בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק ו

סימן תרלג
למנצח בנגינות על השמינית -
שנו רבותינו:
חביבין ישראל שסבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ובזרועותיהן, ציצית בבגדיהן, ומזוזה בפתחיהן, ועליהם אמר דוד: שבע ביום הללתיך.
ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, ואמר עליה שירה, שנאמר: למנצח בנגינות על השמינית - על מילה שנתנה בשמינית.

רבי אליעזר אומר:
מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו בחזקת שלא יחטא, שנאמר: והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
ואומר: חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם.

משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו: הוי מתוקנת בכל תכשיט, כדי שתהא רצויה לי.
כך אמר הקב"ה לישראל: הוו מצויינין לי בכל מיני תכשיטי מצות, כדי שתהיו רצויין לי.
וכן הוא אומר: יפה את רעיתי כתרצה - כשאת רצויה לי.

דבר אחר:
למנצח על השמינית -
תרין אמוראים,
חד אמר:

על שבע מצות שנצטוה אדם הראשון, שנאמר: ויצו ה' אלהים.
ואברהם על המילה, לכך נאמר: על השמינית.

סימן תרלד
דבר אחר:
על ארבע מלכיות שהן שמונה, ואדום היא השמינית, הדא הוא דכתיב: רישה די דהב טב חדוהי ודרעוהי תרין,
מעוהי וירכתה תרין,
שקוהי תרין,
רגלוהי תרין,
הרי שמנה דאינון ארבעה:
בבל כשדים,
מדי פרס,
יון מוקדון,
אדום שעיר,
הרי שמונה מלכויות, לכך נאמר: על השמינית.

רבי איבו אמר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אנו מקלסין ומנגנין לפניך כשאתה מכנס אותנו מארבע מלכיות שבארץ: והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו וגו'.

דבר אחר:
על השמינית -
על נימא שמינית.

ר' יהודה אומר:
כנור של מקדש של שבעה נימין היה, שנאמר: שובע שמחות את פניך - אל תקרי שֹׂבַע אלא שֶׁבַע, ושל ימות המשיח שמונה למנצח על השמינית על נימא שמינית, ושל עוה"ב עשר שנאמר: עלי עשור.
ואומר: בנבל עשור זמרו לו.

סימן תרלה
ה' אל באפך תוכיחני -
רבי יודן בשם רבי אמי אמר:
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, אע"פ שכתבת: כי את אשר יאהב ה' יוכיח - אל באפך תוכיחני, ואע"פ שנאמר: אשרי הגבר אשר יתיסרנו יה - ואל בחמתך תיסרני.

אמר רבי יוחנן:
משל למלך שהיו לו שני קוסטנרין רעים וכל עיר שכועס עליה הוא רודה אותה בהם.
פעם אחת מרדה עליו מדינה ובקש לשלוח אותם שני קוסטנרין עליה לרדותה, התחילו מבקשים ממנו ואומרים: אדוננו, ככל רצונך רדה אותנו חוץ מקוסטנרין אלו.
כך אמרו ישראל: רבש"ע, אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני.
אמר הקב"ה: אם כן, אף וחמה למה?
אמרו לפניו: שפוך חמתך אל הגוים - והקב"ה מקבל מהם, שנאמר: ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים.

אבל ישראל מה כתיב בהם?
לא אעשה חרון אפי.
ואומר: חמה אין לי.

אמר ר' אלעזר:
משל למה הדבר דומה?
למלך שכעס על בנו ובידו חרב הנדית ונשבע להכותו על ראשו, חזר ואמר: אם אכה אותו אין לו חיים, מי יורש מלכותי?
ולבטל גזרתי אי אפשר, מה עשה המלך?
הכניס החרב לנרתקה והעבירה על ראש בנו, נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל את גזרתו.

ר' לוי אמר:
משל למלך שכעס על בנו ונשבע להכותו מאה חבלים.
אמר המלך:
אם ילקה בני מאה חבלים כלום יש לו חיים?!
מה עשה?
נטל את החבל וכפלו על מאה נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו.

ורבנן אמרין:
נטל את החבל ותלאו בצוארו.

רבי הונא אמר:
משל למלך שכעס על בנו ולפניו אבן גדולה ונשבע שהוא זורק בו על בנו.
אמר המלך: אם זורקו אני על בני אין לו חיים.
מה עשה?
כתתו ועשאו צרורות קטנות והיה זורק בו אחד אחד, נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו.

חנני ה' כי אמלל אני -
משל לאדם שתפסוהו לסטים והיה כל אחד מתעולל בהכאתו, יש מהם בעצים ויש מהם באבנים ויש מהן באגרופין, וכשהניחוהו הגיע לביתו עלה למטה ואמר: יבשו עצמותי!
כך היו משעבדין לישראל בכל מלכות ומלכות בכל מיני גזרות ושעבודים.

נפשי נבהלה מאד -
ואתה ה' הבטחתני: עמו אנכי בצרה.

מהו עד מתי?
אמר רב כהנא:
משל לחולה שהיה מתרפא ע"פ רופא והיה מקוה מתי יבוא בארבע שעות או בה', בא ששית ולא בא, עשירית ולא בא, עם דמדומי חמה שרי ממשמש ואתי, אמר לו: אם ישהה עוד, צבחר נפשי נפקת.
כך אמר דוד: ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי - שאתה הוא הרופא ושהית לבוא אלי.

יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה -
אמר רב:
אפילו בחליו של דוד קיים י"ח עונות:

יבושו ויבהלו מאד -
ורבנן אמרין:
לעתיד לבא מראה הקב"ה לצדיקים גיהינום ומקומות פנויים בתוכו ואומר להם: הרי מקומות פנויים לכם ולחברותיכם, אלא שזכיתם ועשיתם מעשים טובים וירשתם גן עדן, וכן עושה לרשעים, מראה להם גן עדן ומקומות פנויים לתוכם ואומר להם: המקומות האלו לכם ולחברותיכם, אלא שנתחייבתם ועשיתם מעשים רעים וירשתם גיהינום, רשעים יורשים גיהינום שלהם ושל צדיקים, שנאמר: תחת בשתכם משנה.
וצדיקים יורשים גן עדן שלהם ושל רשעים, שנאמר: לכן בארצם משנה ייירשו (ברמז תשי"ד).

אמר רבי יהושע בן לוי:
אין הקב"ה מקלל את הרשעים אלא בבושה.
ולא עוד, אלא כופל אותה בקללה, שנאמר: יבושו ויבהלו מאד וגו' ישובו.
וכשמברך את הצדיקים כופל אותה בברכתם שלא יבושו, שנאמר: לא תבשו ולא תכלמו וגו' ואכלתם אכול ושבוע וגו' וידעתם כי בקרב ישראל אני:

סימן תרלו
יגעתי באנחתי -
זה רבי זכריה בן הקצב שאמר לחכמים: המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידו משעה שנכנסו אויבים להיכל עד שיצאו.
אמרו לו: אין אדם מעיד על עצמו.
התחיל בוכה וממסה מטתו, והיה יודע שהיא טהורה לו ולא היה מכירה מפני גזרת חכמים, והיה קורא פסוק זה: יגעתי באנחתי וגו' (שמע ה' תחנתי וגו').


הפרק הבא    הפרק הקודם