ילקוט שמעוני, ישעיהו פרק ו


המשך סימן תד
בשנת מות המלך -
וכי מת היה?
אלא שנצטרע ומצורע חשוב כמת, שנאמר: אל נא תהי כמת.

ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל -
אלו שמונים כוהנים שהיו עם עזיהו, ואין שוליו אלא כהנים, שנאמר: ועל שולי המעיל.

שרפים עומדים -
שעתידה האש לשרוף את עוזיה כשם ששרפה לקרח ועדתו.

ממעל לו -
מן המעל שמעל, ואמר לו: צא שמעלת, והארץ פתחה פיה לבלעו, שנאמר: ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו.

ומנין שהראה לו הקב"ה למשה?
שנאמר: זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר.
אמר לו: משה, (ד) אף מזרע אהרן?!
אמר לו: אשר לא מזרע אהרן הוא - כקרח וכעדתו אתה עושה לו?!
אמר לו: ולא יהיה כקרח וכעדתו.
מה אתה עושה לו?
כמו שצרעתי את ידך: כאשר דבר ה' ביד משה לו.

שרפים עומדים ממעל לו -
אין ישיבה למעלה (ברמז רמ"ז וברמז ש"מ, וברות תר"ב).

שרפים עומדים ממעל לו -
שנים שרפים עומדים:
אחד מימינו
ואחד משמאלו.


שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו -
שלא יביט בפני השכינה.

ובשתים יכסה רגליו -
דכתיב: וכף רגליהם ככף רגל עגל - שלא יביטו פני השכינה, ובשתים מעופפים ומעריצים ומקדישים שמו הגדול, זה עונה וזה קורא זה קורא וזה עונה: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות.

והחיות עומדים אצל כסא כבודו ואינם יודעים מקום כבודו, ועומדות באימה וביראה ברתת ובזיע שלא יאכל אשר אכלה אש לאשן של מלאכים, ומזיעת פניהם נהר של אש מושך לפניו, שנאמר: נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי - וגומרות ועונות ואומרות: כל מקום שכבודו שם: ברוך שם שם כבוד ה' ממקומו.
וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש.

א"ר חנינא אמר רב:
שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום ויום:
אחת אומרת קדוש,
ואחת אומרת קדוש קדוש,
ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות.

תניא:
חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל יום ובכל שעה שירצו, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום.
ואמרי לה: פעם אחת בשבת.
ואמרי לה: פעם אחת בשנה,
ואמרי לה: פעם אחת ביובל,
ואמרי לה: פעם אחת לעולם.

וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, דכתיב: שמע ישראל ה' אלהינו.
ומלאכי השרת אינם מזכירין אלא לאחר שלוש תיבות: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות - ואין מלאכי השרת אומרין שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל שירה למטה, שנאמר: ברן יחד כוכבי בקר - אלו ישראל, והדר ויריעו כל בני אלהים.

סימן תה
למלאכים נתן קדושה אחת, שנאמר: בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא.
ולישראל שתי קדושות, שנאמר: והתקדשתם והייתם קדושים.

רבי אבין אמר:
משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו שומרים מהם שכורים מהם נזירים, לעת ערב בא ליתן להם שכרם והיה נותן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד, כך העליונים שאין להם יצר הרע ,דיין להם בקדושה אחת ולתחתונים שיצר הרע שולט בהם שתי קדושות.

ר' אבין אמר חורי:
משל לבני מדינה שעשו שלוש עטרות למלך.
מה עשה?
נתן אחת בראשו ושתים בראש בניו.
וכך מלאכי השרת מכתירין שלוש קדושות, דכתיב: וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות.
מה הקב"ה עושה?
נותן אחת בראשו: כי קדוש אני - האחד.
ושתים בראש בניו ישראל, דכתיב: והתקדשתם והייתם קדושים תרתי.

מלא כל הארץ כבודו -
אמר ר' יהושע בן לוי:
אסור לו לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנאמר: מלא כל הארץ כבודו כו' (בתהילים ברמז תרס"ה):

סימן תו
ואומר אוי לי כי נדמיתי -
כיון שראה מלאכי השרת מקלסין להקב"ה ולא שתף קלוסו עמהם, התחיל מיצר על הדבר.

כי איש טמא שפתים אנכי -
שאלולי שתפתי קילוסי לקילוס שלהם הייתי חי וקיים לעולם כמותם.
היאך היה לי שדוממתי?
עם כשהוא עומד ומשתומם על הדבר הוציא דבר יתר מפיו: ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב.
אמר לו הקב"ה: על שאמרת: כי איש טמא שפתים אנכי - שרא לך, שאתה שליט בעצמך. שמא בבני היית שליט, שאמרת ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב?!
מיד נטל את שלו, שנאמר: ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו - גחלת אין כתיב כאן, אלא רצפה.

מהו רצפה?

א"ר שמואל בר נחמני:
רצץ פה שאמרה דלטוריא על בני.
וכן הוא אומר: אל גנת אגוז ירדתי - האגוז הזה חלק, מי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל, שצריך לשמור שלא ייפול ממנו.
כך כל מי שמשרה את ישראל, צריך ליזהר שלא יטול את שלו מתחת ידיהם, כגון: משה וישעיהו ואליהו.
משה אמר: שמעו נא המורים.
ונאמר לו: לכן לא תביאו את הקהל הזה.

אליהו אמר: כי עזבו בריתך בני ישראל.
ונאמר לו: ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך.

ישעיהו אמר: ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב.
נאמר לו: ובידו רצפה.

במלקחים -
מהו במלקחים?
להודיעך כחן של צדיקים.
הקב"ה אמר למלאך ליטול גחלת מעל גבי המזבח וליתן על פי הנביא, ונטל המלאך את הגחלת במלקחת מן המזבח של מעלה ונכוה והשליך אותה ונטל עוד מלקחת אחרת ונטל הגחלת בשתיהם ונתנו לגחלת בשפתיו של ישעיהו ולא נכוה.
וכן הוא אומר: כי רב מאד מחנהו - אלו המלאכים.

ומי קשה מהם?

כי עצום עושה דברו - אלו הצדיקים.
וכן משה גער באש ושקעה, שנאמר: ותשקע האש.
אמר הקב"ה לישעיה: הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר - כיון שראה ישעיהו כן, התחיל מצדיק את ישראל ומלמד עליהן סניגוריא.

מהו אומר בסוף נבואתו?
ה' אלוהים נתן לי לשון למודים - למדני ללמד עליהם סניגוריא.
ה' אלוהים פתח לי אוזן - לשמוע קולו, כשאמר: את מי אשלח - ונתן בי דעת לומר: הנני שלחני - ואנכי לא מריתי, לפיכך: אחור לא נסוגותי - לא נעשיתי אחור מן הנבואה אלא נתנבאתי נחמות יותר מכל הנביאים.
ולא עוד, אלא נחמות כפולות:
שוש אשיש,
התעוררי התעוררי,
עורי עורי,
אנכי אנכי,
נחמו נחמו עמי:

סימן תז
ויעף אלי אחד מן השרפים -
א"ר אלעזר בר אבינא:
גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאלו במיכאל כתיב: ויעף אלי אחד מן השרפים.
ואלו בגבריאל כתיב: והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף.

ומאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא?

אתיא אחד, אחד כתיב הכא: ויעף אלי אחד מן השרפים.
וכתיב התם במיכאל: והנה מיכאל אחד מן השרים בא לעזרני.
תנא:
מיכאל באחת גבריאל בשתים, אליהו בארבע, מלאך המות בחמשה, ובשעת המגפה באחת.

ואשמע את קול ה' אומר -
(כתוב ברמז תמ"ג).

מנשה הרג את ישעיהו.
אמר רבא:
מידן דייניה וקטלה.
אמר לה: משה רבך אמר: כי לא יראני האדם וחי.
ואתה אמרת: ואראה את ה'.

משה רבך אמר: כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
ואתה אמרת: דרשו ה' בהמצאו.

משה רבך אמר: את מספר ימיך אמלא.
ואתה אמרת: והוספתי על ימיך.

אמר ישעיהו: ידענא ביה דלא מקבל מיני, אי אמינא ליה אשוייה מזיד.
אמר שם איבלע בארזא, אתייה לארזא ונסריה, כי מטא להדי פומיה נח נפשיה, משום דאמר: ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב.
(ובירושלמי דסנהרין) חמון דמיה נגיד, היינו דכתיב: וגם דם נקי שפך מנשה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה.
וכי אפשר לבשר ודם למלאת את ירושלים פה לפה מדם נקי?
אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה.
וכתיב בו: פה אל פה אדבר בו:

וסר עונך וחטאתך תכופר -
אמר מר עוקבא:
כל המתפלל בערב שבת ואומר: ויכולו - שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם, מניחין ידיהם על ראשו ואומרין: וסר עונך וחטאתך תכופר.

סימן תח
השמן לב העם הזה -
אמר ר' יוחנן:
גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנאמר: השמן לב העם הזה וגו'.

אמר ליה רב פפא לאביי: ו
ודילמא קודם גזר דין?
א"ל: ושב ורפא לו כתיב.

איזהו דבר שצריך רפואה?
הוי אומר: זה גזר דין.

מיתיבי:
השב בינתים מוחלין לו, לא שב בינתים אפילו הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו!
לא קשיא, הא ביחיד הא בצבור.
תא שמע: יורדי הים באניות וגו' - עשה להם סמניות כאכין ורקין שבתורה, לומר לך, צעקו קודם גזר דין נענו, לאחר גזר דין לא נענו, הנך נמי כיחידים דמו.

מה ראו לומר תשובה אחר בינה?
דכתיב: השמן לב העם הזה וגו'.

ולבבו יבין ושב ורפא לו -
אי הכי לימא רפואה בתר תשובה?
לא סלקא דעתך, דכתיב: וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.
אלמא בתר תשובה סליחה.

ומאי חוית דסמכת אהאי קרא סמוך אהאי קרא?
כתיב קרא אחרינא: הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי.
למימרא דרפואה וגאולה בתר סליחה היא.

אלא הא כתיב: ושב ורפא לו?
ההיא רפואה לאו דתחלואים היא, אלא דסליחה היא.

פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים ובא תלמיד ושאל לי כבן שהוא שואל את אביו, אמר לי: מה נשתנה ישעיהו מכל הנביאים שנתנבא כל הטובות והנחמות בישראל? אמרתי לו: בני, מפני שקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה, שנאמר: ואשמע את קול ה' אומר וגו', ואמר: לך ואמרת לעם הזה וגו', ואומר: השמן לב העם הזה וגו' - וכי תעלה על דעתך שאין הקב"ה חפץ בתשובתן של ישראל ח"ו?!
אלא למצוא מהם קורת רוח, (ה).
משל למלך שהיה לו בן יחידי במדינה, שגר לו שליח בני שחוט שוורים הרבה וצאן, ואכול בשר ושתה יין הרבה, ותתעצל במלאכה!
וכל כך למה?
כדי שיצא בן המלך למלאכה ויבא אביו וימצא הימנו קורת רוח כו'.
א"ל: רבי, לכמה שנים נתנבא ישעיהו כל אותן הטובות והנחמות?
א"ל: אילו עשו תשובה מחיבתן היה הקב"ה בונה להם בית האחרון מיד באותה שעה, ועאכ"ו שהיה מחבקן ומנשקן ומגפפן ומושיבן בחיקו לעולם ולעולמי עולמים.

סימן תט
ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער -
אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיהו:
דור שבן דוד בא[ קטיגוריא בא בת"ח, כי אמריתיה קמיה דשמואל, א"ל: צירוף אחר צירוף, שנאמר: ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער.



הפרק הבא    הפרק הקודם