בשבילי התנ"ך
 


ראב"ע תהלים פרק נה

[נה, א]
למנצח -

[נה, ב]
האזינה אלהים תפילתי -
הטעם שוה, האזינה כדרך בן אדם באזן.

ואל תתעלם –
בעין לראות איך יתחנן לפני השם.

[נה, ג]
הקשיבה, אריד -
אצעק, וכמוהו: והיה כאשר תריד, נהה על המון מצרים והורידהו, צעק אליו וירדתי על ההרים אף על פי שהוא שרש אחר ורבים ככה ויורה על פירוש אריד שהוא כמו אזעק, מלת הקשיבה.

[נה, ד]
מקול -
הטעם שירים קולו עלי.

עקת -
כתרגומו: צרה הבאה אלי מהרשע.

ויש אומרים:
שהוא מגזרת כאשר תעיק.

ימיטו -
מגזרת ומטה ידו עמך והוא מהבנין הכבד והפעול הוא אזן.

[נה, ה]
לבי -
רמז לפחד הנפש מקול האויב, כאשר יפחד כל השומע קול שאגת אריה.

[נה, ו]
יראה ורעד -
היראה בלב והרעד בגוף.

[נה, ז]
ואומר -
יש אומרים:

אבר -
תרגום כנף.

והזכיר יונה -
שהיא עם בני אדם ועמה ישגרו המלכים ספריהם.

[נה, ח]
הנה -
היה מרחיק עצמו מן היישוב וילין במדבר, אז טוב לו באמת.

[נה, ט]
אחישה -
אז ימלט מהאויב ומלת אחישה מהפעלים היוצאים, וכמוהו: יחישה מעשהו.

מרוח סועה -
כמו נוסעה, על דרך: אם יעלה לשמים שיאו.

ור' משה אמר:
אחישה מפלט לי מהרוח ומן הסער שימנעוני לעוף.
[נה, י]
בלע -
נפתח הלמ"ד בעבור אות הגרון.

פלג לשונם -
דרך צחות.

וטעם פלג –
שיקרם מה שקרה לדור הפלגה, שכולם התחברו בעיר לעשות לי חמס.

[נה, יא]
יומם -
דימה המדינה לעגול.
ואמר כי חמס ועי' סביבותיו הוא הקו הסובב ואון ועמל הנקודה וזה טעם בקרבה.

[נה, יב]
הוות בקרבה -
הטעם כפול.

מרחובה -
הוא הקו הרחב, הוא הסובב והוסיף טעם לא ימיש.

[נה, יג]
כי -
עתה יזכיר אנשים היו אוהביו ואייבוהו.

ואשא -
חרפתו כי אויבי הוא.

הגדיל -
פועל או הגדיל לדבר.
והטעם: כי יוכל אדם להסתר מהאויב, על כן רק מהאויב היודע סודו.

[נה, יד]
ואתה -
ידבר עם אחד מהם.

כערכי -
נחשב בעיני כמוני.

[נה, טו]
אשר יחדיו -
היינו מדברים סודנו והיה מתוק לנו.

ברגש -
בחבורה אחת.

[נה, טז]
ישי -
אמר רבי משה:

הטעם ישי מות.
וטעם ישי - שיהיה המות נושה להם, שיקח את נפשם.
ואחרים אמרו:
מגזרת נשני אלהים שישכחו המות ולא יעלוהו על לבם, עד שירדו חיים שאול, אם כן תהיה דרך ישי כדרך: אל תמחי, צור ילדך תשי, שהמלה מלרע.

ויש אומרים:
שהוא חסר אל"ף, מן השיאני והוא קרוב.
והטעם: ישיאם עד שלא ירגישו וירדו חיים שאול.

אמר רבי משה:
במגורם בחבורתם, כמו העוד הזרע במגורה.
והנכון בעיני: בארץ מגוריהם כנגד בעיר.

[נה, יז]
אני -
אקרא אל אל, עד רדתם שאול חיים.

[נה, יח]
ערב -
תחלת הלילה.

ובקר -
תחלת היום.

וצהרים -
חצי היום.
וכל אדם יוכל לדעת אלה העתים במראה עיניו, רק בחצי היום לא יוכל להתבונן בצל, רק כשיעבור קרוב בחצי שעה.

[נה, יט]
פדה, מקרב לי -
שלא נגעו בי.

ובי"ת ברבים היו עמדי –
כמו לחמו בלחמי.
והטעם: על המלאכים, כי רבים אשר אתנו.

[נה, כ]
ישמע אל -
ישוב לדבר על אויביו שרעות במגורם.

ויענם -
מגזרת עני ידלדלם.
והנכון בעיני: יענה בם כמו לא נגענוך שהוא נגענו בך.

יושב קדם -
כמו שוכן הוא יענם באמת.

אשר אין חליפות -
שיתחלף מזלם מטוב לרע.

ולא יראו אלהים -
שיש בידו להחליפני.

[נה, כא]
שלח -
כל אחד ידיו בשלומיו פי' באנשי שלומיו, כדרך: ואני תפלה.

[נה, כב]
חלקו -
אחר שחלקו.

מחמאות -
נפתח המ"ם בעבור אות הגרון.

וטעם פיו –
כמו דברי פיו.

וקרב -
כמו: המלמד ידי לקרב.

והמה פתיחות -
חרבות לטושות או שלופות, כמו: חרב פתחו רשעים.

[נה, כג]
השלך -
אומר לנפשו או לצדיק השלך על השם משאך.

והוא יכלכלך -
יסבלך כמו: השמים לא יכלכלוך, ומי מכלכל את יום בואו.

ויש אומרים:
שמלת יהבך - כמו נתנך.
והטעם: המשא שנתן השם עליך.

ורבי משה אמר:
נתנך טעמו תנתן לך לחם עד עתה והוא יכלכלך לעתיד, כמו: ויכלכל יוסף.
ואין זה מטעם המזמור.

[נה, כד]
ואתה -
מ"ם תורידם שבה לאשר רבו דבריהם.

לא יחצו ימיהם -
שלא תמלא מספר ימיהם.

ואני אבטח בך -
שתמלא מספר ימי, כי אני עבדך כאשר הבטחתני בתורתך, או ואני אבטח בך - שתורידם בחצי ימיהם לשחת.



הפרק הבא    הפרק הקודם