פרשה לג: התורה והמשכן
פרשה לד: כבוד ה' ועשיית המשכן
פרשה לה: בניית המשכן



ויקחו לי תרומה
הה"ד: (משלי ג) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזובו את המקח שנתתי לכם.
יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר: (תהלים יב) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף.
יש בו זהב, שנאמר: (שם יט) הנחמדים מזהב ומפז רב.

יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים, שנאמר: (שיר ד)שלחיך פרדס רמונים.

יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינן יודעין מהו, אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח.
כך התורה אין אדם יודע מה היא, אלא משכר שלקח משה, שנאמר: (שמות לד)ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו.

ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו.
אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר: ויקחו לי תרומה.

משל למלך, שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו.
אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר: ועשו לי מקדש.


דבר אחר
ויקחו לי תרומה
הה"ד: (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי.
כל עלוייך לא היה אלא מן המרום.
עלית למרום: (שמות יז)ומשה עלה אל האלהים. ומשה נגש אל הערפל.

שבית שבי
מלך בשעה שחיילותיו נשבים הוא מיצר.

תאמר אף כאן כך?
תלמוד לומר: לקחת.

ובשעה שאדם מוכר הוא מיצר?
תלמוד לומר: מתנות באדם.
אמר להם: כך אני מעלה עליכם כאלו מתנה נתתיה לכם.

אף סוררים
אמר הקב"ה למשה: מה עובדי כוכבים אומרין שאיני חוזר עמהם על שעבדו עבודת כוכבים, שנאמר: (דברים ט)סרו מהר, אפילו סוררים הן איני מניח אותם ועמהם אני דר, שנאמר:
אף סוררים לשכון יה אלהים.


דבר אחר:
ויקחו לי תרומה
הה"ד: (שיר ה) אני ישנה ולבי ער.
אמרה כנסת ישראל: אני ישנתי לי מן הקץ אלא הקב"ה ער, שנאמר: (תהלים עג) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.

אני ישנה מן המצות אבל זכות אבותי עומדת לי, ולבי ער.

אני ישנה ממעשה העגל, ולבי ער והקב"ה מרתיק עלי.
הוי, ויקחו לי תרומה.

פתחי לי אחותי רעיתי
עד מתי אהיה מתהלך בלא בית שראשי נמלא טל?
אלא, עשו לי מקדש, שלא אהיה בחוץ.


דבר אחר:
ויקחו לי תרומה
רבי ברכיה פתח:
(ד"ה א כט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו', כי כל בשמים ובארץ.

אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן.
למעלן זבול וערפל, שנאמר: (ישעיה סג) וראה מזבול קדשך.
ערפל, ומשה נגש אל הערפל.
וכתיב: (איוב כב) הבעד ערפל ישפוט.

למטן: (מלכים א ח) אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל.
וכתיב: בנה בניתי בית זבול לך.

למעלן: (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו.
למטן: עצי שטים עומדים.

למעלן כרובים, שנאמר: (שם לז) יושב הכרובים.
למטן, ויהיו הכרובים.

למעלן: (יחזקאל א) והאופנים ינשאו לעומתם.
למטן: ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה.
וכן: (שם) והנה אופן אחד בארץ.

למעלן: (תהלים יא) ה' בהיכל קדשו.
למטן: היכל ה'.

למעלן: (שם סח) מלכי צבאות ידודון ידודון.
למטן: (שמות יב) יצאו כל צבאות ה'.

למעלן: (בראשית א) יהי רקיע בתוך המים.
למטן: (שם כו) והבדילה הפרוכת לכם.

למעלן: כסא ה'.
למטן: (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

למעלן: (איוב כה) היש מספר לגדודיו.
למטן: (שמואל ב ד) ושני אנשים שרי גדודים.

למעלן: (בראשית טו) וספור הכוכבים.
למטן: (דברים א) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב.

למעלן: (יחזקאל ט) והנה האיש לבוש הבדים.
למטן: כתונת בד קודש ילבש.

למעלן: (תהלים לד) חונה מלאך ה'.
ולמטן: (ישעיה ו) כי מלאך ה' צבאות הוא.

למעלן: (שם) במלקחים לקח מעל המזבח.
ולמטן: מזבח אדמה תעשה לי.

