פרשה מו: לוחות שניים
פרשה מז: משה במרום



ויאמר ה' אל משה פסל לך
הה"ד (איוב יא) ויגד לך תעלומות חכמה.
אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה: לך רד כי שחת עמך, היה תופס בלוחות ולא היה מאמין שחטאו ישראל.
אמר: אם איני רואה איני מאמין, שנאמר: (שמות לב) ויהי כאשר קרב משה אל המחנה, שלא שברן עד שראה בעיניו. אי להם לבני אדם שהם מעידים מה שאינם רואים, אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה שאמר לו:כי שחת עמך?!
אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל, אפילו שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן, אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו אם אינו רואה.

דבר אחר:
שפרחו הכתובים מן הלוחות לכך שברן, שנאמר: (דברים ט) וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, ראה משה שחטאו ושבר את הלוחות.

משל לשר, שנטל אשה וכתב לה כתובה, ונתנה ביד השושבין.
לאחר ימים יצא עליה שם רע.
מה עשה השושבין?
קרע את הכתובה.
אמר: מוטב שתהא נדונית כפנויה ולא כאשת איש.
כך עשה משה, אמר: אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה, שנאמר: (שמות כב)
זובח לאלהים יחרם.

מה עשה?
שברם.
אמר לו להקב"ה: לא היו יודעין מה היו כתוב בהם.

דבר אחר:
וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם
ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות.
ואמר להקב"ה: הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות, אם מוחל אתה להם אף לי מחול, שנאמר: (שם לה) ועתה אם תשא חטאתם, כן לחטאתי מחול ואם אין אתה מוחל להם, אל תמחול לי, אלא מחני נא מספרך אשר כתבת.

אמר רבי אחא:
לא זז משם עד שפנה חטייה שלהם, שנאמר:ויפן וירד משה, כיון שפנה חטייה שלהם.
אמר משה: הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם, אני מי יבקש עלי?
התחיל מצטער על שבור הלוחות.
ואמר לו הקב"ה: אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הה"ד (איוב יא) ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה.
ולא עוד, אלא שאתה מבושר שמחלתי לך על חטייה שלך, שנאמר: (שם)ודע כי ישה לך אלוה מעונך.


דבר אחר:
פסל לך
הה"ד (קהלת ג)לכל זמן ועת לכל חפץ עת ללדת ועת למות.

מכאן אמרו רבותינו ז"ל:
ישבה אשה על המשבר תשעה ותשעים חלקים למות, ואחד לחיים, שנאמר: עת ללדת,שהוא עת למות וכולהו עד שאתה מגיע עת להשליך אבנים.(איכה ד) תשתפכנה אבני קדש.
ועת כנוס אבנים,(תהלים קמז) בונה ירושלים ה'.
(זכריה ט) כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו.

דבר אחר:
עת להשליך אבנים,
ויחר אף משה.

וישלך מידיו,
ועת כנוס אבנים.

פסל לך
הפסולת שלך, משם העשיר משה.
אמר הקב"ה: דין הוא שיטול אותן פסולת משה.
למה?
אלא ישראל שלא נתעסקו במצות נתתי להן כל טוב ארץ מצרים, שנאמר: (שמות יב) וה' נתן את חן העםוהעשירו, ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף יהא עני?!
אתן לו את הפסולת שיעשיר.


זה אחד משלושה דברים שעשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת הקב"ה.
פרש מן האשה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
דרש ואמר: מה אם הר סיני שקדושתו לשעה, נאמר בו: (שם יט) אל תגשו אל אשה, אני, שבכל שעה הוא מדבר עמי אינו דין שאהיה פרוש מהאשה?!

ר' עקיבא אומר:
מפי הקב"ה נאמר לו: (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו.

ר' יהודה אמר:
מפי הקב"ה נאמר לו: אל תגשו אל אשה, אף משה בכלל עמהם. הרי נאסרו כולם, וכשהוא אומר:שובו לכם לאהליכם, הרי התירן.
אמר לו משה: אף אני עמהם?
אמר לו: לאו! אלא (דברים ה)ואתה פה עמוד עמדי.

ועוד דרש ואמר:
מה אם הר סיני שהיה לשעה לא היה מדבר עמי עד שקראני, שנאמר: (שמות יט) ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, אהל מועד עאכ"ו!
ידע הקב"ה וקרא לו, שנאמר:ויקרא אל משה.

ועוד דרש ואמר:
ומה הפסח שהוא קדשים קלים, נאמר: (שם יב) כל בן נכר לא יאכל בו לוחות מעשה אלהים יהיו עובדי כוכבים משתמשים בהם?! לכך שברם!
ראה שבחו של משה אהרן ושבעים זקנים אחוזים בידיו של משה ולא יכלו לו ולא אלו בלבד, אלא אף רצונו של הקב"ה היה שלא ישברם, שנאמר: (דברים לד) לכל האותות והמופתים.
אמר לו הקב"ה: יהא שלום באותו היד, שנאמר: (שם) ולכל היד החזקה.


דבר אחר:
פסל לך
הה"ד (ישעיה סד)ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו.
אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני אביכם?!
כשראיתם עצמכם בצרה קראתם אותי אבינו!
אמרו לו: הן, שנאמר: (תהלים עז) ביום צרתי ה' דרשתי.

משל לבן ארכיאטוס, שפגע בסמדרקוס והתחיל לשאול בשלומו.
אמר לו: קירי, מרי, אבי.
שמע אביו וכעס עליו, אמר: לא יראה פני. הואיל וקראו לסמדרקוס אבי.
אחר ימים חלה הבן, אמר: בבקשה קראו לאבי שיראני.
באו ואמרו לאביו, מיד נכמרו רחמיו עליו ועלה אצלו.
ואמר לו: עתה בבקשה ממך אבי הסתכל בי!
אמר לו: עתה אני אביך?!
אתמול היית קורא לסמדרקוס אבי, עכשיו שנכנסת לצרה אתה קוראני אבי?!
כך אמר הקב"ה לישראל: עתה אתם קוראים אותי אבי?!
אתמול הייתם עובדים עבודת כוכבים וקוראים אותה אבי, שנאמר: (ירמיה ב) אומרים לעץ אבי אתה, ובעת רעתם יאמרו וגו'. לכך נאמר: ועתה ה' אבינו אתה.

דבר אחר:
ועתה ה' אבינו אתה וגו'
הה"ד (מלאכי א) בן יכבד אב, זה עשו שכבד אביו הרבה שהיה יוצא לשדות, וצד ציד ומביא ומבשל ומכניס ומאכיל לאביו בכל יום.
ועבד אדוניו, זה נבוזראדן שנקרא עבד, שנאמר: (מ"ב כה) בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל, שבשעה שבא לירושלים הביא עמו איקונין של נבוכדנצר והיה עומד לפניו באימה וביראה כעבד, ואתם לא כבדתם אותי כאב ולא כאדון יראתם מפני, הוי: (מלאכי א) ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, אלא בשעה שאתם רואים עצמכם בצרה אתם קוראים לי אביכם?!
לכך נאמר: ועתה ה' אבינו אתה.

מהו אנחנו החומר ואתה יוצרנו?
אמרו ישראל: רבון העולם! אתה הכתבת לנו: (ירמיה יח)הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, לכך אע"פ שאנו חוטאים ומכעיסים לפניך אל תסתלק מעלינו.

למה?
שאנחנו החומר ואתה יוצרנו.

בא וראה! היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח בה צרור, כיון שיוצאה מן הכבשן אם יתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה.

מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה?
היוצר שהניח בו את הצרור.
כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולם! בראת בנו יצר הרע מנעורינו, שנאמר: (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והוא גורם לחטוא לפניך ואין אתה מסלק ממנו את החטייא?!
אלא בבקשה ממך העבירהו ממנו כדי שנהא עושים רצונך.
אמר להם: כך אני עושה לעתיד לבא, שנאמר: (מיכה ד) ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי.

מהו אשר הרעותי?
זה יצר הרע, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

דבר אחר:
(ישעיה סד) ועתה ה' אבינו אתה
הה"ד (שם כו) ה' בצר פקדוך.
אלא כיון שהם נכנסים לצרה הן מבקשים אותך, שנאמר:ה' בצר פקדוך.

