[

אשר נתן לבניו דת תמימה.
אשר יוציא לאור כל תעלומה.
יבינני דבר חכמה רשומה.
בפרשת ויקחו לי תרומה.

[כה, א]
וידבר -
בעלותו אל ראש ההר דבר לו על דבר המשכן.
והטעם: שיעשו מקדש לשם הנכבד וישכון בתוכו. ושם ידבר עם משה ולא יעלה אל ההר.

[כה, ב]
מלת ויקחו לי –
כגזרת סורה אלי, שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאתו ויתן לי.
וככה: קחי נא לי מעט מים.

[כה, ג]
וזאת -
אמר הגאון:

לא מצאנו כסף במשכן, כי אם כסף פקודי העדה. אם כן איך כתוב כי הכסף נדבה?!
והוא השיב כי כסף אחר היה נדבה. לצורך שלחן כסף, כי לא יתכן שלא יהיה שם שלחן לתקן עליו שום דבר או לחתוך או לרחוץ עליו ולחצוצרות ולמזרקים.

ולפי דעתי:
אין צורך כי הכתוב לא חשש להוציא דבר אחד מששה עשר דברים. כי החמשה עשר היו נדבה. וכמוהו: אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם. ובנימין לא נולד כי אם בארץ כנען.
ועוד: בשבעים נפש ירדו אבותיך. ובני יוסף לא ירדו כי שם נולדו, והזכיר בתחלת הנדבה הנכבד שהוא הזהב. והשלים בנכבד אבני שוהם ואבני מלואים כי לא נמצאו רק אצל הנשיאים. ולא כן הזהב כי ברוב הקהל נמצא, והנה לא היה במעשה המשכן ברזל. וכתוב בבית ראשון: ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו.

[כה, ד]
ותכלת -
אמר יפת:

שהוא כדמות שחרות, כי הוא תכלית כל הצבעים. והכל ישובו אליו והוא לא ישוב במעשה אדם לעולם.

ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו:
שהוא ירוק והוא צמר.

וארגמן -
כדמות אדום.
ובדברי הימים: ארגון ובלשון ערבי ארגואן וזה הצבע לא יהיה, כי אם בצמר או במשי.

ותולעת שני -
וכתוב: ושני התולעת כמו: ומצור החלמיש. חלמיש צור.

והגאון אמר בו:

קרימ"ז. כי הוא אדום רק איננו כצבע הארגמן.

ובעבור תולעת אמרו רבים, כי הוא משי.

ושש -
הוא הבד מין ממיני פשתים נמצא במצרים לבדו, רק הוא לבן ואינו צבוע. שש ורקמה ממצרים.

והגאון:

תרגמו בלשון ערבי עושר וידוע הוא עד היום.

ועזים -
שער העזים.

[כה, ה]
ועורות אילם -
שהם גדולים וזאת האומנות בארץ אלגודמאס ונקרא גודמנסי.

תחשים -
מין חיה הייתה ידועה בימים ההם. כי כן כתוב: ואנעלך תחש. והנה כבר היה נודע.

ועצי שטים -
יש מקדמונינו שאמרו, שיעקב אבינו נטעם וישראל הוציאם ממצרים במצוות משה והראיה וכל אשר נמצא אתו, כמו: התכלת והארגמן.
ויש לתמוה למה נאמר: אשר נמצא אתו לצרכו ואם אמרנו כן, יש לתמוה למה הוציאו עצי שטים, כי מה צורך יש להם?!
ועוד: הנה המצרים חושבים כי לזבוח הם הולכים ואחר כך ישובו ועל כן השאילום, ואיך יוציאו קרשים רבים אורך כל אחד מהם עשר אמות גם בריחים והם עברו על מצרים מקום המלוכה ומה הייתה תשובה לשואליהם למה יוליכו עצי שטים והם הולכים לזבוח דרך שלשת ימים?!
והנה לא ידענו אם קבלה הייתה היא ביד אבותינו שממצרים הוציאום גם אנחנו נסור אל משמעתם. ואם סברא היא, יש לבקש דרך אחרת. ונאמר: כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים. ובבאם שם אמר להם ששם יתעכבו הרבה ואין עליהם ענן כאשר פירשתי. אז עשה כל אחד סוכה והנשיאים עשו כדמות חצרות כל אחד כפי מעלתו וכרתו כל היער, כי עם רב היה ועשו סוכות ומשה לא דבר להם דבר המשכן, רק אחר יוה"כ. וזה טעם: וכל אשר נמצא אתו.

[כה, ו]
שמן למאור -
לצורך המאור כמשפט.

אמרו חכמי הדור:
כי טעם ולקטורת הסמים, הפוך, וכן הוא הסמים בעבור קטרת.
אם כן למה לא נאמר כן ולשמן המשחה בשמים?!
ועוד: ואת הבושם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטורת הסמים.
והנכון בעיני שמלת בשמים כוללת לשמן המשחה ובשמים, שהם מעורבים עם הסמים לקטרת. וככה קבלת האמת.

[כה, ז]
אבני שוהם -
כוללת כל האפוד. ואחד מהחשן.

מלואים -
עוד אפרש.

[כה, ח]
ועשו -
נקרא מקדש בעבור היותו משכן השם הקדוש.

[כה, ט]
מראה אותך -
במראה העין, כי מראות יחזקאל היו בחלום נבואה. והוסיף ה"א הדעת ואמר: המשכן. אחר שהזכיר מקדש. תוספת וי"ו.

וכן תעשו -
לצורך הכלים. כי בתחלה ועשו לי מקדש.

[כה, י]
ועשו -
בעבור שאמר בתחלה: ועשו לי - החל ככה.

ועשו ארון -
ולא ידענו אם זאת המדה בחוץ או בפנים. והנה אם היא בחוץ, יהיה עבר הארון מצופה מבית ומחוץ מב' העברים חצי אמה. עד שתהיה מידת כל לוח הברית אמה אורך ואמה רוחב.
ואם אמרנו שגם הקומה חצי אמה תהיה כל אבן כבדה מאד, אולי נתן השם כח רב לידי משה שהיו כבדים להוריד לוח אבן ביד אחת. וכתוב משני עבריהם. אולי כן היה. כי הלוח הוא גוף מעוקב שיש לו שישה עברים. וככה כתוב: כי שלושה ארונות היו. ויש לתמוה על הכבדות.

ועוד: כי עובי הכפרת טפח.
ועוד: כי ראינו שלא היה זהב התנופה רק פחות מן חלק אחד משלשה אלפים וארבע מאות מהזהב שהניח דוד.
והנה הכרובים היו עצי שמן, גם מזבח הקטורת לא היה כולו זהב והיה שוה לפי הסברא, כי הציפוי למראה העין הוא ומעט הזהב יכנס בציפוי, הלא כי הקרשים והבריחים והשלחן ומזבח הקטורת, כולם מצופים ואין דבר שיהיה זהב כלו רק המנורה, ואחר שעשו הארון זהב מה צורך לעץ. ויוכיח על הציפוי. כי הנה האולם והבית צפה שלמה זהב.

[כה, יא]
זר זהב -
מגזרת ארחי ורבעי זרית.

[כה, יב]
פעמותיו -
חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זוית רק מלשון רגל.
רגלי עני פעמי דלים.
וישם לדרך פעמיו.
מה יפו פעמיך, ורבים ככה.
ע"כ הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון. כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ.

ועוד: מה טעם לומר ושתי טבעות זהב בתוספת הוי"ו. ואילו היו הראשונות היה כתוב שתי טבעות. להודיע שהם ארבע טבעות זהב, שהזכיר כמשפט הלשון.

ויש מחכמי דורינו שהבין זה ואמר:
כי הבדים היו מושמים בארון בטבעות שהיו על הפעמונים. וכאשר יצטרכו לשאת את הארון יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות. וכן כתוב: ושמו בדיו.

ולפי דעתי:
שהבדים אחר שהושמו בטבעות העליונות לא הוסרו משם. כי כן כתוב: לא יסורו ממנו. ופירוש: ושמו בדיו על הכהנים, שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים וכאשר הושם הארון בדביר הוצרך להיותו סמוך אל הקיר, שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו. על כן האריכו קצה כל אחד מהבדים. וזהו ויאריכו הבדים והנה הארבע טבעות השפלים היו ליופי ותפארת כמשפט הארונים.

[כה, טו]
בטבעות -
שהם על צלעות הארון.

[כה, טז]
ונתת -
הלוחות הם העדות כאילו הם כמו שטר כתובה. והם לוחות הברית, והעד הנאמן: ויקח ויתן את העדות אל הארון.
ועוד: כי לא כתב משה ספר תורה. וספר התורה שמוהו הכהנים מצד ארון ברית ה' מחוץ.
ועוד כתיב: אין בארון רק שני לוחות אבנים. ומחלוקת היא.

יש לשאול: הנה הכתוב אמר למשה: ונתת אל הארון הלוחות אשר אתן אליך.
וכתוב: ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו.
והנה שברם ולא מלא מצוות השם?

ויש להשיב:
אולי בעבור זה אמרו חכמינו, כי שברי הלוחות הן מונחים בארון. ואין הכתוב מכחיש דבריהם, כי הראשונים והאחרונים לוחות הברית הם.

