בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, תהלים פרק פא



פסוק ב
הרנינו. בפה
עוזנו.
שהוא לנו למעוז וחוזק
הריעו.
בשופר:

פסוק ג
שאו זמרה. הרימו בפה קול זמרה ותנו קול על התוף וכנור שקולו נעים:

פסוק ד
בחודש. בהתחלת החודש ר"ל ביום הראשון תקעו שופר
בכסה.
בזמן המיועד להיות בו יום חג והוא ר"ה:

פסוק ה
כי חק. התקיעה ההיא היא חוק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על התשובה לזכות במשפט:

פסוק ו
עדות. ביום הזה שמו עדי הזהב על יוסף כמ"ש וישם רביד הזהב על צוארו (בראשית מא) כי ארז"ל בר"ה יצא יוסף מבית האסורים
בצאתו.
בעת שיצא למשול על ארץ מצרים
שפת.
אז היה יוסף משתבח לומר שפת לשון אשר לא ידעתי מעולם הנה עתה אשמע ואבין כי ארז"ל שבא גבריאל ולמדו שבעים לשון לפי שכתוב בנמוסי מצרים שאין למשול בהם כ"א המכיר בכולן:

פסוק ז
הסירותי. אמר במקום ה' בזה היום הסירותי מסבל שכמו של ישראל כי ארז"ל בר"ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים
כפיו.
העברתי כפיו מן הדוד ממה שהיה מבשל לאדוניו ועשה לו מלאכת עבד:

פסוק ח
בצרה. בעת הצרה כשקראת אלי הוצאתיך ממנה
אענך.
עניתיך במה שהייתי מסתיר ממך הרעה בעת עברכם בים והיה על המצרים לבדם שנאמר קול רעמך בגלגל (לעיל עז)
אבחנך.
ר"ל עם כי היה בחון וידוע לפני שתחטא במי מריבה עכ"ז עניתיך בעברך במי הים
סלה.
ר"ל וכ"כ עד עולם דרכי להושיע בעת צרה עם כי נגלה לפני שיחטא בדומה לה:

פסוק ט
שמע עמי. אמרתי מאז שמע עמי והנה אתרה לשמוע אמרי
ישראל.
ר"ל כי אם תשמע לי אתה ישראל:

פסוק יא
אנכי. ר"ל הנה הלא אני המעלך מארץ מצרים וידי בכל משלה ולזה הרחב פיך לשאול ממני כל חפצך ואמלאם אם תשמע לי:

פסוק יב
ולא שמע. אבל עמי לא שמע לקולי
לא אבה.
לא רצה לשמוע לי :

פסוק יג
ואשלחהו. שלחתים מארצם ללכת בגולה על כי הלכו בשרירות לבם ובעצתם הרעה :

פסוק יד
לו עמי. אם היה עמי שומע לי וגו':

פסוק טו
כמעט. כשעור מעט זמן חיש מהר הייתי מכניע אויביהם והייתי משיב ידי על הצרים להכות ולחזור ולהכות:

פסוק טז
משנאי ה'. השונאים הנחשבים לשונאי ה' היו אז מכחשים לו לומר שאינם שונאים על כי יפחדו מהעונש
ויהי עתם.
עת הטובה ההיא היתה לעולם מבלי הפסק:

פסוק יז
ויאכילהו. אז היה ה' מאכיל אותו ממיטב החטים והיה משביעו דבש הזב מן הצור וכן הוא אומר ויניקהו דבש מסלע (דברי' לב) והוא מדרך משל לומר שהיה רב שפע במקום יובש וצמא אם היו הולכים בדרכי המקום:

הפרק הבא    הפרק הקודם