למעלן: (שם מ) וימתחם כאהל לשבת.
למטן: (במדבר כד) מה טובו אוהליך יעקב.

למעלן: (תהלים קד) נוטה שמים כיריעה.
ולמטן: עשר יריעות.

למעלן: (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא.
למטן: שמן זית זך כתית למאור.
ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן.

תדע לך, שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. הוי: (ד"ה א כט) כי כל בשמים ובארץ.
ואומר: (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות.


דבר אחר:
ויקחו לי תרומה
הה"ד: (משלי כב) נבחר שם מעושר רב.
נבחר שמו של משה, שנאמר: (תהלים קו) לולי משה בחירו.
וכן הוא אומר: (שמות לג)ואדעך בשם.
מעשרו של קרח, שנאמר: (במדבר טז) חמשים ומאתים מחתות.
אמר לו הקב"ה: מפני שיש לך עושר אתה מתגאה?!
נבחר שמו של משה, מכל עשרך של כסף ושל זהב.
הוי: (משלי יז) מכסף ומזהב חן טוב.

דבר אחר:
נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון.

ומה עשה זמרי?
עליו אמר שלמה: (שם כא)העז איש רשע בפניו, זה זמרי.
וישר הוא יבין דרכו, זה פנחס.

ומה העז זמרי?
אלא כיון שבאה כזבי בקש ליטלה.
אמרה לו: איני נשמעת לך שכן צוני אבא שלא אהיה נשמעת אלא למשה!
אמר לה: אני גדול ממשה שהוא משבט ג' ואני משבט ב', ורצונך לידע שאני גדול ממשה בפניו אני נוטל אותך, שנאמר: (במדבר כה) והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה, שהיה מקיש דברים כנגדו.
אמר לו: משה, זו אסורה או מותרת?
אמר לו: אסורה היא לך!
אמר לו זמרי: אתה הוא הנאמן של תורה שהקב"ה מתגאה בך, ואומר: (שם יב) לא כן עבדי משה, שאתה אומר אסורה זו אף אשתך שנטלת אסורה היא לך!
זו מדינית וזו מדינית, זו גדולה בת אבות ואשתך בת כומר!
הוי, לעיני משה.
ושלמה צווח: העז איש רשע בפניו.
וכיון שראו אותו היו בוכים, שנאמר: (שם כה) והמה בוכים.
אמר לו הקב"ה: משה, בוכה אתה והיכן חכמתך שאמרת דבר והבלעת לקרח ועכשיו אתה בוכה?!
ורוח הקדש צווחת: (תהלים עו)אשתוללו אבירי לב נמו שנתם.
אמר לו משה: (משלי כא, ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'.
אמר הקב"ה: יודע אני מי מוכן לדבר זה.
מה כתיב אחריו?
(שם) סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה.

אמר ר' יוסי:
דרש פנחס בעצמו: ומה אם הסוס שהוא נותן נפשו ליום מלחמה אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו, אני על קדושת שמו של הקב"ה עאכ"ו!

וירא פינחס בן אלעזר
התחיל אומר בינו לבין עצמו: ומה אעשה איני יכול שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים?
עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו הנגף נוגף, והקב"ה אומר: (שם כד)התרפית ביום צרה, הצל לקוחים למות, כי תאמר הן לא ידענו זה,אני מעיד עליך, שנאמר: (שם) הלא תוכן לבות הוא יבין.
נכנס פנחס ומצא אותם שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה, ולא היו יכולין להפריש עצמן ודקר שניהם דרך דביקתן, שנאמר: (במדבר כה)וידקור את שניהם.
כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי.

מה עשה הקב"ה?
נגף את כולן.
כיון שראה פנחס את הנגף עמד והיה מתפלל, שנאמר: (תהלים קו) ויעמוד פינחס ויפלל. מיד קרא הקב"ה למשה ואמר לו: בא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם, שנאמר: פינחס בן אלעזר, לכך נאמר: (משלי כב) נבחר שם מעושר רב.

דבר אחר:
נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן.
אמר ר' יאשיה:
מה עשה אותו רשע?
הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש.
אמר לו הקב"ה: חייך! (שם טז) נבחר מכסף ומזהב חן טוב.
נבחר חנה של אסתר, שנאמר: (אסתר ב) ותהי אסתר נושאת חן.
כיון שבא הרשע עם הממון, אמר לו המלך: הכסף נתון לך.
אמר הקב"ה: כך אתם מוכרים שלי על שלי?! שנאמר: (ויקרא כה)כי לי בני ישראל עבדים וכתיב: (חגי ב) לי הכסף והזהב.
חייך! מה שאמרת:הכסף נתון לך וגו'.
כך (אסתר ח) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן.

ו [הקב"ה נתן תורה לישראל ושמח]

דבר אחר:
ויקחו לי תרומה
הה"ד: (משלי ג) כי לקח טוב נתתי לכם.
אמר ר' ברכיה הכהן ברבי:
בנוהג שבעולם אדם מוכר חפץ בתוך ביתו הוא עצב עליו, והקב"ה נתן תורה לישראל ושמח.
הוי, לקח טוב וגו'.

בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מיצר לשמרה אבל התורה משמרת בעליה, שנאמר: (שם ז)
בהתהלכך תנחה אותך.

בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב"ה נתן תורה לישראל, ואומר להם: כביכול לי אתם לוקחים.
הוי, ויקחו לי תרומה.

ז [התורה ארוסה לישראל]

דבר אחר:
ויקחו לי תרומה
הה"ד: (דברים לג) תורה צוה לנו משה.

דרש ר' שמלאי:
תרי"ג מצות נתנו לישראל ע"י משה. שכן מִנְיַן תורה.
ואם תאמר אינן אלא תרי"א, ושתים היכן הם?

אלא, אמרי רבנן:
אנכי, ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמעום, ותרי"א אמר להם משה, שנאמר: תורה צוה לנו משה מורשה וגו'. אל תקרי מורשה, אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם.

משל לבן מלכים, שנשבה כשהוא קטן למדינת הים. אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר: לירושת אבותי אני חוזר!
כך ת"ח שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים, אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור אינו בוש מפני שאומר: לירושת אבותי אני חוזר.

דבר אחר:
מורשה, אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה.
מה חתן זה כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הוה פראדורין לבית חמיו, משנשאה הרי אביה בא אצלה.
כך עד שלא נתנה תורה לישראל: (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים.
משנתנה תורה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

דבר אחר:
אל תהי קורא מורשה, אלא מאורסה.
מלמד, שהתורה ארוסה לישראל, שנאמר: (הושע ב) וארשתיך לי לעולם.

ומנין שהיא כאשת איש לעובדי כוכבים?
שנאמר: (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעה.:

ח [נדבות למשכן]

דבר אחר:
ויקחו לי תרומה
בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו: רבש"ע! יכולין הם ישראל לעשותו? אמר לו הקב"ה: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר: (שמות כה) מאת כל איש אשר ידבנו לבו.

אמרו רבנן:
אף במן שהיה יורד לישראל היו יורדות בו אבנים טובות ומרגליות והיו הגדולים שבהן באין ומלקטים אותן והיו גונזין אותן.
תדע שכן הוא, שנאמר: (שם לו) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר.

וכי בבקר היו מביאין בצהרים לא היו מביאים?!
אלא ממה שהיה המן מוריד להם הביאו.
וכן הוא אומר:והנשיאים הביאו וזאת התרומה.

אמר רבי טביומי:
בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו אמר להם: היו יודעין שהקב"ה עתיד לומר לבניכם לעשות משכן, אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם, שנאמר: (בראשית מח) והיה אלהים עמכם.
וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי, לא היה הקב"ה עם בניו?!
אלא כך אמר להם: עתיד הוא לומר לכם ועשו לי מקדש, והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ויש מהם שהתקינו עצמן לדברים ויש מהן ששכחו, וכשבא משה ועשו המשכן יש מהם שהביאו מעצמן ויש מהם שלא הביאו אלא ממה שהיה מונח בידו, שכן הוא אומר: כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ואומר כל אשר נמצא אתו עצי שטים.



ועשו ארון עצי שטים
הה"ד: (איוב לו) שדי לא מצאנוהו שגיא כח.

אמר רבינו הגדול:
צריכין אנו להחזיק טובה לאיוב שכל מה שאמר אליהוא, בא הוא והוסיף על דבריו.
אמר איוב לחבריו: מה אתם סוברים שכל מה שאמרתם הוא כל שבחו, מי יוכל לספר כל שבחיו וגבורותיו של הקב"ה?!
כל הדברים שדברתם: (שם כו)הן אלה קצות דרכיו.
בא אליהוא ואמר: שדי לא מצאנוהו שגיא כח, מי ששומע הפסוק הזה אומר: שמא חירופים הוא חס ושלום?!
אלא כך אמר אליהוא: לא מצינו כח גבורתו של הקב"ה עם בריותיו שאין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו, לא בא על האדם אלא לפי כחו.

אתה מוצא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, אילו היה בא עליהם בחוזק כחו לא היו יכולין לעמוד, שנאמר: (דברים ה) אם יוספים אנחנו לשמוע וגו', אלא לא בא עליהם אלא לפי כחם, שנאמר: (תהלים כט)קול ה' בכח, בכחו אינו אומר, אלאבכח, לפי כחו של כל אחד ואחד.

דבר אחר:
שדי לא מצאנוהו שגיא כח
בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמיה ואומר: כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן?!
ועוד היה מסתכל וראה ששלמה עומד ובונה בית המקדש שהוא גדול מן המשכן, ואמר לפני הקב"ה: (מלכים א ח) כי האמנם ישב אלהים על הארץ.
אמר משה: ומה בהמ"ק שהוא יותר ויותר מן המשכן שלמה אומר כן, משכן אעכ"ו!
לכך אמר משה: (תהלים צא) יושב בסתר עליון.

אמר רבי יהודה בר ר' סימון:
יושב בסתר הוא עליון על כל בריותיו.

מהו בצל שדי?
בצל אל, בצל רחום, בצל חנון אין כתיב כאן, אלא בצל שדי, בצל שעשה בצלאל, לכך נאמר:
בצל שדי יתלונן.
אמר הקב"ה: לא כשם שאתה סבור כך אני סבור, אלא כ' קרש בצפון וכ' בדרום וח' במערב. ולא עוד, אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה.


דבר אחר:
ועשו ארון עצי שטים
מה כתיב למעלה?
ויקחו לי תרומה.
מיד, ועשו ארון עצי שטים.

מה התורה קדמה לכל
כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים.

מה האור קדם לכל מעשה בראשית, דכתיב: (בראשית א)ויאמר אלהים יהי אור,
ואף במשכן בתורה שנקראת אור, דכתיב: (משלי ו)כי נר מצוה ותורה אור, קדמו מעשיה לכל הכלים.

דבר אחר:
ועשו ארון
מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית, ובארון כתיב: ועשו ארון?
אמר רבי יהודה ב"ר שלום:
אמר לו הקב"ה: יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
ג' כתרים הם:
כתר מלכות,
וכתר כהונה,
וכתר תורה,

כתר מלכות, זה השלחן, דכתיב בו: זר זהב סביב.
כתר כהונה, זה המזבח, דכתיב בו: זר זהב סביב.
וכתר תורה, זה הארון, דכתיב בו: זר זהב.

למה נכתבים זר ונקראים זר?
אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זֵר, ואם לאו זָר.

ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשו עליו?
ללמדך, שכתר תורה מעולה יותר מכולן.
זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן.


דבר אחר:
ועשו
מה כתיב למעלן?
ועשו לי מקדש.
אמר הקב"ה לישראל: אתם צאני ואני רועה, שנאמר: (יחזקאל לד)ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם,
ואני רועה, שנאמר: (תהלים פ)רועה ישראל האזינה.
עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם, לכך נאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

אתם כרם, שנאמר: (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל.
ואני שומר, שנאמר: (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
עשו סוכה לשומר שישמור אתכם.

אתם בנים ואני אביכם, שנאמר: (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם.
ואני אביכם, שנאמר: (ירמיה לא) כי הייתי לישראל לאב.
כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו.
וכן הוא אומר (משלי יז) עטרת זקנים בני בנים.
עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו, לכך נאמר: ועשו לי מקדש.



ועשית את הקרשים למשכן
הה"ד: (תהלים קד) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע.
הרבה בריות ברא הקב"ה בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן וגנזן הקב"ה מן העולם.
ואיזה?
זה אור שנברא ביום ראשון.

דאמר רבי יהודה בר סימון:
האור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו.
כיון שנסתכל הקב"ה בדורו של אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר: (איוב לח) וימנע מרשעים אורם.

ולמי גנזו?
לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (בראשית א)וירא אלהים את האור כי טוב.

מהו כי טוב?
שהיה אורו נאה לעולם ולא היה מזיק כשמש הזה.

והיכן גנזו?
בגן עדן, שנאמר: (תהלים צז)אור זרוע לצדיק.
והרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן, והיו ראויין להגנז ולא נגנזו מפני כבוד הקב"ה.

ואיזה?
זה זהב.

אמר רבי אבהו:
טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו בזהב.
יש אדם פורט זהוב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות, שנאמר: (בראשית ב) וזהב הארץ ההיא טוב.

ומהו טוב?
טוביה דהוא בביתיה, טוביה דהוא בלוייתיה.

אמר רבי שמעון בן לקיש:
לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא?
בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק, שנאמר: וזהב הארץ ההיא טוב, כמה דאת אמר: (דברים ג)
ההר הטוב הזה והלבנון.

שבעה זהבים היו בבית המקדש:
זהב טוב,
זהב טהור,
זהב שחוט,
זהב סגור,
זהב מזוקק,
זהב פרוים,
זהב מופז.

זהב טוב, כמשמעו.
וטהור, שהיו מכניסין אותו לכור ואינו חסר כלום.
זהב שחוט, שהיה נמשך כחוט, והיו סכין בו כשעוה הנתונה על גבי פנקס.
זהב סגור, שהיה סוגר כל הזהבים שהיו שם.
זהב מזוקק, שהיו טוחין בו את הכתלים, והרי כתוב (ד"ה א כט)כסף מזוקק לטוח בו קירות הבתים.

למה קורין אותו כסף?
שהיה מכסיף כל הזהבים שהיו שם.

זהב מופז
ר' פטריקי, אחיו של ר' דרוסאי אומר:
שהיה דומה לגפרית הזו שהיא מוצתה באש.

זהב פרוים
ארשב"ל:
שהיה דומה לדם הפרים.

ויש אומרים:
שהיה עושה פירות, ואף הארזים היו ראויין להגנז ולא נגנזו.

אמר רבי חנינא:
לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן ובשביל בהמ"ק, שנאמר: (תהלים קד) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטעואין לבנון אלא ביהמ"ק, שנאמר: (דברים ג) ההר הטוב הזה והלבנון.

אמר רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן:
כ"ד מיני ארזים הם ואין לך משובח מכולן אלא שבעה, שנאמר: (ישעיה מא) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן וגו'.

ולמה נגנזו?
שצפה הקב"ה שהן עתידין לעשות בהן מלאכת המשכן במקום שהשכינה עתידה לשכון, שנאמר: (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו.
וכי תעלה על דעתך ששם צפרים היו מקננות?!
אלא הצפרים שהיה כהן שוחט ומקריב בבהמ"ק.
ומהו חסידה ברושים ביתה, וכי חסידה בארזים ביתה?
ומהו חסידה?
זה כהן גדול, שנאמר: (דברים לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך.


דבר אחר:
ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים
למה עצי שטים?
למד הקב"ה דרך ארץ לדורות:
שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומר לו: ומה מלך מלכי נמלכים הקדוש ברוך הוא, שהכל שלו, כשאמר לעשות משכן, אמר: לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות, אתם עאכ"ו!


דבר אחר:
ועשית את הקרשים
מה כתיב למעלה מן הענין?
וראה ועשה, וכי משה עשה את המשכן, והלא כתיב: ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב?!
אלא משה לתלמוד ובצלאל למעשה.
מכאן אמרו רבותינו:

ליתן שכר למעשה כעושה.

שכן מצינו במשה שעשה בצלאל למלאכת המשכן והעלה עליו הקב"ה כאלו הוא עשאו, שנאמר: (ד"ה א כא) ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר.


