בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, תהלים פרק ב



פסוק א
למה רגשו. ר"ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל :

פסוק ב
יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה' ועל משיחו:

פסוק ג
ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול
ונשליכה.
הוא כפל ענין במ"ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר:

פסוק ד
יושב בשמים. כאומר הלא ה' יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ"ש גבור למעלה וא"כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ה
אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וגו':

פסוק ו
ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א"כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי:

פסוק ז
אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה' אמר אלי בני אתה כמ"ש בני בכורי ישראל (שמות ד) והמלך יחשב ככל העם
אני היום ילדתיך.
ר"ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו:

פסוק ח
שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך:

פסוק ט
תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל:

פסוק י
ועתה. הואיל והוא מובטח מה' על כ"ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת:

פסוק יא
עבדו את ה'. לקבל עול מלכותו
וגילו.
אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה :

פסוק יב
נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה
פן יאנף.
כי פן יחרה אף ה' בכם
ותאבדו דרך.
ר"ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו
כי יבער.
כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך
אשרי.
זהו תהלות החוסים בה' על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה' ועוצם זרועו ולזה חסו בו:

הפרק הבא    הפרק הקודם