ועוד נוכל להשיב: כי הכתוב לא דבר רק על הלוחות השניות, ואין טענה ממלת אשר אתן אליך - כי הנה כתוב גם עליהם ויתנם ה' אלי.

ועוד: הנה לא מצאנו שיאמר השם למשה שיעשה הארון וישם שם הלוחות הראשונות, כי השם יודע כי ישברם משה, רק אמר על הלוחות שפסלם משה ועשית לך ארון עץ.

וקדמונינו אמרו:
כי אין זה הארון שעשה בצלאל ונכון הוא.
ועל דרך הפשט אינו רחוק בעיני, כי על הארון שעשה בצלאל ידבר.
וכן כתוב: ועשו ארון עצי שטים. ואין טעם לשאול אנה היו מושמים אלה הלוחות, עד שהוקם המשכן, כי אין צורך להזכיר זה והוצרכתי לפירוש הזה, בעבור שהזכיר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי.
והנה אם אמרנו כי יספר המעשה כאשר היה, אע"פ שלא נדע טעם. למה יזכיר זה?!
והנה מה נעשה בכתוב אח"כ: ויהיו שם כאשר צוני?!
וזה לאות כי ידבר על הלוחות ששם משה בארון הברית והם שם עד היום הזה, וזה טעם ויהיו שם עד היום הזה. גם לאות ולעד כי ספר התורה לא היה בארון כי בתחלה שם הלוחות בארון. ואחר כן הכפורת עם הכרובים.
והנה שכן הכבוד על הכרובים וכתוב: יושב הכרובים. א"כ איך ישים משה ספר התורה בשנת הארבעים בתוך הארון, אם לא יסיר הכפורת עם הכרובים מעל הארון?!
ואין צורך לכל זה.

[כה, יז]
ועשית כפרת -
כדמות מכסה.

ואמר יפת:

כי כמוהו לכפר עליו. כמו כסוי חטאה.

ולפי דעתי:
שמלת לכפר עליו מגזרת כופר. והנה זה מפורש ונתנו איש כופר נפשו. ושם כתוב: לכפר על נפשותיכם ועובי הכפורת לא נזכר.

[כה, יח]
ועשית -
אמרו קדמונינו:
כי צורת כרובים כשני נערים. ופירשו כרוביא בלשון ארמי. והכ"ף משרת. ונכון דברו, שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה. ושמו המלה לזכר כמו מלת חנוכה, כי כ"ף כרוב שורש. והעד: והיו הכרובים, כי הה"א ה"א הדעת ואינו לתימה כה"א הכמכת מכהו הכהו. וכאשר חפשתי על מלת כרובים הנה הוא צורות. כמו: את כרוב ממשח הסוכך אמר יחזקאל, כי ראה ד' פנים לחיה ואחד מהם פני שור.
ובמקום אחר על החיה בעצמה: תחת שור פני הכרוב.
והטעם הצורה שהזכיר בפעם הראשונה ואמר באחרונה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה. וקרא כל הארבע כרובים והנה הכ"ף שורש.

מקשה -
כמו שוה. וכמוהו: תחת מעשה מקשה. ופירוש מעשה, כמו: לא עשה את שפמו.
וטעם: מפני שהיה מרחק כל כרוב שוה מקצה הכפורת.

[כה, יט]
כרוב -
הנה הכרובים על דרך האורך. על כן הבדים על רוחב הארון. ומערער אמר: כי לא יקרא צלע רק על דרך האורך. וראייתו ולצלע המשכן השנית. ותשובתו בצדו: וחמשה בריחים לקרשי צלע המשכן לירכתים. ומהכפורת בעצמה עשו את הכרובים, על שני קצות הארון.

[כה, כ]
והיו -
אמר יפת:

כי אל הכפורת יהיו פני הכרובים אל אמצע הכפורת.

ולפי דעתי: כי לא היו פני הכרובים עומדים על זויות נצבם על כן פניהם מעט פונים אל הכפורת.

[כה, כא]
ואל הארון -
כמשפט הלשון. וכבר היה נותן העדות בארון ואחר תשים הכפורת.

[כה, כב]
ונועדתי -
לא אבין איך יכחיש זה הפסוק. פסוק: וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, כי אהל מועד שם כולל את המשכן ואת כל אשר בו ואין צורך למכריע.
וטעם וי"ו ואת כל אשר אצוה. ככה הוא.

מלת ודברתי משרת בעבור אחרת, כאילו כתוב: ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים. ולא הזכיר הדבר המדובר.
והטעם: שאדבר אתך להודיע סודי ולהשיב על שאלתך ודברתי את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל.

ויש לשאול:
למה הזכיר השם הארון בתחלה כי כתוב את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו.?
ומנהג הלשון לבאר האחרון שהשלים בו. כמו: ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו. על כן החל ופירש כלי המשכן והחל מהנכבד ואחר כן השולחן והמנורה, ואחר כן ואת המשכן תעשה והנה משה כאשר הקהיל כל העדה החל לומר להם בתחלה המשכן והאהל ואחר כן הארון. ואין צורך שילמד אדם את משה.

ויש לתמוה למה לא הזכיר מזבח הקטורת?
והתשובה בדרך משל:
כי הכבוד לא ימוש. על כן הארון דמות כסא. והנה מנורה ושולחן ערוך. על כן לא הזכיר מזבח הקטורת רק אחר מזבח העולה, בעבור שיזהיר לא תעלו עליו עולה ומנחה ונסך. ומשה הזכירו לבני ישראל אחר המנורה וכן במעשה.

[כה, כג]
ועשית -
אין ספק כי עובי השולחן עם קומות הרגלים היא המדה הנזכרת.

[כה, כה]
ועשית -
המסגרת למעלה כמשפט השולחנות.
ועשית זר זהב -
עתה פירוש כי הזר שהזכיר בתחלה יהיה סביב המסגרת.

[כה, כו]
ועשית ארבע הפאות -
מזרח ומערב וצפון ודרום.

[כה, כז]
לעומת -
הזכיר המקום שתושמנה שם הטבעות.

[כה, כח]
ונשא בם את השלחן -
מבנין נפעל. כמו: ונקה המכה, כי הדגשות להתבלע פ"א הפועל.

[כה, כט]
ועשית -
מה שאמרו רז"ל ידוע הוא.

ומלת אשר יוסך בהן –
שבה אל וקשותיו לא אל הקרובה אליה שהיא ומנקיותיו וכמוהו: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו.
וכתוב: בעמוד ענן ידבר אליהם שהם משה ואהרן לא שמואל. והעד: כי במעשה הזכיר הקשוות אשר יוסך בהם
ועוד: ואת קשות הנסך.

ומלת נסך - לטעמים רבים. לא יסכו לה' נסך.
הפסל נסך חרש.
ואני נסכתי מלכי.

אמר רב נתן:
שהוא בעל הערוך, כי הקשוות דמות קנים כי כן יקראו בלשון ישמעאל.
והמגיד לו לא ידע לשון ערבי כי נלעג היה כי הקנים יקראו קצ"ב בצד"י. גם בבי"ת. ויש שבוש בדברי הימים שהזכיר תחת הקערות מזרקים, ותחת הכפות כפורים והזכיר הקשוות כאשר הם ותחת המנקיות אמר מזלגות. והכל זהב לצורך השולחן. אולי כלים אחרים ציווה דוד לשומם בשלחנות שיעשה שלמה, ואין ככה שלחן אהל מועד.

[כה, ל]
ונתת -
על דרך הפשט נקרא לחם הפנים, בעבור הפירש שהוא אחריו. ומה שאמרו קדמונינו אמת הוא, כי הקערות כמו דפוס.

[כה, לא]
ועשית -
ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה ונשבעו חמישה עשר מזקניהם ששלש פעמים הסתכלו כל מלה וכל נקודה וכל מלא וכל חסר והנה כתוב יו"ד במלת תיעשה. ולא מצאתי ככה בספרי ספרד וצרפת ומעבר לים.

והקדמונים דרשו:
כי תוספת היו"ד רמז לעשרה מנורות שיעשה שלמה.
והכלל: אם יש שם יו"ד היא מלה זרה. ובדרש כי נעשית מאליה. והטעם: שכל רואיה היו תמהים איך יכול אדם לעשותה. כי הנה כתוב ויעש מנורת. כן עשה את המנורה.
והנה על מחבת בשמן תעשה מורבכת תביאנה

והנה מקשה –
כמו שכתוב בכרובים.

ירכה וקנה -
הוא גוף המנורה.

[כה, לב]
וששה -
טעם קנים, עגולים ארוכים חלולים.

[כה, לג]
שלשה גבעים -
אמר הגאון:

כי משקדים. כדמות שקדים.

והנכון שהוא מגזרת לשקוד על דלתותי.

[כה, לח]
טהור -
שהוא מזוקק שאין בו פסול.

[כה, מ]
וראה -
כי צריך מעשה המנורה לחכמה ולראות במראה הלב איך יעשה מככר אחד כל הכלים.

מלת מראה –
זרה ואיננה כדרך: מושלך, כי אין פעול למלת ראה כי אם נראה לבדה. והיה כן, בעבור כי הרואה אינו פועל רק מקבל דמות. ובעל התולדות יבין זה.