בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק קיט


המשך סימן תתעו
אשרי תמימי דרך -
(כתיב ברמז תרי"א)

אמר דוד: ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני.
וכתיב: שמר תם וראה ישר.
וכתיב: הולך בתום ילך בטח, זה אברהם, התהלך לפני והיה תמים.
וכן משה אמר: תמים תהיה עם ה' אלהיך
למה? הצור תמים פעלו ותורתו תמימה: תורת ה' תמימה.
וכתיב: מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו.

אתה צויתה פקודיך לשמור מאד -
והיכן צוה?
בחומש הפקודים.

לשמור מאד -
תשמרו להקריב לי במועדו, היא הפרשה האמורה להלן היא הפרשה האמורה כאן.
ולמה היא אמורה ושונה?
ר' אחא בשם ר' אחא בר פפא:
שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהם, עכשו שאין אנו מקריבין קרבנות מה נתעסק בהם.
אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקין בהם, כאלו אתם מקריבים לפני.

ר' הונא אמר חורי:
אין הגליות מתכנסות אלא בשביל המשניות, שנאמר: גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם.

שמואל אמר:
ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית וגו' -
וכי יש צורת הבית עכשו?
אלא אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקין בו, כאלו אתם בונים אותו.

דבר אחר:
בכל מקום צוה הקב"ה על התורה בתורה בנביאים בכתובים, ואמר הקב"ה: הלא כתבתי לך שלישים.
ואומר: השמר לך פן תשכח את הדברים שמור נפשך מאד:

במה יזכה נער את ארחו -
הדא הוא דכתיב: חנוך לנער על פי דרכו.
וכתיב: גם במעלליו יתנכר נער.

את ארחו -
תודיעני אורח חיים,
כל ארחות ה' חסד ואמת.

בלבי צפנתי אמרתך -
אמר ר' זעירי אמר ר' חנינא:
כל המורה הלכה בפני רבו נקרא חוטא, שנאמר: בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך.

רב המנונא רמי:
כתיב: בלבי צפנתי אמרתך.
וכתיב: בשרתי צדק בקהל רב?!
לא קשיא, כאן בזמן שעירא היאירי קים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים.

מנין שהתורה צריכה ברכה לפניה ולאחריה?
שנאמר: ברוך אתה ה' ואחר כך למדני חקיך הרי לפניה, ולאחריה וזאת הברכה אשר ברך משה לאחר שאמר השירה ברך, הוי: שטעונה ברכה לאחריה.

בפקודך אשיחה וגו' בחקותיך אשתעשע -
בר חטיא אמר:
למדתך תורה דרך ארץ, שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת במים, יעשה רחבה אחד מששה וגבהה אחד מעשרה, מתיבתו של נח, שנאמר: שלש מאות אמה אורך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה, ולמדתך תורה דרך ארץ, שאם יעשה אדם טרקלין עשר על עשר יעשו פתחו מן הצד, שנאמר: ופתח התבה בצדה תשים.

גרסה נפשי לתאבה -
אמר רבא:
ליגריס איניש אף על גב דמשכח, ליגמור אע"ג דלא ידע מאי קאמר, דכתיב: גרסה נפשי ולא כתיב: טחנה.

ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש -
מלמד שהיו ידיו מלוכלכות בדם שפיר ודם שליא, לטהר אשה לבעלה (כתוב ברמז תתל"א):

זכרתי משפטיך מעולם ה' ואתנחם -
אימתי אמר דוד כן?
כשברח מפני אבשלום, שנאמר: מזמור לדוד בברחו.

משל למה הדבר דומה?

למלך שכעס על בנו וטרדו ושלח המלך לפדגוג שלו אחריו, הלך ומצא אותו בוכה ומזמר, אמר ליה פדגוגו: אם אתה בוכה למה אתה מזמר וכו' (במזמור ח'):

זמירות היו לי חוקיך -
דרש רבה:
מפני מה נענש דוד בעוזא דכתיב ויכהו שם על השל?
מפני שקרא לספר תורה: זמירות היו לי חקיך.
אמר ליה הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן: התעיף עיניך בו ואיננו, אתה קורא אותם זמירות הריני מכשילך בדבר, שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים, דכתיב: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם ואיהו אייתי בעגלה.

זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי -
מדבר באהרן, דכתיב: בזאת יבא אהרן.
מהיכן זכיתי לשמונה בגדי כהונה?
בשביל שפקודיך נצרתי.

דבר אחר:
מדבר בדוד,
בשביל שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות

חשבתי דרכי -
(כתוב ברמז תת"צ):

חצות לילה אקום להודות לך -
אמר דוד: אני חייב לעמוד ולהודות לך על מה שעשית עם זקני ועם זקנתי בחצי הלילה, שנאמר: ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש וילפת לכך: חצות לילה וגו'.

דבר אחר:
מדבר במצרים,
שהיו ישראל ישנים על מטותיהן והקב"ה עושה מלחמתן, שנאמר: ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור (כתוב ברמז צ').

חצות לילה אקום להודות לך -
וכי דוד בפלגא דליליא הוה קאי, דוד מאורתא הוה קאי דכתיב: קדמתי בנשף ואשועה, וממאי דההוא נשף אורתא הוא, דכתיב: בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה.

אמר ר' אושעיא ואמרי לה רבי אלעזר:
אמר דוד לפני הקב"ה: מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה.

א"ר זירא:
עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך מתגבר כארי.

רב אשי אמר:
עד חצות לילה היה עוסק בתורה, ובשעה שהיה אוכל סעודת מלכים, היה אוכל עד הערב וישן עד חצות ועומד ועוסק בתורה. בין כך ובין כך, לא היה שחר בא ודוד ישן.

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת הוא, השתא משה רביינו לא הוה ידע, שנאמר: ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, היכי דמי אי דאמר ליה כחצות, מי איכא ספקא ברקיעא?
אלא דאמר ליה בחצות ואתא איהו ואמר: כחצות אלמא מספקא ליה, ודוד הוה ידע?
דוד סימנא הוה ליה.

דאמר ר' חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא:
כנור היה תלוי למעלה ממטתו (כדלעיל ברמז תשע"ו).

ר' זירא אמר:
לעולם משה הוה ידע ודוד הוה ידע וכנור למה ליה?
לאתעורי.

טוב אתה ומטיב למדני חקיך -
חביבה תורה, שכששאל דוד לא שאל אלא תורה, שנאמר: טוב אתה גו' - טובך עדיף על באי עולם, יעדוף טובך עלי ולמדני חקיך, שנאמר: סעדני ואושעה, שלא אהא לומד תורה ושוכח או שאהא למד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטהר את הטמא ואטמא את הטהור ואהא בוש לעולם הבא, או שמא ישאלוני מגויי הארצות וממשפחות האדמה ולא אדע להשיבם ונמצאתי בוש לעיניהם.
וכן הוא אומר: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.
ואומר: זמירות היו לי חקיך, שומע אני בשלוה?!
תלמוד לומר: בבית מגורי במערות ובמצודות בברחו מפני שאול, אבל משלמד תורה ונתגדל מהו אומר?
טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף שזהב וכסף מוציאין את האדם מן העולם, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא.

טוב לי תורת פיך -
אמר ר' יוסי בן קיסמא:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך וכו' (אבות פ"ו):

סימן תתעז
ישובו לי יראיך. -
ששה חדשים נצטרע דוד (כתוב בשמואל ברמז קכ"א):

כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך -
רבי אבא בר כהנא אמר:
להכרית עולל מחוץ - לא מבתי כנסיות, ובחורים מרחובות - לא מבתי מדרשות,
וכאן: ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל, אם על בנים רוטשה?!
הוי: אשר לא כתורתך.

ר' יהודה ב"ר סימאי אמר תרתי:

כתיב: אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
וכאן: להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד?!
הוי: אשר לא כתורתך.

