בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק סט


סימן תתא
למנצח על שושנים לדוד -
זה שאמר הכתוב: מה יפית ומה נעמת.
ישראל יפים ונעימים עומדים על הים ורואים את הקב"ה, שנאמר: וירא ישראל את היד הגדולה, ראו אותו בסיני ונעשו ישרים, שנאמר: יצפון לישרים תושיה.
ועוד נעשו על הים שושנים, שנאמר: למנצח על שושנים.
ואימתי?
הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (כתוב ברמז תרע"ו).

כי קנאת ביתך אכלתני -
זה בנין בית המקדש (כתוב ברמז כ"ד).

ישיחו בי יושבי שער -
(כתוב ברמז תתריד"ד.

ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך -
אמר הקב"ה: דוד, בשביל שאתה יחידי אמרת: עת רצון, אבל תפלת צבור אינה חוזרת ריקם, כה' אלהינו בכל קראנו אליו, אבל ביחיד, פעמים פתוחים פעמים נעולים (כתוב לעיל ברמז תשפ"ט וברמז תק"ט).

הצילני מטיט ואל אטבעה -
מדינה של גיהינום, שנאמר: ויעלני מבור שאון מטיט היון:

חרפה שברה לבי -
חרפה שחרפו אותי העמונים והמואבים וכו' (כתוב בישעיה ברמז תע,ד).

יהי שלחנם לפניהם לפח -
מה ראתה אסתר שהזמינה להמן?
רבי אלעזר אומר:
פחים טמנה לו ללכדו, שנאמר: יהי שלחנם וגו'.

סימן תתב
תחשכנה עיניהם מראות -
אלו הרשעים שהן רואין וחוטאין, שנאמר: ותרא האשה,
ויראו בני האלהים,
וירא חם אבי כנען,
וירא אותה שכם בן חמור,
וירא בלק,
וירא המן,
וירא עשו.

אבל הצדיקים יראו וישמחו.
משה וירא בסבלותם,
וירא פנחס,
וירא יעקב,
וירא והנה איל,
וישא את עיניו וירא.


ימחו מספר חיים -
אמר ר' כרוספדאי אמר רבי יוחנן:
שלשה ספרים נפתחים בראש השנה:
אחד של צדיקים גמורים,
ואחד של רשעים גמורים,
ואחד של בינונים.

צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים,
רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה,
בינונים תלויין ועומדים מראש השנה עד יוה"כ, זכו - נכתבין לחיים, לא זכו - נכתבין למיתה.

אמר רבי אבהו:
מאי קראה?
ימחו מספר חיים -
זה ספרן של רשעים,

ועם צדיקים –

זה ספרן של צדיקים,

אל יכתבו –
זה ספרן של בינונים.

ר' נחמן בר יצחק אמר מהכא:
ואם אין מחני נא - זה ספרן של רשעים,
מספרך - זה ספרן של צדיקים,
אשר כתבת - זה ספרן של בינונים:

ותיטב לה' משור פר -
שנו רבותינו:
יום שנברא בו אדם הראשון, אמר: אוי לי! בשביל שסרחתי העולם מתמעט והולך וחוזר לתהו ובהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי, היה יושב ובוכה כל הלילה, כיון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב מקרין ברישא, והדר מפריס.

אמר ר':
שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר: ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס,
מקרין, תרי משמע?

אמר רב נחמן:
מקרן כתיב, כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן.

אמר ר' יוסי:
והלא כל השופרות נקראו קרן.
שפיר.

קאמר ר' יוסי, ורבנן:

כל השופרות איקרו שופר ואיקרו קרן, דפרה קרן איקרי שופר לא איקרי כו'.

ור' יוסי א"ל:
דפרה נמי איקרי שופר, דכתיב: ותיטב לה' משור פר.
אם שור למה פר ואם פר למה שור?
אלא מאי משור פר?
משופר.
ודקאמרת אין קטיגור נעשה סניגור, שופר מבחוץ הוא, ודקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, כיון דמחברי אהדדי כשופר אחד דמי.

ראו ענוים ישמחו -
ג' חלקים נעשה ממנו של המן:
שליש לחברים,
שליש למרדכי ואסתר,
שליש לבנין בהמ"ק.

כי שומע אל אביונים ה' -
אמר ר' בנימן:
לא ראשו של פסוק זה סופו ולא ראשו, לא הוה צריך קרא למימר, אלא כי שומע אל אביונים ה' ואת אסירים לא בזה או כי שומע אל אביוניו ואת אסיריו לא בזה?!
אלא כי שמוע אל אביונים ה' - אלו ישראל.

דאמר ר' יוחנן:
כל מקום שנאמר: דל, דך, עני, ואביון בישראל הכתוב מדבר.

ואת אסיריו לא בזה -
אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן, וכיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפין.
תדע לך, שכן לאה שנואת הבית היתה, שנאמר: וירא ה' כי שנואה לאה וגו'.


הפרק הבא    הפרק הקודם