דבר אחר:
ועשית את הקרשים
לא היה צריך לומר אלא ועשית את הקרשים משכן, מהו למשכן?
אמר רבי הושעיא:
על שום שהוא עומד לְמַשְׁכֵּן, שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה יהא מתמשכן עליהן.
אמר משה לפני הקב"ה: והלא עתידים הם שלא יהיה להם לא משכן ולא מקדש, ומה תהא עליהם?
אמר הקב"ה: אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם. וכן הוא אומר: (איכה ב) ויהרוג כל מחמדי עין.


דבר אחר:
ועשית את הקרשים
מה כתיב למעלה?
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת
זהב, זו בבל, שנאמר: (דניאל ג) הוא צלמא ראשה די דהב טב.
וכסף, זו מדי, שנאמר: (שם) חדוהי ודרעוהי די כסף.
נחושת, זו יון, שנאמר: (שם)מעוהי וירכתיה די נחש.
אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן, למה?
שנמשל בו אדום, שהחריבו בהמ"ק.
ללמדך, שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבא חוץ מאדום.

והרי בבל אף היא החריבה אותו?
אלא על שלא קעקעה אותו.

אבל אדום מה כתיב בה?
(תהלים קלז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה.
עד עכשיו היסוד בה לפיכך לא נכתב ברזל במשכן ובמקדש, שמשולין בו אדום.

וכן אתה מוצא לעתיד לבא, שכל האומות עתידין להביא דורון למלך המשיח ומצרים מביאה תחלה, וכסבור שלא לקבל מהם ואומר לו הקב"ה: אכסניא נעשו לבני במצרים, שנאמר: (שם סח) יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים. מיד מקבל מהן.

נשאה כוש קל וחומר:
ומה מצרים ששעבדו בהן קבל מהם אנו שלא נשתעבדנו בהן על אחת כמה וכמה!
מיד, כוש תריץ ידיו לאלהים.
מיד כל המלכויות שומעות והן מביאות, שנאמר: (שם) ממלכות הארץ שירו לאלהים.

ואח"כ מלכות אדום נושאת ק"ו בעצמה ואומרת:
ומה הללו שאינן אחיהם קבלו מהם, אנו עאכ"ו!
ואף היא מבקשת להביא דורון למלך המשיח, ואומר לו הקב"ה:גער חית קנה שכולה חיה מן הקנה.

דבר אחר:
געור חיה הדרה בין הקנים, שנאמר: (שם פ) יכרסמנה חזיר מיער, עדת אבירים בעגלי עמים.אותה שאוכלת שמנן של עמים ובאה בכחו של אברהם, ואומר: מהם אני! עשו בן יצחק, בן אברהם.
מתרפס ברצי כסף, אע"פ שחטא אדם וכועסת עליו מתרת את הפס ונוטלת את הכסף והיא מתרצה לו.

ומהו בזר עמים קרבות יחפצו?
שהיא מפזרת לישראל מתלמודה של תורה, ומכנסת אותן במה שיצר הרע חפץ בו.

דבר אחר:
בזר עמים קרבות יחפצו
שפיזרו את ישראל מן העולם.

דבר אחר:
בזר עמים
שעשו את ישראל זרים לי והם מביאין קרבנות.


דבר אחר:
ועשית את הקרשים למשכן
אמר רבי אבין:
משל למלך, שהיה לו איקונין נאה. אמר לבן ביתו: עשה לי כמותה.
אמר לו: אדוני המלך, איך יכול אני לעשות כמותה?!
אמר לו: אתה בסממניך ואני בכבוד.
כך אמר הקב"ה למשה: וראה ועשה.
אמר לפניו: רבון העולם, אלוה אני שאני יכול לעשות כאלו?!
אמר לו: כתבניתם, בתכלת ובארגמן ותולעת שני.
וכשם שאתה רואה למעלה, כך עשה למטה, שנאמר: עצי שטים עומדים, כנתון באיסטרטיא של מעלה.
ואם תעשה כאותה של מעלה למטה אני מניח סנקליטין של מעלה ומשרה שכינתי ביניכם למטה.
מה למעלן שרפים עומדין.
אף למטה עצי שטים עומדים.

מה למעלה כוכבים.
אף למטן כן.

אמר רבי חייא בר אבא:
מלמד, שהיו קרסי זהב נראין במשכן ככוכבים הנראים ברקיע.