ואחר באו משה ואהרן
היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם, שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ג, יח) ובאת אתה וזקני ישראל?
אמרו רבותינו:
הלכו עמהן הזקנים והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד שנים שנים והלכו להן, כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה, לא נמצא אחד, שכן כתיב: ואחר באו משה ואהרן.

והיכן הזקנים?
אלא שהלכו להן.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך עשיתם, חייכם! שאני פורע לכם.

אימתי?
בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה, החזירן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם כד, יד) ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה.

ויאמרו אל פרעה: כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר
אמר רבי חייא בר אבא:
אותו היום, יום פרוזבוטי של פרעה היה ובאו כל המלכים כלן לכבדו והביאו דוראות של עטרות והיו מעטירין אותו, שהוא יום קוזמוקרטור והביאו אלהיהן עמהן. משעטרו אותו היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה נכנסו עבדיו ואמרו: שני זקנים עומדין על הפתח.
אמר להן: יעלו!
כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו, או שמא יתנו לו כתבים ואף לא שאלו בשלומו.
אמר להם: מי אתם?
אמרו לו: שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנו.
מה אתם מבקשים?
אמרו לו: כה אמר ה' שלח את עמי וגו'.
אותה שעה כעס ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא היה יודע לשלח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי, לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח!
אמר להם: המתינו לי עד שאחפש בספר שלי.
מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלהיה. התחיל קורא אלהי מואב ואלהי עמון ואלהי צידון.
אמר להם: חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו.

אמר רבי לוי:
משל למה הדבר דומה?
לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות. התחיל צווח לבני אדם, שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי?
אמרו לו: רבך לאו כהן הוא?!
אמר להן: הן!
אמרו לו: שוטה, מי ראה כהן בבית הקברות!

כך אמרו משה ואהרן לפרעה: שוטה, דרכן של מתים לתבען בין החיים, שמא החיים אצל המתים?!
אלהינו חי הוא, אלו שאתה אומר מתים הם. אבל אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם!
אמר להם:
בחור הוא או זקן הוא?
כמה שנותיו?
כמה עיירות כבש?
כמה מדינות לכד?
כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות?
אמרו לו: אלהינו כחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם והוא יצרך ונתן בך רוח חיים.
אמר להם: ומה מעשיו?
אמרו לו (ישעיה נא, יג) נוטה שמים ויוסד ארץ.
קולו חוצב להבות אש,
מפרק הרים ומשבר סלעים.
קשתו אש,
חציו שלהבת,
רומחו לפיד,
מגינו עננים,
חרבו ברק,
יוצר הרים וגבעות,
מכסה הרים בעשבים,
מוריד גשמים וטללים,
מפריח דשאים,
ועונה חיות,
צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם.
(דניאל ב, כא) מהעדה מלכין, ומהקם מלכין.
אמר להם: מתחלה שקר אתם אומרים כי אני הוא אדון העולם! ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר: (יחזקאל כט, ג) לי יאורי ואני עשיתני.

באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם:
שמעתם שמו של אלהיהם של אלו?
אמרו לו: שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים, שנאמר: (ישעיה יט, יא) חכמי יועצי פרעה עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים, אני בן מלכי קדם.
ראה מה כתיב בהן: (שם שם, שם) אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה.
(שם כט, יד) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר.
השיבם: אלוה שלכם איני יודע מי הוא, שנאמר: מי ה' אשר אשמע בקולו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! מי ה' אמרת, במי אתה לוקה!
מ' ארבעים, י' עשרה, הם חמישים מכות, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים, שנאמר: (שמות ח, טו) ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא.

ועל הים מהו אומר?
(שם יד, לא) וירא ישראל את היד הגדולה.

כמה לקו באצבע?
עשר מכות.
חשוב, חמשה אצבעות שביד הגדולה לכל אחד ואחד עשר מכות, הרי חמשים.

דבר אחר:
מי ה'
סרס אותו: מי ים, הים הודיעך ה'.
אתה אמרת: מי ה',
עתיד אתה לומר: (שם ט, כז) ה' הצדיק.

אתה אמרת: לא ידעתי את ה',
עתיד אתה לומר: (שם י, טז) חטאתי לה' אלהיכם.

אתה אמרת: וגם את ישראל לא אשלח,
אלו היה שם אותו ישראל הזקן הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו:


ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו
אמרו משה ואהרן: שמא תאמר שנינו אותו הלשון שאמר לנו הקדוש ברוך הוא ואמרנו לו: כה אמר ה' אלהי ישראל, ובשביל כך הקשה כנגדנו חזרו ואמרו: אלהי העברים.

פן יפגענו בדבר או בחרב
לא היה צריך לומר אלא פן יפגעך.
מהו פן יפגענו?
ללמדך שנהגו בו כבוד.
ללמדך שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות.


ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן
מהו למה?
אמר להם: אתם למה ודבריכם למה.

לכו לסבלותיכם
אמר רבי יהושע בן לוי:
שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך.
אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנוים אתם אומרים: (שם ה, ח) נלכה ונזבחה לאלהינו, לכו לסבלותיכם.


ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ
אמר להם: אם אלף אנשים אתם מבקשים או אלפים הייתי נותן, שמא ששים רבוא אתם מבקשים?!
לכו לסבלותיכם.

דבר אחר:
אמר רבי נהוראי:
מנין אתה אומר שלא יצאו ישראל ממצרים אלא שנים מששים רבוא?
נאמר במדבר: (יחזקאל כ, יג) ואומר לשפוך חמתי (עליכם) [עליהם] במדבר לכלותם.
ונאמר במצרים: (שם שם, ח) לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם, בתוך ארץ מצרים.
מה במדבר לא נשתיירו בם אלא שנים מששים רבוא,
אף במצרים לא נשתיירו בם אלא שנים מששים רבוא, הן רבים עתה עם הארץ.


ויצו פרעה ביום ההוא
מלמד על הרשע, שלא עכב לעשות עמהן רע. וזו היתה גזירה רביעית.

והנוגשים אצים לאמר
אלו המצרים.

השוטרים
אלו זקני ישראל.

לא תוסיפון לתת תבן לעם ואת מתכונת הלבנים
מכאן אתה למד שחשבון היה על כל אחד ואחד כמה לבנים יעשו ביום, ולכך העביד בהן בתחלה בפה רך כדי שיעשו הלבנים בכל כחם ולראות כל יכולת שלהם, ולפי מספר שעשו ביום הראשון גזרו עליהם לעשות כל הימים.

כי נרפים הם
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
התחיל מחרק עליהם שיניו ואומר: נרפים אתם, לשון טינוף הוא ישתחקו עצמותיו קדושים הם.
על כן הם צועקים לאמר וגו' תכבד העבודה על האנשים
מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן לפי שהיו נוחין בשבת.
אמר להן פרעה: תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו' אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת.


ויצאו נוגשי העם ושוטריו
כיון שגזר כן הלך משה למדין ועשה ששה חדשים ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו (במדין) [למדין].

אתם קחו לכם תבן ויפץ העם בכל ארץ מצרים
מפני שהיה משה במדין אמר להם הקדוש ברוך הוא: למחר אני מביא עליהם מכות.
והם אומרים: פרעה חוטא ואנו לוקין?!
כיון שישראל יוצאין להביא תבן ולעשות היה המצרי רואהו בתוך שדהו ומשבר את שוקיו, לפיכך ויפץ העם.

והנוגשים אצים לאמר
אלו מצריים הרשעים שהיו דוחקים בהן ואומרים להם: כלו מעשיכם, אבל השוטרים לא היו אצים שהם כשרים והיו רואין אותן בצרה גדולה ולא היו דוחקין עליהם.


ויכו שוטרי בני ישראל
כאן אתה למד, שהיו כשרים ומסרו עצמן על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם, ולפיכך זכו לרוח הקודש, שנאמר: (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו'.
אמר הקדוש ברוך הוא: הם לקו עליהם, לפיכך יזכו לרוח הקדש ונתמנו נביאים עליהם.

ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו תבן אין נתן לעבדיך ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים
אחר ששה חדשים נגלה הקדוש ברוך הוא על משה במדין, ואמר לו: (שמות ד, יט) לך שוב מצרים.
בא משה ממדין ואהרן ממצרים ויפגעו בהן שוטרי ישראל, כשהיו יוצאין מלפני פרעה.

מהו נצבים?
אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
דתן ואבירם היו עמהן שכתוב בהן: (במדבר טז, כז) ודתן ואבירם יצאו נצבים, התחילו מחרפין ומגדפין כלפי משה ואהרן.


ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט
אם באמת באתם משמו של הקדוש ברוך הוא ישפוט בינינו ובין פרעה, ואם מעצמכם באתם ישפוט ה' בינינו וביניכם.

אשר הבאשתם את ריחנו
רבי יוחנן אמר:
מן המכות שהיו מכין אותם היה ריחן מבאיש.

ורבי שמעון בן לקיש אמר:
מאותן שהיו משקעין בבנין היו מתים וריחן מבאיש.

ורבי חייא אמר:
משל לנבלה, שהיתה נתונה בזוית ועפר מכוסה עליה, ואין ריחה עולה. ובא אחר וגילה אותה, והלך ריחה.
כך אמרו ישראל למשה: משה ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידין ליגאל, ובאתם ועכרתם אותו.

לתת חרב בידם להרגנו
אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום:
אמרו לו למשה: למה אנו דומין?
לשה שבא הזאב ליטול אותו. רץ הרועה אחריו להצילו מפי הזאב. בין הרועה ובין הזאב נבקעת השה.
כך אמרו ישראל: משה, מבינך לבין פרעה אנו מתים.


וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעותה לעם הזה
באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו: למה הרעות וגו'.

מהו ה' למה הרעות?
בנוהג שבעולם בשר ודם האומר לחבירו: למה אתה עושה כן? הוא כועס עליו, ומשה אמר לפני הקדוש ברוך הוא: למה הרעותה לעם הזה?!
אלא כך אמר לפני הקדוש ברוך: נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו מדת הדין היתה, ומעשה דור הפלגה של סדומיים היאך נדונו, ומדת הדין היתה, העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו?

ואם בשביל שאמר אברהם אבינו: (בראשית טו, ח) במה אדע כי אירשנה, ואמרת לו: (שם שם, יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, אם כן הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם?!
ואפילו כן, היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב, לא לעם הזה שהוא בדורי!
ואם תאמר מה איכפת לי, אם כן למה זה שלחתני?

ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע וגו'.
אמר רבי פנחס הכהן בן חמא:
אמר לפניו: שמך הגדול, גבור ונורא הוא וכל העולם כולו מתייראין ממנו, ופרעה הרשע שמע שמעך והזיד.

מהו והצל לא הצלת?
רבי ישמעאל אומר:
והצל לא הצלת
ודאי.

רבי עקיבא אומר:
יודע אני, שאתה עתיד להצילם אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין!
באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין.