[יג, א]
וידבר -
אחז דרך קצרה, כי משה כנגד כל ישראל.

ויפת אמר:

כי המצוה על משה לקדשה בפה. הפך וטמאו הכהן. כי הכהן קדוש הוא ולא יטמאנו רק בדבור. שיאמר בפה שהוא טמא.

[יג, ב]
פטר -
פתיחת כמו: ופטורי ציצים.
והטעם הבן שפתח תחלה הרחם ומלת רחם זרה, כי משפט לשון הקודש שיפתח האות שהוא לפני אות הגרון.

[יב, ג]
ויאמר משה -
ביום ט"ו יום אמר זכור. כמו: והיה היום הזה לכם לזכרון.

וטעם מבית עבדים –
שהיו מעבידים אותם כאלו היו עבדיהם.
ובמקום אחר אמר: מכור הברזל, כי המצרים חזקו עליהם והשם הוציאם בחוזק יד מהחזקים.

[יג, ד]
היום -
הזכיר בתחילה ולא יאכל חמץ וככה תעשו לדורות, כמו שעשיתם ביום שיצאתם. וכאשר היה זה בזמן שהאביב נמצא. ככה תעשו בכל שנה בעת המצא האביב בארץ ישראל. וזהו האביב שעורה.

ופירוש אביב –
כמו בכור, כי הוא מגזרת אב שהוא כמו ראשון לאשר הוליד, או חכם לתלמיד שלמד.
וכתוב: כי השעורה אביב. והעד שאמר בחג שבועות: בכורי קציר חטים.

[יג, ה]
והיה וגו' -
לא הזכיר כל השבעה, כי כבר הזכיר זה במקום אחר.

[יג, ו]
שבעת -
זאת היא העבודה.

[יג, ז]
מצות -
הנה השבת הזהיר על גר אשר בשעריך, כי על זה התנאי יגור בשעריך שלא יעשה מלאכה לפניך בשבת. וככה ביום הכפורים, כי כן כתוב. וככה בפסח שלא יאכל חמץ במקום שהוא רשותו וזהו טעם בכל גבולך.

[יג, ח]
בעבור זה -
אמר רבי מרינוס:

פירוש בעבור זה. היה ראוי להיותו הפך זה בעבור שעשה ה' לי.

והביא רבים כמוהו לדעתו.

ולפי דעתי:
אין אחד מהם נכון. כי איך נהפוך דברי אלוהים חיים. וטעם הפסוק הפך מחשבתו. כי אין אנו אוכלים מצוות בעבור זה. רק פירוש בעבור זה, בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה ולא יאכל חמץ, שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם. עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים.
והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו ככתוב: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה.
וכתוב: אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים.

[יג, ט]
והיה לך -
יש חולקין על אבותינו הקדושים שאמר כי לאות ולזיכרון. על דרך כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך.
גם: וקשרתם לאות על ידיך כמו: קשרם על לוח לבך תמיד.
גם: וכתבתם על מזוזות ביתך. כמו: כתבם על לוח לבך.
ומה שיהיה לאות ולזיכרון, שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. ואין זה דרך נכונה, כי בתחילת הספר כתוב: משלי שלמה. והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל. ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה. רק הוא כמשמעו. על כן לא נוציאנו מידי פשוטו, כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת. כמו: ומלתם את ערלת לבבכם, שנצטרך לתקנו לפי הדעת.

וא"ר משה הכהן:

כי יד ברוב המקרא היד השמאלית. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ידה ליתד תשלחנה.

ודברי הקבלה חזקים ואין צריכין חזוק.

[יג, י]
מימים ימימה -
כמו: ימים תהיה גאולתו.
והטעם משנה לשנה ותחילת השנה, ע"פ קריאת ב"ד.

[יג, יא]
והיה -
הזכיר הכנעני לבדו, כי הוא אב לכולם.

וטעם נשבע לך –
כמו: כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל.

[יג, יב]
והעברת -
תעביר לשם שלא יתערב עם אחר. והנה אלה שתי מצוות צוו ביום ט"ו.

שגר -
על משקל ארץ. שלא ישתנה בסמיכה רק נמצאו מלות זרות ואלה הם:
שגר אלפיך.
ובחדר משכבך.
הבל הבלים.
מספח חמתך.
וסגור דלתך.
ולא מצאתי יותר.

[יג, יג]
וכל פטר חמר -
שהוא טמא תפדה בשה.

וערפתו -
יש אומרים:
תכתוב על ערפו קדש, והאומר כזה, אומר אני שהוא חמור קשה עורף, כי הנה כתוב: הוא יערוף מזבחותם, וערפו שם את העגלה בנחל. שהפירוש לכרות העורף. כאשר פירשו מעתיקי הדת. כי כל בכור שלא יקרב לגבי המזבח, או לא יפדה חייב מיתה.
כי כל בכור מצרים אדם ובהמה מתו. כי ה' לא מלטם מן הגזירה שגזר על בכורי מצרים, רק שיהיו מוכנים לעבודתו. ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם, על כן לא יפדה בכור מין אחר.

[יג, יד]
והיה -
אמר ר' יהודה הלוי ז"ל:

כי מחר חסר אל"ף והטעם מה שהוא אחר היום.

[יג, טו]
ויהי -
החל לומר: בחוזק יד הוציאנו. ושב לפרש מה הייתה היד החזקה והיא מכת הבכורים, כי על יד זה יצאו ממצרים ולא על יד מכת הראשונות.

וככה אמר המשורר:

למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו.

ומשה תפס דרך קצרה, כי ידוע היה באמרו: ויהרוג ה' כל בכור, והציל בכורינו ובכורי בהמתינו. ועם זה ידבק על כן אני זובח. ולא עם הריגת בכורים.

כל פטר רחם הזכרים -
מהמין הראוי לזבוח לפני השם.

[יג, טז]
והיה -
הזכיר על שתי המצוות והיה לאות על ידכה ומה שהעתיקו חכמינו ז"ל, לכתוב הפרשיות הוא האמת ולטוטפות כמו זכרון.

ויש אומרים:
כי הטי"ת כפול. ופירושו דבור מגזרת והטף אל דרום. והוא רחוק בעיני.


חסלת פרשת בא



[יג, יז]

אויל מורד בעושהו היצלח.
בשלותו כבדו חץ יפלח.
ראה שובב ושים אל לבך.
כל דבר פרעה בפרשת בשלח.

ויהי בשלח -
וי"ו ולא נחם. כפ"א רפה בלשון ישמעאל.
וידוע כי ממצרים עד ירושלם דרך פלשתים אינו מרחק רב והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה. ולולי זה איך היו באים השבטים בחמוריהם עד מצרים, אם היה הדרך רחוק מאד מה היה מספיק שיאכלו הם וחמוריהם ובעלותם מביאים שבר לבתיהם.

כי קרוב הוא -
א"ר משה:

אע"פ שהוא קרוב. וכמוהו לפי דעתו כי עם קשה עורף הוא. רפאה נפשי כי חטאתי לך. כי רכב ברזל לו.

ולפי דעתי
אין צורך. כי טעמו: למה לא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, בעבור שהוא קרוב. והנה נחם דרך רחוקה שלא יראו מלחמה ויאמרו: נתנה ראש ונשובה מצרימה.
וידענו כי השם יודע העתידות בלי ספק וידע שינחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים. ואמר: פן ינחם העם. כי דברה תורה כלשון בני אדם שיבינו הלומדים.

[יג, יח]
ויסב -
מבעלי כפל סבב. גם יבא על משקל אחר: ויסך בדלתים.
ויגל את האבן.
ולא תשמע אל דברי האומרים ששרשו נסב.

ומלת המדבר –
מושך עצמו ואחר עמו והוא דרך המדבר מדבר ים סוף. וכמוהו הארון הברית הארון ארון הברית. ועץ הדעת. דעת טוב ורע. הספר המקנה. היין החמה. וכמוהו רבים. וסוף הוא שם מקום.

ויש אומרים:
שהוא מגזרת סוף דבר, כי הוא סוף העולם. והוא ים אוקינוס כאשר כבר זכרתי. וזאת טעות גדולה. כי הוא ים מזרחי כנגד מצרים. וים ספרדי גדול ממנו.

וחמושים -
יש אומרים:
מלאים הון, שיש להם כל צרכיהם. והנה כתוב: וגם צדה לא עשו להם ומה טעם להזכיר זה עתה. רק פירושו: חגורי חומש למלחמה. כמו: חלוצים תעברו. שפירושו: חגורי חלוצים. והעד הנאמן: ואתם תעברו חמושים ובמקום אחר קראם חלוצים.
כי מה טעם להוליך צדה לפני אחיהם. וטעם להזכיר הכתוב וחמשים במקום הזה, כי למעלה כתוב: בראותם מלחמה. כי ביד רמה יצאו בכלי מלחמה ולא כמו עבדים בורחים.

[יג, יט]
ויקח -
הזכיר למעלה עלו בני ישראל. החיים בדור ההוא. גם העלו עמם הנכבד שהיה בהם שעל ידו ירדו מצרימה והוא השביעם לפני מותו, שיאמרו כן לבניהם ובניהם לבניהם.
והנה משה נתעסק לקיים השבועה שלא תבא אשמה על ישראל, כי ראינו שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים והם לא נשבעו להם אלא על תנאי שהם רחוקים כמו שאמרו. ואחר שנמצאו קרובים היה נכון שלא ישמרו שבועתם. ולא יעברו הם וכל ישראל על מצוות לא תחייה כל נשמה, רק בעבור כבוד השם עשו שלא יחללוהו. ואחר שנים רבות העניש השם בני ישראל. בעבור שהניח שאול להמית את הגבעונים שהיו בנוב עיר הכהנים. והזכיר עצמות - כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש. ולא ישארו בשנים מועטות רק העצמות.

[יג, כ]
ויסעו ... באיתם,-
הוא מדבר שור כאשר אפרש.

[יג, כא]
וה' הולך לפניהם יומם -
ידענו כי השם שוכן עד וקדוש שמו. ויושב קדם סלה. והכתוב ידבר כלשון בני אדם, בעבור כי כח השם הולך עם ישראל. כדרך: מוליך לימין משה זרוע תפארתו.

וטעם בעמוד ענן –
שלא היה כדמות העבים. רק כדמות עמוד נטוי מן השמים על הארץ. ונקרא העמוד כן, בעבור שמעמד הבית עליו.

וטעם ללכת יומם ולילה –
בעבור כי המחנה היה גדול ולא יכלו ללכת רק מסע מעט, על כן היו הולכים מקצת יום גם מקצת לילה ואלה השנים עמודים היו לפניהם, עד שבאו אל הים כאשר אפרש.

[יג, כב]
לא ימיש -
פעל יוצא, כי השם הנזכר למעלה לא המיש העמודים לפני העם. ומלת יומם לא תמצא בכל המקרא, רק על עת היות השמש על הארץ. כי יום ימצא בתורה ונביאים ובכתובים והוא לילה. כי כתוב: ביום הכותי כל בכור. וזה היה לילה.
וכתוב: היום הזה יום בשורה הוא והוא היה לילה. כי שם כתוב וחכינו עד אור הבקר.
וכתוב: יום צעקתי בלילה נגדך.