מדרש רבה, שמות, פרק ו

תוכן הפרק:

פרשה ו: משה מתדיין עם ה'
פרשה ז: משה ואהרן

כג [התרעומת גורמת למשה שלא להכנס לארץ]

ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה
במלחמות פרעה אתה רואה ואין אתה רואה במלחמות של שלושים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך.
מכאן אתה למד, שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ.

פרשה ו: משה מתדיין עם ה'

א [מה האדם שיבא אחרי המלך]

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק
הדא הוא דכתיב: (קהלת ב, יב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו.
הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה.

על שלמה כיצד?
כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה ונתן למלך מקצת מצות, שנאמר: ( דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו',
ולא ירבה לו נשים
ולא יסור לבבו.
עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר: למה אמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים לא בשביל שלא יסור לבבו אני ארבה ולבי לא יסור!

אמרו רבותינו:
באותה שעה עלתה יו"ד שב'ירבה',
ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: רבון העולמים! לא כך אמרת: אין אות בטלה מן התורה לעולם! הרי שלמה עומד ומבטל אותי ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת, עד שתתבטל כל התורה כולה!
אמר לה הקדוש ברוך הוא: שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל!

ומנין שבטל אותה מן התורה וחזר לתורה?
שנאמר: (בראשית יז, טו)שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כי שרה שמה.

והיכן חזר?
(במדבר יג, טז) ויקרא משה להושע בן נון, יהושע.

ושלמה, שהרהר לבטל אות מן התורה, מה כתיב בו: (משלי ל, א) דברי אגור בן יקא, שאיגר דברי תורה והקיאן. נאם הגבר לאיתיאל
דבר זה שאמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא אמר לו אלא בשביל לא יסור לבבו (דברים יז, טז) לאיתיאלשאמר: אתי אל ואוכל.

מה כתיב ביה?

(מ"א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו.

אמר רבי שמעון בן יוחאי: נוח לו לשלמה שיהא גורף ביבין שלא נכתב עליו המקרא הזה, ולכך אמר שלמה על עצמו: ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות.
אמר שלמה: מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה, ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו.

למה?
כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים - הקדוש ברוך הוא - דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר, כדי שידעו ויעידו כולן כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל.

וכן הוא אומר: (משלי שם, ה) כל אמרת אלוה צרופה.
ואומר: (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא.
שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי.

כיצד נאמר על משה?
לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר: (שמות ג, יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ואני אחזק את לבו, ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא והתחיל אומר: ה' למה הרעות לעם הזה.
התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה) ועל זה נאמר, שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו, כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, את אשר כבר עשוהו, מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה.
ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, הדא הוא דכתיב: וידבר אלהים אל משה.
ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא, שבשביל צער ישראל דבר כן, חזר ונהג עמו במדת רחמים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה'.

ב [בא לכלל כעס - בא לכלל טעות]

דבר אחר:
וידבר אלהים אל משה

הדא הוא דכתיב: (קהלת ז, ז) כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה, כשחכם מתעסק בדברים הרבה מערבבין אותו מן החכמה.
ויאבד את לב מתנה, מן התורה שניתנה מתנה בלבו של אדם.

דבר אחר:
כי העושק יהולל חכם, המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו.

אמר רבי יהושע בן לוי:
ששים הלכות למדני רבי יהודה בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני, בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור.

אמר רבי יהודה בר סימון:
כי העושק יהולל חכם, זה משה.
עושק, שעשקו אותו דתן ואבירם.
יהולל חכם, עירבבו אותו.

ויאבד את לב מתנה
וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד?
אלא הם שהקניטוהו ואמרו לו: (שמות ה, כא) ירא ה' עליכם וישפוט, ואף הוא מקפיד ואומר: ((שמות ה, כג) ומאז באתי אל פרעה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני הכתבתי עליך שאתה עניו, ואתה מקפיד על דברי?!
חייך, יש לך לידע שנאמר: (קהלת שם, ח) טוב אחרית דבר מראשיתו, טובה אחריתן של ישראל מראשית שנתתי להם במצרים, שנאמר: (שמות ו, א) ויאמר ה' אל משה עתה תראה, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו, שנאמר: וידבר אלהים אל משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכי בשר ודם אני במדותי שאיני מרחם?! הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה'.

ורבי יוסי בר רבי חנינא אמר:
אלהים
על המצריים.

אני ה'
על ישראל.

ג [חששו של משה]

דבר אחר:
וידבר אלהים אל משה
רבי מאיר אמר:
משל למלך בשר ודם, שהיה משיא בתו. קרא לקרתני אחד להיות סרסור ביניהן.
התחיל מדבר בגסות כנגדו.
אמר המלך: מי הגיס את לבך, לא אני הוא שעשיתיך סרסור?!
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מי גרם לך שתרבה דברים הללו, אני הוא שגדלתי לך!

ורבי יהודה אמר:
כך אמר משה: בשעה שאמרת לי: (שמות ג, י) לכה ואשלחך אל פרעה, במדת רחמים אמרתי לי שאתה עתיד לגואלן, שמא עד שבאתי נהפכה למדת הדין?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני ה', במדת רחמים, אני עומד, הוי, ויאמר אליו אני ה'.

ד [בקשת משה ואמונת האבות]

וארא אל אברהם
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שאמרתי לך ולא הרהרו אחר מדותי.
אמרתי לאברהם (בראשיתי יג, יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', בקש לקבור שרה ולא מצא, עד שקנה בדמים ולא הרהר אחר מדותי!

אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך וגו', בקש לשתות מים ולא מצא, אלא (שם שם, כ) ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, ולא הרהר אחר מדותי!

אמרתי ליעקב (שם כח, יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו', בקש מקום לנטות אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ולא שאלני מה שמי, כשם ששאלת אתה!

ואתה, תחלת שליחותי אמרת לי: מה שמי?!
ולבסוף אמרת: (שמות ה, כג)ומאז באתי אל פרעה?!
ועל זה נאמר: וגם הקימותי את בריתי, שניתנה להם כמו שאמרתי להם, שאתן להם את הארץ, ולא הרהרו אחרי.

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל
לפי שהן לא הרהרו אחרי וגם אף על פי שישראל שבאותו הדור לא היו נוהגין כשורה, שמעתי נאקתם, בעבור הברית שכרתי עם אבותיהם, הדא הוא דכתיב (שמות ו, ה) ואזכור את בריתי.

לכן אמור לבני ישראל
אין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר: (ש"א ג, יד) ולכן נשבעתי לבית עלי.
נשבע הקדוש ברוך הוא שיגאלם שלא יירא משה שמא מדת הדין יעכב גאולתן.

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים
ארבע גאולות יש כאן:
והוצאתי,
והצלתי,
וגאלתי,
ולקחתי.
כנגד ארבע גזירות שגזר עליהן פרעה, וכנגדן תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנאמר: (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי
אעשה להן מה שאמרתי לאבותיהן שאתן להם את הארץ ויהיו יורשין אותה בזכותן.

ה [ולא שמעו אל משה]

וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה וגו'
היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודת כוכבים.
וכן יחזקאל מפרש ואומר: (יחזקאל כ, ז) איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו.
ראה מה כתיב: (יחזקאל כ, ח) איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו.

בא דבר אל פרעה מלך מצרים
המשל אומר:
מן שטייא לית הנייא, אלא מן קציא.
וידבר משה לפני ה' וגו'.

פרשה ז: משה ואהרן

א [אל משה ואל אהרן]

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל
הדא הוא דכתיב (משלי יד, כג) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור.
בכל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה, הוא נוטל עליהן שכר.

יכול אף בדברי בטלה כן?
תלמוד לומר: ודבר שפתים אך למחסור.
אתה מוצא לא היה יוסף ראוי לינתן בבית האסורין אלא עשר שנים, מפני שהוציא דבה על עשרת אחיו, ועל ידי שאמר לשר המשקים: (בראשית מ, יד)כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה, ניתוסף לו עוד שתי שנים, שנאמר: (שם מא, א)ויהי מקץ שנתים ימים.

וכן אתה מוצא במשה, בתחלה היה ראוי הדיבור להתיחד עליו בפני עצמו, ועל ידי שאמר: (שמות ד, יג)שלח נא ביד תשלח, נאמר לו: ( שם שם, יד) הלא אהרן אחיך הלוי.

ואף כאן: (שם ו, יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' והיה ראוי ליעשות כל הנסים על ידו, ובשביל זה נתייחד הדיבור עליו ועל אהרן, שנאמר: וידבר ה' אל משה ואל אהרן.

ב [נתייחד הדיבור על אהרן עמו]

הדא הוא דכתיב: (איוב לג, כט)הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר.
שלש פעמים ממתין לאדם שאם עשה תשובה מוטב, ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות.
וכן אתה מוצא כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות ג, י) לכה ואשלחך אל פרעה, אמר תחלה: (שם ד, א) והן לא יאמינו לי.
ואחר כך אמר: (שם שם, י) לא איש דברים אנכי.
ואחר כך אמר: (שם שם, יג) שלח נא ביד תשלח.
הרי שלש פעמים.
וכיון שלא חזר בדבריו ואמר: (שם ו, יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי, נתייחד הדיבור על אהרן עמו, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן.

ג [בני סרבנים הן, רגזנין הן, טרחנין הן]

ויצום אל בני ישראל וגו'
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בני סרבנים הן רגזנין הן טרחנין הן על מנת כן תהיו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אתכם שיהיו מסקלין אתכם באבנים.

ואל פרעה מלך מצרים, להוציא את בני ישראל מארץ מצרים
אמר להן הקדוש ברוך הוא: היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות אף על פי שאני צריך לעשות בו את הדין.
וכן עשה משה, שנאמר: (שמות יא, ח)וירדו כל עבדיך אלה אלי, לא אמר עליו אלא על עבדיו, אף על פי שהיה לו לומר: אתם ומלככם, הוא בעצמו, שנאמר: (שם יב, ל) ויקם פרעה לילה, ולכך לא פרסם אותו כדי לחלוק כבוד למלכות.

רבי יעקב אומר:
מהו ויצום?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: שתפו הראשים שביניהן עמכם שכך אתה מוצא כתוב אחריו: אלה ראשי בית אבותם.

ד [קילוסו של הקב"ה מגן עדן ומגיהנם]

דבר אחר:
אל פרעה מלך מצרים
אמר רבי לוי:
משל למלך, שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל.
אמרו לו עבדיו: מה הנאה יש לך באילני סרק הללו?
אמר להם: כשם שאני צריך לאילני מאכל כך אני צריך לאילני סרק, שאלולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות!
לכך נאמר אל בני ישראל ואל פרעה: כשם שקילוסו של הקדוש ברוך הוא עולה לו מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהנם מפי הרשעים, שנאמר: (תהלים פד, ז) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו.

מהו מעין ישיתוהו?
שמורידין דמעות כמעיינות עד שמצננין את גיהנם בדמעותיהן ומשם הקילוס עולה, שנאמר: (תהלים פד, שם) גם ברכות יעטה מורה.

מה הם אומרים אמר?
רבי יוחנן:
יפה אמרת יפה דנת יפה טהרת יפה טמאת יפה חייבת יפה למדת יפה הורית ועתידה גן עדן להיות צועקת ואומרת: תן לי צדיקים אין לי עסק ברשעים, שנאמר: (שם לא, ז) שנאתי השומרים הבלי שוא.

ולמי אני מבקשת?
לאותן שהיו בטוחים על שמך, שנאמר: (תהלים פד, שם) ואני אל ה' בטחתי.
ועתידה גיהנם להיות צועקת ואומרת: אין לי עסק בצדיקים.

ולמי אני מבקשת?
לרשעים להבלי שוא לאותן פועלי השוא.
והקדוש ברוך הוא אומר: תנו לזה צדיקים ולזה רשעים, שנאמר: (משלי ל, טו) לעלוקה שתי בנות.

ה [הנושא אשה צריך שיבדק באחיה]

אלה ראשי בית אבותם
(מפורש בשיר השירים רבה.)

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב
ממשמע שנאמר: בת עמינדב, איני יודע שהיא אחות נחשון?!
אלא ללמדך, שכל הנושא אשה צריך שיבדק באחיה.

ותנינן:

כן רוב בנים דומין לאחי האם.
ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל וגו'
בת פוטיאל לא נאמר אלא מבנות פוטיאל, שהיתה אשתו משתי משפחות, משבט יוסף שפטפט ביצרו, ובא מצד אחר מיתרו, שפיטם עגלים לעבודת כוכבים. הוא ואהרן ומשה הם המדברים.

הפרק הבא    הפרק הקודם