(א) וישמע יתרו -
מה שמועה שמע ובא?
קריעת ים סוף ומלחמת עמלק:
יתרו -
שבע שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל.
יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה (להלן פסוק כא) ואתה תחזה.
יתרו לכשנתגייר וקיים המצוות הוסיפו לו אות אחת על שמו.
חובב שחבב את התורה. וחובב הוא יתרו, שנאמר (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה.
ויש אומרים:
רעואל

אביו של יתרו היה, ומה הוא אומר (שמות ב יח) ותבאנה אל רעואל אביהן, שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. בספרי:

חתן משה -
כאן היה יתרו מתכבד במשה, אני חותן המלך ולשעבר היה משה תולה הגדולה בחמיו, שנאמר (שמות ד יח) וישב אל יתר חותנו:
למשה ולישראל -
שקול משה כנגד כל ישראל:
את כל אשר עשה -
להם בירידת המן ובבאר ובעמלק:
כי הוציא ה' וגו' -
זו גדולה על כולם:

(ב) אחר שלוחיה -
כשאמר לו הקב"ה במדין (שמות ד יט) לך שוב מצרימה, (שם כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו גו' ויצא אהרן לקראתו, (שם כז) ויפגשהו בהר האלוהים.
אמר לו: מי הם הללו?
אמר לו: זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני.
אמר לו: והיכן אתה מוליכן?
אמר לו למצרים.
אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם?!
אמר לה: לכי אל בית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה:

(ד) ויצלני מחרב פרעה -
כשגילו דתן ואבירם על דבר המצרי ובקש להרוג את משה, נעשה צווארו כעמוד של שיש:

(ה) אל המדבר -
אף אנו יודעין שבמדבר היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה:

(ו) ויאמר אל משה -
על ידי שליח:
אני חתנך יתרו וגו' -
אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך, ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה:

(ז) ויצא משה -
כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא:
וישתחו וישק לו -
איני יודע מי השתחווה למי, כשהוא אומר איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה, שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה:

(ח) ויספר משה לחתנו -
למשוך את לבו לקרבו לתורה:
את כל התלאה -
שעל הים ושל עמלק:
התלאה -
למ"ד אל"ף מן היסוד של התיבה והתי"ו הוא תיקון ויסוד הנופל ממנו לפרקים, וכן תרומה, תנופה, תקומה, תנואה:

(ט) ויחד יתרו -
וישמח יתרו, זהו פשוטו.

ומדרשו:

נעשה בשרו חדודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים, היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה:

על כל הטובה -
טובת המן והבאר והתורה.
ועל כולן אשר הצילו מיד מצרים, עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהייתה הארץ מסוגרת, ואלו יצאו שישים ריבוא:

(י) אשר הציל אתכם מיד מצרים -
אומה קשה:
ומיד פרעה -
מלך קשה:
מתחת יד מצרים -
כתרגומו:
לשון רידוי ומרות היד שהיו מכבידים עליהם, היא העבודה:

(יא) עתה ידעתי -
מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר:
מכל האלוהים -
מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה:
כי בדבר אשר זדו עליהם -
כתרגומו:
במים דמו לאבדם והם נאבדו במים:
אשר זדו -
אשר הרשיעו.

ורבותינו דרשוהו:

לשון (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד, בקדרה אשר בשלו בה, נתבשלו:

(יב) עלה -
כמשמעה שהיא עולה כליל:
וזבחים -
שלמים:
ויבא אהרן וגו' -
ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד?
אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם:
לפני האלוהים -
מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה:

(יג) ויהי ממחרת -

מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי.

ומהו ממחרת?
למחרת רדתו מן ההר.
ועל כורחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר (פסוק טז) והודעתי את חקי וגו', ומשנתנה תורה עד יום הכיפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכיפורים.

ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שניה, אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה, שהרי נאמר כאן (פסוק כז) וישלח משה את חותנו ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה (במדבר י כט) נוסעים אנחנו אל המקום וגו', (שם לא) אל נא תעזוב אותנו, ואם זו קודם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואם תאמר שם לא נאמר יתרו אלא חובב, ובנו של יתרו היה, הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתיב (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה:

וישב משה וגו' ויעמד העם -
יושב כמלך וכולן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך, שנאמר (פסוק יד) מדוע אתה יושב לבדך וכולם ניצבים:
מן הבקר עד הערב -
אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר בו (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:

(טו) כי יבא -
כמו כי בא, לשון הווה:
לדרש אלוהים -
כתרגומו:

למתבע אולפן.

לשאול תלמוד מפי הגבורה:

(טז) כי יהיה להם דבר בא -
מי שיהיה לו דבר בא אלי:

(יז) ויאמר חתן משה -
דרך כבוד קוראו הכתוב חותנו של מלך:

(יח) נבל תבל -
כתרגומו.
ולשונו לשון כמישה פליישטרי"ר בלעז [לכמוש].
כמו: (ירמיה ח יג) והעלה נבל.
(ישעיה לד ד) כנבול עלה מגפן וגו'.
שהוא כמוש על ידי חמה ועל ידי קרח, וכוחו תש ונלאה:
גם אתה -
לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים:
כי כבד ממך -
כובדו רב יותר מכוחך:

(יט) איעצך ויהי אלוהים עמך -
בעצה, אמר לו צא המלך בגבורה:
היה אתה לעם מול האלוהים -
שליח ומליץ בינותם למקום, ושואל משפטים מאתו:
את הדברים -
דברי ריבותם:

(כא) ואתה תחזה -
ברוח הקודש שעליך:
אנשי חיל -
עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים:
אנשי אמת -
אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעין:
שנאי בצע -
ששונאין את ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא לאו דיינא הוא:
שרי אלפים -
הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף:
שרי מאות -
ששת אלפים היו:
שרי חמישים -
שנים עשר אלף:
שרי עשרת -
שישים אלף:

(כב) ושפטו -
וידונון, לשון צווי:
והקל מעליך -
דבר זה להקל מעליך. והקל, כמו:
(שמות ח יא) והכבד את לבו.
(מלכים ב ג כד) והכות את מואב. לשון הווה:

(כג) וצוך אלוהים ויכלת עמד -
המלך בגבורה אם יצווה אותך לעשות כך תוכל עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד:
וגם כל העם הזה -
אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים הנלווים עתה עמך:

(כו) ושפטו -
ודיינין ית עמא:
יביאון -
מייתין:
ישפוטו הם -
כמו ישפוטו.
וכן: (רות ב ח) לא תעבורי, כמו לא תעברי ותרגומו דיינין אינון.
מקראות העליונים הם לשון צווי, לכך מתורגמין וידונון ייתון, ידונון, ומקראות הללו לשון עשייה:

(כז) וילך לו אל ארצו -
לגייר בני משפחתו.