בשבילי התנ"ך
 


ראב"ע תהלים פרק כב

[כב, א]
למנצח על אילת השחר -
כאשר יראה כח עלות השחר.

ויש אומרים:
כי הוא שם כלי ניגון וידענו כי יו"ד איילותי, כגבר אין איל בלא דגש, על כן הוא רחוק להיות אילת נגזרת מזאת הגזרה.

והנכון בעיני: כי הוא תחלת פיוט נעשה על דרך דברי חשק, כמו: אילת אהבים וזה המזמור על נועם ניגונו.

[כב, ב]
אלי אלי -
פעמים כי בצרה היה.

וטעם אלי –
בעבור עזבתני ותחסר מלת אלי כאילו הוא אומר אלי רחוק מישועתי הם דברי שאגתי, כמו שאגתי מנהמת לבי והוסיף דברי, בעבור היותו בן אדם.

[כב, ג]
אלהי -
התימה כי אתה אלהי ואיך לא תענה?!
והטעם: כי אין לי אלוה אחר מבלעדיך ולא אקרא רגע אחד ואדום, רק ולא דומיה לי.

[כב, ד]
ואתה, תהלות ישראל -
הבית ששם הארון, כדרך בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וכל זה בעבור היות יושב דבק עם תהלות - כי יש אומרים: כי טעם יושב - שאתה עומד ויושב קדם סלה.
כמו שוכן עד.
כמו: אתה ה' לעולם תשב ואתה תהלות ישראל, כדרך הוא תהלתך, והוא אלהיך.

ויש אומרים:
כי אתה הנמצא בתוך תהלות ואתה הוא הקדוש המהולל, כדרך בקרבך קדוש.

[כב, ה]
בך -
כבר בטחו בך בהיותם בלא צרה היו לבטח ובעת צרתם שבטחו בך, תפלטמו.

[כב, ו]
אליך -
לבדך זעקו ולא נשענו על אחרים, על כן לא בושו.

[כב, ז]
ואנכי -
רחוק הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש, רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו ואיננו נחשב בעיניהם למאומה.

[כב, ח]
כל -
גזרות לעג קשורה לעולם עם למ"ד.

יפטירו בשפה -
יפתחו כמו פטר רחם והבי"ת דרך צחות, כמו: לחמו בלחמי.
ויתכן שתחסר מלה.

[כב, ט]
גול -
תאר השם כדמות פועל על משקל לחם חום, כי הגולל דבריו על השם כדרך: גול על ה' דרכך.

יפלטהו כי חפץ בו -
השם כי טעה האומר, כי הגולל חפץ בשם והכתוב אמר: אם חפץ בנו ה' ורבים ככה.

[כב, י]
גוחי -
פועל או שם התאר, כמו גוזי מגזרת ותגח בנהרותיך כמו מוציאי, והזכיר זה כי הגולל על השם יצילהו, כי הנה הוא גוחי מבטן שאין דעת לנו ולא כח.

[כב, יא]
עליך -
הטעם עליך הושלכתי לא על שדי אמי כי אתה מאכילה ומאכיל אותי ואתה הנותן לי כח לקבל עד שאגדל, על כן אמר: אלי אתה.

[כב, יב]
אל תרחק ממני -
דרך צחות בשירים תרחק עם קרובה.

[כב, יג]
סבבוני -
טעם רבים מכל פאה.

אבירי בשן -
כמו עגלי על דרך פרות הבשן.

כתרוני -
מן כתר מלכות שהוא עגול.

[כב, יד]
פצו -
פתחו, כמו ופצתה האדמה ותחסר כ"ף מן אריה, על דרך: אש אוכלה הוא ואמר על אלה הפרים שהם טורפים כמו אריה ושואגים.

[כב, טו]
כמים -
דרך משל, מרוב הפחד היה כמים אשר לא יאספו כן נפזרו איבריו והתפרדו העצמות שהם מוסדי הגוף ונמס לבו בקרבו, כאילו סרה דעתו.

[כב, טז]
יבש -
ולא יוכל לדבר, על כן אמר אחד מהגאונים, כי כחי הפך חכי.

ולפי דעתי: בעבור היות ליחת התולדה הקושרת הכל המעמדת הגוף כינה הליחה בשם כח והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים.

ומלקוחי -
מגזרת ומלקחיה ואם איננו על משקלו.

ולעפר מות -
לעפר בני מות, כמו גבורתך במלחמה.

ותשפתני –

כמו: שפות הסיר.

[כב, יז]
כי -
יאמר כי סבבוהו צרים ואויבים אחרים שהם פחותים מהפרים ויותר מכעיסים, והם עדת מרעים.

וטעם כארי דבק עם הקיפוני שהקיפו כאריה.

ידי ורגלי –

והזכיר ידי, כי בהם הוא נלחם ורגלי כי בהם יוכל לברוח.

[כב, יח]
אספר -
יש אומרים:

כמו: אספרם מחול ירבון וכמוהו מי יספר שחקים בחכמה והטעם שהוא רזה ואין לו בשר.

והנכון בעיני: בעבור שהזכיר והתפרדו כל עצמותי אמר, כאשר אספר כמה עצמות יתפרדו ממני ישחקו אויבי, כמו לראוה בך.
ויתכן שהעצמות דרך משל לאנשיו שנבדלו ממנו בעת צרתו במלחמה.

[כב, יט]
יחלקו -
כפי מחשבת האויבים ודבריהם בעבור היותם בגדי מלוכה ולולא היותו מלך לא היה טעם בדבריו וזה רמז.

[כב, כ]
ואתה, אילותי -
השם ואל יעלה על לבך איך יקרא דוד, כי השם הוא איילותו ואורו וישעו ועזרתו וכל אלה מקדים, כי חפצו להגיד כח עליון שקבלו.

[כב, כא]
הצילה מחרב -
כנגד: עדת מרעים.

מיד כלב -
כנגד כי סבבוני.

[כב, כב]
הושיעני -
כנגד אריה טורף ושואג.

וטעם יחידתי –
בעבור היות כל נשמת אדם יחידה מתבודדת עם גופה מנשמת הכל ובהפרדה מגוייתה, אז תאסף אל הכל.

וטעם ומקרני ראמים –
שהם חזקים מכל הקרנות ושמעתי בני איש אומרים: כי הראם יפיל עצמו מהר גבוה על קרניו ולא תשברנה, ורמים חסר אל"ף, כמו ברחוץ הליכי בחמה.

וטעם עניתני
כי כבר עשית לי חסד מצרה כזאת.

וטעם ומקרני –
כאילו הייתי על קרניו.

ויש אומרים:
כי קרניו גבוהים מכל הקרנות, והעד: ותרם כראם קרני.

וטעם עניתני –
כנגד אקרא יומם ולא תענה.

[כב, כג]
אספרה -
כנגד אספר כל עצמותי.

וטעם לאחי –
לאנשי סודי.

ובתוך קהל אהללך -
וזאת היא התהלה שאומר להם.

[כב, כד]
יראי -
וי"ו הללוהו שב אל שמך הנזכר למעלה ואלה יראי ה' מהגוים, על כן אין שם מלת, כל כמו: כל זרע יעקב.
ואמר לישראל גורו –
שיהיו כלם יראים ואם תעוז ידם על אויביהם, יתנו העוז לשם.

[כב, כה]
כי, ולא שקץ -
הרחיק ושנא.

ענות -
מגזרת עני.

ויש אומרים:
כמו: מענה לשון על משקל שבות.

[כב, כו]
מאתך -
אתה הוא הסבה והיעוד לתהלתי, כנגד ואהללך.

[כב, כז]
יאכלו -
הטעם שהענוים יאכלו וישמחו וישבעו מרוב השמחה, בראותם כי השם הושיע העני אשר אין עוזר לו.

וטעם יחי לבבכם –
זה יאמר איש לרעהו כדרך ותחי רוח יעקב אביהם, כי לבו היה כמת.

[כב, כח]
יזכרו -
טעם אפסי ארץ, כי השומעים אף על פי שהם בקצה הארץ יזכרו זה הפלא שעשה השם וישובו לעבדו, ואלה אינם ענוים על כן אמר: כל משפחות גוים.

[כב, כט]
כי -
אז יודו כי לשם לבדו המלוכה וגם הכתוב הוא כמו והנבואה עודד הנביא שהטעם והנבואה נבואת עודד, ורבים כמוהו כאילו אמר: כי לה' המלוכה וה' מושל בגוים.

[כב, ל]
אכלו -
זה הפסוק כנגד יאכלו ענוים וישבעו כי דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכול כל דשן.

ודשני ארץ -
הפך ענוים והטעם אם יתעדנו בעולם הזה בסוף ובאחרית ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח בהם למרות, וככה לפניו יכרעו כל יורדי עפר.

וטעם: ונפשו לא חיה –
על דרך: בנות צעדה עלי שור, כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזה הפך הענוים, שכתוב בהם: יחי לבבכם לעד.

[כב, לא]
זרע -
וי"ו לפניו גם וי"ו יעבדנו שב אל כי לה' המלוכה.
והטעם: כמו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. וככה: בני עבדיך ישכנו ותחסר מלת אשר כמו עם לבבכם שלם כאילו הוא זרע אשר יעבדנו והם בני הענוים הנזכרים למעלה.

וטעם לדור –
לדור הבא, על כן אחריו: יבואו, על דרך: דור הולך ודור בא.

[כב, לב]
לעם נולד -
הוא דור שלישי.

וטעם צדקתו
על דרך צדקתו עומדת לעד, גם בעולם הזה.


הפרק הבא    הפרק הקודם