בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק ב


המשך סימן תרכ
למה רגשו גוים -
אמר ר' יצחק:
אפילו אדם אומר לחברו, למה אתה עושה כך?
הוא כועס והצדיקים אומרים להקב"ה: למה?
ואינם נענשים.
ולמה אינם נענשים?
שלא בקשו טובה לעצמן, אלא לישראל.

אמר ר' איבו:
כל רגשן של רשעים וכל יגיען לריק, שנאמר: ויגעו עמים בדי ריק. אבל ישראל: לא ייגעו לריק
ולא ילדו לבהלה.


על ה' ועל משיחו -
ללסטים שעומד ומנאץ אחר פלטרין של מלך ואומר: אם מוצא אני בן המלך אני תופשו ואני הורגו וצולבו וממיתו מיתה חמורה, ורוח הקדש מלעגת עליו: יושב בשמים ישחק.

ר' אחא בשם ר' שמואל אמר:
ארבעה שחוק הן:
יושב בשמים ישחק.
ואתה ה' תשחק למו -
ה' ישחק לו,
גם אני באידכם אשחק.


אז ידבר אלימו באפו-
כתיב: ה' ה' אל רחום וחנון.
אלא חנון לישראל אבל לעובדי אלילים, שהבהילו ישראל באף ובחמה, שנאמר: הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וחרון אף, לכך נאמר: אז ידבר אלימו באפו.

ואני נסכתי מלכי -
מהו נסכתי?
אמשחתיה, כמה דאת אמר: וסוך לא סכתי.

דבר אחר:
נסכתי -
אתיכתיה, כמה דאת אמר: עגל מסכה.

דבר אחר:

גדלתיו, כמה דאת אמר: ושמונה נסיכי אדם.

דבר אחר:

השיתיו, כמה דאת אמר: ויסע הארג עם המסכת - מסכתיו מן היסורין.

ר' הונא בשם ר' אחא:
לשלשה חלקים נתחלקו היסורין:
אחד לדוד ולאבות
ואחד לדורנו
ואחד למלך המשיח,
הדא הוא דכתיב: והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו'.
אמרו למלך המשיח: היכן אתה מבקש לדור?
אוף דא צריכא שאיל?
על ציון הר קדשי, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי, כך חייבין על מחיצתו והוא חרב.

סימן תרכא
אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה -
כבר הדברים מסופרים הן בחקה של תורה ובחוקן של נביאים ובחקן של כתובים.

בחוקה של תורה מנין?
בני בכורי ישראל.

בחקן של נביאים מנין?
הן עבדי אתמך בו.
וכתיב בתריה: הנה ישכיל עבדי וגו'.

בכתובים מנין?
נאם ה' לאדני וגו'.
ה' אמר אלי בני אתה.

ר' הונא בשם ר' אידי:
בשלשה חלקים נחלקו היסורין:
אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה.
אומר הקב"ה: עלי לבראותו בריה חדשה.
וכן הוא אומר: אני היום ילדתיך - שעתיה ברייה ליה.
וכן הוא אומר: ואותו ילדה אחרי אבשלום.
וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה, והלא זה בן מעכה וזה בן חגית?
אלא מה זה עשה רכב ופרשים, אף זה עשה כן,
ומה זה היה בעל מחלוקת, אף זה כן,
ומה זה חמשים איש רצים לפניו, אף זה כן.

שנו רבותינו:
משיח שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה: שאל מה אתה מבקש ואני נותן לך, שנאמר: שאל ממני, כיון שרואה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבש"ע, איני מבקש ממך אלא חיים.
אמר לו: עד שלא שאלת כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר: חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד.

דבר אחר:
שאל שיהו ישראל קיימים לעולם ועד.

רבי ברכיה אמר:
בשביל עדתו של קרח.

תרועם בשבט ברזל -
זה משיח בן יוסף שרודה במקל.
וכן הוא אומר: לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבא שילה.

סימן תרכב
ככלי יוצר תנפצם -
אחד מגדולי צפורי מת בנו.
אית דאמרי:
מינן הוה.

ואיכא דאמרי:
מינאי הוה.
יתיב גבי רבי יוסי בן חלפתא למיחמי ליה אפין, חמיתיה יתיב ושחיק.
א"ל: למה את שחיק?
א"ל: אנן רחיצין על מרי שמיא דאת חמי אפוי לעלמא דאתי.
א"ל: לא מסתייה לההוא גברא עקתיה, אלא דאת מעיק ליה!
אית חספין מדבקין?
לא כתיב: ככלי יוצר תנפצם?!
א"ל: כלי חרש ברייתו מן המים והכשרו באור, כלי זכוכית ברייתו באור והכשרו באור, זה נשבר ויש לו תקנה וזה נשבר ואין לו תקנה, אתמהא?!
א"ל: ע"י שהוא עשוי בנפיחה.
א"ל: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר!
א"ל: ומה זה שעשוי בנפיחת בשר ודם תקנה יש לו, בנפיחתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה!

אמר ר' יצחק:
ככלי חרס אין כתיב כאן, אלא ככלי יוצר - שלא הוסקו יכולין הן לחזור.

סימן תרכג
עבדו את ה' ביראה וגו' -
במקום גילה שם תהא רעדה, מכאן שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל והחזירו רבי שמואל בר יצחק.
כתוב אחד אומר: עבדו את ה' ביראה.
וכתוב אחד אומר: עבדו את ה' בשמחה.
מהו כן?
אלא בשעה שאדם עומד בתפלה, יהא שמח שעובד לאלוה שאין כמותו בעולם, ואל תהי נוהג בקלות ראש לפניו אלא ביראה.

וגילו ברעדה -
אמר ר' אחא:
כשתבא השעה שכתוב בה רעדה אחזה חנפים - ישראל שעובדים להקב"ה הם גלים ושמחים, שנאמר: וגילו ברעדה.

סימן תרכד
נשקו בר -
רב ורבי אחא,
רב אמר:

נשקו ברה של תורה: לכו לחמו בלחמי - עד שלא תזקף עליכם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה.

פן יאנף ותאבדו דרך -
ר' אחא אומר:
נשקו ברה של תשובה.

פן יאנף ותאבדו דרך -
ולא סבורים שמא אהליות וגצוצריות אני צריך, אלא ניצוץ אחד אני מסיק ומאבד עלמא, שנאמר: כי יבער כמעט אפו.

משל למה הדבר דומה?
למלך שככעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך, הלך ופייס את אביו, לאחר שנתפייס לבנו הלכו בני המדינה ואמרו הימנון למלך.
אמר להם המלך: לי אתם אומרים הימנון?!
לכו ואמרו הימנון לבני, שאלולי לא פייסני כבר הייתי מחריב את כל בני המדינה.
כך עובדי אלילים: כל העמים תקעו כף.
אמר הקב"ה: לי אתם אומרים הימנון?!
אמרו הימנון לישראל, שאלולי הם לא נתקיימו בעולם הזה שעה אחת, שנאמר: הרנינו גוים עמו.

דבר אחר:
כי יבער כמעט אפו -
בשר ודם כשהוא בכעס - אינו ברצון וכשהוא ברצון - אינו בכעס, אבל הקב"ה אינו כן, כי יבער כמעט אפו - על עובדי אלילים, אשרי כל חוסי בו - אלו ישראל.

הפרק הבא    הפרק הקודם