פרשה א: נבואתו של משה
פרשה ב: אדם כי יקריב מכם קרבן



ויקרא אל משה
רבי תנחום בר חנילאי פתח:
(תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו'.

במה הכתוב מדבר?
אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר: ברכו ה' כל צבאיו, הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה.
נאמר: ו: ברכו ה' כל צבאיו, אבל תחתונים על ידי שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה, לכך נאמר: ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו.

דבר אחר:
נקראו הנביאים מלאכים, הה"ד: (במדבר כ) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'.

וכי מלאך ה' היה והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך?
אלא מכאן שהנביאים נקראים מלאכים.

ודכוותיה: (שופטים ב) ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים.
וכי מלאך היה והלא פנחס היה, ולמה קורא אותו מלאך?
אלא, אמר רבי סימון:
פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים.

ורבנן אמרי:
אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו?
(שם יג)הנה איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים, כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך.

אמר רבי יוחנן:
מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים, הה"ד: (חגי א) ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה'. הא על כורחך אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים.

(תהלים קג) גבורי כח עושי דברו.
במה הכתוב מדבר?
אמר רבי יצחק:
בשומרי שביעית הכתוב מדבר.
בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום א' לשבת אחת לחודש א', שמא לשאר ימות השנה?! ודין חמי חקליה ביירה כרמיה ביירה ויהבי ארנונא ושתיק, יש לך גבור גדול מזה?!

וא"ת אינו מדבר בשומרי שביעית?
נאמר: כאן עושי דברו, ונאמר: להלן: (דברים טו) וזה דבר השמיטה,
מה דברשנאמר: להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר,
אף דבר האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר.

עושי דברו
רבי הונא בשם ר' אחא אמר:
בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר, שהקדימו עשייה לשמיעה, ואמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לשמוע בקול דברו.

אמר רבי תנחום בר חנילאי:
בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים ולשנים נוח לארבע, או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד?!
כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים: (דברים ח') אם יוספים אנחנו לשמוע וגו', ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה?!
תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא אלא למשה, לכך נאמר: ויקרא אל משה.


רבי אבהו פתח: (הושע יד)
ישובו יושבי בצלו, אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא.
יחיו דגן, נעשו עיקר כישראל, כמה דתימר: (זכריה ט) דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות,
ויפרחו כגפן, כמה דתימר: (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה.

דבר אחר:
יחיו דגן, בתלמוד.
ויפרחו כגפן, באגדה.

זכרו כיין לבנון
אמר הקב"ה: חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח.

ולמה נקרא שמו לבנון?
על שם: (דברים ב) ההר הטוב הזה והלבנון.
תני רשב"י:
למה נקרא שמו לבנון?
שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, הה"ד: (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו.

ר' טביומי אמר:
על שם שכל לבבות שמחים בו, הה"ד: (תהלים מח) יפה נוף משוש כל הארץ וגו'.

ורבנן אמרי:
על שם: (מ"א ט) והיו עיני ולבי שם כל הימים.


ר' סימון, בשם ר' יהושע בן לוי ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב אמרי:
לא ניתן דברי הימים אלא לידרש (ד"ה א ד) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו'.
ואשתו היהודיה, זו יוכבד.

וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה, ולמה נקרא שמה יהודיה?
על שם שהעמידה יהודים בעולם.
ילדה את ירד, זה משה.

ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר"ח בר פפא אמר:
ירד, שהוריד את התורה מלמעלה למטה.

דבר אחר:
ירד, שהוריד את השכינה מלמעלה למטה.

אמר רבי סימון:
אין לשון ירד אלא לשון מלוכה, כמה דתימר: (תהלים עב)וירד מים עד ים.
וכתיב: (מ"א ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר.

אבי גדור
ר' הונא בר אחא אמר:
הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהן של כולן.

חבר, שחיבר את הבנים לאביהן שבשמים.

דבר אחר:
חבר, שהעביר הפורעניות מלבא בעולם.
אבי סוכו, שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש.

רבי לוי אמר:
לשון ערבי הוא בערבי קורין לנביא, סכיא.

יקותיאל
רבי לוי ורבי סימא אמר:
שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים.

אבי זנוח
זה משה, שהיה אב למזניחים שהזניחום מע"ז, הה"ד: (שמות לב) ויזר על פני המים וגו'.

