בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, תהלים פרק פ



פסוק ב
רועה. אתה רועה ישראל קשוב תפלתנו
נוהג.
אתה הנוהג את יוסף כרועה המנהיג את הצאן, ולפי שיוסף כלכל את השבטים במצרים לכן נקראו על שמו
יושב.
אתה הוא היושב על הכרובים שעל הארון הופיעה והאר לנו ישועה:

פסוק ג
לפני אפרים וגו'. ר"ל לצורך גאולתם עורר את גבורתך וגו'
ולכה.
כמו ולך כן הוא ע"פ המסורה ור"ל עליך:

פסוק ד
השיבנו. מהגולה לארצנו
והאר.
הראה לנו פנים מאירות ושוחקות ונהיה נושעים:

פסוק ה
עשנת. כעסת למאס תפלת עמך:

פסוק ו
לחם דמעה. במקום הלחם האכלתם דמעה כי דמעת הבכי מונע תאות האכילה וכאלו משביע כדבר מאכל
ותשקמו.
תשקה אותם בדמעות מלא שליש, ר"ל הדמעות הרוו צמאונם:

פסוק ז
מדון. בעלי דין ומריבה:

פסוק ט
גפן. ישראל הנמשל לגפן הלוא אותם הוסעת והוצאת ממצרים
תגרש.
מא"י גרשת שבעה עממין ונטעת אותם במקומם:

פסוק י
פנית לפניה. את העובדי כוכבים ההם ושרשת שרשיה של ישראל ותמלא את הארץ ממנה:

פסוק יא
צלה. של עדת ישראל
וענפיה.
של העדה ההיא היו ארזים חזקים, ר"ל משלו על כל הארץ וגדלו למעלה:

פסוק יב
תשלח. פשטה ענפיה עד ים פלשתים והוא האורך
ואל נהר.
זה נהר פרת והוא הרוחב:

פסוק יג
למה. עתה למה תחשב לאויב ופרצת גדריה וכל עוברי דרך מלקטים פריה ר"ל למה נתתם להפקר לכל:

פסוק יד
יכרסמנה. הנמשל לחזיר מיער למה יכרית ויכלה אותה
וזיז.
החיות הזזים בשדה כ"א ירעה בה ויאכל פריה:

פסוק טו
שוב נא. שוב עתה אלינו
ופקוד.
השגיח על הגפן הזאת:

פסוק טז
וכנה. מקום מושב הגפן אשר ימינך נטעה בה את הגפן והיא א"י
ועל בן.
ר"ל תן השגחתך על א"י ועל הבן אשר חזקת לך והוא ישראל:

פסוק יז
שרופה באש. הלא הגפן ההיא שרופה היא באש וכרותה ממקומה והמה הולכים ואבודים מגערת כעסך:

פסוק יח
תהי ידך. מעתה תהיה ידך להגן על איש שהושעת בימינך
ועל בן וגו'.
הוא כפל ענין במ"ש כי היא היא ועל ישראל יאמר:

פסוק יט
ולא נסוג. ולא נשוב אחור ממך
תחיינו.
ר"ל הוציאנו מן הגלות ונקרא אז בשמך להודות לך:


הפרק הבא    הפרק הקודם