בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, תהלים פרק פב


המשך סימן תתלא
מזמור לאסף וגו' -
כשנגלה הקב"ה על אברהם אבינו היה יושב, שנאמר: והוא יושב פתח האהל כחום היום, בקש אברהם לעמוד, אמר ליה הקב"ה: שב לך, שנאמר: נאם ה' לאדני שב לימיני.
אמר ליה אברהם: וכן דרך ארץ שאני יושב ואתה עומד?
אמר ליה הקב"ה: אל תצטער, אתה זקן בן מאה שנה שב.
א"ל: חייך כשם שאתה יושב ואני עומד, כך עתידין בניך בני ג' שנים ובני ארבע שנים לישב בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואני נצב עליהם, שנאמר: אלהים נצב בעדת אל.

מזמור לאסף אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט -
זה שאמר הכתוב: לא תכירו פנים במשפט.
וכן הוא אומר: ויאמר (יהושפט) [אל השופטים] ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה', המשפט של הקב"ה, שלא יאמרו הדיינין אנו יושבים לעצמנו בדין.
א"ל הקב"ה: הוו יודעים שעמכם אני יושב, שנאמר: כי אני ה' אוהב משפט, ואם הטיתם אותו אתם מטים עצמכם, שנאמר: וקרבתי אליכם למשפט, הוי: בקרב אלהים ישפוט.

עד מתי תשפטו עול -
ואתם נושאים פנים של רשעים.

ופני רשעים תשאו סלה -
רצונכם לעשות דין.

שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו -
תרחמו אינו אומר אלא הצדיקו, הצדיקו עליו את הדין, לא בשביל שהוא עני תטלו משל עשיר ותתנו לו.
למה?
לה' הארץ ומלואה שלי העולם, ואני אמרתי להעשירו, ואתם נוטלין את שלו.

לא ידעו ולא יבינו -
אינם יודעים לדון את הדין בשביל כך העולם מתמוטט, שנאמר: ימוטו כל מוסדי ארץ.

אני אמרתי אלהים אתם -
מצוה אחת צויתי לאדם ולא שמר מיד גרשתיו.

אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו -
אלו שרים של מעלה, שנאמר: יפקוד ה' על צבא המרום במרום.

קומה אלהים שפטה הארץ -
העבר את אלו, תהא אתה מולך במשפט ושופט עליהם, שנאמר: וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו.

אמר רבין בר רב אדא:
מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת?
שנאמר: אלהים נצב בעדת אל.

ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם?
שנאמר: אלהים נצב בעדת אל.

ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם?
שנאמר: בקרב אלהים ישפוט.

ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם?
שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע.

ומנין לאחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו?
שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך.

וכי מאחר דאפילו חד תרין מבעיא?
תרי מכתבין מלייהו בספר זכרון, חד לא מכתבין מליה.

וכי מאחר דאפילו תרי תלתא מבעיא?
מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה, קמשמע לן דדינא נמי הוי תורה.,

וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיא?
עשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא עד דיתבי.

אני אמרתי אלהים אתם -
ר' שמעון בן לקיש אמר:
בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלי הם לא חטאו אנו לא באנו לעולם, חבלתם מעשיכם, אכן כאדם תמותון.
למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי ולא הוו מולדי, והא כתיב: ואתם פרו ורבו, עד סיני.
בסיני נמי כתיב: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, לשמחת עונה.
והא כתיב: למען ייטב להם ולבניהם (אחריהם) [לעולם], לאותם העומדים על הר סיני.

והא אמר ר' שמעון בן לקיש:
מאי דכתיב: זה ספר תולדות אדם וכי ספר היה לו לאדם הראשון?!
אלא מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו, כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו.
אמר: ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם.

ואמר ר' אמי:
אין בן דוד בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר: כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.
לא תימא לא באנו לעולם, אלא כמי שלא באנו לעולם.
למימרא דאלו לא חטאו לא הוו מייתי.
והכתיב פרשת נחלות ופרשת יבמות?
על תנאי.

ומי כתיב קרא על תנאי?

אין.
דאמר ר' שמעון בן לקיש:
מאי דכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום הששי.
מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר: אם ישראל מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו.
מיתיבי: מי יתן והיה לבבם זה להם - לבטל מהם מלאך המות אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, הא לא קבלו ישראל את התורה, אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם, שנאמר: למען ייטב להם ולבניהם לעולם.
הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: ר' יוסי אומר:
לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות (ואומה ולשון) שולט בהם, שנאמר: אני אמרתי וגו'.

ור' יוסי נמי הא כתיב: למען ייטב להם וגו' טובה הוא דהויא, הא מיתה איכא?
אמר לך: כיון דליכא מיתה, אין לך טובה גדולה מזו.
ותנא קמא נמי הא כתיב: אכן כאדם תמותון, מאי מיתה עניות.

דאמר מר:

עני חשוב כמת.

היה ר'' סימאי אומר:
כל בריות שנבראו מן השמים - נפשם וגופם מן השמים, וכל בריות שנבראו מן הארץ - נפשם וגופם מן הארץ, חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ, לפיכך למד אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים - הרי הוא כבריות של מעלה, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, לא למד תורה ולא עשה רצון אביו שבשמים - הרי הוא כבריות שלמטה, שנאמר: אכן כאדם תמותון.

ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
אמר הקב"ה: אם יבוא מלאך המות ויאמר לי: למה נבראתי?
אני אומר לו: על עבודת אלילים בראתיך, ולא על בנ י (כתוב בירמיה ברמז רצ"א):


הפרק הבא    הפרק הקודם