נאום אברם אסיר תקוה.
אשר פתח עיני יתרו.
עדי הלך חצי לבו.
וענה הנדוד יתרו.
וזה פירש בפרשה.
תחלתה דבר יתרו.

[יח, א]
וישמע יתרו -
הזכיר למעלה דבר עמלק, כי לרפידים בא.
והיתה ראויה פרשת בחדש השלישי להיותה כתובה אחר דבר עמלק. כי שם כתוב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני.
אם כן למה נכנס דברי יתרו בין שתי הפרשיות?

והגאון אמר:

כי יתרו בא אל מדבר סיני לפני מתן תורה.

ולפי דעתי:
שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן, כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים. ולא הזכיר שבנה מזבח חדש.
ועוד כתיב: והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. והנה זה אחר מתן תורה והעד הנאמן על דברי. כי כן כתוב: אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים.
ואמר משה לחובב שהוא יתרו כאשר פירשתי בפרשת ואלה שמות. כי חתן משה לא שב אל רעואל הקרוב אליו, כי אם לחובב, כי כן כתוב: מבני חובב חותן משה.
ומשה אמר לו: כי על כן ידעת חנותינו במדבר. וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה. והנה דברי משה יוכיחו שאמר בפרשת אלה הדברים: ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם, הנה זה הזמן היה קרוב למסעם. והוא אמר: ואומר אליכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם. כי השם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב.
וטעם להזכיר זה להם,. כי השם אמר ליעקב: הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך.
והנה הטעם כאשר ירבה זרעך אתן לו את הארץ. ע"כ אמר: ה' אלהיכם הרבה אתכם והגיע זמן שתירשו את הארץ ובעבור שאתם רבים לא יכולתי לבדי שאת אתכם והוצרכתי לתת עליכם שרי אלפים ושרי מאות זאת הייתה עצת יתרו שנתן לו ממחרת בואו למדבר סיני. על כן אמר משה לחובב שהוא יתרו, כמו שפירשנו נוסעים אנחנו.
והוא השיב: לא אלך כי אל ארצי ואל מולדתי אלך. וזהו וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו.

ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה.
בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל. וכתוב: ויחד יתרו על כל הטובה. ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל.
ומשה אמר לו: והיית לנו לעינים והטעם שהאיר עיניהם.
ושאול אמר: ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל. ובעבור שכתוב למעלה: מלחמה לה' בעמלק. שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו כי הם היו עם גוי עמלק שיזכירו ישראל חסד אביהם ולא יגעו בזרעו. והנה ראינו הרכבים שהם בני יתרו היו עם בני ישראל בירושלים. ובימי ירמיה יונדב בן רכב. ויש פרשה אחרת דומה לזאת.

אשר עשה אלהים -
השם שהיה נודע בעולם לפני בא משה, שהכל מודים בו.

ולישראל עמו -
עם ה'. או עם משה. ויתכן להיות הלמ"ד. בעבור משה וישראל והטעם על המכות וטביעת פרעה.

כי הוציא ה'-
השם שנודע למשה כי על יד האותות יצאו.

[יח, ב]
ויקח -
אמר הכתוב: אשת משה ולא אמר בתו, בעבור כי משה נכבד מבית אביה.

אחר שלוחיה -
יש אומרים:
אחר שנתן לה רשות במלון ללכת לבית אביה בשובו לבדו אל ארץ מצרים.

ויש אומרים:
אחר ששלחה דורונות אליו, כמו: שלוחים לבתו.

[יח, ג]
ואת -
דע כי אנשי לשון הקדש שומרים הפעלים במתכנתם בכל הבנינים ואינם חוששים לשמור שמות בני אדם, על כן אל תתמה שאמר: גרשום - בעבור שגר שם. כי הנה קין בעבור קניתי. ואינו נכון בדקדוק.
וקשה מזה נח מגזרת ינחמנו ופעם יהפכו השם. כמו: חושים. הוא שוחם. ונקרא יעבץ בעבור שילדתו אמו בעוצב.
גם יחסרו אות ממנו, כמו: מעכה הוא מיכה
והפך זה יוב. הוא ישוב.

ורבים אמרו :
כי כן שמואל מגזרת שאלתיהו.

והישר בעיני כי שורק תחת חולם, כמו: תחו תוח, וצוף וצופי, ינון ונון, והנה שמואל מגזרת שמו אל. וקראתו אמו בשם אל, כי הוא נתנו לה כאשר שאלה.
ואל תתמה איך יקרא שם אדם בשם אל, כי הנה כמוהו: צורי שדי ורבים ככה.
לפי דעתי:
כי כן שם המזבח שבנה משה ה' נסי. וככה שם המשיח: ה' צדקנו.

והגאון אמר:
כי השם דבק עם מלת יקראו ושם המשיח הוא צדקנו. והנה הוא מטעם בעל הטעמים ששם טרחא במלת יקראו. כי הפרש גדול יש בין ויקרא בשם ה' הכתוב באברהם. שהטרחא במלת ויקרא. ובין ויקרא בשם ה' הכתוב בספר משה. כאשר אפרש במקומו.

[יח, ד]
ושם האחד -
מנהג ל' הקדש לאמר פעמים ככה השני. ופעמים האחד. כמו: שם האחד בוצץ ושם האחד סנה. ותחסר מלת אמר אחר: כי אלהי אבי בעזרי. ואין כתוב: כי אמר אלהי אבי כי המלה שבה למעלה כי אמר: גר הייתי. כמו: כי הפרני אלהים. וכבר פירשתי למה קרא שם הקטן אליעזר.

[יח, ה]
ויבא -
הזכיר הכתוב דרך מוסר בבואו אל משה כי יתרו הולך בראשונה. ואחריו בני משה אחריהם האשה כמשפט.

אשר הוא חנה שם -
כי ימים רבים חנה שם.

[יח, ו]
ויאמר -
וכבר אמר אל משה לפני בואם על ידי שליח או באגרת כתובה: אני חותנך יתרו ואשתך שהיא העיקר. ושני בניה הבאים עמה.

[יח, ז]
ויצא לקראת חתנו -
בעבור כבוד יתרו וחכמתו. ולא לאשתו ובניו, כי אין מנהג לאדם נכבד לצאת לקראת אשתו או בניו.

וישתחו -
דקדוק וישתחו קשה. ידענו כי שרשו מבעלי הה"א באחרונה. והנה הוי"ו במקום ה"א כוי"ו שלו הייתי שאמר ממנו לא שלותי. והנה כאשר אמרו לשון יחיד וישתחו. היה ראוי להיותו וישתחוה כי התי"ו מבנין התפעל. כמו: והאיש משתאה לה. כי משפט אותיות השניים. אם היה אחד מהם פ"א הפועל והיה האות אשר לפניהם תי"ו התפעל. והנה בעבור שהחליפו הה"א בוי"ו במלת וישתחו. הניחו הוי"ו הראשון שאינו סימן לשון רבים תחת ה"א השרש והעלימו הוי"ו ואמרו וישתחו. ובעבור היות הוי"ו בסוף המלה סימן לשון רבים כאשר הוא נעלם, כמו: למה תתראו.
והנה היה נראה מלת וישתחו בהעלם הוי"ו שהוא סימן לשון רבים, ע"כ הוצרכה להיות המלה מלעיל. להפריש בינה ובין מנהגם בלשון רבים. ולפי הסברא כי היוצא הוא המשתחוה זה לזה. וקראו הכתוב רעהו - בעבור גודל מעלתו בחכמה.

ויבאו האהלה -
שהוא ידוע אהל משה.

[יח, ח]

ויספר -
זה הפסוק יורה על פירוש משה ולישראל בעבורם.

התלאה -
מגזרת ונלאו מצרים והתי"ו נוסף. והטעם צרה שילאה אדם לסבלה או להגידה והטעם על רדיפת מצרים בים. וביאת עמלק ורעב הקהל וצמאו. ומכולם הצילם ה'.

[יח, ט]
ויחד -
מגזרת חדוה. והיה ראוי להיותו על משקל. וַיִפְתְּ בסתר לבי. ויִשְבְּ ממנו שבי. רק נפתח החי"ת בעבור שהוא מן אות הגרון. ונשאר הדל"ת דגוש כאשר היה. ולא אדע בכל המקרא אות דגוש בסוף המלה. רק אם היה בג"ד כפ"ת שיתחברו ב' שואין שהם בסוף. כמו וישב ממנו. וישת מן היין רק עם אחד מהמלכים. לא מצאנוהו דגוש רק פת"ח. והם שנים ויחד יתרו אל יחד בימי שנה.

[יח, י]
ויאמר יתרו ברוך ה-
שים לבך לדקדק זאת המלה. דע כי לא יבא פעול רק מפעלים היוצאים ואם מצאת אותו שהוא על משקל פעול. הסתכל אם מצאת לו פועל שהוא יוצא הוא באמת פעול. ואם לא יהיה כן, הוא תאר. וככה אם היה על משקל פועל ואין לו פעול מהבנין בעצמו ומתוך הגזרה. גם הוא תאר ואינו פועל כלל. כמו שמר הפועל הוא שומר. והפעול הוא עושר שמור לבעליו. והנה מצאנו. הולך. עומד. יוצא. וכל אלה יראו פועלים. כי הם על מתכונת שומר. ובעבור שהגזרה מהפעלים העומדים. כי לא יאמר ממנו. הלוך. עמוד. יצוא. והנה אין לנו פעול, על כן אמר: כי הולך הוא. תואר ואינו פועל.
מצאנו עצום והוא יראה פעול. כי הוא על משקל שמור. וכאשר חפשנו זו הגזרה מצאנו וירבו ויעצמו מהפעלים העומדים כי היוצא יהיה מהבנין הנוסף. ויעצמהו מצריו והנה לא נוכל לומר עוצם על משקל שומר מענין עצמה, רק מענין אחר עוצם עיניו מראות ברע. והנה מצאנו מלת ברוך על משקל שמור. והנה חפשנו בכל המקרא ולא מצאנו מזה הענין בבנין הקל רק מענין אחר. והוא: וַיִבְרַך על ברכיו. גם הוא פועל עומד לא יבא ממנו פעול כלל. והנה מלת ברוך תואר. כמו עצום מהבנין הקל.

א"ר מרינוס:

ברוך הוא תואר מבנין הדגוש. והיה הרי"ש ראוי להדגש ככל הגזרה כמו: ברך נבות. והוא על משקל: כדוב שכול

ולא דבר נכונה, כי כל תואר כמו שכול וגבור ושכור לא ישתנו לסור הדגש בסמיכת היחיד, או בלשון רבים. כמו: ויהרג זבדי גבור אפרים. הוי גבורים.
והנה עומד כנגדו: בוא ברוך ה'. ברוכים אתם לה'.

אשר הציל אתכם -
אמר למשה ולאהרן שהיו שלוחים לשם ועל ידם באו המכות לפרעה ולמצרים, על כן אמר: מיד מצרים ומיד פרעה. ואחר כן: ברך השם אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, במצרים. ובבקיעת ים סוף.

[יח, יא]
ופירוש: עתה ידעתי –
פירשתיו בפרשת שמות בפסוק: ואמרו לי מה שמו.

וטעם כי בדבר -
בעבור הדבר שזדו המצרים על עם ישראל. וכן הזכיר למעלה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים - ה' שעושה דין על שהעבידו אותם בפרך.
וכן כתוב: כי ידעת כי הזידו עליהם, כאדם שיעשה בזדון רצונו וכבר כתוב: כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים.

[יח, יב]
ויקח עולה וזבחים. -
הם השלמים

וטעם: לאלהים –
כי עתה יחל להיות לו השם הנכבד לאלהים.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל -
ואין צורך להזכיר משה, כי באהלו היו.

לאכל לחם -
שלמים.

וטעם לפני האלהים –
כי אהל משה היה לצד מזרח אהל מועד.

[יח, יג]
ויהי ממחרת -
לביאת יתרו.

וישב משה -
כמנהגו.

מן הבקר עד הערב -
דע כי בקר האמת הוא כזרוח השמש. גם יקרא בקר כעלות עמוד השחר שיחל להראות אור בעבים, כמו שכבר זכרתי וזה הבקר הוא על דרך מקרה והערב האמיתי הוא בשקוע השמש.
גם יקרא ערב על דרך מקרה, עד עריבת האור.
וכן אמר דוד: תזרח השמש יאספון. ואחריו כתוב: יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, על כן: מערב עד ערב תשבתו שבתכם. ראוי להיות מערב האמת עד ערב האמת, רק חכמינו ז"ל הוסיפו מחול על הקדש ואמרו: כי יציאת יום השבת תהיה עד צאת הכוכבים. והנה ראוי להכניס השבת מן התורה מהשקע השמש. וכל חכמי התולדות וכל חכמי המזלות מודים, כי גבול היום מרגע היות עגולת השמש כנגד שטח הארץ בכל מקום. וזהו מעת צאתו עד בואו.

[יח, יד]
וירא את כל אשר הוא עושה לעם -
שהוא מעמידם מערב עד בקר.

ורבינו שלמה אמר:

בעבור שמשה יושב לבדו וישראל נצבים ואין זה דרך מוסר.

ואין ספק כי מעלת משה גדולה לומר ככה, כי הנה אהרן שהיה גדול לכל ישראל והיה גדול בשנים ממשה, הוא אומר לו: בי אדוני. ומשה עשה הדרך הנכונה, כי השופט יושב ובעלי הריב עומדים.
וכן כתוב: ועמדו שני האנשים אשר להם הריב, ולא אמר לו מדוע רק בעבור שהיה יושב למשפט לבדו ואין לו שופטים אחרים שיעזרוהו.

ואמר רבי מרינוס:

כי מלת מדוע כמו: מַלָּכֶם מַזֶּה בידך כי כל אחת שתי מלות. וככה מדוע מה דעתך לעשות ככה.

[יח, טו]
ויאמר -
השיב משה אני עושה שני דברים:
האחד: כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. והטעם: לדרוש תורתו.
והדבר השני: כי יהיה להם דבר בא אלי.
והשיב על האחרון תחלה ושפטתי בין איש ובין רעהו. והודעתי את חקי האלהים לדורש.

[יח, יז]
ויאמר לא טוב הדבר אשר אתה עושה -
בעיני.
ונתן טעם לדבריו והוא: נבול תבול. מגזרת: ועלהו לא יבול. כאלה נובלת עליה. כי הטעם שיפול מעצמו כנבול עלה. דרך משל.
ומלת גם כמוה: גם - כי כבד ממך הדבר.

[יח, יח]
עשהו -
מלה זרה בדקדוק ובאה על דרך לשמרהו. כי לא מצאנו ה"א נראית בגזרת עשה.

[יח, יט]
עתה שמע בקולי איעצך -
אתן לך עצה.
דע כי מלת אלוהים הוא שם תאר כאשר פירשתי,. רק בעבור שידברו בה הרבה. יחשבו זה שם התאר כאילו הוא שם עצם. אלוהים יראני בשוררי בראשית ברא אלהים. ורבים ככה, על כן שמוהו חכמינו ז"ל שם מן השמות שאינם ראויים להימחק.

וטעם: ויהי אלוהים עמך –
שהשם יעזרך אם תעשה ככה. ואמר לו בסוף הדברים שיקח רשות מאת השם על העצה הזאת. וזהו אמרו: וצוך אלהים. ואין ספק כי כן עשה.

וטעם היה אתה לעם –
בעבור העם.

מול האלהים -
מפאת השם.

והבאת אתה את הדברים -
אם הם קשים. ואלה הדברים הם שאמר משה בתחלה: כי יהיה להם דבר בא אלי. ופירש זה אחר כן: את הדבר הקשה יביאו אליך.

[יח, כ]
והזהרתה -
הדרך השני שאמרת אתה חייב ללמדם ולהורותם מספקות, כי טורח גדול הוא להודיע כל המעשה אשר יעשון.

וטעם: והזהרת –
מן והוא לא נזהר וטעמו נשמר.

אתהם -
שתי מלות. והוא להזהירם על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה הקשורים בלב שהוא העיקר. כמו לאהבה השם ולדבקה בו וליראה מפניו. וללכת אחריו. ולמול ערלת הלב. ולא ישנא אחיו ולא יקום ולא יטור.
וכן אמר משה: בפיך ובלבבך לעשותו ורבים ככה.

ילכו בה -
כמו: אשר ילכו בה.

ואת המעשה אשר יעשון -
זה מצוות עשה למעשה. ורובם אינם מצוות עשה עומדות בעצמם, כי אם לזכר. כמו: השבת והמועדים ופדיון הבן, אהבת הגר וציצית ותפלין ותפילה ומזוזה. גם שעטנז. ורבים אחרים ובמקומם אפרשם.

[יח, כא]
ואתה תחזה -
כבר הודעתיך כי אנשי לשון הקדש אינם שומרים המלות רק הטעמים, על כן לא נחפש על חסר ומלא כאשר אפרש עוד. והנה הזכיר יתרו אנשי חיל. שיש להם כח לסבול טורח ולא יפחדו מהם. והנה כנגד אנשי חיל אמר משה, כשהוא מספר הדבר הבו לכם אנשים. כמו: בחר לנו אנשים כולם אנשים.

ואמר: יראי אלוהים –
שאין להם יראה מאדם רק מהשם לבדו. וכנגדם אמר משה: חכמים ונבונים - כי לא יתכן להיות ירא שמים כראוי, רק מי שהוא חכם.

ואמר יתרו: אנשי אמת –
שאינם כזבנים.

שונאי בצע -
ממון. והם נודעים ככה למראה עיני אדם.

וכנגדם אמר משה:
וידועים.

שרי אלפים -
יש לתמוה אם פירש אלה השרים כמשמעם, יהיה מספרם יותר מע' אלף וט' אלפים. וזה רחוק מאד להיות שרים רבים כאלה והכתוב אמר: בפשע ארץ רבים שריה.
ועוד: אין יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים, כי כן אמר משה: ואקח את ראשי שבטיכם?!
ותמצא בהם כל המדות הטובות הנזכרות. והם מיוצאי מצרים שלמדו מעשיהם, וכתוב: כמעשה ארץ מצרים. והנה דור המדבר שלמדם משה מ"ם שנה ולא הוצרכו לעשות אומנות כי לחמם נתן. ומימיהם נאמנים. והמן מפקח הפך המינים שהתאוו, מה שאין רגילים לאכול במצרים. ומשה אמר להם בשנת הארבעים: ולא נתן ה' לכם לב לדעת.
והנה יש לתמוה איך ימצא המספר הנזכר שיהיו כולם חכמים ונבונים?
והנכון בעיני: כי שרי אלפים הם שתחת ידם אלף איש עבדיו או נעריו או שכיריו, אולי אלה הם ראשי השבטים והיה מספרם שנים עשר. ושרי המאות הם רבים. ושרי חמישים כדרך וחמשים איש רצים לפניו.

[יח, כב]
ושפטו את... הדבר-
ומה שלא ידעו הם לשפוט תשפטנו אתה. ואם אתה לא ידעתו והבאת אתה את הדברים אל האלהים.

[יח, כג]
וי"ו ויכלת. כפ"א רפה בלשון ישמעאל אם תעשה את הדבר הזה ויתן לך השם רשות לעשותו, אז תוכל לעמוד.

והנה מלת עמוד –
שם הפועל. כמו: עמוד פתח האהל.
גם פשוטה ועורה וחגורה על חלצים.

וטעם וגם כל העם הזה - כי בעלי הריב שהיו נצבים לפניו, יש מהם שלא יוכל לדבר אליך לשפטם והנה בשובם לאהליהם תתחזק המריבה ביניהם. רק עתה יבא כל אחד על מקומו שהוא אהלו בשלום.

[יח, כד]
וטעם וישמע -
הזכיר עצת יתרו. ולא הזכיר עצתו שהוא הוסיף על עצת יתרו. והוא ששם שוטרים על השבטים לעשות מה שציוו השופטים.
וכן כתוב: ושוטרים לשבטיכם.
וכתוב: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך.

[יח, כה]
ויבחר משה אנשי חיל -
שהיה דבר ברור. ולא הזכיר יראי אלוהים, כי הוא לבדו ידע לבב אנוש. ומשה אמר: כי בחר לנו אנשים חכמים, כי יוכל לדעת זה. רק יש חכם שאיננו ירא שמים. והזכיר ידועים, שהם למראה העין. ולא הזכירם עתה כי אחז דרך קצרה.

[יח, כו]
ישפוטו הם -
כמו: ישפוטו בשורק תחת חולם, כמו: וגם לא תעבוּרי מזה. כמו ולא תעבוֹרי.

ורבי שלמה:
רצה להפריש ביניהם ולא עלתה בידו.
ונוכל לומר דרך דקדוק, כי ראינו חָדְלוּ פרזון בישראל חָדֵלּוּ בדגשות הלמ"ד בעבור שהוא באתנח. הרים נָזֹלוּ בסוף פסוק.
ואמר: תְהָתֵלוּ בו כי חשבוהו כמו סוף פסוק כי מלת בו דבקה היא עם תהתלו. ותנועה אחת לבדה. וככהף יִשְפְּטוּ הם כמו יִשְפּוּטוּ בעבור שיש להשיב כי אין כח האתנח ככח סוף פסוק בו. הנה עמים תחתיך יִפְּלוּ.
ה' על יְמִינְךָ
טוב עשית עם עַבְדְךָ.
ורבים כאלה וככה לא ימצא בסוף פסוק.

[יח, כז]
וישלח -
דרך כבוד, כמו: ואברהם הולך עמם לשלחם.