רד"ק על ישעיה פרק מ


[מ, א]
נחמו נחמו -
כל אלה הנחמות עתידה לימות המשיח והכפל לחזק.

תרגם יונתן:
נבייא אתנביאו תנחומין על עמי אמר אלהכון, נחמו,
וכן דברו כמו שפירשנו בפסוק חזקו ידים רפות.

[מ, ב]
דברו, צבאה -
זמנה, וכן הלא צבא לאנוש עלי הארץ.

ופירוש כי מלאה –
כי השלימה שם זמנה רוצה לומר זמן שהיה לה להיות בגלות.

ויונתן תרגם:
ארי עתידה דתתמלי מעם גלותהא.

תרגם:
צבאה - כמשמעה מן לצבא צבא.

[מ, ב]
כי נרצה עונה -
נשלם ענשה כמו אז תרצה הארץ את שבתותיה, וכן עונה ענשה כמו כי לא שלם עון האמורי וגומר.

ויונתן תרגם:
אשתביקו לה חובאה.

כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה -
הכפל יוכל להיות פעמים שתים או יותר כמו ותכפל חרב שלישיתה, ר"ל שלש פעמים תכפל,

ובאמרו כפלים –
ר"ל שתים והוא אומר על שתי גליות שגלו ישראל, גלות בבל וזה הגלות.

ולמה היה זה?
בעבור כל חטאתיה.

והחכם ר' אברהם אבן עזרא:
פירש כפלים מצרות שלקח כל גוי,

ואדוני אבי ז"ל פירש:
כפלים עונותיהם ועונות אבותיהם כמו שאמר ירמיהו הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו.

ויונתן תרגם:
ארי קבלת כס תנחומין מן קדם ה' כאלו לקח על חד תרין בכל חטאתהא:

[מ, ג]

קול קורא -
כאלו קול קורא.

וטעם פנו ישרו –
כי ימצאו במדבר ובערבה דרך סלולה כאלו פנו וישרו אותה להם בני אדם.

וטעם לאלהינו –
כי הוא מנהיג זה העם היוצא מהגלות.

[מ, ד]
כל גיא -
כל זה דרך משל, כי העליה בהרים והירידה תיגע הולכי דרכים והם לא ייגעו ולא ייעפו, והעקוב הוא הדרך המעוות.

והרכסים -
גבשושית הדרכים כי הוא ענין גבהות וכן מרוכסי איש.

[מ, ה]
ונגלה -
אז כשיצאו מהגלות ביד רמה וימצאו אפילו במדבר מים וכל צרכם, כמו שאמר: לא ירעבו ולא יצמאו, אז יגלה כבוד ה' לעיני כל העמים.

וראו כל בשר -
ידעו כל בני אדם כי פי ה' דבר, כלומר ידעו אז כי הנחמות האלה שדברו הנביאים על פי ה' דברו מה שדברו כשיראו שיתקיימו הנבואות.

וראו
ענין ידיעה והבנה, ר"ל ראית הלב, כמו: ולבי ראה הרבה והדומים לו.

[מ, ו]
קול אומר קרא -
כאלו קול קורא.
או פירושו קול נבואה קורא לנביא קרא, ואמר הנביא מה אקרא?
ויאמר לו הקול: קרא ואמור: כי כל הבשר חציר, ר"ל על הגוים שיבאו עם גוג ומגוג שימותו רובם ומה שאמר כל הבשר הוא דרך הפלגה כמו: וכל הארץ באו מצרימה והדומים לו, ומה שאמר וכל חסדו, אפילו עשו חסדים הרבה לא יזכרו להם כי עונותיהם רבים.

ועוד שהרעו לישראל ויקבלו ענשם, והמשילם לחציר ולציץ השדה, שהם יבשים במהרה והציץ נופל גם כן ברוח הנושבת.

[מ, ז]
יבש -
עבר במקום עתיד כמנהג ובדברי הנבואה ברוב.

[מ, ח]
יבש -
כפל עוד הענין לחזק הענין.

ודבר אלהינו -
שדבר על יד נביאיו.

[מ, ט]
על הר גבוה -
דרך משל, כי מי שרוצה להשמיע קולו עולה במקום גבוה ולפי שירושלם היא עיקר ארץ ישראל וכן ציון כי שתיהן עיר אחת, לפיכך שם אותן בדברי הנבואה כאלו הן מבשרות שאר הערים, ופירוש מבשרת ציון את ציון המבשרת, וכן מבשרת ירושלם.

אל תראי -
אל תפחדי מלבשר ולאמר לערי יהודה הנה אלהיכם, כי על כל פנים יבא, ר"ל כבודו שישוב לירושלם, ומה שזכר יהודה, בעבור ירושלם ועוד כי המלכות ליהודה.

[מ, י]
הנה ה' בחזק יבא -
ביד חזק כי לא יצטרך ליד אחרת, אלא ידו החזקה.

וזרועו משלה לו -
ר"ל לעצמו היא תעמוד לו למשול בעמים, ותואר היד בחזק שהוא לשון זכר, כי ימצא לשון זכר כמו והנה בו מגלת ספר.

שכרו -
שיתן לבוטחים בו בגלות.

ופעלתו -
שכר פעלה לפעלי אמת והנה היא פעלתו ופעלתם, וכן נסכתי מלכי, מלכי מקדם, בבית תפלתי, שמעתי את תפלתיך והדומים להם, וחסרון שכר מפעלתו, כמו: לא תלין פעלת שכיר, ר"ל שכר פעלת שכיר.

[מ, יא]
כרעה עדרו -
כמו רועה טוב שירעה עדרו שיקבץ הטלאים הקטנים שלא יוכלו עדין ללכת כשאר הבהמות ויקבצם מזה אחד ומזה אחד וישאם בחיקו והעלות, שהן אמותיהן ינהל לאטם ולא ידפקם, כך הקב"ה ינהל את ישראל מהגלות לאטם ויסמוך כל חולה וכל נשבר, ונקראו האמות עלות, על שם בניהם שהם קטנים כמו עול ימים שהם נסמכים לאמותיהם לינק,

ואדוני אבי ז"ל:
דקדק במלת עדרו שהעדר שהוא שלו חומל עליו יותר מן העדר, שישמור בשכירות.

[מ, יב]
מי מדד -
אמר לא יתמהו הגוים אם אוציא ישראל מעבדותם שעמדו ברשותם כמה שנים, כי מי שברא העולם מאין יכול לעשות זה, לפיכך אמר מי מדד בשעלו מים, ופירוש שעלו אגרופו, והוא על דרך משל, כי אין לו יד ואגרוף יתברך ויתברך.

ופירוש מדד - לפי שהמים במקום מקוה כאדם שמודד מים ונותן בתוך כלי שידע מידתן, כן שם האל המים במקומם וידע מידתן, והשמים לפי שהם שטוחים אמר בם מדת הזרת, כי דבר השטוח ימדד אותו בזרת ובקנה, ואמר תכן, מפני השטח שצריך תקון, כמו שכתוב: וימתחם כאהל לשבת.

וכל -
פירוש ומדד,
תרגם:
וימדו בעפר - וכלו בעומרא.

בשליש -
מדה גדולה וכן: בדמעות שליש.

בפלס -
הוא מטה הברזל שהוא מסומן בנקודות לדעת בהם המשקל.

מאזנים -
ידוע, ואמר וכל בשליש עפר הארץ הוא כאלו הוא מדוד אצלו, וכן ההרים והגבעות כאלו הן שקולים אצלו וכולם בראם בשיעור טוב ומדה נכונה, כמו שאמר: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ומי שעשה כל זה בלי עוזר, יוכל להוציא ישראל מיד חזקים מהם.

וזכר מארבע יסודות השלש, כי שמים זכר במקום יסוד האש, כי הם לדעת רבים מיסוד האש ואפילו יהיה יסוד חמישי כדברי ארסטו זכרן במקום יסוד האש, לפי שהוא סמוך לגלגל הלבנה ולא זכר יסוד הרוח, לפי שאיננו נראה ואע"פ שהוא מורגש, וענין הפסוק לא נאמר אלא כנגד הסכלים שהם לא יאמינו אלא מה שיראו, לפיכך זכר שלש היסודות הנראים, אבל החכמים לא יתמהו בזה אם יוציא האל ישראל מהגלות, כי ידעו בחכמתם כי לא קצרה יד השם מהושיע.

ויש מפרשים:
כי זכר גם כן הרוח והוא מי תכן את רוח ה' כי מפרשים מלת ה' תשובה לשאלה ואינו נסמך רוח אל ה'.

והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש:
על זה בענין סמוך כמו ורוח אלהים מרחפת.

ולפי דעתי כי שמים שזכר הוא במקום שני היסודות העליונים כי שמים במקום יסוד האש כמו שפירשנו וכן במקום יסוד האויר, כי נקרא שמים כמו שכתוב ויקרא אלהים לרקיע שמים, וסמך השלש לעצמו שאמר בשעלו ובזרת לפי שהם עליונים, ואע"פ שהמים תחתונים פעמים יעלו כמו העבים, אבל יסוד העפר שהוא התחתון שבהם והכבד סמוך אותו לדבר חוץ מעצמו בשליש ובפלס ובמאזנים, ואע"פ שזה וזה דרך משל כמו שפירשנו.

[מ, יג]
מי תכן את רוח ה' -
כשעשה כל זה מי תכן את רוחו כמו ונפשו אותה ויעש, אין מלאך וכל שכן אדם שיתקן את רוחו ושיודיעהו עצתו כשעשה העולם, ואמר לו כן תעשה וכן אמר נוטה שמים לבדו, ומי שזכר עומד במקום שנים, כאלו אמר ומי איש עצתו יודיענו, וכפל הענין עוד ואמר –

[מ, יד]
את מי נועץ ויבינהו -
בארח משפט, פירוש בדרך תכונת העולה מי למדהו, וכן: וארמון על משפטו ישב - פירוש על תכונתו, וכן: כמשפט הראשון והדומים להם.

[מ, טו]
הן גוים -
ואחר שכל זה עשה מאין עוזר ומאין מלמד, איך יוכלו הגוים למונעו מהוציא ישראל מתוכם, והלא כולם הן לפניו כמו הטפה מדלי שהוא דבר מועט כנגד מי הדלי, וזכר הדלי, לפי שהטיפה נופלת מהדלי כששואבין.

או כשחק מאזנים -
שהוא דבר מועט מן המעט, כי בנפיחה מעוטה יצא העפר הדק ההוא אשר במאזנים.

הן איים כדק יטול -
כשירצה כל האיים ישאם ויטלם ויהפכם כמו הדבר הדק.

ויונתן תרגם:
הא נגותא כדוקא דפרח,
פירוש יטול פעל עומד, אם כן הוא מבנין נפעל משרש טול.
וכן כתבו רבי יהודה חיו"ג.

[מ, טז]
ולבנון -
לגוים שחושבים עלי ואומרים שאין לי יכולת להוציא ישראל מידם, לא יכופר להם בשום עולה שיקריבו לפני אחר שיראו שאוציאם ויתחרטו במה שאמרו, כל עצי הלבנון להדליק אש וכל חית הלבנון לשרפה לעולה לפני לא יספיקו להם,

ומה שאמר לבנון
דבר על ההוה, לפי שהוא יער בארץ ישראל.

[מ, יז]
כל הגוים מאפס -
פחות מאפס על דרך המה מהבל יחד.

[מ, יח]
ואל מי -
אתה חושבים כי כמו שהאלוהות שלכם אין בהם כח להציל כך הוא האל, חלילה שתדמו או תערכו אותם לו, כי הפסל שאתם עושים אלוה מעשה ידי אדם הוא.

[מ, יט]
הפסל נסך -
ענין כסוי, כלומר שעושה הפסל מאבן או מעץ ואחר כך מכסהו בזהב או בכסף.
או פירוש נסך - ענין התכה וענינו על הכסף ועל הזהב.

ירקענו -
כמו וירקעו את פחי הזהב.

ורתוקות כסף -
שלשלאות כסף, כמו עשה הרתוק ואם אינו ממשקלו.

צורף -
הצורך נותן בו שלשלאות של כסף.

ויונתן תרגם:
שלשלן דכסף קינאה מאחיד ליה.

[מ, כ]
המסכן תרומה -
מסכן כמו ילד מסכן, כי זכר למעלה זהב וכסף והם העשירים שעושים הפסילים בזהב ובכסף, אבל הענין שלא יוכל לעשות בזהב ובכסף יבחר לו עץ טוב שלא ירקב וממנו יעשה פסלו, כל כך הוא בטחונם בפסל.

[מ, כא]
הלא תדעו -
אמר כנגד עובדי הפסל איך תוכלו לטעות בזה ולעבוד הפסל וכי הוא אדון העולם, הלא תדעו - מדעתכם מי הוא אדון העולם ואם לא תדעו זה מדעתכם, הלא תשמעו - ממה שקוראים בספרים ואם לא זה וזה, הלא הגד מראש לכם - והיא הקבלה, לא שמעתם דרך קבלה שהיא מראש מימים קדמונים, כי באלה השלש ידע האדם או יבין מעצמו, או ילמד ממי שילמדהו, או ישמע מן המגידים דרך קבלה, וחזר ואמר: הלא הבינותם מוסדות הארץ, כלומר אם יש לכם דעת להבין, תוכלו להבין ממוסדות הארץ, ונאריך מעט בזה הענין ונאמר, כי העובדי הפסילים אינם חושבים שהאבן ההיא או העץ ההוא או הזהב או הכסף ברא את העולם ושהוא אדון העולם, לא יעלה על הדעת שיש סכל בעולם שיאמין זה, אלא הפסילים נעשו מתחילה לשם כוכב מן הכוכבים או צורה מן הצורות העליונות, דמו העושים מתחילה שהם מורידים כח הכוכב ההוא על הצורה ההיא ושעובד הצורה כאלו עובד את הכוכב, והכוכבים מנהיגים העולם התחתון, אם כן ראוי לעבדם עד שנשתקע דבר זה בלבות בני אדם לעבוד את הצורות ולא נתנו לב למה שעשו בתחילה, אלא חושבים שהצורה הזאת הנעשית מאבן או מעץ או משום דבר, כיון שנעשית בצורה הזאת מטיבה ומריעה ואחרים בצורה אחרת.

והנה הראשונים טעו בדעתם והאחרונים טעו מבלי דעת, ועל זה היו מוכיחים אותם הנביאים כמו שאמר ולא ישיב אל לבו וגומר, חציו שרפתי במו אש וגו',
וכן אומר ממקומו לא ימיש,
וכן אמר אף להם ולא יריחון וגו',
נראה שהם היו חושבים כי הצורות ההם ייטיבו ויריעו והיו מקריבים להם ומנסכים ומקטירים להם ולא נתנו אל לבם שיש לעולם בורא והוא מנהיג העולם ומטיב לטובים ומריע לרעים, אלא העולם הוא כמו שהוא היה ויהיה מאין בורא ומאין מנהיג, כמו הדבר שיפול במקרה, והדברים האלה שאנחנו עובדים ומכבדים כן עשו אבותינו ובעבודה זו היו מצליחים וכן אנחנו אחריהם.
וכן חשבו בדברים רבים ובמעשים שיעשו אותם ואומר שהדבר ההוא יועיל או יזיק יחלה או יבריא ואין הדברים ההם לא מדרך חכמה ולא מדרך רפואה ולא מדרך כת מן הכתות הידועים, אלא כמו שהורגלו דור אחר דור וחושבים כי הדברים ההם הם עקר ואין לדרוש בורא או מנהיג או מכוין, ואלו הם דרכי האמרי שזכרו רבותינו ז"ל, ומי שהוא משתדל בדעות להבין העולם בכלל ובפרט יבין כי לעולם מנהיג ואליו ראוי לדרוש, לפיכך אמר הנביא כנגד עובדי הפסל: הלא הבינותם מוסדי הארץ, כלומר אם יש בכם דעת להבין תוכלו להבין ממוסדי הארץ ומהשמים, כמו שאמר הנוטה כדוק שמים וכמו שאמר גם כן אחר זה מן הככבים, אמר הנביא מכל זה תוכלו להבין כי בורא יש לעולם שמנהיגו ובראו בסדר מסודר לא נפל כך במקרה.

ומוסדות הארץ -
הם ארבע יסודות האש והרוח והמים והעפר וכל הנבראים אשר בארץ הם מארבע יסודות אלה נמזגים ובין היסודות האלה מחלוקת וטבעם משונה זה מזה.
והנה האש - חם ויבש,
והמים - בהפך קרים ולחים ושניהם כדורים זה על זה.
והאויר - שביניהם לא ימנע האש ולא המים מלעבור בתוכו, אם כן שם גבול לאש שלא ירד ממקומו ולמים שלא יעלו ממקומם, עד שיפגשו זה בזה ונמצא מחלוקת ביניהם וינצח הגובר כמו שאנו רואים באש ובמים אשר בינינו כשיפגשו זה בזה, אם כן מי יוכל לומר שזה היה במקרה בלא הנהגת מנהיג, ששם טבע באש שלא ירד אלא יעלה ובעלותו גם כן שם לו גבול ולא יוכל לעלות אלא עד גלגל הלבנה, כי שם גלגל הלבנה חזק בטבעו מגלגל האש, שלא יוכל אש לעוברו אף על פי שטבעו הוא לעלות וכן שם טבע במים לרדת ולא לעלות ובירידתן גם כן שם גבול ולא ירדו אלא עד הארץ, כי שם לארץ טבע חזק וקשה לעמוד כנגד המים שהם לחים ורכים והארץ יבשה ולא יעברוה המים.
וכן שם האויר בין האש ובין המים להפריד ביניהם, לפיכך האויר - חם ולח דומה בחומו לאש ובלחותו למים, ומי יאמר שהיה כל זה אלא במסדר חכם שם כל אחד מהם בסדר שיוכל לעמוד וכל אחד יעמוד בסדרו ולא ישתנה לעולם, ודבר שהוא במקרה לא יהיה על סדר אחד קיים, אלא פעם יהיה כך ופעם יהיה כך.

ועוד שהארבע יסודות הם נמזגים בגוף אחד חי וזה כנגד זה וטבעו בהפך חברו, ואיך יעמוד הגוף שהם בו בשלום?!
אלא שיש מסדר ומנהיג סדרם בדרך שלא יגבר האחד על חברו ויעמידו ארבעתם כאחד הגוף עד עת יבא קצו, וגם בגופות המתים, כגון האבנים והמתכות הם נמזגים ארבעתם בכל אחד ואחד כפי משפטו, והנה העולם בכללו כמו בית בנוי והשמים כמו התקרה על הבית והככבים כנרות בבית, וצמחי הארץ כשלחן ערוך בבית ובעל הבית שבנה הבית, הוא האל יתברך בעולם והאדם בעולמו כמו הפקיד בבית אשר נתן בידו כל עניני הבית והוא לא ראה בעל הבית בעיניו אלא שגדל באותו הבית ואמרו לו שאביו היה פקיד בזה הבית, והוא גם כן יהיה כן אחריו ואם הפקיד בעל שכל ידרוש לבעל הבית מי הוא כדי שיבא לפניו תמיד וכדי שלא יחטא בפקודתו, כי יודע הוא כי לזמן קרוב או רחוק יבא לחשבון עמו על פקידתו וחושב בלבו כאלו בעל הבית על ראשו תמיד ונותן עיניו בו ובמעשיו, ואם עשה מעשיו בשכל - ימצא חן בעיני בעל הבית ואם ימצא בו רעה - יעבירנו מפקידתו והפקיד הסכל לא יעשה זה, אלא כיון שרואה עצמו פקיד יעשה בו כרצונו וכתאות לבו, לא ישגיח אל בעל הבית מי הוא ואומר בלבו, כיון שאינני רואה בעיני כי יש לבית זה בעלים מי יביאני לחשוב זה שיש לו בעלים, אלא אוכל ואשתה מה שאני מוצא בבית הזה ואעשה בו כלבבי בעוד שאני מוצא אינני חושש אם יש בעל בית אם איננו, וכשיוודע זה לבעל הבית בא ומוציאו מן הבית בדחיפה ובקצף גדול, כן האל יתברך הוא אדון העולם ושם האדם פקיד בעולם התחתון ואם נותן אל לבו שיש אדון בעולם והוא הוא שנתנו פקיד בעולם, יירא ממנו כעבד שירא מאדוניו כי יראה בשכלו כי אי אפשר לזה העולם מבלי אדון המנהיג ומסדר ימצא חן בעיני האדון ואם הוא סכל ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה ואמר בלבו אינני חושש אם יש אדון אם אין אדון, כי בשרירות לבי אלך ובכח לבי אעשה כתאות לבי, האל טורדו ועוקרו מן העולם ומונע הכח והיכולת ממנו, לפיכך אמר אחר זה: הנותן רוזנים לאין וגומר, יראה להם שהוא אדון בעולם מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם.

[מ, כב]
היושב -
כאלו אמר על השמים כי הם חוג הארץ כמו שיעשה אדם במחוגה העגולה, כי למחוגה יש שתי אצבעות האחת יעמוד ובשנית יקיף העגולה והנה הנקודה בתוך העגולה והארץ כמו הנקודה, כי היא התחתון שבעגולה והשמים סביב הארץ כמו העגולה.

ואמר: היושב
דרך משל, כי אין לו מקום יתעלה מכל דמיון אלא כאדם היושב על מקום גבוה מאד ומביט במקום השפל ידמה לו הדבר הגדול קטן, לפיכך אמר ויושביה כחגבים, כמו שאמר: ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.

ויונתן תרגם:
דאשרי בתקוף רומא שכינת יקריה,

תרגם:
היושב כמו המושיב,
ואלה השמים שהם חוג הארץ הוא נוטה אותם וכפל הענין במלות שונות, כי וימתחם כמו הנוטה וכאהל כמו הדוק, כי פירוש דוק יריעה שיעשה אדם ממנה אהל.

ופי' לשבת –
תחתיהם, כי לא ישב אדם בבית אם אין עליו תקרה.

ויונתן תרגם:
הנוטה כדוק - דמתח כזעיר,

וענין וימתחם - הנטיה והפרישה,

וכן בדברי רז"ל:
מקום שנמתח עמו וממנו נקרא השק אמתחת כמו שפירשנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.

[מ, כג]
הנותן רוזנים ושופטי ארץ -
שמתגאים בגדולתם ובוטחים בכחם ובחילם, ומה שאמר עשה כמו שאמר ונטה עליה קו תהו כי ההריסה אינה מעשה על דרך האמת.

ורוזנים -
ידוע כמו ורוזנים נוסדו יחד כענין שרים וגדולים.

[מ, כד]
אף בל נטעו -
כל כך יתנם לאין עד שיאמרו עליהם לא נטעו ולא זורעו ולא נשרש בארץ גזעם על דרך שאמר עליהם ולא נודע מקומו אים, ונאמר עוד עליהם על הדרך הזה אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך, ואמר אף ג' פעם כל אחד לרבות את חברו, כמו גם אנחנו גם אתה גם טפנו.

שרש -
ענינו כמו נשרש והוא מהבנין אשר לא נזכר פעלו, על דרך המרובע.

גזעם -
שרש האילן מה שנראה ממנו על הארץ יקרא גזע והטמון תחת הארץ יקרא שרש.

כמו שאמרו רז"ל:
העולה מן הגזע שלא מן השרשים של בעל הבית.

וגם נשף -
וגם עקירתם היא במהרה כנשיבת הרוח, נשף כמו: נשפת ברוחך.

וסערה -
כמו ורוח סערה.

[מ, כה]
ואל מי תדמיוני ואשוה -
אל מי תוכלו לדמות אותי שאהיה אני נדמה לאותו הדבר ואשוה לו כי לא תוכלו לדמותי בדבריכם אם לא בשכל ובעבור דמיונכם לא אשוה, אני אם כן אני יחיד ובורא העולם כולו, ואמר קדוש כי הוא קדוש ובעל המחשבות.

[מ, כו]
שאו מרום עיניכם -
אמר הסתכלו בככבים, לפי שהם גופים עצומים וגדולים בגוף ובמראה מנבראי מטה וכבר אמר להם שיבינו בארבע יסודות ובארץ ובשמים הנטוים עליהם כאהל, עתה אמר להם שיסתכלו בככבים שהם נבראים עצומים וראו בדעתכם מי ברא אלה, כי ברואים הם ואינם בוראים, כי יש לאדם להבין בדרכי החכמה כי העולם מחודש וכיון שיתברר לו שהעולם מחודש ידוע שיש לו מחדש, כי אין הדבר מחדש עצמו והמחדש לא יתכן להיות אלא אחד, כמו שיתברר במופת בדרכי החכמה, אם כן הכוכבים שהם רבים ברואים הם ולא בוראים.
וראו גם כן בדעתכם המוציא במספר צבאם מה שאין כן יכולת באדם לספור אותם, ומה שאמרו חכמי התכונה והסכימו, כי יש מספר לככבים והם אלף וצ"ח זהו לככבים הגדולים המאירים על הארץ, אבל ידוע מדרך החכמה כי יש ככבים רבים אין מספר להם אצל בני אדם אבל מי שבראם יודע מספרם.

ופירוש לכולם בשם יקרא, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום מונה מספר לככבים לכולם שמות יקרא, ר"ל כי לכל אחד מהם יקרא שם הנאות לו לפי הדבר הנברא בעבורו, לסבת אותו הדבר אחר סבת עצמו, כי כל כוכב וכוכב יש לו כח וממשלה על נבראי מטה, כל אחד על מין ידוע שנותן בו כח לעשות מלאכתו ותולדתו.

וכן אמרו רז"ל:
אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, מכה אותו ואמר לו: גדל שנאמר: הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, וזהו שאמר הנה גם כן מרוב אונים השמות שקורא להם מרוב כחות שיש לכל אחד מהם על יצורי מטה, ולפי הכח שיש לכוכב נקרא שמו לפי אותו ענין ושכל אחד מהם הוא אמיץ כח, כי לא יפסיד כחו ולא ישתנה כמו שהוא בנבראי מטה שהם נפסדים באישיהם, אף על פי שעומד מיניהם אבל נבראי מעלה איש מהם לא נעדר לעולם בשום העדר, לא בכולו ולא במקצתו וכמו שהיה ביום הבראו כן יהיה כל ימי עולם לא יוסיף ולא יגרע, כי אין התוספת אלא לבעלי החסרון והם שלמים בבריאתם וכל זה חייב אדם ללמוד מספרי החכמות ולהבין בדעתו בנבראים בין בנבראי מעלה בין בנבראי מטה ומהם יכיר הבורא.

והנה הנביא הזהיר בני אדם בזה ואמר הלא תדעו הלא תשמעו הלא הבינותם ואמר שאו מרום עיניכם וראו, ופירוש וראו כמו שפירשנו ראית הלב.

ואמרו רז"ל:
כל מי שאינו מחשב בתקופות ומזלות עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא הביטו ומעשה ידיו לא ראו.
ואמרו: מנין שמצוה לאדם לחשב בתקופות ומזלות?
שנאמר: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.
איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים?
זהו חשב תקופות ומזלות.

ואמרו רז"ל:
כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב אסור לספר הימנו.

[מ, כז]
למה תאמר יעקב -
אומר כנגד ישראל שהם בגלות, למה תאמר זה כי בעבור אורך הגלות תאמר כי נסתרה דרכך מה' ולא ישגיח עליך ועל צרות הגלות שאתה סובל.

דרכי -
ר"ל עניני שאני בו, וכן: מדוע דרך רשעים צלחה והדומים לו רבים.

משפטי יעבור -
משפטי ודיני שהיה לו לריב עם הרשעים העובדים בי יעבור ממנו ולא יהיה לפניו לזכרון, כי איננו חושש בו ולמה תאמר זה.

[מ, כח]
הלא ידעת -
מדרך השכל מדעתך.

אם לא שמעת -
ממלמד ומורה.

כי אלהי עולם ה' -
אלהי שופט כמו עד שאלהים יבא דבר שניהם, וכן כל אלהים שהוא על האל יתברך, ר"ל שופט העולם ומשגיח בו ושופט כל א' לפי מה שהוא, אלא שאין אנחנו משיגים דעת משפטו בכל מקום, לפיכך אמר איך תחשוב כי לא ישגיח עליך והוא משגיח על כל העולם כלו, כי הוא בראו וכיון שמעשה ידיו הוא באמת משגיח עליו ואחר שהוא שופט העולם באמת, יקח משפטך מן העובדים בך.

ומה שאמר: בורא קצות הארץ
להודיע שברא הארץ עגולה באמצע הגלגלים המקיפים סביבותיה והיא כנקודה בתוך העגולה והקב"ה מעמידה בכחו באמצע בלי שום סמיכה, כמו שנאמר: תולה ארץ על בלימה ואין אחת מקצותיה נוטה לאחת משש הפאות, אלא כולה באמצע מכל צד ומכל קצה זהו שאמר: בורא קצות הארץ.
ואם תאמרו הנה כי הוא אלהי עולם וברא אותו ומשגיח עליו, אבל לא יוכל בכל עת לשפוט כי ייגע לפעמים וילאה, לפיכך אמר: לא ייעף ולא ייגע שהרי אתם רואה כי הוא מסבב הגלגלים והם סובבים סבוב שאין לו הפסק וזה בכח מסבב שאין הפסק לכחו, ולפיכך אין הפסקה לסבוב הגלגלים שהם סובבים בכח שאין לו הפסק, אם כן אתה רואה כי לא ייעף ולא ייגע א"כ אינו מצד לאות ויגיעה כאשר אינו עושה משפט ברשעים המעבידים ישראל.

ואם תאמר מאחר שברא העולם ומעמידו בכחו הגדול ומשגיח בו ושופטו והכח בידו לשפוט בכל עת ואין לכחו הפסק, למה ראה זה הזמן הארוך בצרת ישראל בגלות ולא יושיעם מצרתם ולא יעשה משפט ברשעים?!
התשובה: אין חקר לתבונתו - אין אנחנו יודעים ויכולים להשיג חכמתו ותבונתו ולא נוכל לחקור עליה ולדעת אותה, אבל הוא יודע מה יעשה אלא שאין אנחנו מכירים ויודעים וזהו –

[מ, כט]
נותן ליעף כח -
והוא יתן כשירצה כח ועצמה לישראל שהם בגלות ויעפים ויגעים מאין אונים.

[מ, ל]
ויעפו נערים ויגעו -
רשעי העולם שמוסיפים כח בכל יום כמו הנערים יעפו, כשיהיה רצון האל ייגעו ויפסיק כחם ולא יהיה להם אפילו כח נערים ובחורים ורשעי העולם שהם גם כן כבחורים שהם שלמים בכחם כימי הבחרות, לא יועילם כחם כשירצה האל אלא כשול יכשלו.

[מ, לא]
וקוי ה' -
וקוי כתיב ביו"ד אחת לבד והיא עי"ן הפעל ויו"ד הרבים נעלמת מהמכתב ונשארם במבטא, אמר: הרשעים כשול יכשלו אבל ישראל שהם קוי ה' בגלות ואפס כחם עוד יחליפו כח כמו העץ אם יכרת ועוד יחליף והוא ענין התחדשות הדבר, בתמורת הדבר שחלף ועבר.

יעלו אבר כנשרים -
כתב רבינו סעדיה:
כי הנשר יעלה לעשר שנים גבוה מאד על פני רקיע השמים ויקרב לחום האש ויפיל עצמו לים מרוב חומו וימרט ויתחדש אחר כן ויעלה אבר וישוב לימי עלומיו, וכן כל עשר שנים עד מאה ובשנת המאה יעלה כמנהגו ויפול בים וימות.

ירוצו -
בשובם לארצם ולא ייגעו ילכו בדרך ולא ייעפו.


הפרק הבא    הפרק הקודם