ר' יהודה בר סימאי אמר חורי:
כתיב: ואיש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו' ושפך את דמו וכסהו בעפר.
וכאן: שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר,

אמר ר' ברכיה:
לחמורים נתנה קבורה, אלו המצרים דכתיב בם: אשר בשר חמורים בשרם.
וכתיב: נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: נשבע ה' בימינו ולעמך לא נתת קבורה, הוי: אשר לא כתורתך:

לעולם ה' דברך נצב בשמים -
מלאכי השרת אמרוהו.
אימתי?
בשעה שהושלך אברהם לכבשן האש היו המלאכים מדיינים זה עם זה:
מיכאל היה אומר: אני ארד להצילו.
גבריאל היה אומר: אני ארד ואצילנו.
אמר הקב"ה: אני ארד ואצילנו, שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
אמר להם: לבני בניו אתם מצילים, כיון שירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, ירד המלאך והצילם, באותה שעה אמרו: לעולם ה' דברך נצב בשמים וגו',

כוננת ארץ ותעמוד -
אתה הוא קיומו של עולם.

ר' תנחומא בר אבא אמר:
מהו לעולם ה'?
אמר דוד: רבון העולמים, לעולם אין אתה בא עלינו בדין אלא במדת רחמים, אלולא כך לא היינו יכולין לעמוד אפילו שעה אחת, לעולם אלהים אין כתיב כאן אלא לעולם ה',
במה אתה דננו?
באותה מדה של רחמים, שנאמר: ה' ה' אל רחום, ולא לנו בלבד אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך, אלולא שתפשת מדת רחמים בשעה שדנת אותו, לא היה עומד וכך התנית עמו לדון לבניו ולזכותם.

אמר ר' חנניה:
כשבקש הקב"ה לבראות את עולמו שתף שתי המדות ובראו, שנאמר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.
וכן לאדם: וייצר ה' אלהים את האדם.
מהו נצב?
קיים דברך שהתקנת עם אדם הראשון, שכשם שדנת אותו ברחמים, כך אתה דן את כל הבריות אחריו,

מהו לדור ודור אמונתך? (מהו למשפטיך עמדו היום)?
אמר הקב"ה: אדם הראשון אני דנתי אותו וזכיתי אותו ביום משלי, אף אתם כשתהיו באים לפני בדין בראש השנה, היו באים בשופרות ואפילו יש לכם כמה קטיגורים, אני אזכור עקדת יצחק ואזכה אתכם בדין.

למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך -
א"ר אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יהושע בן לוי:
כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלים בו, שנאמר: והיה כל מוצאי וגו'.

רב אמר:
מן הדין קרא: למשפטיך עמדו היום וגו',

שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא ועבר נהרא טרק גברא ומית, קרא עליה: למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך.

לולי תורתך שעשועי -
ר' אבא בר כהנא אמר בשם רבי יוחנן:
משל למלך שקדש מטרונא וכתב לה כתובה מרובה (כתוב באיכה בפסוק זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל):

סימן תתעח
לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד -
לכל יש סיקוסין, שמים וארץ יש להם סיקוסין חוץ מדבר אחד שאין לו סיקוסין, זו תורה, שנאמר: ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (כתוב ביחזקאל ברמז שמ"א):

כל מלמדי השכלתי -
בן זומא אומר:
איזהו חכם הלמד מכל אדם שנאמר: מכל מלמדי השכלתי.

מזקנים אתבונן -
(כתוב ברמז תרי"ב).
כתיב: ויודע הדבר למרדכי וגו' זה מהול וזה ערל וחס עליו.

ר' יהודה ור' נחמיה,
ר' יהודה אומר:

מזקנים אתבונן -
יעקב ברך את פרעה, יוסף לא גלה לו.
דניאל לא גלה לו לנבוכדנאצר, אף אני מגיד לאסתר המלכה.

נר לרגלי וגו' -
למה הרשעים דומים?
לאדם שהוא מהלך באפלה הגיע לאבן נכשל בה ,הגיע לגומץ נפל בה, הוא שכתוב: דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו, אבל הצדיקים דומים לאדם המהלך ונר לפניו הגיע לאבן סר ממנה הגיע לגומץ משתמר.
כך אמר דוד: באתי לחלל את השבת, האירה לי התורה, שנאמר: ושמרתם את השבת וגו' מחלליה מות יומת, וכן לשאר העבירות. הוי: נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי.

נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי -
אם נאמר נר, למה נאמר אור ואם נאמר אור, למה נאמר נר?
אלא אמר דוד, כשאני מתחיל בד"ת מעט אני מתחיל בהם וכשאני נכנס בתוכו שערים הרבה נפתחים לי.

נשבעתי ואקימה -
אמר רב גידל אמר רב:
מנין שנשבעים לקיים את המצות?
שנאמר: נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך.

עת לעשות לה' הפרו תורתך -
אמר רבא:
האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומספיה לרישיה מדריש.,
עת לעשות לה' מאי טעמא?
משום דהפרו תורתך.

ומה טעם הפרו תורתך?
משום עת לעשות לה' (כתוב בשופטים ברמז ס"א).

תניא הלל הזקן אומר:
בשעת המכנסים פזר, בשעת המפזרים כנס.
אם ראית דור שהתורה חביבה עליו - פזר, שנאמר: יש מפזר ונוסף עוד.
ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו – כנס, שנאמר: עת לעשות לה' הפרו תורתך.

רבי יוחנן וריש לקיש מעייני בספר אגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב?!
אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה'.

רבי פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון:
העושה תורתו עתים מפר ברית,
מאי טעמא עת לעשות לה' הפרו תורתך?
אמר ר' אלעזר:
מה התינוק הזה מבקש לאכול כל שעות ביום, כך צריך אדם להיות יגע בתורה כל שעות ביום.

ר' הונא בש"ר יהושע:
כל (כרביא) [חרשיא] בישין (וכרביא) [וחרשיא] דאורייתא טבין, כל פטפטיא בישין ופטפטיא דאורייתא טבין, עת לעשות לה' כשאחרים הפרו תורתך.

הלל הזקן אומר:
בשעת המכנסין פזר וכו' (כדלעיל).

תני ר"ש בן יוחאי:
אם ראית דור שנתרשלו ידיהם מן התורה, עמוד והתחזק בה ואתה נוטל שכר כלם.
וכן הוא אומר: ואל תבוז כי זקנה אמך.
וכן מצינו באלקנה שהדריך את ישראל לעלות לרגל.

פתח דבריך יאיר מבין פתיים -
ר' יודה ור' נחמיה,
רבי יודה אומר:

האורה נבראת תחלה.
משל למלך שבקש לעשות פלטין והיה אותו המקום אפל.
מה עשה?
הדליק נרות ופנסים לידע היאך הוא קובע תלמוסין.
כך האורה נבראת תחלה.

רבי נחמיה אומר:
העולם נברא תחלה.
משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות, עד כאן דרש ר' יודן.

אתא רבי פנחס ורבי יודן ור' סימון ור' חנון בשם ר' יצחק פתח:
פתח דבריך יאיר -
מפתח פומך הוה לן נהורא, שנאמר: ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור.

צרופה אמרתך מאד -
אמר ר' אבין:
דברי תורה נמשלו לקונדיטון:
יש בו יין: כי טובים דודיך מיין,
יש בו דבש, ומתוקים מדבש ונופת צופים.
יש בו פלפלין, צרופה אמרתך מאד.

דבר אחר:
צרופה אמרתך מאד -
כצורף הזה שהוא מכניס את הזהב לכור שנים או שלשה פעמים, עד שהוא מזקקו, כך יש פרשה בתורה שנאמרה ונשנית ונשתלשה, וכן כל התורה כולה נאמרה בסיני, ונשנית באהל מועד ונשתלשה בערבות מואב.

שבע ביום הללתיך -
חביבין ישראל שחבבן הקב"ה במצות (כתוב ברמז תרל"ה וברמז תרט"ו).

תנו רבנן:
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה.

רבי יהודה בר אבין בשם רבי יהודה בן לוי:
על שם: שבע ביום הללתיך.

רבי חנין בשם רבי:
שבע מצות עושה אדם בכל יום:
קריאת שמע שני פעמים,
ומתפלל שלשה פעמים,
ואוכל ומברך שני פעמים.

שלום רב לאוהבי תורתך -
גדול השלום (כתוב לעיל ברמז תע"ט ותשי"א)


    הפרק הקודם