[ג, א]
ומשה היה רועה -
כתיב: ה' צדיק יבחן.

אמר רבי יצחק:
במה בוחן את הצדיקים?
במרעה.
דוד נבחן במרעה, שנאמר: מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו.
[עמוס] נבחן במרעה, שנאמר: ויקחני ה' מאחרי הצאן.
אף משה נבחן במרעה, שנאמר: ומשה היה רועה.

וינהג את הצאן אחר המדבר -
להרחיק מן הגזל.

דבר אחר:
שראה שנטל גדולה מן המדבר.
מלכות וכהונה מן המדבר.
באר מן המדבר.
מן מן המדבר.
ענני כבוד מן המדבר.

ויבוא אל הר האלהים חורבה -
הלכה צאנו של משה ארבעים יום ולא טעמה כלום, כשם שעשה אליהו זכור לטוב, שנאמר: ויקם וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום.

דבר אחר:
אחר המדבר -
בִּשְרוֹ שצאנו כָּלֶה במדבר והוא עמהם נאסף.

[ג, ב]
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש -
למה בלבת אש?
כדי ללבבו כשיבוא לסיני ויראה האש ולא יתירא.

דבר אחר:
בלבת אש -
שהלב (כח) נתון משני חלקים.

למה מתוך הסנה ולא מתוך אילן אחר?
אומר הקב"ה: עמו אנכי בצרה והם נתונים בשעבוד, ואני נגלה מתוך אילן אחר?!
לפיכך מתוך הסנה, שכולו מלא קוצים.

ויאמר משה אסורה נא ואראה -
רבי יוחנן אמר:
שלוש פסיעות פסע משה.

[ג, ד]
ריש לקיש אמר:
לא פסע אלא צוארו עקם.
אמר הקב"ה: נצטערת לראות, חייך שאגלה עליך. מיד, ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני.
אמר הקב"ה: אתה אמרת הנני, חייך אף אני, אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני.

ויבוא אל הר האלהים חורבה -
שמשם נתחייבו בעלי חרבות, כגון רוצח ונואף ונואפת.

דבר אחר:
למה נקרא שמו חורב?
שמשם תבוא חרב על אומות העולם, שלא קבלו את התורה.

ולמה נקרא שמו סיני?
שנשנאו כל באי עולם.

וירא מלאך ה' אליו -
בתחלה לא נראה אלא במלאך, אחר שעמד באמצע הסנה כדי שלא יתבהל.

והנה הסנה בוער באש -
אמר הקב"ה: על ידי שנאה ששנאו אחיו ליוסף ירדו מצרי,ם ובשבילו אני נגלה בסנה ואגאל אותם, שנאמר: גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה.
מה דרכו של סנה?
אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק, לפי שקוציו כולן כפופין למטה, אבל כשמבקש להוציא הקוצין, תופסין לו ואין יכול להוציאה.
כך המצרים בתחלה קבלו לישראל בסבר פנים יפות, וכשבקשו לצאת לא הניחום, שנאמר: ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך.

והסנה איננו אכל -
רמז לו אף על פי שישתעבדו בד' מלכיות אינן כלין.

[ג, ג]
ויאמר משה אסורה נא ואראה -
אמר לרועים שהיו עמו ולא ראו זה שראה משה.
וכן אתה מוצא (כט) באברהם ודניאל.

[ג, ה]
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא -
כאן אתה עתיד לבנות לפני מזבח.
מנין שכל הקריאות היו משה משה?
תלמוד לומר: ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה ויאמר משה משה, שאין תלמוד לומר ויאמר? אלא מלמד שכל הקריאות היו משה משה.
ומנין שעל כל קריאה היה אומר הנני?
(ל) תלמוד לומר: ויאמר הנני.
שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שעל כל קריאה היה אומר: הנני.

סימן קע

משה משה -
אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל, לשון חבה לשון זירוז.

דבר אחר:
הוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה () משנדבר עמו.
מבנין אב כיצד?
זה היסוד המלמד על כל מה שאחריו.
ואימתי נקרא יסוד?
משיהא הוא תחלה.

א"ר יצחק:
על כל דבור ודבור היה קורא: משה משה והוא אומר: הנני.
בנין אב לכולן - ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה וגו', לפי שהוא תחלה.
כיוצא בו: אתה אומר: והיה כי יבצע אדני את כל מעשהו.
למה?
כי אמר בכח ידי עשיתי.
והקב"ה אמר לו: היתפאר הגרזן על החוצב בו וגו'.
אין את דומה אלא לקרדום זה, שאם אין את מבקע בו, אינו עושה מעצמו כלום.
וכמטה הזה, שאם אין אדם מכה בו, אינו מתגאה.
ואתה אומר: בכח ידי עשיתי?!
לכן ישלח האדון ה' צבאות במשמניו רזון וכל מלכי עכו"ם נידונין על כן.
וא"כ למה פרשו באשור?
לפי שהוא תחלה.

ויאמר אל תקרב הלום -
(ברמז נז וסה):

סימן קעא

[ג, ו]
ויאמר אנכי אלהי אביך -
נגלה עליו בקולו של עמרם אביו, כדי שלא יתירא. באותה שעה שמח משה ואמר: עמרם אבי. א"ל הקב"ה: אתה אמרת שאני אביך, ואיני אלא אלהי אביך.
באותה שעה ויסתר משה (את) פניו.
א"ל הקב"ה: חלקת לי כבוד, חייך אני חולק לך כבוד, שנאמר: וירא אהרן וכל בני ישראל את משה וגו'. אתה יראת, כי ירא מהביט, לפיכך וייראו מגשת אליו.
בשכר מהביט - ותמונת ה' יביט.
כתיב: ויאמר לא תוכל לראות את פני.
א"ל הקב"ה למשה: כשרציתי - לא רצית ועכשיו שאתה רוצה - איני רוצה.

ופליגא דרבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן:
דאמר: בשכר שלוש זכה לשלש.
בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים.
בשכר כי ירא וגו' וכו'.

[ג, ח-ט]
ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי -
מלמד שהיה הקב"ה מביט במצרים היאך היו משתעבדים בישראל, שנאמר: הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגו' כביכול אני עמהם.
ירידה חמישית ירדה לסנה, שנאמר: וארד להצילו מיד מצרים, הניח כל ההר ושכן בתוך הסנה, והסנה כולו צרה וצוקה וכולו קוצים ודרדרים.
ולמה שכן עליו?
שראה לישראל בצרה גדולה, שנאמר: בכל צרתם לו צר.
ראה משה את האש בתוך הסנה והאש אינה אוכלת את הסנה, והסנה אינה מכבה שלהביותיו של אש, ואין הסנה נצמח בארץ אלא אם כן יש מים תחתיו. וראה משה והיה תמה, והלך לראות את המופת.
אמר לו הקב"ה: עמוד, ששם אני עתיד ליתן תורה לישראל.
אמר לו: ואשלחך אל פרעה.
אמר לו: רבש"ע אין בי כח, שאני פגום בלשוני.
ולא עוד, אלא שאתה שולחני ביד אויבי מבקשי נפשי.
אמר: אל תירא כי מתו כל האנשים.
וכי מתים היו?
אלא שירדו מנכסיהם.
מכאן אתה למד כל היורד מנכסיו כאלו מת.
אמר לו: ריבון העולמים, שלח נא ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח לעתיד לבוא.
אמר לו: לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל, אלא אל פרעה, ולאותו האיש שאתה אומר, אני שולח אותו לעתיד אל ישראל: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא.
אמר לפניו: תן לי אות!
אמר לו: השלך מטך ארצה!
ולמה הראה הקב"ה למשה בנחש?
אלא מה נחש ממית ונושך לבני אדם, כך היה פרעה ועמו נושכים וממיתים לבני ישראל. וחוזר ונעשה כעץ יבש, כך היה פרעה ועמו כעץ יבש.
ולמה הראה לו בדבר טמא?
אלא מה המצורע הזה טמא ומטמא את ישראל וחוזר ונטהר, כך יטהרו ישראל מטומאת מצרים.
ולמה הראה לו האש מתוך הסנה?
אלא האש - אלו ישראל שנמשלו כאש, שנאמר: והיה בית יעקב אש.
הסנה - אלו אומות העולם שנמשלו כקוצים, ולא עכו"ם מכבים שלהבת של ישראל, שהן דברי תורה, ולא אשן של ישראל אוכלת את העכו"ם.
לעתיד לבוא אשן של ישראל אוכלת את כל העוכ"ם, שנאמר: והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים.
אמר לפניו: ריבון העולמים הודיעני את שמך הגדול והקדוש שאקרא בשמך ותענני.
והודיעו: אהיה אשר אהיה.
וראו העליונים שמסר הקב"ה שם המפורש, ואמרו: ברוך אתה ה' חונן הדעת.

[ג, יד]
אהיה אשר אהיה -
א"ל הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל אני הייתי עמהם בשעבוד זה, אני אהיה עמהם בשעבוד מלכיות.
אמר לפניו: ריבון העולמים, דיה לצרה בשעתה.
אמר לו: לך אמור להם אהיה שלחני אליכם.
ועדיין היה משה מסרב.
א"ל הקב"ה: ראוי אתה לרדות במקל, ויאמר מה זה בידך ויאמר מטה.
א"ל הקב"ה: אם לא היה בדעתך לילך, היה לך לומר בתחלה איני הולך, אלא המתנת עד שמסרתי לך מסטורין שלי ושם המפורש.

והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון -
מה תלמוד לומר לקול?
אמר ריש לקיש: שהיה המטה מדבר לפני ישראל עם משה, עייתי במדין ונהפכתי לנחש, ואחר כך נעשיתי מטה, ואף היא מרימה קולה טהורה הייתי ונטמאתי וחזרתי ונטהרתי, וכן במצרים, להודיע גדולתו של הקב"ה.

ואת המטה הזה תקח בידך -
א"ל הקב"ה: משה, אם אין אתה רוצה לעשות את שליחותי, מקל זה עושה שליחותי, אלא אני רוצה לזכותך, ונסים הרבה אני נותן על ידך:
המן,
ובאר,
ושבת,
וענני כבוד,
והתורה.

[ג, טו]
ר' אבינא רמי:
כתיב: זה שמי לעלם.
וכתיב: וזה זכרי לדר דר.
אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת.

[רבא סבר, למדרשיה בפירקא א"ל ההוא סבא:
לעלם כתיב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד - אטו האידנא לאו אחד הוא?!

אר' אחא בר חנינא:
לא כעוה"ז העולם הבא העוה"ז].
על שמועות טובות אומר: ברוך הטוב והמטיב.
ועל שמועות רעות אומר: ברוך דיין האמת, אבל לעולם הבא כולו הטוב והמטיב.

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:
שם בן ארבע אותיות, חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבת.
ואמרי לה: פעם אחת בשבוע, דכתיב: זה שמי לעולם - לְעַלֵם כתיב.

ועתה לך ואשלחך -
אמר ר"א:
לך היו מצפים ישראל,
לך היו ישראל מקוים.
גדולה יש לך בדבר הזה.

ר' יוחנן אמר:
לך מסור הדבר הזה (ברמז תכ"ח ותש"כ ותשנ"ו).

ויאמר משה אל ה' בי אדני -
בייא את מעביר עלי, אם אהרן אחי גדול ממני ואתה תשלחני, לא איש דברים אנכי.
אמר לו הקב"ה: מי שם פה לאדם. ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתיך - אני עושה אותך בריאה חדשה, כאשה זו שהיא הרה ויולדת.

דבר אחר:
אני יורה דברי לתוך פיך, כחץ ואין והוריתיך אלא לשון ירה יירה.
וכיון שבשרו הקב"ה שהוא עמו, קבל עליו לילך, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו.

סימן קעב

[ג, טז]
לך ואספת את זקני ישראל -
לא במקום אחד ולא בשני מקומות המקום חולק כבוד לזקנים. בכל מקום אתה מוצא שהקב"ה חולק כבוד לזקנים.
כיוצא בו: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.
וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל.
ואל משה אמר עלה אל ה' ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה.
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו'.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
מנין שלעתיד לבוא חולק כבוד לזקנים?
שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'. ונגד מלכיו ונגד נביאיו לא נאמר, אלא ונגד זקניו כבוד.

והלא דברים ק"ו:
ומה מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה בשר ודם שצריך שיחלוק כבוד לזקנים!
וכן אתה מוצא, שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר: קצפתי על עמי חללתי נחלתי, [יכול] יהיו מחוללי על הכל?
תלמוד לומר: על זקן הכבדת עולך.

פקד פקדתי -
(ברמז ס"ד).

[ג, כב]
ושאלה אשה משכנתה -
ר' אלעזר הקפר אומר:
ארבע מצוות היו בידן של ישראל, שאין העולם כלו כדאי להן:
שלא נחשדו על העריות, שנאמר: ויצא בן אשה ישראלית, להודיע שבחן של ישראל שלא הייתה אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב.
ומפורש בקבלה: גן נעול גל נעול.
גן נעול - אלו הזכרים.
גל נעול - אלו הנקבות.

ר' נתן אומר:
גן נעול - אלו הנשואות.
גל נעול מעין חתום - אלו הארוסות.

דבר אחר:
גן נעול גל נעול - שתי ביאות.

ולא נחשדו על לשון הרע, שנאמר: ושאלה אשה משכנתה, כבר היה בידם שנים עשר חדש ואין את מוצא באחד מהן שהלשין על חברו.

ולא שנו את שמם, שכשם שמיחסם בירידתן ראובן ושמעון כך מיחסן בעליתן, שנאמר: ויתילדו על משפחותם, (לא) ולא היה בהם זנות, שנאמר: שבטי יה עדות לישראל, ששם עלו שבטים שבטי יה.
אמר הקב"ה: שמי מעיד בישראל שלא נטמאו במצרים בזנות.
(לב) ולא חלפו לשונם, מי שמך לאיש שר ושופט וגו', שני אנשים עברים נצים.
מכאן שהיו מדברים עברית, שנאמר: כי פי המדבר אליכם.

אלהי העבריים נקרה עלינו -
שנאמר: ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי.