בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק קו


סימן תתסד
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו מי ימלל גבורות ה' -
א"ר אלעזר:
למי נאה למלל גבורות ה'?
למי שיכול להשמיע כל תהלתו.

א"ל ר' מאיר לר' נתן:
אנא חכם ואת אב בית דין נתקן מלתא.

אימא ליה לרבן שמעון בן גמליאל:
גלי עוקצין דלית ליה, וכיון דלא גמיר נימא ליה.

מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו -
למי נאה למלל גבורות ה'?
למי שיכול להשמיע כל תהלתו, ונעביד דתיהוי את נשיא ואנא אב בית דין כו' ((כדאיתא התם).

וכי יש לך אדם שיכול למלל גבורותיו של הקב"ה ולהשמיע כל תהלתו?!
אלא מקצת גבורותיו לדרוש, מה שעשה ומה שעתיד לעשות למען שמו הגדול בבריותיו, שנאמר: דור לדור ישבח מעשיך.

אמר ר' אלעזר בן פדת:
ראה מה כתיב?
לעושה נפלאות גדולות לבדו - אדם נתון על המטה והנחש בארץ לפניו, בא לעמוד הרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן רגליו ברח הנחש מלפניו ואינו יודע כמה פלאות עשה הקב"ה עמו.

ומי יודע?

הקב"ה. וברוך ה' אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו והוא לבדו יודע פלאיו שהוא עושה.
וכן הוא אומר: רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך.
משל לשני אנשים, אחד גבור ואחד חלש והחלש יכול לספר שבחו של גבור?!
לאו.

למה?
שאינו יודע מה כחו.
אבל הגבור שהוא יודע מה כחו, שהוא יכול לספר שבחו של גבור, אמר דוד: מי ימלל גבורות ה', כגון אנו שאנו עוסקין בתורה כל צרכנו, שנאמר: מי ימלל גבורות ה', מי שיכול להשמיע כל תהלתו.

אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת -
וכי אפשר לאדם לעשות צדקה בכל עת?!

רבותינו שביבנה אומרים, ואמרי לה ר' אלעזר אומר:
זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים.


זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתן ומשיאם.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
זה הכותב ספרים ומשאילן.

זכרני ה' ברצון עמך -
אמר דוד: רבש"ע, כשתעשה ישועות על ידי מרדכי זכרני.
אמר ליה הקב"ה: חייך, לך אנא מדכר קדמי, איש יהודי שהיה משבט יהודה ואחר כך ושמו מרדכי.

וימרו על ים בים סוף -
אמר ר' אבא בר כהנא:
שתי המרות המרו, הה"ד: וימרו על ים בים סוף לא הוא ים ולא הוא ים סוף, אלא שתי המרות המרו שם, כיון שנעשה להם טינא, כמו שנאמר: דרכת בים סוסיך חומר מים רבים לפרוע ממצרים, שנאמר: וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים, היו אומרים אלו לאלו: בעוט בעטך ודוש דישך מטיט ולבנים יצאנו ולטיט וללבנים באנו:

ויגער בים סוף -
רב הונא ור' אחא,
חד אמר:

אפילו מגעורי לא הוית אלא נשופי נשפת ברוחך כסמו ים.

וחד אמר:
לא מגעורי אלא מנהומי וינהם עליו וגו' כנהמת ים, בא ללמד מפלתו של פרעה על מפלתו של סנחריב ונמצא למד הימנו.

ויכסו מים צריהם -
ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר:
אפילו פרעה, שנאמר: אחד מהם לא נותר.

ר' נחמיה אומר:
פרעה נשתייר לעצמו, שנאמר: ואולם בעבור זאת העמדתיך.

ויש אומרים:
אף הוא באחרונה טבע, שנאמר: ונער פרעה וחילו בים סוף.

ויקנאו למשה
א"ר יצחק:
מלמד שכל אחד ואחד קנא לאשתו ממשה, והיינו דכתיב: וישמע משה את העם וגו'.

מה שמועה שמע?

שחשדוהו מאשת איש.

ר"ש בן ינאי אומר:
נמנו ישראל במדבר למנות דתן במקומו של משה, ואבירם במקומו של אהרן, שנאמר: נתנה ראש ונשובה מצרימה.

ומה גרמו לעצמם?
תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם.

וימירו את כבודם בתבנית שור -
דרש ר' פפייס:
בשור של מעלה.

א"ל ר' עקיבא:
דייך פפייס, הרי הוא אומר: בתבנית שור אוכל עשב.
אלא מה אני מקיים בתבנית שור אוכל עשב?
אין מנוול ומשוקץ מן השור בשעה שהוא אוכל עשב (כתוב בשמואל ברמז צ"ט וביהושע ברמז ל"ה):

ויאמר להשמידם -
ר' ברכיה בש"ר יודא בר סימון ור' שמואל בר נחמני, ר' ברכיה אומר:
משל למה הדבר דומה?
לקטיגור שהיה מקטרג בנו של מלך.

מה עשה הסניגור?
דחה אותו ועמד במקומו, שנאמר: לולי משה בחירו וגו',

ר' שמואל בר נחמני אומר:
משל למלך שכעס על בנו בא לחתום בקולמוס ליתן לו איפופסיא, וחטף הסניגור הקולמוס מידו, כדי להשיב חמתו מהשחית (כתוב לעיל בלמנצח בנגינות מזמור ד'):

סימן תתסה
לולי משה בחירו -
ר' פינחס בש"ר איבו:
שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתיראו הבחור שבאבות והבחור שבנביאים.
הבחור שבאבות, זה יעקב, שנאמר: כי יעקב בחר לו יה.
א"ל הקב"ה: הנה אנכי עמך ונתירא, שנאמר: וירא יעקב.

הבחור שבנביאים, זה משה, שנאמר: לולי משה בחירו.
א"ל הקב"ה: כי אהיה עמך ולבסוף נתירא, שנאמר: ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, מכאן שנתירא.

ר' ברכיה ור' חלבו בש"ר שמואל בר נחמני:
ראויים היו ישראל לכליה בימי המן, אלא שסמכה דעתן לדעתו של זקן.

ומה אמרו?

אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ונתירא, אנו על אחת כמה וכמה.

וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים -
וכן הוא אומר: כי אשא אל שמים ידי, כשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא במאמר, ולא בשבועה.

ומי גרם לו לישבע?
מחוסרי אמנה, הם גרמו לו לישבע, שנאמר: וישא ידו להם.

אמר רב הונא בש"ר שמואל בר נחמני:
במעשה של פעור נתחייבו ישראל, שיהיו המלכיות שולטין בהם, שנאמר: וישא ידו להם.

כל כך למה?
ויצמדו לבעל פעור.

ויש אומרים:
במעשה מרגלים א"ל הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות, בכה תבכה בלילה:

ויצמדו (ישראל) לבעל פעור -
אמר ר' יהודה אמר ר' אמר רב:
כצמיד פתיל, [ואתם הדבקים בה' אלהיכם] כשתי תמרות המדובקות זו בזו.

במתניתא תנא:
ויצמד ישראל - כצמידים על ידי אשה.

ואתם הדבקים בה' אלהיכם - דבוקים ממש.

תניא ר' יהודה אומר:
מנין לתקרובת ע"א שמטמאה באהל?
שנאמר: ויצמדו (ישראל) לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים.
מה מת מטמא באהל, אף תקרובת ע"א מטמאה באהל.
כתיב: וישב ישראל בשטים - במקום השטות, באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם מקולין מבית הישימות ועד הר השלג והושיבו שם נשים מואביות ועמהן כל מיני בשמים, ומשהיו ישראל אוכלין ושותין, באין לטייל בהם ומבקש ליקח לו חפץ, והיתה הזקנה מוכרת בשוה וקטנה קוראה לו מבפנים: בוא וקח בפחות, והיה לוקח ממנה ביום הראשון וביום שני ובשלישי אומרת לו: הכנס לפנים וברור את לעצמך, אי אתה בן בית?!
והוא נכנס והצרצור מלא יין אצלה מהיין העמוני, ועדין לא נאסר להם יין של עבודת אלילים,
א"ל: רצונך שתשתה יין והוא שותה והיין בוער בו.
א"ל: השמעי לי והוציאה דמות של פעור מתחת פסקייא שלה.
א"ל: רצונך שאשמע לך, תשתחוה לזה!
א"ל: וכי לע"א אני משתחוה?
א"ל: ומה איכפת לך, איני מבקשת אלא שתגלה עצמך לו, והיה היין בוער בו.
ואומר לה: שמעי לי!
א"ל: רצונך שאשמע לך, הנזר מתורתו של משה והוא נזור, שנאמר: וינזרו לבשת.
באחרונה חזרו להם לעשות מרזחים והיו קוראות להם ואוכלים, שנאמר: ויאכלו זבחי מתים.

ויעמד פינחס ויפלל -
דורשי חמורות אמרו: הזרוע כנגד היד
וכן הוא אומר: ויקח רומח בידו.

לחיים כנגד תפלה.
וכן הוא אומר: ויעמוד פינחס ויפלל,

קבה כמשמעה.
וכן הוא אומר: ואל האשה אל קבתה.

ויפלל -
אמר ר' אלעזר:
מלמד שעשה פלילות עם קונו.
אמר לפניו: רבש"ע, על אלו יפלו כ"ד אלף?!

כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו -
אמר ר' יודן:
נשבע משה, כענין שנאמר: וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע,

ויבטא -
לבטא בשפתים.

ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש -
אמר ר' יוחנן:
מקישין בזוג ואומרים: הרי הן כמותינו:

פעמים רבות יצילם -
כמה פעמים היו מכעיסים להקב"ה והיה מאריך רוחו עמהם, ומציל אותם מצרתם, ויעשו ישראל הרע בעיני ה',
ומה כתיב שם?
וידל ישראל.


ר' ברכיה בש"ר סימון:
דלין מן צדיקיהון.

ור' לוי אמר:
נעשו דלים שלא היה להם להביא קרבן עני, כענין שנאמר: ואם דל הוא, הוי: וימכו בעונם.

וירא בצר להם -
אמר ר' אלעזר:
אין ישראל נגאלין אלא מתוך ה' דברים:
מתוך צרה,
מתוך תפלה,
מתוך זכות אבות,
מתוך תשובה,
מתוך הקץ.

מתוך צרה מנין?
שנאמר: וירא בצר להם.
מתוך תפלה, שנאמר: בשמעו את רנתם.
מתוך זכות אבות, שנאמר: ויזכור להם בריתו.
מתוך תשובה, וינחם כרוב חסדיו.
מתוך הקץ, הושיענו ה' אלהינו (ישענו) וקבצנו (הצילנו) מן הגוים.

ואית אמרין:
כלם מפסוק אחד, שנאמר: בצר לך ומצאוך כל הדברים, הרי מתוך חמשה דברים נגאלו:
מתוך צרה - ויאנחו בני ישראל מן העבודה.
מתוך תשובה - ותעל שועתם.
מתוך זכות אבות - ויזכור אלהים את בריתו.
מתוך רחמים - וירא אלהים את בני ישראל.
מתוך הקץ - וידע אלהים.

ויתן אותם לרחמים -
זה אחד מן הדברים שנתנו מתנה לעולם.

ברוך ה' (אלהים) אלהי ישראל מן העולם -
מן עלמא דהוינן בה עד עלמא דאנן בה.
מי שעונה אמן בעוה"ז, זוכה לענות אמן בעוה"ב וכו' (כדכתוב לעיל במזמור מ"א):


הפרק הבא    הפרק הקודם