בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק נ


סימן תשנט
מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ -
יכול כל אחד ואחד לעצמו נבראו?
לאו, אלא שניהם כאחד.

וכן הוא אומר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (כתוב ברמז ל"ב).

מציון מכלל יופי -
(ברמז שצ"ב).

ארבע הופעות הן:
אחת במצרים - רועה ישראל האזינה וכו' יושב הכרובים הופיעה,
שניה במתן תורה - הופיע מהר פארן.
שלישית בימי גוג – שנאמר: אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.
רביעית לימות המשיח – שנאמר: מציון מכלל יופי אלהים הופיע.

מהו הופיע?
האיר.
וכן הוא אומר: הופיע ענן אורו.

ומנין שבבריאת העולם מדבר?
נאמר כאן: מכלל ונאמר להלן: ויכלו השמים, וכשיחדש הקב"ה את עולמו, מציון הוא מחדשו, שנאמר: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו'.

סימן תשס
וסביביו נשערה מאד -
מדת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מקרובים, אבל הקב"ה אינו כן, אלא מוראו על הקרובים יותר מעל הרחוקים, שנאמר: בקרובי אקדש.
וכתיב: וסביביו נשערה מאד.
ואומר: אל נערץ בסוד קדושים רבה.
ואומר: ה' אלהים צבאות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך.

שנו רבותינו:
מעשה בבתו של נחמיה חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא, שעה ראשונה, א"ל שלום.
שניה א"ל: שלום.
שלישית א"ל: עלתה.
אמר לה: בתי מי העלך?
אמרה ליה: זכר של רחלים וזקן אחד מנהיגו.
אמרו ליה: נביא אתה?
אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא אמרתי: אפשר דבר שנתעסק בו אותו צדיק יכשל בו זרעו?!

אמר ר' אחא:
אעפ"כ מת בנו בצמא, שנאמר: וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה,

רבי חנינא אמר מהכא:
אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו':

יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו -
א"ל אנטונינוס לרבי:
יכולין גוף ונשמה לפטור עצמן מן הדין.
כיצד?
גוף אומר: נשמה חטאה, שמיום שפרשה ממני הריני כצפור פורח באויר.
אמר לו: משל למלך שהיה לו פרדס נאה והיו בו בכורות נאות, והושיב בו שני שומרים, חגר וסומא.
א"ל חגר לסומא: בכורות טובות אני רואה בכרם, הרכיבני עליך ונביאם ונאכלם.
רכב חגר על גבי סומא והביאם ואכלום.
לימים בא בעל הפרדס ואמר: בכורות נאות היכן הם?
אמר לו חגר: כלום יש לי רגלים?!
א"ל סומא: כלום יש לי עינים?!
הרכיב חגר על גבי סומא ודן שניהם כאחד.
אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד, שנאמר: יקרא אל השמים מעל - זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו - זה הגוף.

תני רבי חייא:
משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת של כהן ואחת של ישראל, מסר להן עיסה של תרומה וטמאוה והיה מדיין עם בת כהן ומניח את בת ישראל:

אספו לי חסידי כורתי בריתי -
שנו רבותינו:
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: במדבר הזה יתמו בעולם הזה, ושם ימותו לעולם הבא.
ואומר: אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי רבי עקיבא.

רבי אליעזר אומר:
באין הם לעולם הבא, שנאמר: אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח.
ומה אני מקיים אשר נשבעתי באפי?
נשבעתי וחזרתי בי.

רבי יהושע בן קרחה אומר:
לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים.

אספו לי חסידי –

אלו חסידים שבכל דור ודור.

כורתי בריתי וגו' -
אלו חנניה מישאל ועזריה, שמסרו עצמן לכבשן האש,

עלי זבח -
אלו רבי עקיבא וחבריו, שמסרו עצמן לזבח.

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
באים הם לעולם הבא, שנאמר: ופדויי ה' ישובון.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא:
לחסידותיה, שנאמר: הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך גו', השתא אחרים באים בזכותם, הם עצמם לא כל שכן.

ויגידו שמים צדקו -
(ברמז תקצ"ד):

שמעה עמי ואדברה וגו' אלהים אלהיך אנכי -
אלהים אני לכל באי עולם, אעפ"כ לא יחדתי שמי אלא על עמי ישראל.

כיוצא בו כתיב: אל פני האדון ה' (צבאות)
ומה ת"ל אלהי ישראל?
שעל ישראל ייחד שמו ביותר.

כיוצא בו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד,
ה' אלהינו
הוא אומר.
ומה ת"ל ה' אחד?
אלא על העליונים ייחד שמו ביותר.

דבר אחר:
שמעה עמי -
אמר ר' יוסי בר' סימון:

עד שלא עמדתם על הר סיני וקבלתם את התורה, ישראל הייתם נקראים כשם שעובדי אלילים נקראים, משקבלתם את התורה אתם נקראים עמי.

אלהים אלהיך אנכי -
אע"פ שנקראתם אלהים, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם, שלא עמדו ישראל על הר סיני אלא שלא יהא מלאך המות ועובדי אלילים שולט בהם, אעפ"כ אלהים אלהיך אנכי, אני דיינך אני פטרונך.

רבי יהודה בר שלום הלוי אומר:
בשופטים הוא מדבר.
אמר להם הקב"ה: בשביל שקראתי אתכם אלהים, שנאמר: אלהים לא תקלל, הוו יודעין שאני על גביכם, שנאמר: אלהים אלהיך אנכי, מדבר במשה, דכתיב: ראה נתתיך אלהים לפרעה לכך נאמר: ויאמר אליו אני ה'.

לא על זבחיך אוכיחך -
אמר ר' נחמיה בשם רבי ברכיה:
אם אדם זוכה לעשות צדקה, הקב"ה כותבה כנגדו, שנאמר: ועולותיך לנגדי תמיד.

וזיז שדי עמדי -
אמר רבה בר בר חנה:
זימנא חדא הוה אזלינא בספינתא וחזינא ההוא צפורא דיתיב במיא עד קרסוליה ורישיה מטי עד צית שמיא. אמרין ליכא מיא ובעינן למיחת לצנוני נפשן, נפקא בת קלא ואמרה לן: היאך בעית לצנוני נפשיכון, דנחת חצינא לבר נגרא עד שבע שנין לא מטא לארעא לא משום דעמיקי מיא אלא משום דרדיפי מיא. כי אתינא לקמיה דרבי אמר לי: ההוא זיז שדי הוא, דכתיב: וזיז שדי עמדי.

אמר ר' יודן בר רבי סימון:
כשפושט כנפיו מכהה גלגל חמה, הה"ד: המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן.
ולמה קורא אותו זיז שדי?
לפי שיש בו כמה מיני טעם, מזה ומזה:

אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה -
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא ה', שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק.
נאמר בשור הגס: ריח ניחוח.
ונאמר בעוף הדק: ריח ניחוח.
ובמנחה: אשה ריח ניחוח.
לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

ושמא תאמר לאכילה הוא צריך?!
תלמוד לומר: אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה.

ידעתי כ עוף הרים וגו' כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף -
ואומר: האוכל בשר אבירים?!
אלא לא אמרתי אלא כדי שתעשה רצוני, ולא לרצוני אתם זובחים, אלא לרצונכם תזבחו.

דבר אחר
אמר רבי יודן:

עשר בהמות טהורות מסרתי לך:
שלש ברשותך
ושבע אינן ברשותך,

אלו הן שברשותך:
שור,
שה כשבים,
ושה עזים,

ושבע שאינן ברשותך:
איל
וצבי
ויחמור וגו',

שמא הטרחתי עליך לחזר בהרים ולהתיגע בגבעות להביא קרבן מאיל וצבי ויחמור שאינם ברשותך?!
לא אמרתי אלא מאלו שברשותך ושעל אבוסיך.

סימן תשסא
אמר רבי יצחק:
קרבני לחמי - וכי יש לפני אכילה ושתיה?!
למוד ממשרתי, דכתיב: משרתיו אש ללוהט,

מהיכן ניזונין?
מזיו השכינה, דכתיב: באור פני מלך חיים.

רבי חגי בשם רבי יצחק:
ואתה מחיה את כלם - אתה נותן מחיה לכלם, למד ממשה: ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים ללא שתה ולפני יש אכילה ושתיה?!
הוי: אם ארעב לא אומר לך.

אמר רבי חייא:

בריותי אינם צריכים לבריותי, ואני צריך לבריותי?!
שמעת אומר מימיך: גפן זו תשקוה יין שהיא עושה יין הרבה, השקו זית זו, שמן שהיא עושה, שמן הרבה?!

אמר רבי ינאי:
בנוהג שבעולם, העובר על שפת הנהר אי אפשר שלא ישתה שנים או שלשה לוגין מים, ואני כל הימים וכל המים אני מלא, שעלי כתיב: מי מדד בשעלו מים, ואנא על לוגך דחמרא כתבתי דאנא שתי דאנא שבע, דאנא רוי.

תני רבי חייא:
בקדש הסך נסך שכר לה' ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, לשון שביעה, לשון שתיה, לשון שכרות.
מלך אחד מסרתי לך (כתוב ברמז קפ"ו). בהמה אחת מסרתי לך (כתוב ברמז תתק"ז):

ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך -
(כתוב ברמז רל"ב).
אמר הקב"ה אל דואג: רשע, מה לך לספר חוקי?
כשאתה מגיע לפרשת רוצחים ולפרשת מספרי לשון הרע, מה תהא דורש?

ותשא בריתי עלי פיך -
אמר רבי אמי:
אין תורתו של דואג אלא מן השפה ולחוץ.

תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי -
זה מנשה בן חזקיהו, שהיה יושב ודורש באגדות של דופי.
אמר: לא היה לו למשה לכתוב בתורה:
ואחות לוטן תמנע,
ותמנע היתה פילגש,

וילך ראובן בימי קציר חטים,

אמר רבה בר רב יצחק:

ועליו מפורש בקבלה: הוי מושכי העון בחבלי השוא.
ודאתין עלה מאי היא? ואחות לוטן תמנע?
תמנע בת מלכים היא, דכתיב: ואחות לוטן תמנע אלוף לוטן אלוף תמנע, וכל אלוף מלכותא בלא תגא, בעיא לאגיורי.
באת אצל יעקב ולא קבלה, הלכה והיתה פילגש לאליפז, אמר: מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא גבירה לאומה אחרת.
נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל, דלא איבעי להו לרקה.

וילך ראובן בימי קציר חטים –
אמר רבה בר רב יצחק:
מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל, שהיה קציר חטים ולא הביא אלא מן ההפקר.

סימן תשסב
אלה עשית והחרשתי -
אמר רב שמואל בר רב יצחק:
אלה אלהיך שעשו ישראל במדבר, החרשתי לכם.
למה?
לפי שמשה מפייס עלי, ואומר לי: סלח נא ושמעתי לו.

דמית היות אהיה כמוך -
דמיתם צורה ליוצרה ואת הנטיעה לנוטעה.

אוכיחך ואערכה לעיניך -
שני אמוראים,
חד אמר:

אעורר כל לעיניך.

וחד אמר:
אסדר כל לעיניך.

אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן עזרא משום אבא כהן ברדלא:

אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה.

בלעם חכם של אומות היה ולא היה יכול לעמוד בתוכחותו של אתונו, שנאמר: ההסכן הסכנתי, ויוסף קטן של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו, שנאמר: ולא יכלו אחיו לענות אותו, כשהקב"ה יבא לדין עם בריותיו על אחת כמה וכמה, שנאמר: אוכיחך ואערכה לעיניך.

סימן תשסג
זובח תודה יכבדנני -
אמר ר' הושע בן לוי:
הזובח יצרו ומתוודה, כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות, שנאמר: זובח תודה יכבדנני, יכבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני.
אתה מוצא כתיב: ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם.
חטאת באה על השגגה, שנאמר: וחטאתם לפני על שגגתם.
עולה באה על הרהור הלב, שנאמר באיוב: והעלה עולות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו',
אבל התודה שבאת בחנם.
אמר הקב"ה: זו חביבה עלי מכל הקרבנות, שנאמר: זובח תודה יכבדנני.

רבי הונא בשם רבי אחא:
זובח חטאת ואשם אין כתיב כאן אלא תודה.

רבי יודא בשם ר' אבא בר כהנא:
יכבדני אין כתיב כאן, אלא יכבדנני, כבדני בעולם הזה וכבדני בעולם הבא.

דבר אחר:
כבוד אחר כבוד.

דבר אחר:
זה עכן, שזבח יצרו בתודה, הדא הוא דכתיב: שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה.

ושם דרך -

שהראה דרך לשבים, הדא הוא דכתיב: ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה.

זמרי
-
ר' יהושע בן לוי אמר:
זה עכן.

ולמה קוראו זמרי?
שעשה כמעשה זמרי.

ורבנן אמרין:
שנזמרו ישראל על ידו.

איתן –
זה אברהם, שנאמר: משכיל לאיתן האזרחי.

הימן –
זה משה, בכל ביתי נאמן הוא,

וכלכל –
זה יוסף, ויכלכל יוסף,

ודרדע –
זה דור המדבר שכלו דעה.
כלם חמשה.

מאי כלם חמשה?
כלם הם בגילוי עריות,

אראנו בישע אלהים -
וכן אמר יהושע: יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא.

דבר אחר
ושם דרך -
אלו מסלקי דרכים וסופרים ומשנים ומלמדי תינוקות.

רבי אומר:
אלו חנונים שמוכרים פירות מעושרין לרבים.

רבי יוסי בר יודן בשם רבי מנחמא בר רבי יוסי אומר:
אלו שמדליקין נרות ברבים.

אמר ר'שמעון בן לקיש:
אף שאול לא זכה למלכות על ידי שהיה זקנו מדליק אנרות במבואות אפלות, שהיו מביתו לבית הכנסת והיה מדליק בהן את הנרות, כדי שיאירו לרבים.
כתוב אחד אומר: ונר הוליד את קיש.
וכתיב: וקיש בן אביאל הא כיצד?
אביאל שמו, ועל ידי שהיה מדליק נרות לרבים נקרא נר.

דבר אחר
ושם דרך -
בשי"ן כתיב, דשיים ארחיה סגי שווי.

מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך, פגע בו אדם אחד שהיה משופע ביותר.
א"ל: משגח רבי מתקבלא גבן.
א"ל: מאי דהני לך.
הכניסו לתוך ביתו האכילהו השקהו בדקו במקרא ולא מצאו במשנה ולא מצאו באגדה ולא מצאו בתלמוד ולא מצאו.
א"ל: סב בריך!
א"ל: יברך ינאי בביתיה!
א"ל: אית בך אמר מה דאנא אמר לך?
א"ל: אין.
א"ל: אמור אכל כלבא פיסתיה דינאי, קם תפסיה.
א"ל: ירותתי גבך דאת מונע לי?
אמר ליה: מה ירותתך?
אמר ליה: מה דינוקא אמרין: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, קהלת ינאי אין כתיב כאן, אלא קהלת יעקב.
א"ל: למה זכית למיכל על פתורי?
א"ל: מימי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה, ולא חזית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון.
אמר לו: כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא?!
קרי עליה: ושם דרך דשיים ארחיה סגי שווי:

אראנו בישע אלהים -
אמר ר' אבהו:
זה אחד מן המקראות, שישועתן של ישראל ישועתו של הקב"ה.

יהושע בן לוי:
כל השם ארחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה, שנאמר: ושם דרך, אל תקרי ושם אלא ושם.

רבי ינאי הוה ליה תלמידא דכולא שתא
מקשי ליה: ובשבתא דרגלא לא מקשי ליה, קרי עליה: ושם דרך אראנו בישע אלהים.


הפרק הבא    הפרק הקודם