושלחן ושלח לו: לא היה לך תכריכין לקבור את מתיך הרי לך הם ותכריכיהם.


ויחכם מכל האדם
מאדם הראשון.

מה היה חכמתו?
אתה מוצא כשבראו הקב"ה העביר לפניו כל בהמה חיה ועוף, א"ל: מה שמותן של אלו?
א"ל: לזה נאה לקרותו סוס ולזה נאה לקרותו חמור ולזה נאה לקרותו שור וכן לכולם, שנאמר: ויקרא האדם שמות וגו'.
א"ל: מה שמך?
א"ל: אדם שנבראתי מן האדמה.
ואני מה שמי?
א"ל: ה', שאתה אדון לכל הבריות, היינו דכתיב: אני ה' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון.

מאיתן האזרחי
זה אברהם, שנאמר: משכיל לאיתן האזרחי.

והימן
זה משה, שנאמר: לא כן עבדי משה וגו'.

וכלכל
זה יוסף, שנאמר: ויכלכל יוסף.

אמרו מצריים: כלום מלך עבד זה עלינו אלא בחכמתו.
מה עשו?
הביאו שבעים פתקים וכתבו עליהם שבעים לשון והשליכו אותם לפניו וקורא כל אחד ואחד בלשונו.
ולא עוד, אלא שהיה מדבר בלשון שלא היה בהם כח, שנאמר: עדות ביהוסף שמו וגו'.

ודרדע
זה דור המדבר, שהיו כלום מלאים דעה.

בני מחול
בנים שמחלה להם שכינה במעשה העגל.

וידבר שלשת אלפים משל
אמר ר' שמואל בר נחמני:
חזרנו על כל המקראות ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקים, אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שאמר, יש בו שנים ושלשה טעמים.

ויהי שירו חמשה ואלף
שירה אין כתיב כאן אלא שירו, שירו של משל.

וידבר על העצים
וכי אפשר לאדם לדבר על העצים?
אלא אמר שלמה: מפני מה מצורע נטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז ואזוב, ע"י שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, וכיון שהשפיל את עצמו, נתרפא ע"י אזוב.

וידבר על הבהמה ועל העוף
וכי אפשר לאדם לדבר על הבהמה והעוף?
אלא אמר שלמה: מפני מה בהמה נתרת בשני סימנין ועוף בסימן אחד?
לפי שהבהמה נבראת מן היבשה, שנאמר: תוצא הארץ נפש חיה למינה.
ועוף
כתוב אחד אומר: ויצר ה' אלהים מן האדמה וגו'.
וכתוב אחד אומר: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף,
בר קפרא אמר:
מרקק שבים נבראו.

ר' אבין בשם ר' שמואל אמר:
רגלוהי דתרנגולתא דמי לחספניתא דנונא.

ועל הרמש
וכי אפשר לו לאדם לדבר על הרמש?
אלא אמר שלמה: מפני מה שמונה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שרצים פטור?
מפני שיש להם עורות.

ועל הדגים
וכי אפשר לו לאדם לדבר על הדגים?
אלא אמר: מפני מה בהמה חיה ועוף טעונה שחיטה ודגים אינם טעונים שחיטה?
משום דכתיב: הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם, אלו בשחיטה ואלו באסיפה.

אמר שלמה: על כל אלו עמדתי ועל פרשה של פרה שאלתי וחקרתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

וידבר שלשת אלפים משל
ר' שמעון בן מנסיא אומר:
קהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא.
אמרו לו: וכי זו בלבד אמר, הלא כבר נאמר: וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף, ואומר: אל תוסף על דבריו וגו'.
מאי ואומר?
וכי תימא מימר טובא אמר דבעי כתב דלא בעי לא כתב,
תא שמע: אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת כו' (בריש קהלת).

רבי חייא בר אבא אמר:
משלי אמר תחילה,
ואח"כ שיר השירים,
ואח"כ קהלת.
ומייתי לה מהדין קרא: וידבר שלשת אלפים משל זה משלי.
ויהי שירו חמשה ואלף זה שיר השירים.
קהלת בסוף אמרה.

ר' יונתן אומר:
שיר השירים אמר תחילה,
ואח"כ משלי,
ואח"כ קהלת.
ומייתי לה ר' יונתן מדרך ארץ:
כשאדם נער אומר מיני זמר,
הגדיל אומר מיני משל,
הזקין אומר דברי הבלים.

אב חוניא חמוהי דרב אמי:
הכל מודים קהלת בסוף אמרו.

כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים
וכתיב: ויט עד איש עדולמי ושמו חירה.

רבנן אמרין:
הוא חירה, שנאמר כאן: הוא חירם שהיה בימי דוד, למוד הוא האיש הזה להיות אוהב לשבט הזה.

ר' יודן בר' סימון אמר:
חירם אחר היה.

על דעתהון דרבנין:
חי קרוב לאלף ומאתים שנה.

ועל דעתיה דר' יודן בר' סימון:
חי קרוב לחמש מאות שנה.

חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו
שנו רבותינו:

התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום.

ברשות כמה?
כמה דיהבו ליה.

ואורחא דמילתא, עד כמה?
אמר רב:
חדש כאן וחדש בביתו, שנאמר: לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש.

ור' יוחנן אמר:
חדש כאן ושנים חדשים בביתו, שנאמר: חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו.

ורב מאי טעמא לא אמר מהאי?
שאני בנין בית המקדש דאפשר ע"י אחרים.

ור' יוחנן מאי טעמא לא אמר מהאי?
שאני התם דאית ליה הרוחה.
חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו.

אמר ר' אבהו:
מלמד שחיבב הקב"ה פריה ורבייה יותר מבניין בית המקדש.