בשבילי התנ"ך
 
מצודות דוד, תהלים פרק פח



פסוק א
להימן. המזמור הזה נמסר להימן שהוא יאמר על הדוכן (ועל כי אמר למנצח ר"ל שנמסר לבן לוי המנצח בשיר חזר ופירש שנמסר להימן שהיה מן הלוים):

פסוק ב
יום צעקתי. עם כי צעקתי בתפלה כל היום מ"מ גם בלילה אערוך תחינתי לפניך:

פסוק ד
כי שבעה. כי רבו הרעות עד שנפשי שבעה מהם והוא ענין מליצה
וחיי.
ימי חיי קרבו לרדת אל השאול:

פסוק ה
נחשבתי. מגודל התשות נחשבתי עם האנשים אשר כבר ירדו לקבר
אין איל.
שלא היה לי כח מעולם :

פסוק ו
במתים חפשי. אני נמנה בין המתים שהמה חפשים ממקרי העולם ועמלו
עוד.
עדיין לא זכרתם כי לא באה זמן התחיה
והמה.
עדיין המה כרותים ממכת ידך:

פסוק ז
שתני. שמת אותי בגלות המר הדומה לבור תחתיות העמוק למאוד
במצולות.
בעומק המים והוא משל לצרות שונות:

פסוק ח
וכל. עם כל משבריך ענית אותי לעולם ר"ל זמן רב:

פסוק ט
הרחקת. חזקת לב אוהבי להתרחק ממני כי נהפכו לאויבים
שתני.
שמת אותי להיות מתועב בעיניהם
כלוא.
אני כמו בבית הכלא ומאסר ולא אוכל לצאת:

פסוק י
עיני דאבה. עצבה עיני מן גודל העוני
שטחתי.
פרשתי כפי כדרך המתפללים:

פסוק יא
הלמתים. ר"ל הלא נמות מקושי השעבוד וכי להמתים תעשה הנפלאות שהבטחת
אם רפאים.
אם המתים שנרפו ונחלשו ע"י מלאך המות אם המה יודוך לעולם על נפלאותיך:

פסוק יב
היסופר. כפל דברו רבות פעמים כדרך הנוהים ומקוננים
באבדון.
הוא הקבר שבו נאבד האדם מזה העולם:

פסוק יג
היודע. וכי יהיה נודע פלאך ע"י כשנהיה בחשכת הקבר וכי נספר צדקתך בארץ נשיה והוא הקבר (כי בהיות האדם שם נשכח מפי הבריות):

פסוק יד
ואני. הלא אני שועתי אליך להוציאני מן הגולה ובכל בוקר תקדים תפלתי לבוא לפניך:

פסוק טו
למה. ר"ל הואיל ואני מתפלל לפניך למה א"כ תעזוב נפשי ביד האויב :

פסוק טז
וגוע מנוער. מעת נערותי אני בגויעה ר"ל זמן ארוך ומעט היו ימי השלוה
נשאתי וגו'.
ר"ל אהיה פנוי מעסקי בטורח נשיאת הפחד:

פסוק יז
בעותיך. החרדה הבאה ממך היא כרתה אותי:

פסוק יח
סבוני. החרון והחרדה מסבבים אותי כמים המסבבים גוף העומד בהם
יחד.
החרון והחרדה:

פסוק יט
הרחקת. כי לא באו אלי לנחמני
מיודעי מחשך.
כאלו המה במקום חושך שלא אראה אותם:

הפרק הבא    הפרק הקודם