(ג): וירקעו את פחי הזהב -
לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה, זולתי בכאן, והראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וגו' מעשה חושב, כתפות עשו לו וגו', כי כן הדרך בכולם.

ויתכן שספר בכאן המחשבה שחידשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן:

(כד): וטעם ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן -
שעשו הרימונים לתת אותם על שולי המעיל סביב, ועשו פעמוני זהב טהור, וישימו הפעמונים בתוך הרימונים קודם שיתנו אותם במעיל, והנה הפעמונים בתוך הרימונים בתלוש, וישימו הרימונים על שולי המעיל סביב והפעמונים בתוכם. ולכך כפל הכתוב בתוך הרימונים פעמים, כי היו בתוכם מתחלה ובשעה שתלו אותם על שולי המעיל סביב. וגם זו ראיה למה שפירשנו בסדר ואתה תצווה (לעיל כח לא):

(כז - כח): ויעשו את הכתנת שש מעשה אורג לאהרן ולבניו -
נראה מכאן שהיו הכתנות שוות באב ובבנים אע"פ שאמר באהרן ושבצת הכתנת שש (לעיל כח לט): ובבניו אמר סתם תעשה כתנות (שם מ), כי הכוונה תעשה כתנות כמו הנזכרת, וכן כתוב (שם ד): חושן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי, כי לאהרן ולבניו יחזרו אל כתונת תשבץ מצנפת ואבנט כי הם שוים בכולם.

וכן מה שאמר כאן (בפסוק הבא):
ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות -
כלל אהרן ובניו, כי המצנפת והמגבעות אחד הם במעשה, אלא שאהרן יצנף אותה ובניו יחבשו בהן ראשם כאשר פירשתי (לעיל כח לא, לז). ולשון פארי המגבעות - שהיו עולות על הראש כפארים, מלשון הפארים והצעדות (ישעיה ג כ), פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מד יח):

(כט): ופירש באבנט שעשו אותו שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני -
ולא נתפרש זה בצואה רק מה שנאמר באבנט תעשה מעשה רוקם (לעיל כח לט): נודע שהוא רקום בארבע מינין הללו כמו שנאמר במסך (לעיל כו לו): ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם. והאבנט הזה הוא גם באהרן ובניו כדעת האומר (יומא יב א): אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט. ועל דעת האומר (שם): לא זהו אבנטו של כהן הדיוט פירש בשל אהרן שהוא מעשה רוקם ולא הוצרך להזכיר של בניו שהוא שש, כמו שאמר (לעיל כח מ): ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם, וכולן שש ככתנת:

(לג): ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל כליו -
שיעור הכתוב בזה כמו בוא"ו, ויביאו את המשכן אל משה ואת האהל ואת כל כליו, כי יריעות שש משזר הן ששמן משכן, כמו שאמר (לעיל כו א): ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר, ואמר בהן (שם ו): וחברת את היריעות והיה המשכן אחד, ויריעות העזים הן האהל, כאשר יאמר בהן ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן (שם ז), וחברת את האהל והיה אחד (שם יא). וכן את המשכן את אוהלו ואת מכסהו (לעיל לה יא): ואת אהלו. אף כאן, ויביאו את המשכן אל משה ואת האהל ואת כל כליו, כי יזכיר שמות הכל. ולפעמים יקרא כל הבית אהל מועד, כאשר אמר (לעיל לא ו ז): ועשו את כל אשר ציוויתיך את אהל מועד ואת הארון לעדות, כי אהל מועד הוא הבית בכללו אשר יועד שמה, וכן כל כלי עבודת המשכן לאהל מועד (להלן פסוק מ):

(לז): את נרותיה נרות המערכה -
יתכן שדרך המנורות להיות בהן נרות לנוי או להרבות בהן אור לפרקים, ואין כן במנורת הקדש כי לא היו בה רק שבעת הנרות, ועל כן פירש נרות המערכה, כי הן אשר יערוך אותן בין הערבים:

(מב): וטעם כן עשו בני ישראל את כל העבודה -
כל מלאכת המשכן, ויקראנה עבודה לומר כי עשו אותה לעבודת השם הנכבד, כעניין ועבדתם את ה' אלוהיכם (לעיל כג כה), ואותו תעבודו (דברים יג ה).

ויתכן שיאמר בכאן כל העבודה על הכלים, כלשון שאמר (לעיל פסוק מ): את כל כלי עבודת המשכן, והזכיר תחלה הכלים לאמר כי אפילו בכלים נזהרו ועשו כמצווה בהם, ואחרי כן הזכיר וירא משה את כל המלאכה.