ואלה
זה שאמר הכתוב: ועז מלך משפט אהב, אתה כוננת מישרים, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית (תהלי' צט ד).

כל העוז והשבח והגדולה והגבורה של מלך מלכי המלכים, הוא משפט אהב.
בנוהג שבעולם, מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט, אלא מעביר על המשפט, חומס וגוזל, ומעביר על דעת קונו, ונושא פנים לפני אוהביו וקרוביו, ועושה שלא כדין לשונאיו. אבל הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, משפט אהב, אינו עושה דבריו אלא במשפט. הוי, ועוז מלך משפט אהב.

מהו אתה כוננת מישרים?
אמר רבי אלכסנדרי:
שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה. רבץ לאחד מהן חמורו.
חברו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו, אמר: לא כתיב בתורה, כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב (שמות כג ה).

מה עשה?
חזר וטען ומלוהו.
התחיל מסיח עמו, עזוב קימעא מכאן, העלת מכאן, ערוק מכאן, עד שיטעון עמו, נמצאו עושין שלום ביניהם.
וחברו אומר: לא הייתי סבור שהוא שונאי, ראה היאך ריחם עלי כשראה אותי ואת חמורי בדוחק. מתוך כך, נכנסו לפונדק, אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זה לזה.
הוי, אתה כוננת מישרים משפט וצדקה:


ואלה המשפטים
זה שאמר הכתוב: מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה (משלי כט ד).
מלכה של תורה, במשפט שהוא עושה, מעמיד את הארץ.

ואיש תרומות יהרסנה, אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזויות הבית ואומר: מה לי בטורח הצבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע קולם, שלום עליך נפשי, הרי זה מחריב את העולם. הוי, ואיש תרומות יהרסנה.

מעשה ברבי אסי, כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו, מצאו בוכה.
אמר לו: רבי, מפני מה אתה בוכה?
יש תורה שלא למדת ולימדת, הרי תלמידיך יושבים לפניך.
יש גמילות חסדים שלא עשית, ועל כל מידות שהיו בך, היית מתרחק מן הדינין, ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור.
אמר לו: בני, עליה אני בוכה, שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל. הוי, ואיש תרומות יהרסנה:


ואלה המשפטים.
אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן זמרא:
כל מקום שנאמר אלה, פוסל הראשונים. ואלה, מוסיף על האחרונים ועל הראשונים שבח, כדעת הזו אתה פותר את כולם.

ואף כאן, ואלה המשפטים, שמוסיף על הראשונים שבח, שנאמר: שם שם לו חוק ומשפט וגו' (שמות טו כה).

לפניהם
ולא לפני עכו"ם.

מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה, שיודעים שהעכו"ם דנין אותו, הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם?
תלמוד לומר: אשר תשים לפניהם, לפני ישראל ולא לפני אמות העולם.
שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם, כפר בהקדוש ברוך הוא תחילה, ואחרי כן כפר בתורה, שנאמר: כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים (דבר' לב לא).

משל למה הדבר דומה?
לחולה שנכנס הרופא לבקרו.
אמר לבני ביתו: האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה, אל תמנעו ממנו כלום.
נכנס אל אחר, אמר לבני ביתו: היזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני.
אמרו לו: לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה, ולזה את אומר, אל יאכל?!
אמר להן: החולה הראשון אינו של חיים, לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו, כלומר בין יאכל ובין לא יאכל, ימות. אבל זה שהוא של חיים, אמרתי אל יאכל דבר פלוני, שלא יכביד את חוליו.

וכן חוקות עכו"ם, שנאמר: כי חוקות העמים הבל הוא (ירמ' י ג).
וכתיב: וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחז' כ כה).
אבל לישראל נתתי להם מצוות וחוקים טובים, שנאמר: ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויק' יח ה).

ואלה המשפטים
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני אמות העולם, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר: ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' (ישע' א כו).
וכתיב: ציון במשפט תפדה וגו' (שם שם כז).
וכתיב: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וגו' (שם נו א):


ואלה המשפטים
זה שאמר הכתוב: גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב (משלי כד כ).

אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: הוו יודעין שנתתי לכם את התורה, וכתיב בה: אלה החוקים והמשפטים.

הכר פנים במשפט בל טוב, מהו?
שבשעה שדיין מכיר פנים ומקלקל את הדין, מסלק את השכינה, שכתוב בו: טוב ה' לכל (תהל' קמה ט), מפני שכתוב בו: אלוהים ניצב בעדת אל בקרב אלוהים ישפוט (שם פב א).
ומלאכי השרת אומרים: מהו זה שסלק שכינתו מן ישראל?
והוא אומר: סילקתי את שכינתי ממקום פלוני, מפני שראיתי הדיין שקלקל את הדין ועמדתי משם, שנאמר: משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו (שם יב ו).

מה הקדוש ברוך הוא עושה?
שולף חרבו כנגדו להודיעו שיש דין למעלה, שנאמר: גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון (איוב יט כט), שדן כתיב. וכשדן דין אמת, אין השכינה זזה הימנו, שנאמר: וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט (שופ' ב יח).
לכך כתיב: כה אמר ה', שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא (ישע' נו א), אני מקרב עצמי עמכם.

וכן את מוצא, בנבוכדנצר כשראה את החלום, דכתיב: ואלו אילן בגו ארעא ורומיה שגיא (דני' ד ז), כל אותו עניין, קרא בחיל.
וכן אמר: גודו אילנא וקציצו ענפוהי, אתרו עפיה ובדרו אינביה, תנוד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי (שם שם יא).
נכנס דניאל אצלו מתפחד, שנאמר: אדין דניאל די שמיה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדא ורעיונוהי יבהלוניה.
ענה מלכא ואמר: בלטשאצר, חלמא ופשרה אל יבהלוך, ענה בלטשאצר ואמר: מראי, חלמך לשנאך ופשרה לערך (שם שם טז).

שונאו של נבוכדנצר מי הוא?
ישראל.

למה?
שהרג אותם והחריב בית המקדש והגלה אותם. אלא תלה דניאל עיניו כלפי מעלה ואמר: מרי, ריבוני, החלום ופתרונו יתקיים בנבוכדנצר שונאך וערך.
כיון שראה נבוכדנצר את החלום ופתרונו, התחיל לומר לדניאל:
מה אתה יועצני?
אמר ליה: הללו עניים שהגלית מארצם, רעבים וצמאים ערומים, פתח להם אוצרותיך ופרנס אותם, אולי תרפא את החלום, שנאמר: להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוה ארכה לשלותך (שם שם כד).

וכי תעלה על דעתך שדניאל הצדיק היה משיא עצה כזו לנבוכדנצר שונאו של מקום?!
אלא לפי שראה את ישראל שלפי גולה, מטולטלים דווים ברעב, לפיכך השיאו עצה כזו ברחמנותו עליהם, לפי שהיה יודע שלסוף נפשו קניטא עליהם.

מיד פתח אותו רשע אוצרותיו וחלק להם שנים עשר חדש. לאחר שנים עשר חדש, שכח אותו רשע את החלום. והתחיל לטייל על פלטרין שלו. שמע קול המון צעקת העניים לפני אוצרותיו. אמר לעבדיו: מה קול זה שאני שומע?
אמרו לו: העניים שהגלית תובעים פרנסתם.
מיד נכנס בו עין רעה.
ענה מלכא ואמר: הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכי בתקף חסני וליקר הדרי (דני' ד כז).
אמר: אילולי בית הממון שלי, מהיכן אני בונה המדינה הזו כולה.
ציווה ופסק להם, שנאמר: עוד מלתא בפום מלכא וגו' (שם שם כח).
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: רשע, מי גרם לך שלוה כל אותן שנים עשר חדש, הלא הצדקה שעשית. ומה אומות העולם כך, ישראל על אחת כמה וכמה.
לכך נאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה (ישע' נו א):


ואלה המשפטים
זה שאמר הכתוב: מגיד דבריו ליעקב וגו', לא עשה כן וגו' (תהילים קמז יט-כ).

אונקלוס הגר בן אחותו של אדריאנוס, היה מבקש להתגייר והיה מתיירא מן אדריאנוס דודו. אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה.
אמר לו: שמא אתה חסר כסף וזהב, הרי אוצרותי לפניך.
אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות.
אמר לו: כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואת משתכר. בא לו לארץ ישראל ולמד תורה.
לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע, ראוהו פניו משתנות.
אמרו זה לזה: עקילס לומד תורה.
כיון שבא אצלם, התחיל לשאול להם שאלות הרבה, והן משיבין אותו.
עלה אצל אדריאנוס דודו. אמר לו: ולמה פניך משתנות, סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך, או שמא הצר לך אדם?
אמר לו: לאו.
אמר לו: אתה קרוב לי ואדם מצר לי.
אמר לו: ולמה פניך משתנות?
אמר לו: שלמדתי תורה, ולא עוד, אלא שמלתי את עצמי.
אמר לו: ומי אמר לך כך?
אמר לו: בך נמלכתי.
אמר לו: אימתי?
אמר לו, בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי, כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך ועסוק בה, שסופה להתעלות. חזרתי על כל האומות ולא ראיתי אומה שפלה נתונה בארץ כישראל, וסופה להתעלות.

שכן אמר ישעיה: כה אמר ה' גואל ישראל קדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך (ישעי' מט ז).
אמר ליה סקנדרוס שלו: עתידין אלו שאמרת, שיהו מלכים עומדים מפניהם, שנאמר: מלכים יראו וקמו.
הכהו אנדריאנוס על לחיו, אמר ליה: יש נותנין רטיה אלא על גב המכה. עכשיו אם רואין גילורר אחד אין עומדין מלפניו, שהיית אומר שהמלכים רואין אותם ועומדין בפניהם.
אמר ליה סקנדרוס: אם כן מה תעשה?
טמנהו, הואיל ונתגייר הרגהו.
אמר ליה: עקילס בן אחותי, עד שהוא במעי אמו היה ראוי להתגייר.
מה עשה סקנדרוס שלו?
עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקודש צווחת: כן יאבדו כל אויביך ה' (שופטים ה לא).
אמר ליה אנדריאנוס: הרי מת סקנדרוס, אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה.
אמר ליה: שבקשתי ללמוד תורה.
אמר לו: היה לך ללמוד תורה ולא לימול.
אמר לו עקילס: נתת לאסטרטלירוס אנונה, אלא אם כן נטל זינו שלו.

כך, לעולם אם אין אדם נימול, אינו יכול ללמוד תורה, שנאמר:, מגיד דבריו ליעקב (תהל' קמז יט), למי שהוא מל כיעקב.
לא עשה כן לכל גוי (שם שם כ), משום שהם ערלים.
חקיו, זו תורה.
ומשפטיו, אלו הדינים, שנאמר: שם שם לו חוק ומשפט (שמות טו כה).
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: נתתי להם את התורה, לך ותן להם את המשפטים.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם מבקשים אתם לעמוד בעולם, שמרו את המשפטים, שהן מעמידין את העולם, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
דור המבול לא אבדו מן העולם, אלא על שעברו על המשפטים.

אמר רבי אלעזר בן פדת:
מה כתיב בהם?
מבקר לערב יכתו מבלי משים (איוב ד כ). הוי, ואלה המשפטים אשר תשים.

דבר אחר:
דור המבול על שלא עשו את המשפט, כתיב בהם: לא ידון רוחי באדם לעולם (ברא' ו ג).

רבי אליעזר אומר:
אם יש דין למטן, אין דין למעלן. אם אין דין למטן, יש דין למעלן.

כיצד?
אם יעשו התחתונים את הדין מלמטה, אין הדין נעשה מלמעלן.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: שמרו את המשפט, שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלן, שנאמר: ואלה המשפטים.
אמר הקדוש ברוך הוא: כל מה שאני עושה, בדין אני עושה. שאילו הייתי מבקש פעם אחד לעבור את הדין, לא היה העולם יכול לעמוד.

אמר ישעיה: חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד (ישע' כז ד).
פסיעה אחת הייתי פוסע ומעביר על הדין.

אציתנה יחד, מיד העולם נשרף.
למה?
או יחזק במעוזי (שם שם ה), מפני שידי אחוזה במעוזי.
ידי אחוזה בדין, שנאמר: ותאחז במשפט ידי (דברי' לב מא).
יעשה שלום לי (ישע' כז ה), ביני ובין המשפט, שלום יעשה לי (שם).
אם שנותי ברק חרבי (דבר' לב מא). אם משנה אני את הדין, ברק אחד יוצא ומחריב את העולם.

ומה אני עושה?
ותאחז במשפט ידי (שם).
אמר הקדוש ברוך הוא: אני נקראתי בעל המשפט, ואני מבקש לפשוט ידי בעשו ואיני יכול עד שנפרע לו שכר מצווה קלה שעשה לפני בעולם הזה.

אמר רבי פנחס הכהן בר חמא בשם רבי חלקיה בשם רבי סימון:
ראה מה כתיב: והיה ביום ההוא אבקש להשמיד וגו' (זכרי' יב ט).
אמרו ישראל: ריבונו של עולם, מי ממחה בידך, שאתה אומר אבקש.
אמר להן: כשאבקש להן זכות ולא אמצא, באותה שעה אשמיד וגו'.

אמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש:
ראה מה כתיב: חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקי (דני' ז ט).
אמר הקדוש ברוך הוא: כשאנקה עצמי מאומות העולם ממצוות קלות שעשו לפני.
באותה שעה, עד די כרסון רמיו.
עד עכשיו הכרם בוסר, משיתבשל ויעשה הכרם יין, אני דורכו ואתם מזמרין לי, ביום ההוא כרם חמר ענו לה (ישע' כז ב).

רבי יודן בשם איבו:
כתיב: פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו' (שם סג ג).
וכי לסיוען הקדוש ברוך הוא צריך?!
אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא: לכשאבקר פינקסותיהן ולא תמצא להם זכות לפני, באותה שעה, ואדרכם באפי וארמסם בחמתי וגו' (שם).
ובאותה שעה אגאול אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר: ועניתך לא אענך עוד (נחו' א יב):


שאלתא: דמחייבים דבית ישראל, דמאן דאית ליה דינא בהדי חבריה, אסור ליה למיזל לגבי אומות העולם, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

ותניא, היה רבי שמעון אומר:
כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עכו"ם, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אין אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר: לפניהם, לפניהם ולא לפני עכו"ם, לפניהם ולא לפני הדיוטות.
ודייני צריכי לחמוצי דינייהו, כדדרש בר קפרא, מנא הא מילתא.

דאמרו רבנן:
הוו מתונים בדין, שנאמר: לא תעלה במעלות וגו', וסמיך ליה: ואלה המשפטים.

ותנא:
אשר לא תגלה ערותך
וכי ערותן של כוהנים מגולות היו, והלא כבר נאמר: ועשה להם מכנסי בד (שמות כח מב)?! אלא לומר לך, כשם שהזהיר הקדוש ברוך הוא את הכוהנים שלא יפסעו פסיעות גסות במקדש, כך הזהיר את הדיינים שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין, שנאמר: אשרו חמוץ (ישע' א יז),
אשרי הדיין המחמיץ את דינו.

תנו רבנן:
ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דבר'יט יז), מצווה בנדונין שיעמדו ולא ישבו. ויראו עצמן כאילו הן עומדין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: לפני ה'.

תנו רבנן:
בצדק תשפוט עמיתך (ויק' יט טו), עם שאתך בתורה ובמצות, השתדל לדונו בצדק.

רב עולא בריה דרב עילאי:
הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן. שלח ליה רב יוסף, עולא חברנו עמית בתורה ובמצוות הוא. אמר: מאי שלח לי לחנופי ליה.
הדר אמר: דלמא למשרא ליה תגריה. אי נמי, לשודא דדיינא.
אמר עולא: מחלוקת בבעלי דינין, אבל עדים לדברי הכל בעמידה, שנאמר: ועמדו (דברי' יט יז). מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב, אלא תלמיד חכם מעיד מיושב.

ואמר רבה בר בר חנא:
צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לגבי דייני דזוטר מיניה, לא ליזיל.

אמר רב שישא בריה דרב אידי:
אף אנן נמי תנינא, מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול, הרי זה לא יטול.
הני מילי, בממון. אבל באיסורא, אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' (משלי כא ל).
כל מקום שיש חילול השם, אין חולקים כבוד לרב.

רב יימר הוה ידע סהדותא למר זוטרא. אתא לקמיה דאמימר, אותביה.
אמר ליה רב אשי לאמימר, והא אמר עולא, מחלוקת בבעלי דינין. אבל עדים, דברי הכל בעמידה.
אמר ליה: האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד התורה עדיף.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
כל דיין שדן דין אמת לאמתו, משרה שכינה בישראל, שנאמר: אלוהים ניצב בעדת אל (תהל' פב א).
וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו, גורם לשכינה שתסתלק שנאמר: משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום וגו' (שם יב ו).

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות, שנאמר: אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כב כב-כג).

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
לעולם יראה הדיין את עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהינום פתוחה לו מתחתיו, שנאמר: הנה מיטתו שלשלמה וגו', מפחד וגו' מפחד בלילות (שיר השירים ג ז-ח), מפחדה של גיהינום שהיא חשכה כלילה.

דרש רבי יאשיה:
ואית דאמרי משמיה דרב נחמן:
מאי דכתיב: בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט (ירמ' כא יב).
וכי לבקר דנין וביום אין דנין?!
אלא אם ברור לך הדין כבקר, אמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו.

ורבי חייא בר אבא אמר:
מהכא, אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ג).
אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו.

אמר רבי יהושע בן לוי:
עשרה שישבו בדין, הקולר תלוי בצוואר כולן. ושפטתם צדק (דבר' א טז).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
צדק את הדין ואחר כך חתכהו. כקטן כגדול תשמעון (שם שם יז).

אמר רבי שמעון בן לקיש:
שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה.
למאי הילכתא. אי לעיוני ביה, פשיטא. אלא לאקדומיה.
כתוב אחד אומר: ואצוה את שופטיכם (שם שם טז).
וכתוב אחד אומר: ואצוה אתכם (שם שם יח).

אמר רבי שמלאי:
אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהן, ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור.

עד כמה?
אמר רבי חנין אמר רבי שבתאי:
כאשר ישא האומן את היונק (במד' יא יב). והיכי דמי רשע ערום.

אמר רבי חנינא:
זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו.

ושמת עליהם שרי אלפים, ששרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות (שמות יח כא).
שרי אלפים, שש מאות.
שרי מאות, ששת אלפים.
ושרי חמישים, שנים עשר אלף.
שרי עשרות, ששת ריבוא.
נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים.
מאי קא משמע לן. דשרים מלגיו.

תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר:
שמעתי שבית דין מכין ועונשים שלא מן התורה. ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה.

מעשה באדם אחד בשעת הגזירה שרכב על סוס בשבת בימי יוונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך.

ושוב מעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך.

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
שנים שבאו לפניך לדין, עד שלא תשמע את דבריהם, או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו.
משאתה יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר להן, צאו ובצעו, שנאמר: פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש (מש' יז יד).
קודם שיתגלה לך הריב, אתה רשאי לנטשו. לאחר שנתגלה לך הריב, אין אתה רשאי לנטשו.

רבי יהודה בן לקיש אומר:
שנים שבאו לפניך לדין, אחד רך ואחד חזק, עד שלא תשמע את דבריהם, או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להן, אין אני נזקק לכם, שמא מתחייב חזק ונמצא רודפו לדיין.
משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר אין אני נזקק לכם, שנאמר: לא תגורו מפני איש (דברי' א יז).

רבי יהושע בן קרחה אומר:
מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר, מנין שלא ישתוק?
שנאמר: לא תגורו מפני איש, אל תכניס דבריך מפני איש.

ויהיו העדים יודעין את מי הן מעידין, ולפני מי הן מעידין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר: ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (שם יט יז).

ויהיו הדיינין יודעין את מי הן דנין, ולפני מי הן דנין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר: אלוהים ניצב בעדת אל בקרב אלוהים ישפוט (תהלי' פב א).

וכן יהושפט אומר: ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' (דה"ב יט ו).
ושמא יאמר אדם מה לי בצער זה?
תלמוד לומר: ועמכם בדבר משפט (דה"ב יט ו), אין לדיין, אלא מה שעיניו רואות.

אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע:
כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו בה פרכא, לא תקרענה עד דאתיתון לקמי. אי אית לי טעמא אחרינא, אמינא לכו. ואי לא, נהדר ביה. והני מילי, מחיים. אבל לאחר מיתה לא מקרעה קרעוניה, דאי הוינא, דלמא אית לי טעמא. ולאו מגמר תגמרו מיניה, דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

רבי יהושע בן קרחה אומר:
מצווה לבצוע, שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכרי' ח טז).
והלא כל מקום שיש משפט, אין שלום. שלום, אין משפט, אלא איזה משפט שיש בו שלום?
הוי אומר: זה בצוע.

תנו רבנן:
כי יפלא ממך דבר למשפט כו' (דברים יז ח), (בסנהדרין פי"א):



תנו רבנן:
לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקר' יט יז).
יכול לא תסטרנו, לא תקללנו?
תלמוד לומר: בלבבך, בשנאה שבלב הכתוב מדבר.

מנין לרואה דבר מגונה בחברו שחייב להוכיחו?
תלמוד לומר: הוכח תוכיח (שם).

הוכיחו ולא קבל, מנין שיחזור ויוכיחו?
תלמוד לומר: תוכיח.

יכול אפילו פניו משתנות?
תלמוד לומר: לא תשא עליו חטא (שם).

ותניא:
הוכח תוכיח. אין לי אלא הרב לתלמיד.
תלמיד לרב מנין?
תלמוד לומר: הוכח תוכיח מכל מקום. ומאן דלא מוכח, מתפיס בההוא עון.

דאמר מר: כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה, נתפס על אנשי ביתו.
באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו.
בכל העולם כלו, נתפס על כל העולם כלו.

דאמר רבי חנינא?
מאי דכתיב: ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג יד).
אם שרים חטאו, זקנים מה חטאו?
אלא זקנים שלא מיחו בשרים.

ואמר רב יהודה אמר רב:
מאי דכתיב: ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה (יחז' ט ד)?
אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך רשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו, כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה. ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה.

אמרה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו?
אמר לה: הללו צדיקים גמורים הם, והללו רשעים גמורים.

אמרה לפניו: ריבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו.
אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם לא קבלו מהן.

אמרה לפניו: ריבונו של עולם, אם לפניך גלוי, להם מי גלוי?
חזר ואמר: זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו (שם שם ו).

ומאי ממקדשי תחלו?
תני רב יוסף:
אל תקרא ממקדשי, אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקבלו ושקיימו את התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו.
הא למדת, שאפילו צדיקים גמורים נתפסים על הדור.

וכן הוא אומר: והכרתי ממך צדיק ורשע (שם כא ח).
צדיק, על שלא מיחה ברשע.

וכן אתה מוצא ביאשיה המלך, שנתפס על דורו.
וכתיב בו: וכמוהו לא היה לפניו מלך וגו' (מ"ב כג כה).

ועד היכן תוכחה?
רב אמר:
עד הכאה.

ושמואל אמר:
עד קללה.

ורבי יוחנן אמר:
עד נזיפה.

ושלושתן מקרא אחד דרשו, שנאמר: ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות (ש"א כ ל).
וכתיב: ויטל שאול את החנית עליו להכותו (שם שם לג).

תני, רבי אומר:
איזהו היא דרך ישרה שיבור לו האדם?
אהב את התוכחות. שכל זמן שהתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה באה לעולם, ברכה באה לעולם, רעה מסתלקת מן העולם, שנאמר: ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב (משלי כד כה), על המוכיח ועל המתווכח.

ויש אומרים:
יחזיק באמונה יתירה, שנאמר: עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהל' קא ו).

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
כל המוכיח את חברו לשם שמים, זוכה לפלג של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: מוכיח אדם אחרי חן ימצא (מש' כח כג).
ולא עוד, אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר: חן ימצא.

תנו רבנן:
את משפטי תעשו (ויק' יח ד).
אלו דברים שנכתבו בתורה, שאם לא נכתבו דין הוא שיכתבו. אלו הן:
עבודה זרה
[וגלוי עריות
ושפיכות דמים
וגזל]
וברכת השם.

ואת חקותי תשמרו ללכת בהם (שם).
דברים שיצר הרע משיב עליהן, ואומות העולם משיבין עליהן תשובה, אלו הן:
לבישת שעטנז,
ואכילת חזיר,
ורוק היבמה,
והרבעת כלאים,
ושור הנסקל,
ועגלה ערופה,
וצפורי מצורע,
ופטר חמור,
ובשר בחלב,
ושעיר המשתלח.

ושמא תאמר מעשה תהו הן?
תלמוד לומר: אני ה' (שם), אני חקקתים ואין לך רשות להרהר בהן: