חי אני אם אדרש לכם -
נשבע הקב"ה בימי יחזקאל דברים שלא להדרש לישראל.
אימתי?
בשעה שבאו הזקנים לשאול ליחזקאל דברים וסלקן: באו אנשים מזקני ישראל, כה אמר אדני ה' הלדרוש אותי אתם באים.
א"ל יחזקאל: רבש"ע, ומה אתה מניחן, אין אתה נדרש להם אפילו בזכות התורה?
א"ל: ובזכות התורה אני נדרש להם, שנאמר: עוד זאת אדרש לבית ישראל.
וכתיב: וזאת התורה וגו'.

ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו וגו' וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי וגו' ואעש למען שמי לבלתי החל -
היינו דכתיב: משכו וקחו - משכו ידיכם מע"א והדבקו במצות.

ר' יהודה אומר:
הרי הוא אומר: ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה.
וכי יש לך אדם שמתבשר בשורות טובות ואינו שמח?
נולד לך בן זכר רבך מוציאך לחירות ואינו שמח?!
אלא מה תלמוד לומר: ולא שמעו אל משה?
שהיה קשה להם לפרוש מע"א, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום - צום לפרוש מע"א.

וישא ידו להם -
וכן הוא אומר: כי אשא אל שמים ידי - כשברא הקב"ה את עולמו לא ברא אלא במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע?
מחוסרי אמנה הם גרמו לישבע, שנאמר: וישא ידו להם.

וגם אני נתתי להם חקים לא טובים -
תנא:

לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ק"ש, ולא עוד, אלא אפילו היה קורא ובא פוסק.

לא פסק מאי?
א"ר מיאשיה בריה דריב"ל:
כתיב: וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

ר' אדא בר אהבה אמר מהכא:
כי דבר ה' בזה.

רב אסי אמר מהכא:
הוי מושכי העון בחבלי השוא.

פסק מאי?
א"ר אבהו:
עליו הכתוב אומר: ובדבר הזה תאריכו ימים.

א"ר שפטאי א"ר יוחנן:
כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר: וגם אני נתתי להם חקים לא טובים.

מתקיף לה רב משרשיא:
משום לדלא ידע לבסומי קליה, משפטים לא יחיו בהם?!
אלא אמר רב משרשיא:
שני תלמידי חכמים שיושבים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה, עליהם הכתוב אומר: וגם אני נתתי להם וגו'.

מי גרם לי שאני משמרת שני ימים טובים בסוריא?
על שלא שמרתי יום טוב אחד בארץ ישראל כתקנה, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים ואיני מקבלת שכר אלא על אחד.

מי גרם לי שאני מפרשת שתי חלות בסוריא?
על שלא הפרשתי אחת כתקנה בארץ ישראל, סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתיהן ואיני מקבלת שכר אלא על אחת, הוה קרי להון: וגם אני נתתי להם חקים לא טובים.

והעולה על רוחכם -
תני ר"ש בן יוחאי אומר:
אין העולה באה אלא על הרהור הלב.

רבי לוי אמר:
מקרא מלא הוא והעולה על רוחכם.

ממי את למד?
מבניו של איוב: והלכו בניו ועשו משתה.

מהו אומר בסוף?
והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלוהים בלבבם.
הדא אמרה: שאין עולה באה אלא על הרהור הלב.

חי אני נאם אדני אלוהים אם לא ביד חזקה וגו' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם -
תני:
אין פוחתין מעשרה מלכיות ואין מזכירין פסוקים של פורענות כגון חי אני נאם ה' וגו', ואע"ג דא"ר נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח מרי עלמא ולפרקינן, לאו אורח ארעא לאדכורי ריתחא בריש שתא.
אתה מוצא כשביקשו לפרוק עול בימי יחזקאל כתיב: באו אנשים מזקני (יהודה) [ישראל] לדרוש את ה' - אמרו לו: בן אדם כוהן הקונה עבד מהו שיאכל בתרומה?
אמר להם: יאכל.
א"ל: אם חוזר ומוכרו לישראל, לא יצא מרשותו?
א"ל: אף אנו יצאנו מרשותו נהיה כעובדי אלילים.
אמר להם יחזקאל: והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה וגו', אמר להם: כל זמן שלא מכרו, ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר: כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו.

וברותי מכם המורדים והפושעים בי -
אלו בני תשע מדות אסנ"ת משגע"ח:
בני אמה,
בני שנואה,
בני נדוי,
בני תמורה,
בני מריבה,
בני שכרות,
בני גרושת הלב,
בני ערבוביא,
בני חצופה.

ואתם בית ישראל וגו' איש גלוליו לכו עבדו -
רבי אלעזר שאל לרבי חנינא:
ואית דאמרי: רבי חנינא שאל לרבי אלעזר:
אפשר כן רבא שאל לתלמידא?!
אלא לא בעא כן אלא למבדקיניה.
א"ל: מהו דכתיב: שתים שאלתי ראש ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי, איזה מהם קשה הראשונה או השניה?
א"ל: מצינו שויתר הקב"ה על עבודת אלילים ולא ויתר על חלול השם, שנאמר: ואתם בית ישראל וגו' איש גלוליו (עיניו) לכו עבדו וגו' ואת שם קדשי לא תחללו.