משל לסנקליטוס, שהיו לו בנים. נדבקו לבני אדם רעים. ויצאו לתרבות רעה.
הפשיטן והשליכן, כיון שראו עצמם בצרה בקשו מבני אדם גדולים שיבקשו עליהם רחמים.
אמר להם אביהם: על מה אתם מבקשים?
אמרו לו: על בניך שתתרצה להם.
אמר: אינם בני ואיני מכירם, זנתה אמם וילדה אותם.
אמרו לו: אין אתה יכול לכחש אותם.
למה?
שהכל יודעים שהם בניך שהם דומים לך.
כך: סנקליטוס, זה הקב"ה.
בניו, אלו ישראל, שנאמר: (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם.
נתערבו בעובדי כוכבים ויצאו לתרבות רעה, שנאמר: (תהלים קו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם.

מה עשה להם?
הפשיטן והשליכן, שנאמר: (יחזקאל כג)והפשיטוך את בגדיך.
וכתיב: (ירמיה טו) שלח מעל פני ויצאו.
כיון שראו עצמן בצרה התחילו מבקשים מהנביאים שיבקשו עליהם רחמים מן הקב"ה. התחילו מבקשים עליהם רחמים, שנאמר: (יואל ב)חוסה ה' על עמך.
אמר הקב"ה: על מי אתם מבקשים?
אמרו לו: על בניך!
אמר להם: אינן בני! אם עושין רצוני הם בני ואם לאו אינן בני, שנאמר: (הושע ב) זנתה אמם הובישה הורתם.

למה?
כי אמרה אלכה אחרי מאהבי, זו עבודה זרה, לפיכך אמר הקב"ה (שם)ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה, זו עבודה זרה, שהיא אומרת עליה: נותני לחמי ומימי,והיא יש לה עינים ואינה רואה אזנים ואינה שומעת ולא זנה את עצמה, היאך זנה לאחרים?!
והפשיטה הקב"ה, שנאמר: (שם) פן אפשיטנה ערומה.

אמרו הנביאים להקב"ה: הרי אתה אומר שאינן בניך ובפניהם הם ניכרים, שנאמר: (ישעיה סא) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.
מה דרכו של אב שמרחם על בניו אע"פ שסרחו, כך אתה צריך לרחם עליהם.
הוי, ועתה ה' אבינו אתה.

וכן אתה מוצא כשעשו העגל כעס עליהם הקב"ה בא משה לרצותו וקרא אותם אינן עמי, שנאמר: כי שחת עמך. והפשיטן הקב"ה, שנאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר משה: עמך הם ואי אתה יכול לכפור בהם, שנאמר: למה ה' יחרה אפך בעמך, התרצה להם שהם בניך.
מיד נתרצה להם, שנאמר: וינחם ה', והראה למשה שנתרצה להם שהחזיר להם הדברות שנאמר: פסל לך.


דבר אחר:
ועתה ה' אבינו אתה
אמר להם הקב"ה: מה ראיתם עכשיו לדרשני?
למעלן כתיב: (שם סד) ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עונינו, כיון שראיתם עצמכם בצרה אתם באים ואומרים אבינו אתה?!
אלא אע"פ שהכל מעשי ידי הן איני מבקש להראות אב ויוצר, אלא למי שהוא עושה רצוני, שנאמר: (שם מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.

דבר אחר:
ועתה ה' אבינו אתה
אמר להם הקב"ה: הנחתם אבותיכם אברהם יצחק ויעקב, ולי אתם קוראים אב?!
אמרו לו: לך אנו מכירים כאב.
משל ליתומה, שהיתה מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן.
גדלה ושמרה כראוי, בקש להשיאה עלה הלבלר לכתוב הכתובה.
אמר לה: מה שמך?
אמרה: פלנית.
אמר לה: ומה שם אביך?
התחילה שותקת.
אמר לה אפוטרופוס שלה: למה את שותקת?
אמרה לו: מפני שאיני יודעת לי אב אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד.
כך היתומים, אלו ישראל, שנאמר: (איכה ד) יתומים היינו ואין אב.
אפוטרופוס שלהם הטוב הנאמן, זה הקב"ה.
התחילו ישראל קורין אותו אבינו, שנאמר: (ישעיה סד) ועתה ה' אבינו אתה.
אמר הקב"ה: הנחתם את אבותיכם ולי אתם קוראים אבינו?!
שנאמר: (שם נא) הביטו אל אברהם אביכם.
אמרו לו: רבון העולם! המגדל אב ולא המוליד, שנאמר: (שם סג) כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו.



כתב לך את הדברים האלה
הה"ד (הושע ח) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו.
בשעה שנגלה הקב"ה בסיני ליתן תורה לישראל אמרה למשה על הסדר:
מקרא,
ומשנה,
תלמוד,
ואגדה, שנאמר: (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, אפילו מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקב"ה למשה באותה שעה מאחר שלמדה מפי הקב"ה, אמר לו: למדה לישראל! אמר לפניו: רבש"ע! אכתוב אותה להם.
אמר לו: איני מבקש ליתנה להם בכתב מפני שגלוי לפני, שעובדי כוכבים עתידים לשלוט בהם וליטול אותה מהם, ויהיו בזוים בעובדי כוכבים, אלא המקרא אני נותן להם במכתב והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם על פה, שאם יבואו עובדי כוכבים וישתעבדו בהם, יהיו מובדלים מהם.
אמר לנביא: אם אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו.

ומה אני עושה להם?
נותן את המקרא בכתב והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה.
כתב, זה המקרא.
כי על פי הדברים האלה, זו המשנה והתלמוד, שהם מבדילים בין ישראל לבין העובדי כוכבים.


דבר אחר:
כתב לך
אמר הקב"ה למשה: הלוחות הראשונות אני כתבתי אותם, כדכתיב: שם לא) כתובים באצבע אלהים, אבל השניים כתוב אתה ולואי אתן בו ידי.

משל למלך, שנשא את האשה וכתב לה גמיסקוס משלו, לאחר ימים קלקלה וטרדה מביתו בא שושבינה וריצה אותה למלך.
אמר המלך לשושבין: הרי נתרציתי לה, אלא עשה לה גמיסקוס ולואי אתן בו ידי, הה"ד (דברים י) ואכתוב על הלוחות.


דבר אחר:
כתב לך
בזכותך אני נותן להם את התורה.

אמר ר' שמעון בן חלפתא:
הוא שמשה אומר להן לישראל: (שם) ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ויתנם ה' אלי, לי נתנם ואני נהגתי עמכם עין טובה ונתתי אותה לכם, לכך נאמר: כתוב לך, בזכותך.

את הדברים האלה
כל מקום שכתוב: דבר, דברים, הדברים, אלות ותוכחות הם.

ר' יוחנן ור' יהודה ב"ר שמעון, ר' יוחנן אמר:
כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כרתי אתך ברית ואם המרת אותה ועשית אותה מה שבעל פה בכתב ומה שבכתב בעל פה, אינך מקבל שכר.

למה?
שכך נתתיה, תורה בכתב ותורה בעל פה.

ור' יהודה ב"ר שמעון אומר:
כתב לך וגו', כי על פי וגו'
תורה בכתב ותורה בעל פה כרתי אתך ברית על מנת שתהא קורא בהם כך, אבל אם המרת אותם, הוי יודע שאתה מבטל הברית, לכך נאמר: כתב לך את הדברים האלה.

וכן משה אומר לישראל: (שם ד) רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים.
מהו את הדברים?
אלו דברים שאתה רואה אותן שהם כתובים בכתב.

ופן יסורו מלבבך
אלו הדברים שנתתי לך על פה, לכך נאמר: כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה, שאלולי תורתי שקבלתם לא הייתי מכיר אתכם ולא הייתי מביט בכם משאר עובדי כוכבים, לפיכך כרתי אתך ברית ואת ישראל.

ר' יהודה ב"ר סימון אמר, בשם רבי יהושע בן לוי:
אמר להם הקב"ה: לשעבר הייתם נקראין כשאר אומות כמו סבתא ורעמא וסבתכא ומשקבלתם תורתי, כרתי ברית עמכם ועליתי אתכם ולא ישראל בלבד, אלא אף אתה מלכם, לא גדלתיך בעולם אלא בזכות התורה.

ומה גדלו הקב"ה?
אמר רבי ירמיה, בשם ר' שמואל בר רב יצחק:
כל הכבוד שראה משה בעולם הזה אינו אלא מן הפירות, אבל הקרן קיימת לו לעולם הבא.


דבר אחר:
כי על פי הדברים האלה
שתהא יגע בהם בפיך.
וכן הוא אומר: (שם ל) בפיך ובלבבך לעשותו.

ומהו כרתי אתך ברית ואת ישראל?
שאלולי שקבלתם תורתי הייתי מחזיר העולם לתוהו ובוהו, שנאמר: (ירמיה לג)אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.

למה?
שבתורה בראתי שמים וארץ, שנאמר: (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ(שם) בדעתו תהומות נבקעו, אם בטלת הברית את גורם לי להחזיר את העליונים והתחתונים לתוהו ובוהו. לפיכך כי על פי הדברים האלה.


ויהי שם עם ה'
וכי אפשר לו לאדם להיות מ' יום בלא מאכל ובלא משתה?!

ר' תנחומא בשם ר"א ב"ר אבין, בשם ר' מאיר אומר:
המשל אומר: אזלת לקרתא הלך בנימוסיה!
למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה ונדמה להם למטה שיש אכילה ושתיה.
ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו, שנאמר: (בראשית יח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו.

אמר רבי יוחנן:
נראין כאוכלין ראשון ראשון מסתלק.

דבר אחר:
ויהי שם עם ה'
מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריא לציפורי.
היה רבי חייא תלמידו אצלו והיה רבי יוחנן רואה כרם.
אמר לרבי חייא: אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי ומכרתי אותו בכך וכך.
אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא ואמר לו: לא הנחת לעת זקנותך כלום?!
אמר לו: וכי קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנברא בששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום, עולם כולו ומלואו נברא בו' ימים, אבל התורה ניתנה לארבעים יום.

לחם לא אכל
אבל מלחמה של תורה אכל.

ומים לא שתה
אבל מימיה של תורה שתה, והיה למד תורה ביום ופושט אותה בינו לבין עצמו בלילה.

ולמה היה עושה כך?
אלא ללמד את ישראל שיהו יגעים בתורה ביום ובלילה.

ר' שמעון בן לקיש היה אומר לתלמידיו:
בואו ולמדו תורה דשחרין ודקרין בלילה.

ורבי יוחנן היה אומר לתלמידיו:
בואו ולמדו תורה דאימטין.
אלא אעפ"כ מודה היה ר' יוחנן שאין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר: (איכה ב) קומי רוני בלילה.
וכן הוא אומר: (משלי לא) ותקם בעוד לילה.

רבנין אמרי:
ביום ובלילה, שנאמר: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה.
לכך התקינו חכמים שיהיו המשנין יושבין בבקר ובערב, לקיים מה שנאמר: (יהושע א)לא ימוש ספר התורה הזה וגו'.

דבר אחר:
ויהי שם עם ה' לחם לא אכל ומים לא שתה
בעולם הזה אבל לעולם הבא, הוא אוכל מלחמה של תורה והוא שותה מימיה. לפיכך, לחם לא אכל.

אלא מאין היה אוכל?
מזיו השכינה היה ניזון.
ואל תתמה, החיות שנושאות את הכסא מזיו השכינה הן ניזונות.


ויכתב על הלוחות
מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוים.

עשרת הדברות כיצד?
היו עשויין ה' על לוח זה וה' על לוח זה כדברי ר' יהודה.

ור' נחמיה אומר:
י' על לוח זה וי' על לוח זה, שנאמר: (שמות לד) ויהי ברדת משה מהר סיני.
והכתובים הם טוענים אותן והיו נראין כאלו הם ביד משה, שנאמר: ושני לוחות העדות ביד משה.

ומשה לא ידע כי קרן עור פניו
ומהיכן נטל משה קרני ההוד?
רבנן אמרי:
מן המערה, שנאמר: והיה בעבור כבודי.

ר' ברכיה הכהן, בשם רבי שמואל אמר:
הלוחות היו ארכן ו' טפחים ורחבן ו' והיה משה אוחז בטפחיים, והשכינה בטפחיים, וטפחיים באמצע ומשם נטל משה קרני ההוד.

ר' יהודה בר נחמן, בשם ר' שמעון בן לקיש אומר:
עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קימעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני ההוד שנאמר: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.


דבר אחר:
ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה
הה"ד (תהלים קיט) טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך, לטובתו של משה נתענה ק"כ יום, שקבל את התורה.

ומאין היה משה אוכל?
מזיו השכינה, שנאמר: (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם.

דבר אחר:
מאין היה אוכל?
מן התורה, שנאמר: (יחזקאל ג) בן אדם את אשר אתה תמצא אכול ואוכלה.

למה?
שהתורה מתוקה, שנאמר: (תהלים יט) ומתוקים מדבש ונופת צופים.

דבר אחר:
מלחמה של תורה, כדכתיב: (משלי ט) לכו לחמו בלחמי.

מנין שלא ישן ולא נתנמנם?
משל למלך שהיה אוהב לתיסומן.
אמר לו: מדוד לך דינרי זהב משמחתו לא בקש לא לאכול ולא לשתות, ביקש לישן.
אמר: אם איש אני מפסיד אלו.
כך משה מודד התורה שכח ולא אכל ולא שתה ביקש לישן.
אמר: אם אישן אני מפסיד שלא אמר לי אלא מ' יום בלבד.
אמר הקב"ה: נצטערת, חייך! אין אתה מפסיד.
בלוחות הראשונות לא היו אלא י' הדברות בלבד עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות, מדרשות ואגדות, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה.
למה אמר הקב"ה כתב לך, והכתיב (שמות לב)והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות וכתיב (שם לד) ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון?!
אלא כך אמר לו הקב"ה: כתוב לך, תורה נביאים וכתובים, שיהיו בכתב, אבל הלכות ומדרש ואגדות והתלמוד יהיו על פה, כיון שידע משה התחיל אומר: (תהלים קיט) טוב לי כי עניתי, טוב לי תורת פיך.


דבר אחר:
מנין היה משה יודע כמה ימים עשה?
כתיב: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה.

ומנין שאין למעלה לילה?
שנאמר: (שם קלט) גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.

ומנין היה יודע?
שנאמר: (דברים ז) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים.
וכתיב:ואשב בהר.
אמור מעתה בשעה שמדבר עמו היה עומד ובשעה שמסתלק ממנו היה יושב ושונה.
מה שלמד נמצאת מקיים,ואנכי עמדתי בהר.
ואשב בהר, בשעה שהיה מדבר עמו היה יודע שהוא יום ובשעה שהיה אומר לו: למוד תורתך, היה יודע שהוא לילה.
וכן דוד אומר: (תהלים יט) יום ליום יביע אומר.


דבר אחר:
כתב לך
כל הצדיקים באו באומניות על הקב"ה.
באברהם כתיב: (שיר ז)מה יפו פעמיך בנעלים מעשה ידי אמן, בא באומניות, ויגש אברהם.

וכן דוד אומר: (תהלים לב) חטאתי אודיעך, בתחלה עשה אותו חטא אחד ועון אחד ולבסוף אמר: ואתה נשאת עון חטאתי סלה.

וכן משה קטרג על ישראל, שנאמר: אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, כשראו מלאכי חבלה שהוא מקטרג אותן, אמרו: לא יהיה לנו עסק לקטרג כל ימים שזה מקטרג יפלו ביד זה, שלא יעמדו אבותיהם עלינו למה קטרגתם את בנינו?!
נסתלקו מלאכי חבלה, כשראה משה שנסתלקו אמר להקב"ה: ועתה אם תשא חטאתם.
אמר לפני הקב"ה: כל התורה שנתת לי היא:
וידבר ה' אל משה
דבר אל בני ישראל
צו את בני ישראל
אמור אל בני ישראל
אם הם כלים מה אני עושה בתורתך?!
לכך אמר: אם אין מחני נא מספרך.

דבר אחר:
אמר משה לפני הקב"ה: למה אתה כועס עליהם לא שעשו עבודת כוכבים לא צויתם?!
אמר לו הקב"ה: בדיבור שני לא אמרתי: לא יהיה לך?!
אמר לפניו: לא צוית אותם לי צוית, שמא אמרת להם: לא יהיה לכם?!
לי צוית! אם עשיתי עבודת כוכבים, מחני נא מספרך!
כשראה הקב"ה שנתן נפשו עליהם, אמר: בשבילך אני נותן להם את התורה, שנאמר: כתב לך את הדברים האלה.

דבר אחר:
כתב לך
התחילו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש, שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה אני הוא שכתבתי ונתתי לכם?!
אמר להם הקב"ה: ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה ואפילו עושה נאמן הוא, שנאמר:
(במדבר יב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא.