רלבג למלכים ב פרק כ

[כ, א]
בימים ההם חלה חזקיה למות -

אחשוב כי אחר הספור הקודם היה זה; ולא תפלא ממה שאמר ומכף מלך אשור אצילך כי כבר אפשר שאסרחדון היה מגזם אל ירושלים.

[כ, ז]
קחו דבלת תאנים -

ידוע כי ה' יתברך כשיעשה מופתים יבקש להם קצת סבות כשאפשר זה, היה בהם יותר מעט מהזרות אצל הטבע,ולזה צוה לקחת דבלת תאנים כי אע"פ שאין בו כח לעשות זה,הנה בו קצת מבוא ברפואת המורסות ובבישולם.

[כ, ח]
ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות כי ירפא ה' לי -

ראוי שתדע שלא היה זה מיעוט אמונה לחזקיהו אם בקש אות בזה, וזה שכבר הודיעו ישעיהו כי גזירת ה' יתברך היתה שימות, ועתה כשהסכים להוסיף על ימיו חמש עשרה שנה, אולי היה תנאי, רצה לומר, אם יהיה חזקיהו באופן מהשלמות שיתכן שתדבק בו כמו ההשגחה; ולזה לא היה סומך בזה חזקיהו, אם לא שיתן לו אות שבזולת תנאי נתן לו ה' יתברך זאת המתנה.

[כ, ט]
הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות -

רצה לומר, אם ישוב ללכת עשר מעלות אחרות, בדרך שיהיו עשרים מעלות.

[כ, י]
ויאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות -

הנה זה הפסוק קשה מאד בפירושו, וזה כי ידוע כי נטית הצל תהיה מצד תנועת השמש, ולפי תנועת השמש מעט מעט יטה הצל מעט מעט, וזה מבואר בעצמו. ובהיות הענין כן, מה זה שאמר חזקיהו: נקל לצל לנטות עשר מעלות?
איך חשב חזקיה נקל, מה שהוא מהמופת נפלא מאד, לא ראינו כמוהו בביאור אפילו למשה, אשר לא קם כמוהו לכל האותות והמופתים אשר עשה, כי המופתים ההם היו לשנות סדר אלו הדברים השפלים, והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתנה בו סדר הגרמים העליונים!
ובהיות הענין כן, הנה יהיה זה המאמר מחזקיה בתכלית הסכלות, ואיך ראוי שנחשוב זה עליו עם שלמותו הנראה מדבריו?
ואם אמרנו שלא היה זה המופת בתנועת השמש בעצמה, יקשה מה שאמר בספר דברי הימים על מליצי שרי בבל, שבאו לדרוש המופת אשר היה בארץ כי ידמה מזה המקום שזה המופת היה על דבר חליו, לפי שבזה המקום אמר: כי שמע כי חלה חזקיהו.

והנראה בעיני מפני כל זה, שזה המופת היה בצל, לא בשמש בעצמו, וכבר ידעת כי העננים המתנועעים תחת השמש יביאו לפעמים ניצוץ השמש בזולת מקומו הראוי לו, וזה כבר נמצא בחוש הרבה, ולפי שראה חזקיה מתנועת הרוח אז וקצת אידים שהיו תחת השמש, שיקל להם בתנועתם המהירה להשיב הצל עשר מעלות, כי באותו צד היתה תנועתם, בקש מישעיה שיהיה הענין בהפך, זה כדי שיוכר לו מופת ה' יתברך.

[כ, יא]
והנה התפלל הנביא אל ה' יתברך ושב הצל אחורנית עשר מעלות, כמו ששאל חזקיה. וזה המופת יתכן שנהיה בשחדש ה' יתברך על דרך המופת אידים מתנועעים לצד ההוא, ונרשם בהם ניצוץ השמש, והביאוהו בתנועתם במהירות נפלא אל המקום ההוא, עד שכבר היה זה תכף.

במעלות אחז אחורנית -
יתכן שבנה אחז אלו המעלות בבית המלכות, והנה שמע מלך בבל כי חלה חזקיה ולזה שלח מלאכיו שם, וצוה אותם גם כן שידרשו המופת אשר היו בארץ אז מחיל סנחריב שמתו כולם בזולת יד אדם, אך הכם מלאך ה'. ולזה אמר גם כן: אשר היה בארץ, ואם היה זה שב אל מופת השמש, הנה לא היה בארץ לבד אך בכל העולם.

[כ, יב]
בעת ההיא שלח בראדך בלאדן -

ראוי שתדע, כי אע"פ שהיה סנחריב מושל בבבל, כמו שיראה ממה שאמר במה שקדם: ויבא מלך אשור מבבל הנה היה שם מלך והיה תחת סנחריב, והיה נותן לו מס שנה בשנה, כי כן היה מנהגו עם כל המלכים שהיה כובש אותם.
והנה לפי דעתי נמשכה המלוכה למלכי אשור עד שבא נבוכדנצר מלך בבל והחזיק במלכות הזה ונמשך המלכות לו ולבנו ולבן בנו עד שבעים שנה.

ספרים ומנחה אל חזקיהו
-
כבר ספר בספר דברי הימים, כי רבים היו מביאים מנחה לה' בירושלם ומגדנות לחזקיה, והיה זה כן, מפני מה ששמעו מהמופת שעשה ה' בחיל מלך אשור, אז ידעו כל ממלכות הארץ כי ה' הוא האלהים; ולזה ספר זה שם אחר ספור זה המופת אשר עשה ה' בחיל מלך אשור.

[כ, יג]
וישמע עליהם חזקיהו -

רצה לומר, שכבר שמע בעבורם מה שבקשו ממנו, והגיד להם כל אשר שאלו. והראם את כל בית נכתה הנה הוא קבוץ כל חמודותיו, ואחר זה פרט מה שהיה שם והוא כסף וזהב ובשמים ושמן הטוב - והוא שמן אפרסמון שלא היה נמצא כי אם בארצו ובמקום אחד ממנו לבד, והוא נקרא בלסמי בלעז.

ואת בית כליו ואת כל אשר נמצא באוצרותיו -

יתכן שהראה אותם גם כן הדברים החמודים שהיו לו בממשלתו. והנה היה רע בעיני ה' אשר עשה, כי גבה לבו על ה' יתברך, כי הם באו לדרוש את המופת לכבוד ה' יתברך, ולא היה ראוי לחזקיה להגדיל עצמו בזה, אבל היה ראוי שיתן הגדולה והכבוד לשם יתברך, ויראה להם גדולת ה' יתברך, כי על זה באו. ולזה גנה אותו בספר דברי הימים על ז,ה כי הוא לא השיב לשם יתברך מהכבוד על זה המופת שעשה לו, שהוסיף על ימיו מה שהוא ראוי, אבל גבה לבו ולזה היה עליו קצף ועל יהודה וירושלים, והנה הקצף היה מה שאמר לו ישעיה הנביא על זה.

[כ, יח]
אשר יצאו ממך אשר תוליד -

זה לאות שלא היו בנים לחזקיה בעת זאת הנבואה, אך אחר שלש שנים הוליד מנשה שמלך אחריו, והנה אמר ומבניך על זרעו, ואם הוא רחוק, כי כל זרע אדם יקראו בניו אפילו לאלף דור, כמו שנקרא אנחנו היום בני ישראל.

הפרק הבא    הפרק הקודם