בשבילי התנ"ך
 

[קמו, א]
הללויה -
דברי המשורר לישראל ואחר כן אומר לנפשו.

קמו, ב]
אהללה אזמרה -
בלשון, כי במותו איננו וזאת היא התהלה והזמרה להוכיח בני אדם.

[קמו, ג]
אל -
יש אומרים:

בבן אדם שאין לו תשועת אמת להושיעכם.
והנכון בעיני: בבן אדם שלא יוכל להושיע נפשו.

[קמו, ד]
תצא -
היא השוכנת בלב.

ישוב לאדמתו -
כי העצמות במתכונת העפר והם מוסדי הגוף ופירוש עשתונותיו מחשבותיו, כמו: אולי יתעשת כמו: יחשוב אלהים יחשוב לי.

[קמו, ה]
אשרי -
הטעם שלא ישען רק על השם לבדו ולא יבקש עזר מאדם.

וטעם אל יעקב בעזרו –
שאמר והיה ה' לי לאלהים, כאשר פירשתי במקומו.

[קמו, ו]
עושה -
הטעם כי השם יוכל לעשות כל חפצו, כי הוא עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם. שמים - הם המלאכים והצבא הגדול הם המשרתים, ובארץ העוף והחיה והאדם ובים בריאות גדולות.

השומר אמת לעולם -
הם כללי כל מין שהם בארץ ובים, רק בשמים כל אשר בהם בפרטיהם הם שמורים לעולם, על כן לא תפחדו מאדם שיעשוק אתכם והוא מטריפכם לחם חקכם, והוא יתיר אסוריכם.

[קמו, ח]
ה' -
הנה הטעם אין ראוי להשען אדם על אדם ואם אדם יחזק ממנו, ישען עליו בתפלתו אל השם וככה אם רעב או היה אסור וככה אם בא לו חולי עינים, או שהיה כפוף קבוע ערש לא ישען על רופא.

וטעם ה' אוהב צדיקים –
שהוא ישמרם ולא יהיו עשוקים ולא רעבים או אסורים או עורים או כפופים.

[קמו, ט]
ה' שומר את גרים -
שאין להם עוזר כי הם מגוי אחר.

ומלת יעודד
פירשתיה.

וטעם יעות -
שיסבב סבות.
ויתכן עלילות לעות דרכם, שלא ימלא שאלתם ולא יהיה חפצם.

[קמו, י]
ימלוך -
אם השם הוא ככה, הוא ראוי להיותו מלך ולו לבדו תאות המלוכה, וחתם המשורר כאשר החל.

הפרק הבא    הפרק הקודם