(א) כי בשש משה -
כתרגומו:

לשון איחור.

וכן בשש רכבו, (שופטים ה כח).
ויחילו עד בוש (שם ג כה).

כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז.
בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר וודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם.
אמר להם: מת משה, שכבר באו שש שעות ולא בא וכו', כדאיתא במסכת שבת (דף פט).

ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות:
אשר ילכו לפנינו -
אלוהות הרבה איוו להם:
כי זה משה האיש -
כמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים:
אשר העלנו מארץ מצרים -
והיה מורה לנו דרך, אשר נעלה בה, עתה צריכין אנו לאלהות, אשר ילכו לפנינו:

(ב) באזני נשיכם -
אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים על תכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן:
פרקו -
לשון צווי, מגזרת פרק ליחיד.
כמו ברכו, מגזרת ברך:

(ג) ויתפרקו -
לשון פריקת משא, כשנטלום מאזניהם נמצאו הם מפורקים מנזמיהם, דישקריי"ר בלעז (לפרוק):
את נזמי -
כמו מנזמי, כמו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר:

(ד) ויצר אותו בחרט -
יש לתרגמו בשני פנים:
האחד, ויצר לשון קשירה, בחרט לשון סודר, כמו:
(ישעיה ג כא) והמטפחות והחריטים.
(מלכים ב ה כג) ויצר ככרים כסף בשני חריטים.

והשני, ויצר לשון צורה, בחרט כלי אומנות הצורפין, שחורצין וחורטין בו צורות בזהב כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו:
(ישעיה ח א) וכתוב עליו בחרט אנוש.

וזהו שתרגם אונקלוס:

וצר יתיה בזיפא.

לשון זיוף הוא כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים, שקורין בלעז ניאי"ל [תצריב שחור] ומזייפין על ידו חותמות:

עגל מסכה -
כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים.

ויש אומרים:

מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל:

מסכה -
לשון מתכת.

דבר אחר:
מאה עשרים וחמשה קנטרין זהב היה בו, כגימטריא של מסכה:

אלה אלוהיך -
ולא נאמר אלה אלוהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים, הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו:

(ה) וירא אהרן -
שהיה בו רוח חיים, שנאמר (תהילים קו כ) בתבנית שור אוכל עשב, וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי:
ויבן מזבח -
לדחותם:
ויאמר חג לה' מחר -
ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו.

ומדרשו בויקרא רבה (ה, ג):

דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו, שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן מזבח לפניו - ויבן מזבוח לפניו. ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסירחון ולא בהם, ועוד ראה ואמר אם הם בונים אותו המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן, ונמצאת מלאכתן נעשית בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא:

חג לה' -
בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה, ויעבדו את המקום:

(ו) וישכימו -
השטן זרזם כדי שיחטאו:
לצחק -
יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר:
(בראשית לט יז) לצחק בי.

ושפיכות דמים, כמו שנאמר:
(שמואל ב' ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.
אף כאן נהרג חור:

(ז) וידבר -
לשון קושי הוא.
כמו (בראשית מב ז) וידבר אתם קשות:

לך רד -
רד מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה:
שחת עמך -
שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו:

(ט) קשה ערף -
מחזרין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם, וממאנים לשמוע:

(י) הניחה לי -
עדיין לא שמענו, שהתפלל משה עליהם, והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם:

(יא) למה ה' יחרה אפך -
כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גבור בגבור:

(יב) והנחם -
התעשת מחשבה אחרת להטיב להם:
על הרעה -
אשר חשבת להם:

(יג) זכר לאברהם -
אם עברו על עשרת הדברות, אברהם אביהם נתנסה בעשרה ניסיונות ועדיין לא קבל שכרו, תנהו לו, ויצאו עשרה בעשרה:
לאברהם ליצחק ולישראל -
אם לשרפה הם, זכור לאברהם שמסר עצמו לישרף עליך באור כשדים.
אם להריגה, זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה.
אם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן.
ואם אינן נצולין בזכותן, מה אתה אומר לי (פסוק י) ואעשה אותך לגוי גדול?!
אם כסא של שלוש רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך, קל וחומר לכסא של רגל אחת!

אשר נשבעת להם בך -
לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה, לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות, אלא בך, שאתה קיים ושבעותך קיימת לעולם, שנאמר (בראשית כב טז) בי נשבעתי נאם ה'.
וליצחק נאמר (שם כו ג) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך.
וליעקב נאמר (שם לה יא) אני אל שדי פרה ורבה, נשבע לו באל שדי:

(טו) משני עבריהם -
היו האותיות נקראות, ומעשה נסים היה:

(טז) מעשה אלוהים המה -
כמשמעו הוא בכבודו עשאן.

דבר אחר:
כאדם האומר לחבירו כל עסקיו של פלוני במלאכת פלונית, כך כל שעשועיו של הקב"ה בתורה:
חרות -
לשון חרת וחרט אחד הוא, שניהם לשון חיקוק אנטייליי"ר בלעז [לחתוך]:

(יז) ברעה -
בהריעו, שהיו מריעים ושמחים וצוחקים:

(יח) אין קול ענות גבורה -
אין הקול הזה נראה קול עניית גיבורים הצועקים נצחון ולא קול חלשים שצועקים וי או ניסה:
קול ענות -
קול חרופין וגדופין המענין את נפש שומען כשנאמרין לו:

(יט) וישלך מידיו וגו' -
אמר מה פסח שהיא אחת מן המצות, אמרה תורה (שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כלה כאן, וכל ישראל משומדים ואתננה להם?!
תחת ההר -
לרגלי ההר:

(כ) ויזר -
לשון נפוץ.
וכן (איוב יח טו) יזרה על נוהו גפרית.
וכן (משלי א יז) כי חנם מזורה הרשת, שזורין בה דגן וקטנית:

וישק את בני ישראל -
נתכוין לבדקן כסוטות.
שלוש מיתות נדונו שם:
אם יש עדים והתראה בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים.
עדים בלא התראה במגפה, שנאמר (פסוק לה) ויגוף ה' את העם.
לא עדים ולא התראה בהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם:

(כא) מה עשה לך העם הזה -
כמה ייסורים (סבלת) שיסרוך [סבלת], עד שלא תביא עליהם חטא זה:

(כב) כי ברע הוא -
בדרך רע הם הולכין תמיד ובנסיונות לפני המקום:

(כד) ואמר להם -
אמרתי להם דבר אחד למי זהב לבד, והם מהרו והתפרקו ויתנו לי:
ואשלכהו באש -
ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא:

(כה) פרוע -
מגולה, נתגלה שמצו וקלונו.
כמו (במדבר ה יח) ופרע את ראש האשה:

לשמצה בקמיהם -
להיות להם הדבר הזה לגנות בפי כל הקמים עליהם:

(כו) מי לה' אלי -
יבא אלי:
כל בני לוי -
מכאן שכל השבט כשר:

(כז) כה אמר וגו' -

והיכן אמר?
(שמות כב יט) זובח לאלוהים יחרם, כך שנויה במכילתא:

אחיו -
מאמו והוא מישראל:

(כט) מלאו ידכם -
אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כוהנים למקום:
כי איש -
מכם ימלא ידו בבנו ובאחיו:

(ל) אכפרה בעד חטאתכם -
אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם, להבדיל ביניכם ובין החטא:

(לא) אלוהי זהב -
אתה הוא שגרמת להם, שהשפעת להם זהב וכל חפצם, מה יעשו שלא יחטאו.

משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו ותולה לו כיס בצוארו ומעמידו בפתח בית זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא:

(לב) ועתה אם תשא חטאתם -
הרי טוב, איני אומר לך מחני. ואם אין, מחני, וזה מקרא קצר, וכן הרבה:
מספרך -
מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי, שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים:

(לד) אל אשר דברתי לך -
יש כאן לך אצל דבור במקום אליך, וכן (מלכים א ב יט) לדבר לו על אדוניהו:
הנה מלאכי -
ולא אני:
וביום פקדי וגו' -
עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל:

(לה) ויגף ה' את העם -
מיתה בידי שמים, לעדים בלא התראה.