ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך
זה שאמר הכתוב: שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו (תהלי' קה כח).
חשך ששלח הקדוש ברוך הוא על המצרים, קשה היה.

למה?
על שלא קבלו מרות דברו של הקדוש ברוך הוא.
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: המצרים ראוין ללקות בחשך. מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו את דברו.

שלח חשך ויחשיך, אותו חשך נתן בו ממש.
משל למה הדבר דומה?
למלך שסרח עליו עבדו.
אמר לאחד: לך והכהו חמישים מגלבין. והלך והכהו מאה, והוסיף לו משלו.
כך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו, שלח חשך על המצרים, ונתווסף החשך משלו. הוי, שלח חשך ויחשיך:


נטה ידך על השמים ויהי חשך.
מהיכן היה אותו החשך?
רבי יהודה ורבי נחמיה.
רבי יהודה אומר:
מחשך של מעלה, שנאמר, ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו (תה' יח יב).

רבי נחמיה אומר:
מחשך גיהינום, שנאמר, ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל (איוב י כב).

אמר רבי יהושע בן לוי:
בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע תלמודו סמוך למיתתו.

מנין?
שנאמר: להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך (משלי כב כא).
וכן שלמה אמר: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' (קהלת יב יג).
וכאן, צלמות ולא סדרים. כיון שאדם נטה לצילה של מיתה, הוא סודר תלמודו, שנאמר: צלמות ולא סדרים.

רבי תנחומא בר אבא אמר:
כיון שבא להסתלק, מלאכי השרת אומרים: תנו עוז לאלהים. הוי, ארץ עיפתה כמו אפל.
ווי לו לבית שחלונו פתוחה לתוך חשך.
ותופע כמו אופל, אור שלה מתוך חשך.
וכן הוא אומר: כה אמר ה' אלהים, ביום רדתו שאולה, האבלתי כסיתי עליו את תהום, ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים (יחזק' לא טו).

רבי יהודה בר רבי אמר:
במה הרשעים מתכסים בגיהינום?
בחשך.

חזקיה בן רבי אומר:
הגיגית הזו במה מכסין אותה?
בכלי חרש מינה ובה. כשם שהיא של חרס, כך מכסין אותה בכלי חרס.
כך הרשעים, והיה במחשך מעשיהם (ישע' כט טו).
לפיכך הקדוש ברוך הוא מכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום (ברא' א ב), זה גיהינום. הוי, חשך שהביא על המצרים מתוך גיהינום היה.

וימש חשך.
כמה היה אותו חשך?
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
עבה כדינר, שנאמר: וימש חשך:


ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
ז' ימים של חשך היו.

כיצד?
שלשה ימים הראשונים מי שהיה יושב ובקש לעמוד עומד. והעומד שבקש לישב, יושב.
שלשה ימים האחרונים, כל מי שהיה יושב, לא היה יכול לעמוד. והעומד, אינו יכול לישב. ומי שהוא רבוץ, לא היה יכול לזקוף.

מנין?
שכן כתיב: לא ראו איש את אחיו, הרי שלשה.
ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים.
הרי ששה.

ואי זה הוא יום השביעי?
ויהי הענן והחשך וגו'
ויאר, זה יום של ים.

וכן במצרים, הענן מאיר לישראל ומחשיך למצרים, שנאמר: לא ראו וגו'.
ולכל בני ישראל היה אור, והיה מאיר לישראל ומראה להן כל כלי כסף וזהב ושמלות וכל טוב מצרים, ומה שבתיבות ובחביות ובמטמוניות היה מראה להן.
והיו שואלין ונותנין להן בעל כרחן, שהיו אומרים להם ישראל: הרי לך במקום פלוני כלי כך וכך. הוי, ויהי חושך אפלה:


אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
כטקסין של מלכים הביא הקדוש ברוך הוא עליהן את המכות.
מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו, משלח עליה לגיונות ומקיפים אותה.
בתחילה סוכר אמת המים שלהם.
חזרו, מוטב. ואם לאו, מביא עליהם קלאנים.
חזרו, מוטב. ואם לאו, יורה בהם חצים.
חזרו, הרי מוטב. ואם לאו, מביא עליהם ברבריים.
חזרו, מוטב. ואם לאו, מביא עליהם דורמוסיות.
חזרו, מוטב. ואם לאו, זורק בהם נפט.
חזרו, מוטב. ואם לאו, משליך עליהן אבני בליסטראות.
חזרו, מוטב. ואם לאו, מגרה בהן אוכלוסין הרבה.
חזרו, יפה. ואם לאו, אוסר אותן בבית האסורין.
חזרו, יפה. ואם לאו, הורג גדולים שבהם.

כך הקדוש ברוך הוא בא על מצרים כטקסין של מלכים.
בתחילה סוכר אמת המים שלהם, שנאמר: ויהפך לדם יאוריהם ( תהלי' עח מד).
לא חזרו, הביא עליהם קלאנים, אלו צפרדעים.

רבי יוסי בר חנינא אמר:
קרקורן היה קשה להם מהשחתתם.
לא חזרו, ירה עליהם חצים, אלו הכנים, שנאמר: ותהי הכינם באדם ובבהמה, היו נכנסים בגופם של מצרים כחצים.
לא חזרו, הביא עליהן ברבריים, זה ערוב, שנאמר: ישלח בם ערוב (שם שם מה).
לא חזרו, הביא עליהם דורמוסיות, זה הדבר והרג את מקניהם.
לא חזרו, הביא עליהם נפט, זה השחין, שנאמר: ויהי שחין אבעבועות פורח באדם.
לא חזרו, השליך עליהם אבני בליסטראות, זה הברד.
לא חזרו, גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה ארבה.
לא חזרו, חבשן בבית האסורים, זה חשך, שנאמר, ויהי חשך אפלה.
לא חזרו, הרג גדולים שבהם, שנאמר: וה' הכה כל בכור.

כל מה שחשבו המצרים על ישראל, הקדוש ברוך הוא הביא עליהן.
חשבו שיהיו שואבין מימיהן, לפיכך ויהפך יאוריהם לדם.
חשבו כדי שיהו טוענין פרגמטיהן, הביא עליהם צפרדעים והייתה משרפת אותן.
חשבו להיות עושין להן בארץ, הרחיש את הארץ כנים.
חשבו שיהו טוענין אותן כפדגוג, שלח בהן ערוב, אריות, זאבים, נמרים, ודובים, ונשרים.
היה למצרי חמישה בנים, והיה נותנן לישראל להוציאן לשוק בידו.
בא ארי נוטל אחד,
זאב נוטל אחד,
דוב אחד,
נמר אחד,
נשר אחד.
היה נכנס לתוך ביתו של מצרי לבדו, אומר לו: היכן בני?
הוא אומר לו: אעשה חשבון.
בא הארי נטל אחד,
והזאב אחד,
הדוב אחד,
ונמר אחד,
ונשר אחד.
חשבו כדי שיהיו רועין את מקניהם, שלח בהן את הדבר, שנאמר: הנה יד ה' הויה וגו'.
חשבו כדי שיהיו מחמין להן חמין, שלח בהן את השחין.
חשבו לסקלם באבנים, הביא עליהם את הברד.
חשבו כדי שיהיו כורמיהן, הביא עליהם את הארבה ואכל אילנותיהן, ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ.
חשבו לחבוש אותם בבית האסורין, הביא עליהן את החשך.
חשבו להרוג אותם, וה' הכה כל בכור.
חשבו לשקע אותן במים, ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלי' קלו טו).

וכל מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים, הוא עתיד להביא על אדום, שנאמר: כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישע' כג ה).

אמר רבי אלעזר:
כל מקום שכתוב צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר.
וכל מקום שכתוב צר חסר, במלכות אדום הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל.
מי שפרע מן הראשונים, יפרע מאדום.
במצרים, הכה בדם.
באדום, ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וגו', השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג ג-ד).

במצרים, צפרדעים, שהיה קולן קשה.
ובאדום, קול שאון מעיר קול מהיכל (ישע' סו ו).

במצרים, כנים, והך את עפר הארץ.
ובאדום, ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (שם לד ט).

במצרים, ערוב.
ובאדום, וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו בה (שם שם יא).

רבי אבא בר כהנא אמר:
חשך ואפלה שמשו במצרים.
אבל תוהו ובוהו לא שמשו בעולם הזה ולא עתידין לשמש.

והיכן עתידין לשמש?
בכרך גדול שבקפוטקייא, שנאמר: ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (שם).

ורבנן אמרי:
אומות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החושך, עליהם הוא אומר: כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (ישע' ס ב).
אבל ישראל, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (שם).

במצרים, דבר.
ובאדום, ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחז' לח כב).

במצרים, שחין.
ובאדום, המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם ( זכרי' יד יב).

במצרים, ברד.
ובאדום, וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחז' לח כב).

במצרים, ארבה.
ובאדום, בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו (שם לט יז).

במצרים, חשך.
ובאדום, ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישע' לד יא).

במצרים, נגף בכוריהם.
ובאדום, שמה נסיכי צפון כולם וכל צדוני (יחז' לב ל).

רבי מאיר אומר:
וירדו ראמים עמם (ישעי' לד ז), וירדו עובדי עבודה זרה עמם.

במצרים, פרע מאליליהם ואחר כך פרע מהם.
ובאדום, פורע מן השר שלהם תחלה ואחר כך מהם, שנאמר: והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה ( ישעיה כד כא).

המקור מופיע בשינויי נוסח במכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה א