פרשה ד: משה ויתרו
פרשה ה: שנות השעבוד


ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי
אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקדוש ברוך הוא אמר לו (שמות ג, יח) ושמעו לקולך, והוא אמר: והן לא יאמינו לי?! מיד השיבו הקדוש ברוך הוא בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו, ראה מה כתיב אחריו: ויאמר ה' אליו מזה בידך?
ויאמר: מטה, כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות שאתה מוציא שם רע על בני, הם מאמינים בני מאמינים.
מאמינים, שנאמר: (שם ד, לא) ויאמן העם.
בני מאמינים, שנאמר: (בראשית טו, ו) והאמין בה'.

תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר: (שם ג, ה) כי יודע אלהים, כשם שלקה הנחש, כך זה עתיד ללקות.
ראה מה כתיב: ויאמר: השליכהו ארצה וישליכהו ארצה, ויהי לנחש.
לפי שעשה מעשה נחש, לכך הראה לו את הנחש, כלומר עשית מעשה של זה.

וינס משה מפניו
מטרונה אמרה לרבי יוסי: אלהי גדול מאלהיך.
אמר לה: למה?
אמרה לו: בשעה שנגלה אלהיכם למשה בסנה הסתיר פניו משה, אבל בשעה שראה את הנחש שהוא אלהי, מיד וינס משה מפניו?!
אמר לה: תיפח עצמותה, בשעה שנגלה אלהינו בסנה לא היה לו מקום לברוח, אנה היה בורח לשמים או לים או ליבשה מה נאמר באלהינו: (ירמיה כג, כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'.
אבל הנחש שהוא אלהיך כיון שאדם בורח ממנו שתים או שלוש פסיעות, יכול להנצל ממנו, לכך כתיב: וינס משה מפניו.

דבר אחר:
למה נס?
לפי שחטא בדבריו, שאלו לא חטא לא היה נס שאין נחש ממית אלא החטא ממית, כמו שכתוב במעשה ר' חנינא בן דוסא.

ויאמר ה' אל משה שלח נא ידך ואחוז בזנבו
והרי אמרנו: למה היה הנחש כנגד משה, אלא מה אות היה לישראל בכך?
אמר רבי אליעזר:
לכך נהפך המטה לנחש כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר: (יחזקאל כט, ג) התנים הגדול.
ואמר ישעיה: (כז, א) על לויתן נחש בריח, לפי שהיה נושך את ישראל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ראית פרעה שהוא כנחש עתיד אתה להכותו במטה, וסוף הדברים הוא יעשה כעץ.
מה המטה אינו נושך, כך הוא לא ישך, הדא הוא דכתיב: שלח ידך ואחוז בזנבו למען יאמינו כי נראה אליך ה', לך עשה להם אות זה כדי שיאמינו שאני נראה אליך.


ויאמר ה' [לו] עוד הבא [נא] ידך בחיקך
אמר לו: מה הנחש, כשהלשין הכיתי אותו בצרעת, שנאמר: (בראשית ג, יד) ארור אתה מכל הבהמה, כמה דאת אמר: (ויקרא יג, נא) צרעת ממארת.

אמר רבי אלעזר:
הלין סלעין דביה צרעין אינון, אף אתה ראוי ללקות בצרעת.

ולמה הכניסה בחיקו?
לפי שדרכן של לשון הרע לומר בסתר.

וכן הוא אומר: (תהלים קא, ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית.
אין אצמית אלא לשון צרעת, כמה דתימא: (ויקרא כה, כג) לצמיתות, ומתרגמינן לחלוטין.

ותנן:

אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט.

ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג
לקח את שלו על שהלשין.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
מכאן אתה למד, שכל החושד חבירו בדבר ואין בו לוקה בגופו.

ויאמר השב ידך אל חיקך
וכי מה אות היה לישראל בזה?
לך אמור להם: מה מצורע מטמא, אף המצריים מטמאים אתכם, וכשם שהוא נטהר כך הקדוש ברוך הוא עתיד לטהר לישראל, כמו שכתוב: והנה ידו מצורעת כשלג.
וברפואה כתיב: ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו.

אמרו רבותינו:
שלא להוציא לעז על בשרו של משה לכך לא נצטרע היד עד שיצא מחיקו, אבל לענין הרפואה מתוך חיקו נתרפאת.

דבר אחר:
מכאן שהפורעניות שוהה על הצדיקים לבוא ומדת הטוב ממהרת לבא.

והיה אם לא יאמינו גם לשני וגו'
למה עשה לו הקדוש ברוך הוא שלש אותות?
כנגד אברהם יצחק ויעקב.

ולקחת ממימי היאור
רמז לו שעל ידי דבר שיאמר אל ישראל, עתידין המים להפוך לדם והוא ילקה על ידיהם, שכן כתיב: (במדבר כ, י) שמעו נא המורים,והכה הסלע והוציא, שנאמר: (תהלים עח, כ) הן הכה צור ויזובו מים, ואין ויזובו, אלא לשון דם, שנאמר: (ויקרא טו, כה) ואשה כי יזוב זוב דמה, ולכך הכה הסלע פעמים שבתחלה הוציא דם ולבסוף מים.

בשני האותות הראשונים את מוצא שחזרו לכמות שהיו, אבל אות הדם לא חזר לכמות שהיה, לפי שלא רצה למחול למשה על חטא המים.
ומה אות היה לישראל?
אמר להם: בזה האות ילקו המצריים תחלה.


ויאמר משה אל ה' בי אדני
אמר משה להקדוש ברוך הוא: אתה אדון העולם ובי אתה רוצה שאהיה שליח!
הרי לא איש דברים אנכי וגו'.

אמרו חכמים:
שבעה ימים קודם היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה שילך בשליחותו ולא היה רוצה לילך, עד מעשה הסנה, הדא הוא דכתיב:
לא איש דברים אנכי - חד
מתמול - שנים
גם שלשה
משלשום - ארבעה
גם חמשה
מאז - ששה
דברך שבעה.

אמר רבי פנחס הכהן:
אמר משה: אני איני איש של דברים ואיני רואה כאן דברים, כי האדם שאני הולך אצלו עבד הוא ואינו מקבל מוסר, שנאמר: (משלי כט, יט) בדברים לא יוסר עבד.

טו [הנס שיעשה ה' עם משה בשליחותו]

ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם
אמר לו: אם אין אתה איש דברים, אל תחוש הלא אני בראתי כל פיות שבעולם, ואני עשיתי אלם מי שחפצתי, וחרש ועור ופקח לראייה ופקח לשמיעה, ואם אני חפצתי שתהיה איש דברים תהיה כמו כן אלא לעשות בך נס אני חפץ, בעת שתדבר שיהיו דבריך נכונים, שאני אהיה עם פיך, הדא הוא דכתיב: ואנכי אהיה עם פיך.

מהו והורתיך?
רבי אבהו אמר:
מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ, כמה דאת אמר: (שמות יט, יג) או ירה, יירה.

רבי סימון אומר:
בורא אני אותך בריה חדשה, כמה דאת אמר: (שם ב, ב) ותהר האשה.


ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח
אמר רבי חייא הגדול:
אמר לפניו: רבונו של עולם! בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך?! שלח נא ביד תשלח.
אמר לפניו: איזה חביב לאדם בן אחיו או בן בנו?
הוי אומר: בן בנו!
כשבקשת להציל את לוט בן אחי אברהם ביד המלאכים שלחת להצילו, בניו של אברהם שהם ששים רבוא בידי אתה משלח להצילם?! שלח ביד המלאכים שאתה רגיל לשלח.

דבר אחר:
הגר המצרית חמשה מלאכים שלחת אצלה, לששים רבוא בניה של שרה בידי אתה משלח להצילן?!

ורבנן אמרי:
סבור אתה שהיה מעכב משה לילך אינו כן, אלא כמכבד לאהרן שהיה משה אומר: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה, הוא שכתב: (יחזקאל כ, ה) ואודע להם בארץ מצרים.

ומנין שאהרן היה מתנבא?
שכן הוא אומר: (ש"א ב, כז-כח) ויבא איש האלהים אל עלי, ויאמר אליו: כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך, בהיותם במצרים לבית פרעה, ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. אמר משה: עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר בשביל כך לא היה מבקש לילך, מיד ויחר אף ה' במשה.


מה חרון אף היה שם?
שנטלה כהונה ממשה ונתנה לאהרן.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
הלא אהרן אחיך הלוי, וכי מאחר שאמר אחיך איני יודע שהוא לוי?!
אלא אמר לו: ראוי היית להיות כהן והוא לוי ולפי שאתה מסרב על דברי תהיה אתה לוי והוא כהן.

ידעתי כי דבר ידבר הוא
לפי שאמרת: לא איש דברים אנכי, לכך דבר ידבר הוא ומה שאתה סבור שהוא מיצר לא כן, אלא שמח, שנאמר: וראך ושמח בלבו.

אמר רבי שמעון בר רבי יוסי:
הלב ששמח בגדולת אחי, ילבש אורים ותומים, שנאמר: (שמות כח, ל) והיו על לב אהרן.
מה שאתה מתיירא לדבר כל אלו הדברים, אני אהיה עם פיך.

ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה
למתורגמן.

ואתה תהיה לו לאלהים
אף על פי שהוא אחיך הגדול ממך יהיה מוראך עליו.
מכאן אמרו:

מורא רבך כמורא שמים.

אמר לו: כשם שמוראי עליך כך מוראך עליו.

ואת המטה הזה תקח בידך
אמרת (שם ד, י) לא איש דברים אנכי
(משלי כט, יט) בדברים לא יוסר עבד.

מה עושין לעבד?
רודין אותו במקל כך אתה קח את המטה, שתייסרנו בו, הדא הוא דכתיב: ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות.



וילך משה וישב אל יתר חותנו
הדא הוא דכתיב: (תהלים כד, ד) נקי כפים ובר לבב וגו'.

מי יוכל לעלות בהר ה'?
מי שיש בו מדות הללו, וכולן נאמרו במשה.
נקי כפים, זה משה, שנאמר: (במדבר טז, טו) לא חמור אחד מהם וגו',

אם נטל חמור משלהן מה שְׁנֵא מן הלסטים?
אלא כך אמר משה: כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר לא אמרתי לאחד מהן שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו, ואין נשיאה אלא לשון עמיסה, כמה דתימא: (בראשית מד, יג)
ויעמוס איש על חמורו.

ובר לבב, זה משה, שלא הלך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, עד שנתברר על עסקיו, שנאמר: (שמות ג, יג) ואמרו לי מה שמו וגו'.

אשר לא נשא לשוא נפשו, זה נפשו של מצרי שלא הרג את המצרי, עד שעמד עליו בדין והרגו וראה שחייב מיתה.

ולא נשבע למרמה, זה משה, כשהלך אצל יתרו נשבע לו שלא ילך חוץ מדעתו, וכשהלך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא הלך אצל יתרו והתיר שבועתו, הדא הוא דכתיב: וישב אל יתר חותנו.


דבר אחר:
וילך משה
הדא הוא דכתיב: (משלי יז, יז) בכל עת אוהב הָרֵעַ ואח לצרה יולד.

מי היה אוהב הרע?
זה יתרו, שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה.
מכאן אתה למד, מי שקבל על עצמו לעשות מצוה אין אותה מצוה פוסקת מביתו.
מצותו של יתרו שקבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא.

עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו.
איזה זה?
זה סיסרא, שנאמר: (שופטים ד, יז) וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני.
וכתיב (שם א, טז) ובני קיני חותן משה, לכך נאמר: ואח לצרה יולד.
לפי שאהב יתרו למשה והיה לו ריע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתן, והרגה יעל לסיסרא.

ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות ג, י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה.
אמר לו: רבון העולם! איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו חייב לו.

וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה מת בנה, התחיל מתחנן ואומר: (מ"א יז, כ) הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, הרעות להמית את בנה?!
וכתיב: (שם שם, כב) וישמע ה' בקול אליהו, ותשב נפש הילד.

ולא עוד אלא שכל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו.
אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו, כמה דתימא: (מ"ב ב, ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו.
וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו בן הצרפית! אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו.
לכך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: קבלני יתרו ונהג בי כבוד, איני הולך אלא ברשותו, לכך כתיב: וילך משה וישב אל יתר חותנו.

דבר אחר:
וילך משה
הדא הוא דכתיב: (איוב כג, יג) והוא באחד ומי ישיבנו.

דרש רבי פנחס:
לפי שהוא יחיד בעולם דן יחידי לכל באי עולם ואין להשיב על דבריו (כמו שכתוב במדרש שיר השירים רבה).

ורבותינו אמרו:
מהו והוא באחד ומי ישיבנו?
מה שהוא גוזר גזירה על האדם אין להשיב על דבריו.
כמה בקש בלעם לקלל את ישראל ועל כרחו שלא בטובתו היה מברכן, שנאמר: (במדבר כג, ח) מה אקוב לא קבה אל.

כמה בקש יונה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (יונה א, ג) וירד יפו וימצא אניה באה תרשישוהלך בעל כרחו, שנאמר: (שם ג, ג) ויקם יונה וילך אל נינוה.

כמה ביקש ירמיה שלא להתנבאות ונתנבא שלא בטובתו, שנאמר: (ירמיה א, ז) אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך.

כמה סרב משה שלא לילך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שמות ד, יג) שלח נא ביד תשלח ולבסוף הלך בעל כרחו, שנאמר: וישב משה וילך אל יתר חותנו:


דבר אחר:
וילך משה
לא היה צריך לומר, אלא וישב משה.
אלא אמרו רבותינו:
בתחלה הלך אצל פרעה בשליחותו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך וישב אל יתר חותנו.
שכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה, אמור לו: בעל השבועה התיר אותי מן נדרי, לכך וילך משה, ואחר כך וישב אל יתר חותנו.

בנו של רבי חייא הגדול אמר:
לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו.
ואם תאמר: למה נאמר: וילך משה, להיכן הלך?
שהלך ליטול אשתו ובניו.
אמר לו יתרו: להיכן אתה מוליכן?
אמר לו: למצרים.
אמר לו: אותם שהם במצרים מבקשין לצאת ואת מוליכן?!
אמר לו: למחר הן עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקדוש ברוך הוא (שם כ, ב) אנכי ה' אלהיך ובני לא ישמעו כמו הם?!
מיד, ויאמר יתרו למשה לך לשלום.
אמר לו: לך לשלום ותכנס לשלום ותבא לשלום:



ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה
הדא הוא דכתיב: (שיר ח, א) מי יתנך כאח לי.

באיזה אח הכתוב מדבר?
אם תאמר בקין, והא כתיב: (בראשית ד, ח) ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
אם תאמר כישמעאל ליצחק, הא גרסינן ישמעאל שונא ליצחק.
אם תאמר כעשו ליעקב, הא כתיב: (שם כז, מא) וישטם עשו את יעקב.
אם תאמר כאחי יוסף, והכתיב: (שם לז, ד) וישנאו אותו. וכתיב (שם שם, יא) ויקנאו בו אחיו

אלא, כיוסף לבנימן, (שיר שם, שם) יונק שדי אמי.
כמשה לאהרן שנאמר: וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
כל נשיקות של תפלות הן, חוץ משלשה:
נשיקה של גדולה,
נשיקה של פרישות,
נשיקה של פרקים.

נשיקה של גדולה, שנאמר: (ש"א י, א) ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרישות, (רות א, יד) ותשק ערפה לחמותה.
נשיקה של פרקים, שנאמר: וילך ויפגשהו בהר האלהים, וישק לו.

ויש אומרים:
אף נשיקה של קריבות אין בה גנאי, שנאמר: (בראשית כט, יא) וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו.

אמר רבי פנחס:
מעשה היה באח ובאחות שהיה אחד מהם בגוש חלב ואחד מהן בבית מרון. נפלה דליקה בביתו של גוש חלב באתה אחותו מבית מרון ונפלה עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו.
אמרה לו: איני מרגלת לבא אליך אלא פחדתי דהוית אחי באננקי, ופלטת ממנה, (שיר שם, שם) אמצאך בחוץ אשקך.

באיזה חוץ?
במדבר מקום שנשקו אחים זה לזה, משה ואהרן.


אמר רבי חמא:
בן שתים עשרה שנה נתלש משה רבינו מבית אביו.

למה כן?
שאילו גידל בבית אביו ובא ואמר להן לישראל המעשים לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים: אביו מסרה לו לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו. וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים לפיכך האמינו בו, שנאמר: (שמות ד, לא) ויאמן העם.


ויאמר לו אלכה נא ואשובה
אתה מוצא, כל מי שנאמר: בו: לך לשלום, הלך וחזר.
וכל מי שכתוב בו: בשלום, הלך ולא חזר.
יתרו אמר למשה: לך לשלום, הלך וחזר:


ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים
אמר רבי יוחנן:
למדתך תורה דרך ארץ, שהנשבע בפני חבירו לא יתירנו אלא בפניו שלא יחשדנו שהוא נשבע לשקר, שכן אתה מוצא שמשה נשבע ליתרו והלך למדין והתיר שבועתו בפניו, שנאמר: ויאמר ה' אל משה במדין.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: במדין נשבעת לך והתיר שבועתך במדין.

כי מתו כל האנשים וגו'
וכי מתו והלא דתן ואבירם הם והם היו עם קרח במחלקותו?!
אלא מאי מתו?
שֶׁנִּתְעַנוֹּ.

ארבעה הן חשובין כמתים:
סומא,
ומצורע,
ועני,
ומי שאין לו בנים.
(וכולן קרא במסכת עבודת כוכבים).


ויקח משה את אשתו ואת בניו
למה הוליכן?
כדי שיהיו עם ישראל לקבל התורה.

וירכיבם על החמור
זה אחד משמונה עשר דברים ששינו חכמים לתלמי המלך.

ויקח משה את המטה וגו'
עשה כמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ד, יז) ואת המטה הזה תקח בידך.


ויאמר ה' אל משה בלכתך וגו'
וכי על איזה מופת אמר?
אם תאמר על הנחש, והצרעת, והדם, והלא אותן נסים לא אמר לו הקדוש ברוך הוא לעשות אלא לישראל,
ועוד, לא מצינו שעשה משה אותן האותות לפני פרעה?!

אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך?
זה המטה שהיו כתובין עליו עשר מכות שהיה כתוב עליו נוטריקון: דצ"ך עד"ש באח"ב.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו המכות אשר שמתי בידך עשה אותם לפני פרעה, על ידי המטה הזה.


ואני אחזק את לבו
כדי ליפרע דינם מהם.

ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני וגו'
גלה לו הקדוש ברוך הוא, שלא ישלח פרעה את ישראל עד מכת בכורים, ולכך לא הוצרך הכתוב לפרסם לו בסוף.
מהו בני בכורי ישראל?
על יעקב אביהם אמר שקנה הבכורה כדי שיוכל לעבוד למקום.

ואמרת אליו שלח את בני ויעבדני
אמר לו: אם אתה מונע ממני בני בכורי מלעבדני, אני אמנע ממך בנך בכורךמלעבדך, שאני אהרוג את כולן.


ויהי בדרך במלון
חביבה מילה שלא נתלה משה עליה אפילו שעה אחת, לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון ונתעצל למול לאליעזר בנו, מיד ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, את מוצא מלאך של רחמים היה ואף על פי כן ויבקש המיתו.

ותקח צפורה צור
וכי מנין ידעה צפורה שעל עסקי מילה נסתכן משה?
אלא בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה, כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו אלא עד המילה, הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזוק, וידעה כמה גדול כח המילה שלא היה יכול לבלעו יותר מכאן, מיד ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו.

ותאמר כי חתן דמים אתה לי
אמרה: חתני תהיה אתה נתון לי בזכות דמים הללו של מילה, שהרי קיימתי המצוה, מיד וירף המלאך ממנו.

אז אמרה: חתן דמים למולות
אמרה: כמה גדול כח המילה שחתני היה חייב מיתה שנתעצל במצות המילה לעשותה, ולולי היא לא ניצל.


ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה
הדא הוא דכתיב: (איוב לז, ה) ירעם אל בקולו נפלאות.
מהו ירעם?
כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים.

כיצד היה הקדוש ברוך הוא מדבר והקול יוצא ומחזיר בכל העולם?
ישראל שומעין את הקול בא עליהם מן הדרום, והיו רצים לדרום לקבל את הקול,
ומדרום נהפך להם לצפון, והיו רצים לצפון.
ומצפון נהפך למזרח, והיו רצים למזרח.
וממזרח נהפך להם למערב, והיו רצים למערב.
ומן המערב נהפך להן מן השמים, והיו תולין עיניהן והיה נהפך בארץ.
והיו מביטין לארץ, שנאמר: (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך.
והיו ישראל אומרים זה לזה (איוב כח, יב) והחכמה מאין תמצא!
והיו ישראל אומרים: מהיכן הקדוש ברוך הוא בא, מן המזרח או מן הדרום, שנאמר: (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו.
וכתיב: (חבקוק ג, ג) אלוה מתימן יבא.
ואומר: (שמות כ, טו) וכל העם רואים את הקולות.
הקול אין כתיב כאן, אלא הקולות.

אמר רבי יוחנן:
היה הקול יוצא ונחלק לשבעים קולות לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות וכל אומה ואומה שומעת קול בלשון האומה ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין ולא היו ניזוקין.
כיצד היה הקול יוצא?
אמר רבי תנחומא:
דו פרצופין היה יוצא והורג לעובדי כוכבים שלא קבלוה ונותן חיים לישראל, שקבלו את התורה, הוא שמשה אמר להם בסוף ארבעים שנה: (דברים ה, כג) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש וגו'.
אתה היית שומע קולו [וחיית, אבל עובדי כוכבים שומעים ומתים.

בוא וראה] היאך הקול יוצא אצל כל ישראל, כל אחד ואחד לפי כחו:
הזקנים לפי כחן,
הבחורים לפי כחן,
והקטנים לפי כחן,
והיונקים לפי כחן,
והנשים לפי כחן,
ואף משה לפי כחו, שנאמר: (שמות יט, יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה יכול לסובלו.

וכן הוא אומר: (תהלים כט, ד) קול ה' בכח, בכחו לא נאמר, אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד, ואף נשים מעוברות לפי כחן.
הוי אומר: כל אחד ואחד לפי כחו.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
אם תמה אתה על הדבר הזה למוד מן המן, שלא היה יורד לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מישראל.
הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר: (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם, לחם מן השמים וגו'.
והזקנים, כצפיחת בדבש, שנאמר: (שם שם, לא) וטעמו כצפיחת בדבש.
ויונקים, כחלב משדי אמו, שנאמר: (במדבר יא, ח) והיה טעמו כטעם וגו'.
והחולים, כסולת מעורב בדבש, שנאמר: (יחזקאל טז, יט) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך.
והעובדי כוכבים, טעמו אותו מר וגד, שנאמר: (במדבר שם, ז) והמן כזרע גד הוא.

אמר רבי יוסי בר רבי חנינא:
ומה המן שהיה מין אחד נהפך לכמה מינין, בשביל צורך כל אחד ואחד הקול שהיה כח בו על אחת כמה וכמה שהיה משתנה לכל אחד ואחד שלא ינזקו.

ומנין שהקול נחלק לקולות הרבה שלא ינזקו?
שנאמר: (שמות כ, טו) וכל העם רואים את הקולות, הוי (איוב לז, ה) ירעם אל בקולו נפלאות.

דבר אחר:
ירעם אל בקולו נפלאות

אמר רבי לוי:
שלשה קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו והבריות ביניהן ואינן שומעות כלום, ואלו הן:
היום
והגשמים
והנפש בשעה שיוצאת מן הגוף.

היום מנין?
אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי:
זה הכוכב שהוא שף ברקיע אינו אלא כמסר [סברא אחרינא: כמסמר] הזה, שהוא נתון בעץ.

הגשמים מנין?
שנאמר: (תהלים מב, ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

כיצד?
יש אילן ששרשיו יורדים עשרים אמה, ויש שלשים ויש חמשים ויש שאינן יורדין אלא שלשה טפחים, והגשמים למעלה אם אין משקין אותן אלא שלשה טפחים.
אותן של חמישים אמה הן מתים אם שותין של חמשים אמה, טורף אותן של שלשה טפחים. אלא זה תהום העליון קורא לתחתון, אומר לו: עלה ואני יורד!
ותחתון אומר לו: רד, ואני אעלה!
עד שהעליון יורד ומשקה של שלשה טפחים והתחתון עולה ומשקה אותן של חמשים אמה. בוא וראה כמה בין אלו לאלו וקוראין זה לזה ובני אדם בנתיים, ואינן (יודעין) [שומעין], הוי, ירעם אל בקולו נפלאות.

והנפש?
בשעה שהיא יוצאת מן הגוף ובני אדם יושבין אצלו ואינן שומעין. הוי, ירעם אל בקולו נפלאות.

אמר רבי ראובן:
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה במדין: (שמות ד, יט) לך, שוב מצרימה, נחלק הדבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין והיה משה שומע במדין: לך, שוב מצרימה!
ואהרן שומע: לך, לקראת משה המדברה!
הוי, ירעם אל בקולו נפלאות.


וילך ויפגשהו
הדא הוא דכתיב: (תהלים פה, יא) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו.

חסד, זה אהרן, שנאמר: (דברים לג, ח) וללוי אמר: תומיך ואוריך לאיש חסידך.

ואמת, זה משה, שנאמר: (במדבר יב, ז) לא כן עבדי משה וגו',הוי, חסד ואמת נפגשו.
כמה דתימא: וילך ויפגשהו בהר האלהים

צדק, זה משה, שנאמר: (דברים שם, כא) צדקת ה' עשה.

ושלום, זה אהרן, שנאמר: (מלאכי ב, ו) בשלום ובמישור הלך אתי.

נשקו, וישק לו.

אמרו רבותינו:
כל הנשיקות של תפלות, חוץ משלוש. (כדכתיב: לעיל).

וישק לו מהו?
וישק לו
זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה.

דבר אחר:
וישק לו
נטל כהונה ולויה.
זה נוטל כהונה.
ונותן לויה.

וזה נטל לויה.
ונותן כהונה.

דבר אחר:
וישק לו
אמר רבי שמואל בר נחמן:
משל לזהבי שהביאו לו מוניטה אחת, וראה אותה מבפנים של חרס, ומבחוץ של זהב.
לימים הביאו לו מוניטה שכולה זהב.
אמר להם: הראשון חרס היה והיה מצופה זהב, אבל זה כולה זהב.
כך, נשיקה שנשק עשו ליעקב לא היה אלא לפסולת, שנאמר: (משלי כו, כג) כסף סיגים מצופה על חרש.

ומה היה סופו?
(משלי כו, כג) שפתים דולקות ולב רע,שלא בקש לנשקו אלא לנשכו.
אבל נשיקה של אהרן ומשה היתה נשיקה של אמת, ועליהן הוא אומר: (תהלים פה, יא) חסד ואמת נפגשו.

רבי יהודה בר רבי סימון אומר:
חסד, זה אהרן.
ואמת, זה משה.

ורבי עזריה אומר:
חסד, זה משה שעשה חסד עם יוסף.
ואמת, זה אהרן, דכתיב: (מלאכי ב, ו) תורת אמת היתה בפיהו.
הוי, חסד ואמת נפגשו, זה משה ואהרן.

וישק לו
אין אנו יודעין למי חלק הקדוש ברוך הוא כבוד, אם לאהרן אם למשה.

יש אומרים:
לאהרן שהיה במצרים ומתנבא להן לישראל שעתיד הקדוש ברוך הוא לגאול אותם, כדי שיבא משה ויעיד על דבריו של אהרן ויהיו ישראל אומרים: אמת היה מתנבא אהרן.

ויש אומרים:
למשה כדי שיבא משה ויאמינו לדבריו.


ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' וגו'
התחיל משה אומר לו: כל הדברים וכל האותות אשר צוהו לעשות לפני העם, כשם שאמר לו הקדוש ברוך הוא כן עשה. (שמות ד, טו) ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו.


וילך משה ואהרן ויאספו וגו'
אמר רבי עקיבא:
למה נמשלו ישראל כעוף?
מה עוף אינו פורח אלא בכנפים,
אף ישראל אינן יכולין לעמוד אלא, בזקנים.
גדולה הזקנה אם זקנים הם חביבין לפני הקדוש ברוך הוא ואם נערים נטפלה בהן ילדות.

תני, רבי שמעון בן יוחאי:
בכמה מקומות שנינו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים.
בסנה, דכתיב: (שם ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל.
בסיני, דכתיב: (שם כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'.
באהל מועד, דכתיב: (ויקרא ט, א) קרא משה לאהרן ולבניו וגו'.
ולעתיד לבא, כמו, שנאמר: (ישעיה כד, כג) כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד.

רבי אבין אמר:
עתיד הקדוש ברוך הוא להושיב את זקני ישראל כגורן והוא יושב בראש כולן כאב בית דין, ודנין לעובדי כוכבים, שנאמר: (שם ג, יד) ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. על זקני עמו אין כתיב כאן, אלא עם זקני עמו. הוא יושב עמהן ודנין לעובדי כוכבים.

ומה הוא אומר להם?
(שם שם, שם) ואתם בערתם הכרם, אלו ישראל, דכתיב: (שם ה, ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל.
(שם ג, שם) גזלת העני בבתיכם. וכתיב (שם יד, לב) כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו.

וכן היה דרך המלכים לישב כגורן עגולה, שנאמר: (דה"ב יח, ט) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו, מלובשים בגדים ויושבים בגורן.

וכי בגורן ישבו?
אלא, כדתנינן:

סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהיו רואים זה את זה ושני סופרי הדיינין יושבין לפניהם וכו'.

אמר שלמה: אני ראיתיו יושב עמהן ודן בתוכם, שנאמר: (משלי לא, כג) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ:


וידבר אהרן את כל הדברים
עשה כמו שאמר הקדוש ברוך הוא: (שמות ד, טז) ודבר הוא לך אל העם ויעש האותות לעיני העם, כמה שאמר למעלה.

ויאמן העם
עשו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא (שם ג, יח) ושמעו לקולך.
יכול לא האמינו עד שראו האותות?
לא אלא וישמעו כי פקד ה', על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות.

ובמה האמינו?
על סימן הפקידה שאמר להם. שכך היה מסורת בידם מיעקב, שיעקב מסר את הסוד ליוסף, ויוסף לאחיו, ואשר בן יעקב, מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת.
וכך אמר לה: כל גואל שיבא ויאמר לבני: (שם שם, טז) פקוד פקדתי אתכם, הוא גואל של אמת. כיון שבא משה ואמר: פקוד פקדתי אתכם, מיד, ויאמן העם.

במה האמינו?
כי שמעו הפקידה, הדא הוא דכתיב: כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו.
ויקדו, על הפקידה.
וישתחוו, על כי ראה את עניים: