ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל
ילמדנו רבנו:
עד כמה חייב אדם המטפל בכלאים?

כך תני רבי שמעון בר יוחאי:

ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (ויק' יט יט).
אפילו על גבי מאה כלים אסור לו ללבוש.
אבל אם פירש אותו תחתיו בלבד שלא יהא נוגע בשרו בכלאים, מותר,
שנאמר: ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך.
עליך לא יעלה, אבל אתה מציען תחתיך.

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: שמרו מצוותי וחקותי.

למה?
ששכר מצווה מצווה, ושכר עבירה עבירה.

בן עזאי אומר:
מצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה.

אמר רבי מאיר:
על כל מצווה שאדם עושה, מוסרין לו מלאך לשמרו.
עשה מצוה אחת, מוסרין לו מלאך אחד.
עשה מצות הרבה, מוסרין לו מלאכים הרבה לשמרו, שנאמר: כי מלאכיו יצווה לך וגו' (תהל' צא יא). כל זמן שאדם מרבה במצות, הוא קונה שם טוב לעצמו.

את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם:
אחד מה שקוראים לו אביו ואמו,
ואחד מה שקוראין לו בני אדם,
ואחד מה שקונה הוא לעצמו.
טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו.

תדע לך, שהרי בצלאל על ידי שקנה שם טוב, זכה שיעשה מלאכת המשכן.
וכתיב: נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב (משלי כב א).

מנין?
ממה שקראו בעניין: ראו קרא ה' בשם בצלאל.
זה שאמר הכתוב: טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א).
אמרו לשלמה: מה טוב שם משמן טוב?
אמר להם: בשעה שאדם נולד, אין הכל יודעין מי הוא. נפטר בשם טוב, משפיע מעשים טובים, באין ישראל מטפלין עמו, עושין עמו גמילות חסד. מכריזין שבחו ואומרים: פלוני זה, כמה צדקות, כמה תורה, כמה מצות עשה, משכבו תהא עם הצדיקים.

ולמה לא אמר, טוב שם מיין הטוב ומדבש הטוב, והניח כל המשקין ואמר משמן טוב?
אלא מה השמן אתה נותן לתוכו מים שהוא עולה וצף למעלה, אבל שאר משקין את נותן לתוכן מים והן בולעין, כך בעל שם טוב.

דבר אחר:
טוב שם משמן טוב. שם טוב עולה, ושמן טוב יורד.
שם טוב עולה, שנאמר: ואעשך לגוי גדול, ואגדלה שמך (ברא' יב ב).
ושמן טוב יורד, שנאמר: כשמן הטוב על הראש יורד (תהל' קלג ב).

שמן טוב, לפי שעה.
ושם טוב, לעולם, שנאמר: יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו (שם עב יז).

וכן את אומר בנביאים וחכמים.
שמן טוב כלה,
ושם טוב אינו כלה, שנאמר: שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישע' נו ה).

שמן טוב, בעשירים.
ושם טוב, בעניים ובעשירים.

שם טוב, בחיים ובמתים.
ושמן טוב, בחיים.

ושמן טוב, כמה הולך?
מקיטון לטרקלין.
ושם טוב, מסוף העולם עד סופו.

שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, שנאמר: זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהל' י א). ושם טוב, נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר: ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד (מ"ב ד לד).

דבר אחר:
שמן טוב נופל על המים והוא נידח,
שם טוב אינו נידח, שנאמר: ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב יא).

דבר אחר:
שמן טוב נופל על האור והוא נשרף,
שם טוב נופל על האור ואינו נשרף, שנאמר: באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו (דני' ג כו).

אמר רבי יהודה בר סימון:
מצינו שבעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו מתים.
ובעלי שם טוב נכנסו למקום המתים ויצאו חיים.

נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים, והם משוחים בשמן המשחה.
וכתיב: ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם (ויק' י ב).

חנניה מישאל ועזריה עלו לאתון נורא ויצאו חיים, שנאמר:באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מגו נורא (דניא' ג כו).

ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א).
נולדה מרים, אין הכל יודעין. מתה, נסתלק הבאר.
נולד אהרן, אין הכל יודעין. מת, נסתלק עמוד הענן.
נולד בצלאל, אין הכל יודעין. נתמנה למלאכת המשכן, ידעו אותו הכל.
טוב שם משמן טוב, טוב שמו של בצלאל מבני אהרן שנמשחו בשמן המשחה. שבצלאל, הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, ראו קרא ה' בשם בצלאל:


ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה
שכבר הייתה בו חכמה.
ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר.

מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא:
מהו שכתב יהב חכמתא לחכימין (דני' ב כא). לטיפשים היה צריך לומר?
אמר לה: בתי, אם יבואו אצלך שנים, אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללוות ממך ממון, לאי זה מהם אנת מלוה?
אמרה לו: לעשיר.
אמר לה: ולמה?
אמרה לו: שאם יחסר, יהיה לו ממון שיפרע. אבל עני, אם יאבד מעותיי, מהיכן יפרע.
אמר לה: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.
כך, אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חכמה לטפשין, היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות, ואין מתעסקין בה. אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים, שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה.
לכך כתיב: ואמלא, מלא מי שהיה בו כבר חכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה.

וכן את מוצא ביהושע, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט), שכבר היה בו.
החנווני הזה אדם הולך ליקח ממנו יין או דבש או שמן ומורייס, כשהחנווני פקח, מריח בכלים.
אם היה של יין, נותן לתוכו יין.
כן כלי של שמן ושל דבש ושל מורייס.
והקדוש ברוך הוא כשרואה באדם שיש בו רוח חכמה ממלאו. הוי, ואמלא אותו רוח, שכבר היה בו:


ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם
זה שאמר הכתוב: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (מש' ג ד).

מהו כן?
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בהר על מלאכת המשכן, הראהו כל כלי וכלי היאך לעשות, שנאמר: וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה (שמו' כה מ). והיה משה סבור שהוא יעשה את המשכן, שאמר לו: ועשית את הקרשים, ועשית שלחן, ועשית מזבח, ועשית פרכת, ועשית כיור, כך כל מלאכת המשכן.
כיון שסדר לו כל דבר ודבר, אמר משה, ריבונו של עולם, מי יעשה כל זאת?
אמר לו: ראה קראתי בשם בצלאל.
כשירד משה אמר להם לישראל, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, לעשות לו משכן קרשים ומזבח ושלחן.
אמרו לו: ומי יעשה כל זאת?
אמר להם: בצלאל.
התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו, על שהוא קרובו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן, וזה שליט על מלאכת המשכן, כל הגדולה הזו מבקש משה לכוון.
אמר להם משה: אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקדוש ברוך הוא אמר.
והוא מראה להם, ראו קרא ה' בשם בצלאל, לקיים מה שנאמר: ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם (מש' ג ד).
הוי, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים, זה בצלאל, שאמר הקדוש ברוך הוא ראו קרא ה' בשם. ואדם, אלו ישראל, שנאמר: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחז' לד לא).

ולמה נקרא שמו בצלאל?
שעשה צל לאל, שנאמר: יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן (תהל' צא א):


ראו קרא ה' בשם בצלאל
זה שאמר הכתוב: ואל מי תדמיוני ואשווה (ישע' מ כו).
אמר הקדוש ברוך הוא: אל מי תדמיוני?!
בשר ודם, אם יהיה מהלך בחשכה ובא אדם ומאיר לו, אינו צריך להחזיק לו טובה ואתם ישנים בלילה ואני מעלה לכם את האורה, אין אתם צריכין להחזיק לי טובה, ואל מי תדמיוני ואשוה.

שאו מרום עיניכם וראו (ישע' מ כו), בזכות מה עומדין אלה תולדות השמים, בזכות ואלה שמות. בזכות כל מה אלה עומדין, בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים.

מי ברא, אלה. המוציא במספר צבאם (שם). כתוב אחד אומר: לכלם שמות יקרא (תהל' קמז ד). וכתוב אחד אומר, לכלם בשם יקרא (ישעי' מ כו).

אם שמות למה בשם, ואם בשם למה שמות?
אלא כשהקדוש ברוך הוא רוצה, יקרא לכולם בשם אחד והם עומדים לפניו כאחד. וכשהוא רוצה, קורא לכל אחד בשמו, גבריאל, מיכאל, רפאל. הוי, לכולם שמות יקרא.

דבר אחר:
לכולם שמות יקרא, הרי מלמעלן.

מנין מלמטן?
ראו קרא ה' בשם בצלאל
מזכירין ומשבחים, מזכירין ומשחקים.
מזכירין ומשבחים, ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שמ' לח כג), שבח לו, שבח לאמו, שבח למשפחתו, שבח למטה דן שכך יצא ממנו.

מזכירין ומשחקין, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן (ויק' כד יא), גנאי לו, גנאי לאמו, גנאי למשפחתו, גנאי למטה שיצא ממנו.

מזכירין ומשחקין, עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה (יהושע ז יח), גנאי לו, גנאי לאמו, גנאי למשפחתו, גנאי למטה שכך יצא ממנו.

ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור
מה צורך לחזור להזכיר (חור) כאן?
אלא שנתן נפשו להקדוש ברוך הוא.
בשעה שביקשו לעשות את העגל, עמד כנגדם וגער בהם, ועמדו עליו והרגוהו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אני פורע לך.

משל למה הדבר דומה?
למלך שמרדו עליו לגיונותיו, עמד שר צבאו ונלחם עימהם.
אמר להם: במלך אתם מורדין, עמדו עליו והרגוהו.
בא המלך אמר להם: היכן שר צבא שלי.
אמרו לו: הרגו אותו הלגיונות.
אמר לו המלך: חייך וחיי, אלו ממון נתת עלי, הייתי פורע לך. עכשיו כשנתת נפשך עלי, כל בנים שיצאו ממך, אני עושה אותן דוכסין ואפרכין.
כך חור נתן להקדוש ברוך הוא נפשו במעשה העגל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכך עשית. חייך, כל בנים שיצאו ממך, אני מגדלן בעולם, שנאמר: ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור, וימלא אותו רוח אלוהים. ולא תאמר בצלאל בלבד, אלא כל מי שעסק במלאכת המשכן, נתן בהם הקדוש ברוך הוא חכמה ודעת ובינה, שנאמר: ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה.
ולא תאמר בבני אדם, אלא אפילו בחיה ובבהמה נתן בהם הקדוש ברוך הוא חכמה, שנאמר: אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה, שנתן הקדוש ברוך הוא חכמים בבני אדם ובבהמה. ומכולם לא נתפרסם אלא בצלאל, ראו קרא ה' בשם.

כל השבח הזה מהיכן בא?
משבט יהודה.

ומהיכן זכה לכל דעת ובינה הזו?
בזכותה של אמו. זהו שאמר הכתוב: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ויאמר לאדם (איוב כח כז-כח).

רבי אחא ורבותינו
רבותינו אומרים: שני פעמים אומר את הדבר בינו לבין עצמו, ואחר כך אומרו לישראל, שנאמר: אז ראה ויספרה, הרי אחד.
הכינה וגם חקרה, הרי שנים.
ואחר כך, ויאמר לאדם.

ורבי אחא אומר:
ארבע פעמים היה אומר כל דבור ודבור, ואחר כך אומרו לישראל, שנאמר: אז ראה ויספרה וגו', ואחר כך ויאמר לאדם].

ממי את למד?
מיוכבד וממרים.

מה כתיב בהם?
ויקרא מלך מצרים למיילדות ויאמר להן וגו' (שמ' א יח), וראיתן על האבנים (שם שם טז), במקום שהולד נבנה, אם בן הוא וגו' (שם).

[ולמה היו עושין כן?
אלא שאמרו לו אסטרולוגין שלו, ביום הזה גואל ישראל נולד, ואין אנו יודעים אם מצרי הוא אם ישראל. באותה שעה כנס את כל המצריים.
אמר להם: השאילו לי בניכם יום אחד, שנאמר: כל הבן הילוד (שם שם כב).
מישראל אין כתיב כאן, אלא כל הבן הילוד, בין מצרי בין ישראל, היאורה תשליכוהו (שם)]. ותיראן המיילדות את האלהים וגו' (שם שם יז).

מה פרע להם הקדוש ברוך הוא?
עשה להם בתים.

ומה בתים עשה להם?
בית כהונה
ובית מלכות.

יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כהן גדול משה מלך, ויהי בישרון מלך (דברים לג ה).

ומה שכר נטלה מרים?
חכמה, שנאמר: יראת ה' היא חכמה (איוב כח כח). שיצא ממנה בצלאל, שכתוב בו: ואמלא אותו רוח אלהים:


ראו קרא ה' בשם
ראו מה עשה בצלאל, שנתן הקדוש ברוך הוא בלבו חכמה, שנאמר: ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת.

בשלשה דברים אלו ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג יט-כ). ובשלושתן עשה בצלאל את המשכן.

וכן בית המקדש בשלושתן נבנה, שנאמר: בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חורש נחושת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת (מ"א ז יד).

וכן לעתיד יבנה בית המקדש בשלושתן, שנאמר, בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים (משלי כד ג-ד). הוי, ואמלא אותו רוח אלהים.

[ואמלא אותו רוח אלהים.
כל החכמה הזאת מנין?
מרוח אלהים. ואמלא אותו רוח אלהים, זה יהושע שבא משבט אפרים שכתוב בו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט).

ואף עתניאל בן קנז שבא משבט יהודה, שכתוב בו: ותהי עליו רוח ה'], וישפוט את ישראל (שופ' ג י).
וכל הנסים האלו, בזכות שברך משה את השבט, וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, ועזר מצריו תהיה (דבר' לג ז), כשיהיו נכנסין לצרה תהא מסור להם.

דבר אחר:
שמע ה' קול יהודה, שתהא נותן בו רוח הקדש לגדולה והן מתגברין.
לפיכך כל השבח הזה של בצלאל משל הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ואמלא אותו רוח אלהים.
אמר אליהוא: אמרתי ימים ידברו וגו', אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם (איוב לב ז-ח), וכל הבינה שבבצלאל, מנשמת שדי שנתן בו.

ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה
שהיה חכם בתורה.

בתבונה
שהיה מבין בהלכה.

ובדעת
שהיה דעתו מלאה בתלמוד.

ובכל מלאכה
כמשמעו.

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה הייתה רוחי נותנת בכם חכמה.
ולעתיד אני נותן בכם חכמה ומחיה אתכם, שנאמר: ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחזקאל לז יד):


ויעש בצלאל את הארון עצי שטים
זה שאמר הכתוב: פתח דברך יאיר מבין פתיים (תהל' קיט קל).

כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, היה העולם כולו מים במים, שנאמר: וחשך על פני תהום וגו' (ברא' א ב).

רבי יהודה ורבי נחמיה
רבי יהודה אומר:
החשך ברא הקדוש ברוך הוא תחילה, ואחר כך ברא את העולם.

ורבי נחמיה אומר:
העולם ברא הקדוש ברוך הוא תחילה, ואחר כך ברא את החשך.

שאל רבי שמעון בן יהוצדק את רבי שמואל בר נחמן,
אמר לו: אתה בעל הגדה, אמור לי היאך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם?
[משברא עולמו ברא את האור].

אמר לו רבי שמואל בר נחמן:
כשבקש לברוא את העולם, נתעטף באורה וברא את העולם, שנאמר: עוטה אור כשלמה (תהל' קד ב), ואחר כך נוטה שמים כיריעה (שם). לפיכך, פתח דברך יאיר מבין פתיים.

רבי יהודה בר אלעאי אומר:
משל למלך שבקש לבנות פלטרין, והיה אותו מקום של חושך, והדליקו בו את הנרות, ואחר כך בנה.
כך הקדוש ברוך הוא, היה העולם חושך, שנאמר: וחשך על פני תהום (בר' א ב), ונתעטף באור ואחר כך ברא את העולם. הוי, פתח דברך יאיר מבין פתיים.
ומהקדוש ברוך הוא למדו הצדיקים שיהיו מתחילין תחלה באורה].

כיצד?
בשעה שאמר משה לבצלאל מאמרו של הקדוש ברוך הוא שאמר: ועשו לי מקדש.
אמר לו משה: לך ועשה את המשכן.

במה פתח תחילה?
ויעש בצלאל את הארון. זה שאמר הכתוב: תן לחכם ויחכם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח (מש' ט ט).
משה אמר לו להתחיל במשכן, והוא התחיל בארון.

למה?
בשביל שהארון מקום התורה שהוא אורו של עולמים, העולם הזה והעולם הבא.

הודע לצדיק ויוסף לקח, מדבר בנח.
כיצד?
כשעשה נח התיבה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' (בראש' ז ב).

וכשיצא מן התיבה מה כתיב בו?
ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח (שם ח כ), מה שלא נצטווה. אמר נח: לא ציוה לי הקדוש ברוך הוא להרבות מן הטהורות, אלא כדי להקריב מהם עולות וקורבנות.
לפיכך, ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף וגו'. הוי, הודע לצדיק ויוסף לקח.

[תן לחכם ויחכם עוד, זה בצלאל.
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות משכן, אמר לו בצלאל: מה מבקש מן המשכן הזה?
אמר ליה: לשכון בו וללמד תורה לישראל.
אמר לו בצלאל: והיכן תהא התורה נתונה?
אמר לו משה: משאנו עושין את המשכן נעשה את הארון.
אמר לו: לא כן, נעשה את הארון תחלה ואחר כך נעשה משכן]: