בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק סח



סימן תשצג
למנצח לדוד מזמור שיר יקום אלהים יפווצו אויביו -
זה שאמר הכתוב: בקום רשעים יסתר אדם, כל זמן שהרשעים בעולם, אין לצדיקים קומה זקופה, אבדו הרשעים רבו הצדיקים.
וכן דבורה אומרת: כן יאבדו כל אויביך ה', אבדו הרשעים.
ואוהביו כצאת השמש וגו',
וכן דוד אומר: אשמרה לפי מחסום.

למה?

בעוד רשע לנגדי
אמר דוד: עשה להם כאשר אמרת וכאשר עשית לראשונים, כשם שאמר לך משה: קומה ה' ויפוצו אויביך.
וכן צופר הנעמתי אמר: ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנחם, אין להם מנוסה.

ולהיכן הם נסין?
ותקותם מפח נפש.

כהנדוף עשן תנדוף -
אמר דוד לפני הקב"ה: הרשעים אינם כלום, עשן הם, שנאמר: כהנדוף עשן תנדוף.

אמר ר' נהוראי בש"ר חייא בר אבא:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו עבדים היה הוא בפלטר העליון ועבדיו בתחתון, והיו עבדיו מעשנין, כדי שיעלה עליו העשן.
וכן ישעיה אומר: העם המכעיסים אותי וגו' היושבים בקברים ובנצורים ילינו, האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך וגו'.
עשן - אלו הרשעים, לפיכך: אויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו:

סימן תשצד
סלו לרוכב בערבות ביה שמו -
רבי יהודה נשיאה שייליה לרבי שמואל בר נחמני:
מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה, מהו ביה שמו?
אמר ליה: אין כל מקום ומקום שאין ממונה על בייא שלו.
אנגיטוס במדינה ממונה על בייא שלו,
אגריסוק במדינה ממונה על בייא שלו,
כך מי ממונה על עולמו של הקב"ה?
הקב"ה ביה שמו.
הקב"ה בייא של עולמו.
אמר: ווי דמובדין ולא משתכחין.
שאלית לרבי אלעזר, ולא אמר כן, אלא כי ביה ה' צור עולמים, בשתי אותיות הללו ברא הקב"ה את עולמו, ואין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד.

ממה שאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן:
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה"א בראם, הוי, העוה"ז נברא בה"א.
ומה ה"א זה פתוח מכל צדדיו ופתוח מלמטה, כך רמז שכל המתים יורדין לשאול, ועוקץ הזה של מעלה, רמז שהן עתידין לעלות, והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה, והעוה"ב נברא ביו"ד, מה יו"ד זה קומתו כפופה כך הם הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות, הה"ד: ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים.
מה כתיב בתריה? והאלילים כליל יחלוף.

סלו לרוכב בערבות -
כל מקום שמצינו גדולתו של הקב"ה (בישעיה ברמז תפ"ט):

אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות -
אמר רבה בר בר חנה:
קשה לזווגן כקריעת ים סוף.
איני, והאמר רב יהודה אמר רב:
ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני?!
לא קשיא, הא בזווג ראשון הא בזווג שני.

מטרונא שאלה את רבי יוסי:
לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?
אמר לה: לששה.

ומאותה שעה במה הוא עסוק?
אמר לה: יושב ומזווג זווגים, איש לאשה ואשה לאיש.
א"ל: אם הדבר קשה, יכולה אני לזווג מאה עבדים ומאה שפחות בלילה אחת.
עשתה כך, עמדו והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו, זה אומר: אני נוטל את זו וזאת אומרת אני נוטלת את זה.
למחר שלחה וקראה לו וספרה לו כל הדברים.
אמר לה: אם הדבר הזה קל בעיניך, קשה הוא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.
מה טעם?
אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.

אמר ר' ברכיה:
בלשון הזה השיבה: יושב הוא ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה, הה"ד: כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים.

רבי יודן אמר:
אפילו ממזר אחד בסוף העולם וממזרת אחת בסוף העולם, הקב"ה מביאן ומזווגן זה לזה.
מה טעם?
מושיב יחידים ביתה.

החתי זה אמורי, לפי שכתוב: כי החרם תחרימם, ייתי דין מחיק שמיה ויסב להדא מחיקת שמא, שנאמר: ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית וגו'.

בימי רבי חייא רבה עלה זרזיר אחד לארץ ישראל אתון טענון לגביה,
אמרו: מהו נכליניה?
אמר: אזלון יהבוניה על איגרא, וכל עוף דישכון לגביה מיניה הוא. ואתא הדין עורבא מצראה ושכן גביה, אמר: הדין מסאב הוא, דמן מיניה הוא, דכתיב: את כל עורב למינו.
אמרו: לא על חנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.
כך לפי שכתוב: כי החרם תחרימם, ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא.

סימן תשצה
מושיב יחידים ביתה -
זה עמרם ויוכבד, כדי להוציא אסירים בכושרות, להעמיד מהם גואל שיוציא אסירים בכושרות, חדש שהוא כשר לכם, לא חמה קשה ולא גשמים קשים, ואי זה?
זה ניסן, שנאמר: היום אתם יוצאים בחדש האביב.

רבי נתן אומר:
בכושרות -
אלו בוכים ואלו משוררים, מצרים בוכים, שנאמר: ומצרים מקברים, וישראל משוררים, שנאמר: קול רנה וישועה באהלי צדיקים.

רבי נתן אומר:
בהכשרות, במעשה הכשרות שלכם, שנאמר: במראות הצובאות.

רבי אלעזר בן עקיבא אומר:
בזכות אברהם.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
בזכות המילה.

רבי אומר:
מוציא אסירים בכושרות -
סוררים היו, אלא שנהג עמהם בהכשרות.

וכן הוא אומר: איש שקוצי עיניו השליכו.

זבדי בן לוי פתח:
אלהים מושיב יחידים ביתה -
אתה מוצא עד שלא נגאלו ישראל היו ישראל יוצאין בפני עצמן והשכינה בפני עצמה, וכיון שנגאלו נעשו כלן המוניא אחת, ושרתה שכינה ביניהם, וכיון שגלו חזרה שכינה בפני עצמה, וישראל בפני עצמן, שנאמר: איכה ישבה בדד.

אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים -
אין אסירים אלא תלמידי חכמים, שהן מיסרין עצמן במקרא במשנה ובמדרש בהלכות ואגדות.
לאמר לאסורים צאו
- אלו חכמים שהם דרים במקום שאין ראוי להם.
לא גלגל הקב"ה והוציא ישראל ממצרים אלא:
בשכר שרה רבקה רחל ולאה, בשכר שתפשה שרה בהגר והעלתה למטתו של אברהם.
בשכר שאמרו לרבקה: התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך.
בשכר שתפשה רחל בלהה והעלתה למטתו של יעקב.
בשכר שתפשה לאה זלפה והעלתה למטתו של יעקב, לכך נאמר: מושיב יחידים ביתה:

גשם נדבות תניף אלהים -
אם גשם היא צריכה, נדבות, ואם טל היא צריכה אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, הה"ד: ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש, יהב לכון כולה לית אתון צריכין ליה מן הדין.
שבועות קציר ישמור לנו - ישמור לנו מן השרב ומן הרוחות הקשות.

אמר ר' יהושע בן לוי:
לית את יהיב לי סנטרותי.

אמר ר' ברכיה:
מגרסך אנא, לית את מטעם לי מתבשילך.

אמר ר' יהושע בן לוי:
על כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל, שנאמר: נפשי יצאה בדברו, ומאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן, דבור שני היאך ,שנאמר: גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה:

חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים-
אמר רב הונא:
אם משים אדם עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואמרי לה: שמסרחת ואוכלת - תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים בידו, אם עושה כן, (אמר ר' ינאי): הקב"ה עושה לו סעודה, שנאמר: תכין בטובתך לעני אלהים.

אדני יתן אומר המבשרות צבא רב

אמר ר' יוחנן:
כל דבור ודברו שיוצא מפי הקב"ה נהפך לשבעים לשון.

אמר ר' יהודע בן לוי:
כאדם שמכה על הסדן והניצוצות נתזות לכאן ולכאן.

רבי יוסי בר חנינא אמר:
כאדם שהוא מכה בפטיש על האבן והצרורות נתזות לכאן ולכאן, כך המבשרות צבא רב.

מלכי צבאות ידודון -
אמר ר' יהושע בן לוי:
בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהם שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר: מלכי צבאות ידודון ידודון - אל תקרי ידודון אלא ידדון.
כבוד ועוז לצדיקים לעתיד לבא ונותנין להם מאור פנים, ומלאכי השרת עומדין סביב לישראל ובוכין בלבם, ואומרים: אשריכם ישראל שכל הצער והענוי והלחץ שהיה לכם חלף והלך לו, ועכשו כל הטובה והגדולה שלכם, וכשעלה משה למרום והיו המלאכים נושאין ונותנין עמו, שנאמר: מלכי צבאות ידודון ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון, שהיו נושאין ונותנין עם משה אבי החכמה, אבי הנביאות שעלה שמים והוריד התורה.

תנא ר' שמעון בן יוחאי:
עד של חטא אדם הראשון היה שומע את הקול ועומד על רגליו, שנאמר: וישמעו את קול ה' אלהים,
וכיון שחטא היה שומע ומתחבא, שנאמר: ויתחבא האדם, עד שלא חטאו ישראל, מה כתיב?
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת.

אמר רבי אבא בר כהנא:
שבע מחיצות של אש היו נוצצות זו בזו, והיו ישראל רואין ולא מתיראין ולא מתפחדין, וכיון שחטאו, אפילו פני הסרסור לא היו יכולים לראות, הה"ד: וירא אהרן וכל בני ישראל את משה וגו'.

רבי פנחס בש"ר ראובן אמר:
אפילו הסרסור הרגיש בעבירה.

מלכי צבאות ידודון ידודון -
רבי יודן בשם רבי איבו אמר:
מלאכי אין כתיב כאן, אלא מלכי, אפילו מלכיהון דמלאכיא, אפילו מיכאל גבריאל לא היו יכולים להסתכל בפניו של משה, וכיון שחטאו, אפילו בגוליירין לא היה יכול משה להסתכל, שנאמר: יגורתי מפני האף והחמה.
עד שלא אירע אותו מעשה, מה כתיב?
לדוד ה' אורי וישעי, כיון שאירע אותו מעשה, מה כתיב?
ואבוא אליו והוא יגע ורפה ידים.

עד שלא חטא שלמה היה רודה בשדים, הה"ד: עשיתי לי שרים ושרות וגו' שדה ושדות, וכיון שחטא הביא ששים גבורים והיו משמרים מטתו, שנאמר: הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים וגו'.

אם תשכבון בין שפתים -
דרש רבי עקיבא:
בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים (ביחזקאל ברמז שנ"ד).

אמר רבי ינאי:
תפלין צריכין גוף נקי, כאלישע בעל כנפיים.
מאי היא?
אמר אביי:
שלא יפיח בהם.

רבא אמר:
שלא יישן בהם.

ואמאי קרי ליה אלישע בעל כנפים?
שפעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל, שכל המניח תפלין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניח תפלין ויצא לשוק, ראה קסדור אחד ורץ מפניו, רץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו.
א"ל: מה בידך?
אמר לו: כנפי יונה.
פשט ידו ונמצאו בה כנפי יונה, לפיכך היו קורין אותו אלישע בעל כנפים.

ומאי שנא יונה דאמר ליה?
דאמתילא כנסת ישראל ליונה, דכתיב: כנפי יונה נחפה בכסף.
מה יונה זו כנפיה מגינות על ישראל, אף ישראל מצות מגינות עליהן.

כנפי יונה נחפה בכסף -
(כתוב ברמז ק"מ ובשמואל בפסוק וישב בנוב ברמז שנ"ה).

מנין שבזת הים גדולה מבזת מצרים?
שנאמר: ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי - זה בזת מצרים.
עדיים - זה בזת הים.
ואומר: כנפי יונה נחפה בכסף - זו בזת מצרים.
ואברותיה בירקרק חרוץ - זה בזת הים.

תורי זהב נעשה לך - זה בזת הים.
עם נקודות הכסף - זה בזת מצרים.

בפרש שדי ימלכים בה -
אמר רבי חמא בר חנינא:
כל הקורא קריאת שמע באותיותיה מצננין לו גיהינום, שנאמר: בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון.
אל תקרי בפרש אלא בפרוש.
אל תקרי בצלמו אלא בצלמות.

תני תנא קמא דרבא:
צריך ליתן ריוח בין הדבקים.

עני רבא בתריה:
כגון: על לבבך וגו'.

סימן תשצו
הר אלהים הר בשן -
ששה שמות נקראו לו:
הר אלהים,
הר בשן,
הר גבנון,
הר חמד,
הר חורב,
הר סיני.

הר אלהים -
שישב עליו הקב"ה בדין, שנאמר: ואלה המשפטים.
הר בשן - הר ששכן הקב"ה שם.
הר גבנון - הר שפסל כל ההרים, כמה דאת אמר: או גבן או דק,
הר חמד - הר שחמד הקב"ה לישב עליו, ההר חמד אלהים לשבתו.
הר חרב - הר שבו נמשכה החרב ,מות יומת הנואף והנואפת, מות יומת הרוצח.
הר סיני - שבו נשנאו עובדי אלילים, שנאמר: והגוים חרוב יחרבו.

אמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן:
שנטלו שם עובדי אלילים אפופסין שלהן.

למה תרצדון הרים גבנונים -
אמר ר' אלעזר אמר בר קפרא:
יצאה בת קול ואמרה להם: למה תרצדון עם סיני?
כלכם בעלי מומין אתם גבי סיני, כתיב הכא: גבנונים וכתיב התם: או גבן או דק:

רכב אלהים רבותים אלפי שנאן -
בלילי מאי קא עביד קוב"ה?
אי תימא מעין יממא, ואי תימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשרה אלפים עולמות שברא, שנאמר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן.
אל תקרי שנאן אלא שאנן.
ואי תימא יושב ושומע שירה מפי החיות, שנאמר: ובלילה שירה עמי.
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
בשר ודם כשהוא יוצא לשלום יוצא יחידי וכשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר: ה' איש מלחמה ה' שמו, וכשהוא יוצא לשלום יוצא באלפים ורבבו, שנאמר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן.

רבותים אלפי שנאן -
שאינן מילי מליארדין עד שאין פסופיסטוס יכול לחשב.

רכב אלהים רבותים -
אמר ר' אבדימי דמן חיפה:
שניתי במשנתי שירדו עם הקב"ה לסיני שנים ועשרים אלף של מלאכי השרת, כמחנה לויה שצפה הקב"ה שאינן עומדים בתומיהן, אלא שבטו של לוי.

דבר אחר:

שנים ועשרים אלף מרכבות וכל מרכבה, כמרכבה שראה יחזקאל רכב אלהים.

אמר רבי אלעזר בן פדת:
וכלן ירדו שנונים לכלות שונאיהם של ישראל, אם לא יקבלו את התורה.

א"ר אלעזר:
מהו אלפי שנאן?
הנאין והמשובחין שבהן, אף על פי כן אדני בם מסויים ביניהם.
מלך בשר ודם יוצא לקמפון כמה נאים כיוצא בו. כמה קווצים כיוצא בו. אבל הקב"ה אינו כן אלא בשעה שבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים והמשובחים שבהם, אף על פי כן דודי צח ואדום.

סימן תשצז
אמר ר' יהודה בר סימון:
מה כתיב ביה?
ואתה מרבבות קדש, אות הוא בתוך רבבות קדש, בשעה שבא לסיני.

דבר אחר
רכב אלהים רבותים -
אמר ר' אלעזר בן פדת:

במקום שיש אוכלוסין יש דוחק, אבל בסיני אעפ"כ היו מרווחין.

אלפי שנאן -
כמה דאת אמר: שאנן מואב מנעוריו.
א"ל הקב"ה: הארך הרחב קבל בני אדוניך!

ה' בם -
אמר ר' שמעון בן לקיש:
טבלא יש על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקב"ה משותף עם שמו של כל מלאך:
מיכאל,
רפאל,
גבריאל.


ה' בם -
אדנותו בם, ואל תאמר בהם בלבד, אלא אף כשבא ליתן תורה לישראל בלשון הזה נתנה, ופתח בסיני: אנכי ה' אלהיך,
ה' בם -
אדנותו בהם, ע"כ פתח בלשון הזה.

עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם -
אמר ר' יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להרגו.
א"ל: בשביל שני דברים שנתנו לי מן השמים אתם רוצים להרגני?! הניחונו.

משל למה הדבר דומה?

לסוחר גדול ההולך במקום סכנה תפשוהו לסטין בקשו להרגו.
א"ל: בשביל מנה שיש עמי אתם רוצים להרגני, הניחוהו ולא הרגו אותו, ולא היו יודעין שהיו בידו אבנים טובות ומרגליות שאין להם דמים.
אמרו זה לזה: מה בצע לנו בהריגתו? אין בידו כלום!
כשנכנסו לעיר התחיל למכור אבנים טובות ומרגליות.
א"ל: אתמול אמרת לנו אין לי, אלא מנה ואתה מוציא אבנים טובות ומרגליות?
א"ל: כשאמרתי לכם כך, הייתי במקום סכנה.
כך משה רבינו אמר למלאכי השרת: אין לי אלא שני דברים, ומתנה גדולה היתה בידו, שנאמר: עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
אמרו ישראל למשה: אשריך שלקחת מתנות.
אמר להם: אלולא שאמרתי שני דברים, הייתי נשרף מאשם והתורה הצילני, עליהם אמר: יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר: וערפו שם את העגלה, ואין לקח אלא תורה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (כתוב ברמז תרמ"א וביהושע ברמז ט"ו):

ברוך אדני יום יום -
שנו רבותינו:
על הירקות אומרים בורא פרי האדמה,

ר' יהודה אומר:
בורא מיני דשאים.

אמר ר' זירא ואי תימא ר' חנינא בר פפא:
מאי טעמא דר' יהודה?
דכתיב: ברוך אדני יום יום.
וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו?!
אלא כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו.
הכי נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו.

ואמר ר' זירא ואי תימא ר' חנינא בר פפא:
הלכה כרבי יהודה, וכן כל מצוה ומצוה תן לו מעין ברכותיו.
תניא:
אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה עוסק בכבוד שבת, מצא בהמה טובה, אמר: זו תהא לשבת, למחר מצא בהמה אחרת נאה הימנה, מניח את השניה ואוכל את הראשונה, אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו, שכל מעשיו היו לש"ש, דכתיב: ברוך אדני יום יום.

תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים:
מחד בשביך לשבתיך.

ובית הלל אומרים:
ברוך אדני יום יום.

כי אתא רב דימי אמר:
עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו, שנאמר: ברוך אדני יום יום יעמס לנו.

אמר ליה אביי:
וכי אפשר לומר כן, והלא כתיב מי מדד בשעלו מים?!
א"ל: מאי טעמא לא שכיחת באגדתא?
דאמרי במערבא, משמיה דרבה בר מרי:
עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר: להנחיל אוהבי יש.

למות תוצאות -
אמר רב נחמן בר יצחק:
תתק"ג מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות.
תוצאו"ת בגמטריה תתק"ג הויין, קשה שבכולם אסכרה.
היכי דמיא?
כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא.

ואיכא דאמרי:
כפיטורי בפי ושט, ניחא שבכולם נשיקה, נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא, הדא הוא דכתיב: על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, זו מיתה, דכתיב: למות תוצאות.

סימן תשצח
ימחץ ראש אויביו -
אמר רבי יודן:
כתיב: אוילים יליץ אשם, הטפש הזה מתרגם חובתו מפיו ואומר: לא חטאת אני חייב?
ולא אשם אני חייב.

רבי לוי בשם רבי יודן אמר:
אלו בני אדם שנוהגין בשפחות היתר בעולם הזה, הקב"ה תולה אותם בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא, הה"ד: אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו, כל עמא יימרון: יזיל ההוא גברא בחוביה.

אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצולות ים -
אמר רב יהודה אמר שמואל ואי תימא רבי אמר, ואמרי לה במתניתא תנא:
מעשה בארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשין, אמרו: אם אנו טובעיןבים, אנו באין לעוה"ב.
דרש להם הגדול שבהם, אמר: אדני מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, אלו שהן טובעין בים, כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כלן ונפלו לתוך הים, נשאו ילדים קל וחומר בעצמן, ומה הללו שדרכן לכך כן, אנו על אחת כמה וכמה, קפצו כלם ונפלו לים, ועליהם הכתוב אומר: כי עליך הורגנו כל היום:

סימן תשצט

קדמו שרים אחר נוגנים -
כיון שעלו ישראל מן הים רצו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה.

אמר רבי אבין:
משל למה הדבר דומה?
למלך שירד למלחמה ונצח ובאו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך, באו למלך ואמרו לו: בניך ועבדיך עומדים ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך, מי יכנס תחלה?
אמר להם שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני?!
יכנס בני תחלה.
כך כיון שעלו ישראל מן הים, אמר להם הקב"ה למלאכי השרת: הניחו ישראל תחלה, שנאמר: אז ישיר משה נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים.

אמר רבי חייא בר אבא
רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר: קדמו שרים אלו ישראל.
אחר נוגנים –
אלו המלאכים.

בתוך עלמות תופפות -
אלו הנשים.

אמר רבי:
השמים, לא אקבל דבר זה, אלא הנשים קלסו תחלה.

אחר נוגנים -
אלו המלאכים שקלסו באחרונה.
התחילו המלאכים להתרעם לפני הקב"ה: לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים!
אמר להם הקב"ה: חייכם כן,

אמר רבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני:
ראה מה כתיב: ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול,
מהו אחרי?
אחרי שקלסתי אני וחברי, אמרו מלאכי השרת: ברוך כבוד ה' ממקומו.

במקהלות ברכו אלהים -
היה רבי מאיר אומר:
מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים?
שנאמר: במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל.

ר' יוסי הגליל אומר:
לפי רוב הקהל הן מברכין, שנאמר: במקהלות ברכו אלהים.

שם בנימן צעיר רודם -
היה ר' מאיר אומר:
בשעה שעמדו ישראל על הים היו השבטים נוצחין זא"ז, זה אומר אני ארד תחלה, וזה אומר אני ארד תחלה, קפץ שבטו של בנימן וירד לים, שנאמר: שם בנימן צעיר רודם אל תקרי רודם, אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמין אותם, שנאמר: שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימן ונעשה אושפיזכן להקב"ה, שנאמר: ובין כתפיו שכן, ושבט יהודה זכה למלוכה, שנאמר: היתה יהודה לקדשו.

משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן. אמר לקטן: תעמידני עם הנץ החמה. אמר לגדול: תעמידני בשלש שעות.
בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול, אמר: לא אמר לי אבא אלא עד שלש שעות, מתוך שהיו צווחין נעור אביהן.
אמר לה: בני, לא נתכוונתם שניכם אלא לכבודי, אף אני לא אקפח שכרכם.

אמר רבי יהודה:
לא כך היה המעשה, אלא זה אומר: איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה, מיד קפץ נחשון בן עמינדב לים, שנאמר: סבבוני בכחש אפרים וגו' ויהודה עוד רד עם אל, ועליו מפורש בקבלה: הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש אל תשטפני שבולת מים.
מיד אמר הקב"ה למשה: ידידי טובע בים ואתה עומד ומאריך בתפלה?!

אמר ליה רבש"ע: ומה בידי לעשות?
אמר ליה: דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך, לפיכך זכה יהודה לממשלה בישראל, שנאמר: היתה יהודה לקדשו.

מה טעם היתה יהודה לקדשו?
משום דהים ראה וינוס, הוי, נודע ביהודה אלהים כו' (כתוב בשמואל ברמז קכ"ו):

סימן תת
יאתיו חשמנים מני מצרים -
אמר רב כהנא:
כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלח לו רבי:
אמור לי שנים ושלשה דברים שאמרת משום אביך.
שלח לו, כך אמר אבא: עתידה מצרים שתביא דורון למלך המשיח, כסבור שלא לקבל ממנה, אומר לו הקב"ה: קבל מהם בשביל אכסניא שעשו לבני במצרים, שנאמר: יאתיו חשמנים מני מצרים, נשאה כוש קל וחומר בעצמה, ומה אלו שנשתעבדו בהם, כך אנו שלא נשתעבדנו בהם על אחת כמה וכמה, מיד כוש תריץ ידיו לאלהים.
נשאה מלכות הרביעית קל וחומר בעצמה, ואמרו: ומה הללו שאין אחיהם כך, אנו אחיהם על אחת כמה וכמה.
אמר הקב"ה לגבריאל: גער חית קנה.
מאי גער?
גער בחיה וקנה עדה.

דבר אחר:
גער בחיה שדרה בין הקנים, שנאמר: יכרסמנה חזיר מיער וגו'.

אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
א"ל: גער בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד.

עדת אבירים בעגלי עמים -
ששחטו אבירי עם כעגלים שאין להם בעלים.

מתרפס ברצי כסף -
שפושטין פסת יד לקבל ממון ואין עושין רצון בעלים.

בזר עמים קרבות יחפצו -
מי גרם לישראל שיתפזרו בין האומות?
קרבות שהיו חפצים בהן.

נורא אלהים ממקדשיך –
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך, בשעה שהקב"ה עושה דין במקודשים מתעלה ומתקדש, וכן אתה אומר: לא מתו נדב ואביהוא אלא להתקדש בכבודו של מקום, שנאמר: בקרובי אקדש.
והיכא רמיזא?
דכתיב: ונועדתי לך שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, וכיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום הם, שתק וקבל שכר על שתיקתו, שנאמר: וידום אהרן (כתוב ברמז תש"ל וברמז תשל"א וברמז תש"א).
וכן דוד אומר: דום לה' והתחולל לו, אע"פ שהוא מפיל לך חללים, ואף שלמה אמר: עת לחשות ועת לדבר, פעמים שאדם מדבר ומקבל שכר על דבורו.


הפרק הבא    הפרק הקודם