(ד"ה שם) ואלה בני בתיה בת פרעה
ר' יהושע דסכנין, בשם רבי לוי:
אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי, שנאמר: אלה בני בתיה.
בת יה אשר לקח לו מרד, זה כלב.

ר' אבא בר כהנא ור' יהודה בר סימון:
חד אמר:
זה מרד בעצת מרגלים,
וזו מרדה בעצת אביה.
יבא מורד ויקח את המורדת.

וחד אמר:
זה הציל את הצאן
וזו הצילה את הרועה.

י' שמות נקראו לו למשה:
ירד,
חבר,
יקותיאל,
אביגדור,
אבי סוכו,
אבי זנוח.

רבי יהודה ברבי אלעאי אמר:
אף טוביה שמו, הה"ד: (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא. כי טוביה הוא.

רבי ישמעאל בר אמי אמר:
אף שמעיה שמו.

אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא:
(ד"ה א כד) ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו'.
שמעיה,ששמע יה תפלתו.
בן נתנאל וגו', בן שנתנה לו תורה מיד ליד.
הסופר, שהיה סופרן של ישראל.
הלוי,שהיה משבטו של לוי.
לפני המלך והשרים, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו.
וצדוק, זה אהרן הכהן.
ואחימלך, שהיה אחיו של מלך.
בן אביתר, שויתר הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל.

רבי תנחומא בשם ר"י בן קרחה אמר:
אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו (שמות ד) הלא אהרן אחיך הלוי.
ומשה, הרי עשרה.

אמר לו הקב"ה למשה:
חייך! מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך, אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה ויקרא אל משה.


רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח:
(תהלים פט) אז דברת בחזון לחסידך וגו', מדבר באברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון, הה"ד: (בראשית טו) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר.
לחסידך, (מיכה ז) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם.
(תהלים שם) ותאמר שויתי עזר על גבור, שהרג ד' מלכים בלילה אחד, הה"ד: (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה וגו'.

אמר רבי יצחק:
וכי יש לך אדם רודף הרוגים, דכתיב: (שם) ויכם וירדפם עד חובה?!
אלא מלמד, שהקדוש ברוך הוא הורג ואברהם רודף.
(תהלים שם ) הרימותי בחור מעם, זה אברהם שהיה בחור מהקב"ה, שנאמר: (נחמיה ט) אשר בחרת באברם.

דבר אחר:
אז דברת בחזון לחסידך, מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור. הה"ד: (שמואל ב ז) ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד.
לחסידך, שנאמר: (תהלים פו) שמרה נפשי כי חסיד אני ותאמר שויתי עזר על גבור.

ר' אבא בר כהנא אמר:
י"ג מלחמות עשה דוד.

ורבנן אמרי:
י"ח, ולא פליגי.
מאן דאמר י"ג לצרכיהן של ישראל.
ומאן דאמר י"ח, חמש לצורך עצמו, י"ג לצורכיהן של ישראל.

הרימותי בחור מעם, זה דוד, שנאמר: (שם עח) ויבחר בדוד עבדו וגו'.

דבר אחר:
אז דברת בחזון, זה משה שנדבר עמו בדיבור ובחזון, שנאמר: (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו וגו'.
לחסידך, שהיה משבטו של לוי, שנאמר: (דברים לג) תומך ואורך לאיש חסידך, ותאמר שויתי עזר על גבור.

אתיא כי ההיא, דאמר רבי תנחום בר חנילאי:
בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים קשה לשנים נוח לארבעה, או שמא משוי שקשה לס' ריבוי נוח אחד?!
כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים: (דברים ח) אם יוספים אנחנו לשמוע ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה?!
תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, שנאמר: ויקרא אל משה.
הרימותי בחור מעם (תהלים קו) לולי משה בחירו.


רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי פתר קרא:
(משלי כה) כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב וגו'.

ר' עקיבא מתני לה בשם ר' שמעון בן עזאי:
רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב, עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד.
מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד.

וכן הלל אומר:
השפלתי היא הגבהתי הגבהתי היא השפלתי.
מה טעם?
(תהלים קיג) המגביהי לשבת המשפילי לראות.

אתה מוצא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו, שנאמר: (שמות ג) ויסתר משה פניו וגו'.
א"ל הקב"ה: (שם) לכה ואשלחך אל פרעה וגו'.

אמר רבי אלעזר:
ה"א בסוף תיבותא לומר, שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם.

