בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, תהלים פרק קלה



פסוק א
הללויה הללו וגו'. סרס המקרא כאילו אמר הללויה ומי יהלל ואמר הללו עבדי ה' אתם הללו את שם ה' אבל להרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

פסוק ב
שעומדים וגו'. להתפלל בו לה':

פסוק ד
בחר לו יה. ה' בחר לעצמו את יעקב
לסגולתו.
להיות לו כאוצר נחמד:

פסוק ה
כי אני ידעתי וגו'. ולכן אני מעורר לבות בני אדם להללו
ואדונינו.
מוסב על מלת גדול לומר ואדונינו גדול מכל אלהים מלאכי מעלה:

פסוק ז
מקצה הארץ. ר"ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם ברום הרקיע אל המקום אשר ירצה להמטיר שמה
ברקים.
לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם
מוצא.
הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו:

פסוק ח
שהכה. הוא האל אשר הכה בכורי מצרים והבחין בין טפה של בכור וגומר:

פסוק ט
בתוככי מצרים. ולא חלו המכות על ישראל שהיו בארצם:

פסוק י
גוים רבים. הם שבעת העמים:

פסוק יא
לסיחון. הרג לסיחון וגו' והזכירם בפרט לרוב חזקם ואח"כ כלל לכל מלכי כנען יחד:

פסוק יב
ארצם. של המלכים ההם נתן נחלה וחזר ופירש שנתן נחלה לישראל עמו:

פסוק יג
ה' שמך לעולם. ר"ל כאשר כחו מאז כן כחו עד עולם
זכרך.
היא היא כי בשמו יזכר וכפל הדבר לחזוק:

פסוק יד
כי ידין. כי עוד יבוא זמן אשר ידין ה' דין עמו לנקום נקמתם מיד העובדי כוכבים ומזלות
יתנחם.
יחשוב מחשבה אחרת להיטיב להם :

פסוק טו
עצבי הגוים. אבל העבודת אלילים אשר העכו"ם עובדים להם הלא המה מכסף ומזהב והמה מעשה ידי אדם ואין ממש בהם:

פסוק טז
פה להם. ר"ל אם אמנם עשו להם פה מה בכך הלא לא ידברו בו:

פסוק יז
אף אין יש רוח. אפילו רוח החיוני כבהמה אין בפיהם:

פסוק יח
כמוהם. בקללה אמר שהאומנים העושים את הגלולים יהיו כמוהם לבל ידברו וגו' וכן יהיו כל הבוטח בהם:

פסוק יט
ברכו. על שהבדיל אתכם מן העכו"ם התועים
בית אהרן וגו'.
ר"ל כל אחד ברכו לפי כח ההשגה:

פסוק כ
יראי ה'. אלו הגרים:

פסוק כא
מציון. המפיע אור שכינתו מציון ושוכן בירושלים
הללויה.
הללו את יה בזה ההלול לומר ברוך ה' מציון וגו':

הפרק הבא    הפרק הקודם