בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק קטז


סימן תתעד
אהבתי כי ישמע ה' -
דרש רבא:
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אימתי אני אהובה לפניך?
בזמן שאתה שומע קול תחנוני.

דלותי ולי יהושיע -
אע"פ שאני דלה מן המצות לי נאה להושיע.
ישראל אוהבים להקב"ה שהוא שומע תפלתן בכל שעה, לכך נאמר: אהבתי כי ישמע ה'.

דבר אחר:
אמרה כנסת ישראל: אוהבת אני אותך, דכתיב: כי חולת אהבה אני, כי עזה כמות אהבה מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה.
א"ל הקב"ה: אתם אוהבים אותי ואני אוהב אתכם, שנאמר: כי מאהבת ה' אתכם.
וכתיב: ואהבך וברכך והרבך, והקב"ה מתאוה לתפלתן של ישראל, שנאמר: השמיעיני את קולך.
וכתיב: היושבת בגנים חברים וגו'.
אמר הקב"ה: אתם מתאוים שאשמע את קולכם, אף אני מבקש שתשמעו לי.

לו עמי שומע לי - אם שמעת - תפלתך נשמעת: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך.
וכתיב: אז תקרא וה' יענה:

כי הטה אזנו לי -
אין האזנים של מעלה כרויות אלא לי בלבד, שנאמר: זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי. וכתיב: הט אזנך ושמע:

ובימי אקרא -
בימים טובים שנתת לי, ביום השבת: ביום השבת יערכנו,
באחד לחדש השביעי,
בעשור לחודש הזה וגו'.

אפפוני חבלי מות -
(כתוב ברמז קנ"ז):

חבלי מות -
בני אדם חבולים למות.

ומצרי שאול מצאוני -
אלו המלכיות, שנאמר: מיד שאול אפדם ממות אגאלם.

צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא -
לעולם בשמך אנו קוראים, שנאמר: אלה ברכב ואלה בסוסים וגו'.

שומר פתאים ה' -
חכמים אומרים:
קטנה מעוברת ומניקה משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו, שנאמר: שומר פתאים ה'.

רבי עקיבא אומר:
קטני בני רשעי ישראל באים הם לעוה"ב, שנאמר: שומר פתאים ה', שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא.
ואומר: גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבקו.

אתהלך לפני ה' בארצות החיים -
אמר רב יהודה:
זה מקום שווקים.

דבר אחר:
זו ארץ ישראל.
עשרה דברים נקראו חיים:
הקב"ה, שנאמר: הוא אלהים חיים.
תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה.
ישראל, שנאמר: ואתה הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.
חכמים, נקראו חיים, שנאמר: תורת חכם מקור חיים.
צדיקים, נקראו חיים, שנאמר: פרי צדיק עץ חיים.
גן עדן, נקרא חיים, שנאמר: ועץ החיים בתוך הגן.
ארץ ישראל, נקראת חיים, שנאמר: ונתתי צבי בארץ חיים.
ירושלים, נקראת חיים, שנאמר: אתהלך לפני ה' בארצות החיים.
גמילות חסדים, נקרא חיים, שנאמר: כי טוב חסדך מחיים.
מים, נקראו חיים, שנאמר: ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.

וכי ארץ ישראל ארצות החיים היא, והלא בני אדם מתים בתוכה?!
אמר ר"ל בש"ר אלעזר הקפר:
מפני שמתיה חיים לימות המשיח.

שאל ר' יוסי לריש לקיש:
אפילו כגון ירבעם בן נבט?
אמר [לו]: גפרית ומלח.

אמר ר' יהודה בר' אלעאי:
שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש, שנאמר: גפרית ומלח שרפה כל ארצה, ומה שהיה לאלהים ליפרע מירבעם וחבריו, כבר פרע מהן באותן שבע שנים, הוי: אפילו ירבעם בן נבט וחבריו חיים לימות המשיח.
ומי גרם להם להנצל מדינה של גיהינום?
קבורת ארץ ישראל, שנאמר: וכפר אדמתו עמו.

אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב -
כתיב: ויהי (הוא) [דוד] נחפז ללכת (כתוב בשמואל ברמז קל"ג):

כוס ישועת אשא -
אמר ר' חנינא פר פפא:
כוס של ברכה צריך להגביה על גבי הקרקע טפח, שנאמר: כוס ישועות אשא.

אמר ר' אמי ואי תימא ר' אסי:
מאי דכתיב: ויגדל הילד ויגמל?
עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק, לאחר שאוכלים ושותים נותנין לו לאברהם כוס של ברכה לברך, אומר להם: איני מברך שיצא ממני ישמעאל. אומרים ליצחק: טול וברך!
אומר להם: איני מברך שיצא ממני עשו.
אומרים ליעקב: טול וברך!
אומר להם: איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן, ועתידה תורה לאסרן עלי.
אומרים למשה: טול וברך! [
אומר להם: איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל, לא במותי ולא בחיי.
אומרים ליהושע: טול וברך!
אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי לבן, שנאמר: נון בנו יהושע בנו.
אומרים לדוד: טול וברך!
אומר להם: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
כוס ישועות אשא -
זו מדה טובה (כתוב באיבו ברמז תתצ"ד ולעיל ברמז ש"ז ובתרי עשר ברמז תי"ד).

יקר בעיני ה' המותה לחסידיו -
אימתי מראה הקב"ה היוקר שהוא מתוקן להם?
סמוך למיתתן (כתוב בסוף משלי בפסוק עוז והדר לבושה).

יקר -
אמר הקב"ה: קשה עלי לגזור על הצדיקים שימותו, שאלולא שהם גוזרים על עצמם מיתה, לא הייתי גוזר.
אברהם אמר: ואנכי הולך ערירי.
משה אמר: כי אנכי מת בארץ הזאת.
יצחק אמר: בעבור תברכך נפשי בטרם אמות.

וכן אתה מוצא כל מה שגזרו אבות העולם קיים:
אברהם גזר על הזקנה, ועד ימי יעקב היה אדם עוטש ומת, תדע לך שכן הוא, אדם שעוטש אומרים לו: חיים טובים מכלל שהיתה לו מיתה.
אמר יעקב: רבש"ע, אתה נותן קטטה בין בריותיך?!
אלא יהא אדם חולה ועושה בין בניו מה שהוא צריך ואחר כך הוא מת.
יצחק גזר על היסורין, שיתיסרו הבריות ויעשו תשובה.

שנו רבותינו:
ארבעה נכנסו לפרדס, אלו הם:
בן עזאי,
בן זומא,
ואחר,
ור' עקיבא,


אמר להם ר' עקיבא: הזהרו כשאתם מגיעין אצל אבני שיש, אל תאמרו מים מים, משום דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.
בן עזאי, הציץ ומת, עליו הכתוב אומר: יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.
בן זומא, הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר: דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו.
אחר, קצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, חזא למטטרון דיתיב וכו',
ר' עקיבא, עלה בשלום וירד בשלום, עליו הכתוב אומר: משכני אחריך נרוצה.

סימן תתעה
יקר בעיני ה' המותה לחסידיו -
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך ששלח שלטון לגבות טמיון שלו, הלך ונתאכסן אצל בעל הבית אחד עשרה ימים, בכל יום הפקיד אצלו מאה מנה, הרי עשרה רבוא, כשבא לתבוע טמיון שהוא חייב, אמר: כל עצמו אינו חייב אלא חמישים זוז, היאך אני תובען ממנו?
כך אמר הקב"ה: קשה בעיני לומר לצדיקים שימותו.
לומר לאברהם שימות, כבר הקנני שמים וארץ וירד לכבשן האש לשמי.
יצחק עקד עצמו על גבי המזבח,
יעקב עמל בתורה כל ימיו,
דוד השליך נפשו בכפו וירד לגלית,
חנניה מישאל ועזריה ירדו לכבשן האש,
ואלולא ששאלו הצדיקים מיתה בפיהם, לא היו מתים וכו', ולפי ששאלו מיתה בפיהם, אמר הקב"ה: יסתלקו אלו מפני אלו, אילו היה אברהם קיים היאך היה יצחק מנהיג שררה וכן כלם.

דבר אחר:
המותה לחסידיו -
[משל למלך ששלח אפרכוס] הנהיג בו יפה השלים זמנו ונתן לו אפרכיא אחרת, אלו שהיה יוצא מאצלם היו מקלסין אותו, שהנהיגם יפה ואלו שעתיד ליכנס אצלם היו מקלסין אותו, שהוא עתיד להנהיגם יפה, כך כשהצדיקים מסתלקין מן העולם הבריות מצטערין עליהם, שכל זמן שהם ביניהם הם מכלים הפורענות מלבוא לעולם, ומלאכי השרת שמחים עליהם שהם באין ושרויים ביניהם, וכשהצדיקים מסתלקין מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת של שלום יוצאים לקראתו:
אחת אומרת: יבא שלום,
והשנית: ינוחו על משכבותם,
והשלשית: הולך נכוחו.

דבר אחר:
יקר בעיני ה' -
משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר וכלה מזון שבידו, אמר: הלואי מאן יהיב לן גלוסקא במדבר. בא אריסטון אחד נתן לו גלוסקין אחד, כשהגיע לישוב [ושבע] במאכל ובמשתה, שכח אותו, בא עמד לפני מלך, אמר ליה המלך: מה טובך?
אמר ליה: אני הוא שנתתי לך גלוסקא במדבר.
אמר ליה: הרי אתה עשוי שלטון.
אמר ליה: לכך נתתי לך?
א"ל: הרי אתה עשוי אפרכוס,
אמר ליה: לכך נתתי לך?
אמר ליה: הרי אתה כיוצא בי, שמא אתה מבקש יותר ממני?
כך אמר להם הקב"ה לצדיקים: הרי אתם כיוצא בי, שמא יותר ממני אתם מבקשים?
שנאמר: אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד.
מה אני בורא עולמות ומחיה מתים, אף אתם בוראי עולמות ומחיה מתים:

אני עבדך בן אמתך -
לא דומה עבד תרבות, לעבד שהוא לקוח מן השוק, אני הוא בן בנה של אותה שאמרה: ופרשת כנפיך על אמתך (כתוב ביהושע ברמז ד'):

פתחת למוסרי -
פתחת אסורי -
מתמר,
התרת אסורי – מרות.

דרש רבא:
אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, שני מוסרות שהיו עלי פתחת:
רות המואביה
ונעמה העמונית.

לך אזבח זבח תודה -
חטאת ואשם אינו אומר אלא תודה, הודיה אני חייב לך.


הפרק הבא    הפרק הקודם