בשבילי התנ"ך
 
רשי, תהלים פרק לה



פרק לה, א

ריבה ה' את יריבי.
עשה מריבה עם אותם שעושים מריבה עמי. לחם. לשון מלחמה, וכן לוחמי הלחם עם הנלחמים עמו.

פרק לה, ג

והרק חנית.
הזדיין כמו אריק חרבי (שמות ט"ו) , וירק את חניכיו (בראשית י"ד). וסגר לקראת רדפי. הגן ביני וביניהם כמחיצה. לנפשי. א"י מו"י מאימא"ש בלע"ז, כמו כרו שוחה לנפשי (ירמיה י"ח).

פרק לה, ו

חשך וחלקלקות.
שניהם יחד כדי שיחליקו רגליהם בחלקלקות והחשך אינו מניחם להשמר מן החלקלקות כמה דאת אמר: (שם כ"ג) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ויפלו בה.

פרק לה, ז

חפרו לנפשי.
שוחה ליפול בה.

פרק לה, ח

שואה.
חשך ברואינ"ה בלע"ז. ורשתו אשר טמן. כן דרך לטמון הרשת ולכסותו בקש או בעפר כדי שלא ירגיש בה העובר עליה עד שנלכד בה.

פרק לה, ט

ונפשי תגיל.
כשאראה במפלתם.

פרק לה, י

כל עצמותי.
יקלסוך על כך כי עתה.

פרק לה, יא

יקומון.
עלי תמיד עדי חמס וגו'.

פרק לה, יג

ותפלתי על חיקי תשוב.
כלומר ואם יאמרו לא עניתי נפשי אלא לרעתם שיכבד עליהם חליים, תפלתי שהתפללתי עליהם תשוב עלי.

פרק לה, יד

כרע כאח לי התהלכתי.
כאילו היו לי אחי ורעי התהלכתי מיצר עליהם על צרתם. כאבל. אם כבן המתאבל על אמו או כאם המתאבלת על בנה. קודר. לשון שחרות. שחותי. לשון שפלות.

פרק לה, טו

ובצלעי שמחו ונאספו.
וכשאני צולע ששבר בא עלי שמחו ונאספו. נאספו עלי נכים. אנשים פסחים כמו שאנו מתרגמינן נכה חגירא, ומנחם חברו כמו נכאים (ישעיה ט"ז) אימנויישי"ץ בלע"ז. קרעו ולא דמו. אילו היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ כשמלבינין פני.

פרק לה, טז

בחנפי לעגי מעוג וגו'.
בשביל חניפות של ליצנות אכילה ושתיה שמחניפין לשאול בשביל שיאכילם וישקם חורקים עלי שיניהם, מעוג לשון אכילה כמו אם יש לי מעוג דאליהו (מלכים א י"ז) , ומנחם פתר אותו לשון עוגה קטנה (שם) וכן אם יש לי מעוג.

פרק לה, יז

כמה תראה.
כמה ארך אפים יש לפניך לראות כל אלה. משואיהם. מחשך שלהם. מכפירים יחידתי. מוסב על השיבה נפשי השיבה מכפירים יחידתי, (יחידתי נשמתי סא"א).

פרק לה, יט

אויבי שקר.
ששונאין אותי על דבר שקר שמעידין עלי מה שלא עלה במחשבתי מעולם אל ישמחו במפלתי. שונאי. ששונאים אותי אל יקרצו עלי עין וללעוג בעיניהם על מפלתי. יקרצו. צינאנ"ט בלע"ז.

פרק לה, כ

על רגעי ארץ.
על דכאי ארץ, וכן רוגע הים (ירמיה ל) עורי רגע (איוב ז') , וכן פירש דונש.

פרק לה, כא

האח האח.
לשון שמחה מתהלל בתאות לבו מרוב שמחתם שרואים תאותם מתקיימת.

פרק לה, כג

העירה והקיצה.
פמליא של מעלה לשפוט משפטי מאויבי.

הפרק הבא    הפרק הקודם