בים עמד לו מן הצד.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: (שם יד) ואתה הרם את מטך ובקעהו לומר, שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו.

בסיני עמד לו מן הצד.
אמר לו (שם כד)עלה אל ה' לומר, שאם אין אתה עולה אין אחר עולה.

באהל מועד עמד לו מן הצד.
א"ל הקדוש ברוך הוא: עד מתי את משפיל עצמך?!
אין השעה מצפה אלא לך!
תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, ויקרא אל משה.


רבי תנחומא פתח:
(משלי כ) יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת.
בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם וטובה ודעת אין בו, מה קנייה יש לו?!

מתלא אמר:
דעה קנית, מה חסרת?
דעה חסרת מה קנית?
יש זהב, הכל הביאו נדבתן למשכן זהב, הה"ד: (שמות כה) וזאת התרומה וגו'.
ורב פנינים, זו נדבתן של נשיאים, דכתיב: (שם לה) והנשיאים הביאו וגו'.
וכלי יקר שפתי דעת, לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר: הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי!
א"ל הקב"ה: חייך, שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל, שמכולן לא קרא הדיבור, אלא למשה, ויקרא אל משה.


דבר אחר:
ויקרא אל משה
מה כתיב: למעלה מהענין פ' משכן?
כאשר צוה ה' את משה.

משל למלך, שצוה את עבדו וא"ל: בנה לי פלטין!
על כל דבר ודבר שהיה בונה, היה כותב עליו שמו של מלך.
והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך.
היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך.
היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך.

לימים נכנס המלך לתוך פלטין, על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו.
אמר: כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ?!
קראו לו שיכנס לפני ולפנים.
כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:עשה לי משכן, על כל דבר ודבר שהיה עושה
היה כותב עליו: כאשר צוה ה' את משה.
אמר הקב"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה, ואני מבפנים והוא מבחוץ?!
קראו לו שיכנס לפני ולפנים, לכך נאמר: ויקרא אל משה.

אמר רבי שמואל בר נחמן, בשם רבי נתן:
שמונה עשר צוויים כתוב בפרשת משכן,
כנגד י"ח חוליות שבשדרה,
וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה,
כנגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע,
וכנגד י"ח הזכרות: (תהלים כט) שבהבו לה' בני אלים.

אמר רבי חייא בר אבא:
לבד (שמות לח) מ"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן" ועד סוף סיפרא.
משל למלך שנכנס במדינה ועמו דוכסים ואופרכין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן, אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן.
כך (שמות לד) ואל משה אמר: עלה אתה, ואהרן, נדב, ואביהוא, ושבעים זקניםואין אנו יודעים איזה מהן חביב מכולן, אלא מי שהקדוש ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו.
לכך נאמר: ויקרא אל משה.

משל למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחלה, לא עם אגרונימון של מדינה?!
למה?
שהוא עסק בחייה של מדינה.
כך משה עסוק בטרחות של ישראל, אמר להן: זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו.
(ויקרא יא) את זה תאכלו מכל אשר במים וגו'.
(שם) ואת אלה תשקצו מן העוף אלה תשקצו ואלה לא תשקצו.
(שם) זה לכם הטמא, זה טמא וזה אינו טמא.
לכך נאמר: ויקרא אל משה.


ויקרא אל משה
ולאדם לא קרא?!
והלא כבר נאמר: (בראשית ג)ויקרא ה' אלהים אל האדם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו, וידבר ה' אליו.
ועם נח לא דבר?!
והלא כבר נאמר: (בראשית ח)וידבר אלהים אל נח, אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו.

ויקרא אל משה
ולאברהם לא קרא?!
(שם כב) ויקרא מלאך ה' אל אברהם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו.

ויקרא אל משה
ולא כאברהם, באברהם כתיב: ויקרא מלאך ה' אל אברהם.
המלאך קורא והדבור מדבר.

ברם הכא, אמר ר' אבין:
אמר הקב"ה: אני הוא הקורא ואני המדבר, שנאמר: (ישעיה מח) אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו:


מאהל מועד
אמר רבי אלעזר:
אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית באוהל מועד.

משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה, אין בני המדינה נענשים עליה, עד שתתפרש להן בדימוסיה של מדינה.
כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית להם באהל מועד, הה"ד: (שיר ג) עד שהביאתיו אל בית אמי וגו'.
אל בית אמי, זה סיני.
אל חדר הורתי, זה אהל מועד, שמשם נצטוו ישראל בהוראה.


אר' יהושע בן לוי:
אילו אומות העולם היו יודעים מה אוהל מועד יפה להן היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות.
את מוצא שעד שלא הוקם המשכן, היו אוה"ע שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון, הה"ד: (דברים ה) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו'.

אמר רבי סימון:
דו פרצופין היה הדיבור:
יוצא חיים לישראל,
וסם המות לאוה"ע,
הה"ד: (שם ד) כאשר שמעת אתה ויחי.
את שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים.

תני רבי חייא:
מאהל מועד
מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד.


אמר רבי יצחק:
עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם. משהוקם המשכן נסתלקה מביניהם, שנאמר: (שיר ג)אחזתיו ולא ארפנו.
אמרו לו: הרי בלעם מתנבא?!
אמר להן: לטובתן של ישראל נתנבא.
(במדבר כג) מי מנה עפר יעקב.
(שם ) לא הביט און ביעקב.
(שם) כי לא נחש ביעקב מה טובו אוהליך יעקב.
(שם כד) דרך כוכב מיעקב.
(שם) וירד מיעקב.


מה בין נביאי ישראל לנביאי אוה"ע?
ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי, רבי חמא בר חנינא אמר:
אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אוה"ע אלא בחצי דיבור, כמה דתימר: (שם כג)ויקר אלהים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר: ויקרא אל משה.

ור' יששכר דכפר מנדי אמר:
כך יהא שכרן.
אין לשון ויקר אלא לשון טומאה, כמה דתימר: (דברים כג) אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל נביאי ישראל:
בלשון קדושה,
בלשון טהרה,
בלשון ברור,
בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה.
כמה דתימר: (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר.

אמר רבי אלעאי בר מנחם:
כתיב: (משלי טו) רחוק ה' מרשעים.
וכתיב: (שם) ותפלת צדיקים ישמע, רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אומות העולם.
ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל.
אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא נגלה על האומות העולם, אלא כאדם שבא מארץ רחוקה. כמה דתימר: (ישעיה לט)מארץ רחוקה באו אלי, אבל נביאי ישראל מיד, וירא, ויקרא.

אמר רבי יוסי:
אין הקב"ה נגלה על אומות העולם, אלא בלילה בשעה שדרך בני אדם פרושים זה מזה, דכתיב: (איוב ד) בשעיפים מחזיונות לילה בנפול וגו'.
(שם) ואלי דבר יגונב וגו'.

ר' חנינא בר פפא ורבנן ר"ח ב"פ אמר:
משל למלך, שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון, כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון, עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו, אבל לאחרים אינו עושה כן, אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינן רואין אותו.

ורבנן אמרי:
משל למלך שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פלגשו, הולך במטמונים.
כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם, אלא בלילה, שנאמר: (בראשית כ)ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה.
(שם לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה.
(במדבר כב) ויבא אלהים אל בלעם לילה.
אבל נביאי ישראל ביום, שנאמר: (בראשית יח)והוא יושב פתח האהל כחום היום.
(שמות ו) ויהי ביום דבר ה' אל משה.
(במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה וגו'.


מה בין משה לכל הנביאים?
רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבנן ר"י אומר:
מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים, הה"ד: (יחזקאל מג) וכמראה המראה אשר ראיתי וגו'.
ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר: (במדבר יב) ומראה ולא בחידות.

רבנן אמרין:
כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת, הה"ד: (הושע יב) ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה.
ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת, הה"ד: (במדבר יב) ותמונת ה' יביט.

רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר:
משל למלך, שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו לפי שבעוה"ז שכינה נגלית על היחידים, אבל לעתיד לבוא: (ישעיה י) ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר.

טו [כל ת"ח שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו]

דבר אחר:
ויקרא אל משה וידבר ה'
מיכן אמרו:

כל ת"ח שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו.

תדע לך שכן, צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים,
שהוציא ישראל ממצרים,
ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים,
ונוראות על ים סוף,
ועלה לשמי מרום,
והוריד תורה מן השמים,
ונתעסק במלאכת המשכן,
ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו, שנאמר: (ויקרא א) ויקרא אל משה וידבר.
להלן הוא אומר: (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות וגו'.
בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדיבור, באהל מועד אין כאן הפסקה.

בסנה משל למה הדבר דומה?
למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין, כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ, אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבפנים, כמי שהוא מושיבו בין ברכיו וביד אדם על בנו, לכך נאמר: ויקרא אל משה.



דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה'
זה שאמר הכתוב: (ירמיה לא)הבן יקיר לי אפרים.

עשרה נקראו יקרים ואלו הן:
התורה,
והנבואה,
והתבונה,
והדעת,
והסכלות,
והעושר,
והצדיקים,
ומיתתן של חסידים,
והחסד,
וישראל.

התורה מנין?
שנאמר: (משלי ג) יקרה היא מפנינים.

הנבואה מנין?
(ש"א ג') ודבר ה' היה יקר בימים ההם.

התבונה מנין?
(משלי יז) יקר רוח איש תבונה.

הדעת מנין?
(שם כ) וכלי יקר שפתי דעת.

הסכלות מנין?
(קהלת י) יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט.

העושר מנין?
(משלי יב) והון אדם יקר חרוץ.

צדיקים מנין?
(תהלים קלט) ולי מה יקרו רעיך אל.

מיתתן של חסידים מנין?
(שם קיז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.

החסד מנין?
(שם לו) מה יקר חסדך אלהים.

ישראל מנין?
(ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים.
ביוקר ישראל עומדים לי.

בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן ק'.
ק' למשנה, יוצאין מהן י'.
י' לתלמוד, יוצא מהן א', הה"ד: (קהלת ז) אדם אחד מאלף מצאתי.

דבר אחר:
אדם א' מאלף מצאתי, זה אברהם.
ואשה בכל אלה לא מצאתי, זו שרה.

דבר אחר:
אדם אחד מאלף מצאתי, זה עמרם.
ואשה בכל אלה לא מצאתי, זו יוכבד.

דבר אחר:
אדם אחד מאלף מצאתי, זה משה.
ואשה בכל אלה לא מצאתי, אלו נשי דור המדבר.

רבי אומר:
נשי דור המדבר כשירות היו, כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן מיד נעלו דלתותיהן.
אמר הקב"ה: ישראל ביוקר עומדין לי.

רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק רבי אבא בר כהנא אמר:
אילו ביקש פרעה משקל כל אחד ואחד מישראל אבנים טובות ומרגליות, לא הייתי נותן לו?!

אמר ר' יצחק:
והלא בדמים נטלן משפחות משפחות של כנים, משפחות משפחות של ערוב, אין לו דמים?!
הוי, ביוקר ישראל עומדים לי:


הבן יקיר לי
בכל מקום שנאמר: לי, אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעולם הבא.
בכהנים, כתיב: (שמות מ) וכהנו לי.
בלוים, כתיב: (במדבר ח) והיו לי הלוים.
בישראל, כתיב: (ויקרא כה) כי לי בני ישראל.
בתרומה, כתיב: (שמות כה) ויקחו לי.
בבכורות, כתיב: (במדבר ג) כי לי כל בכור.
בסנהדרין, כתיב: (שם יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.
בארץ ישראל, (שמות יט) כי לי כל הארץ.
בירושלים (מלכים א יא) העיר אשר בחרתי לי.
במלכות בית דוד (שמואל א ט"ז) כי ראיתי בבניו לי מלך.
במקדש (שמות כה) ועשו לי מקדש.
במזבח (שם כ) מזבח אדמה תעשה לי.
בקרבנות (במדבר כ"ח) תשמרו להקריב לי.
בשמן המשחה (שמות ל) שמן משחת קדש יהיה זה לי.

הא בכל מקום שנאמר: לי, אינו זז לא לעוה"ז ולא לעוה"ב:


לי אפרים
ר' יהושע בן לוי אמר:
פלטיאני.

ר' יהושע בר נחמן אמר:
אבגינוס.

אמר רבי פנחס:
עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו.
אמר לו: אפרים ראש השבטים ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך.
(ש"א א') בן תוחו בן צוף אפרתי.
(שם יז) ודוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה.
(ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים.

איזהו ילד שעשועים?
בן שתים בן שלש שנים.

ר' אחא בשם ר' לוי ב"ר סיסי:
בן ארבע בן חמש שנים (שם).

כי מדי דברי בו
אמר רבי יודן בשם ר' אבא בר כהנא:
די דיבורי שנתתי בו.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו.
כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו.


דבר אל בני ישראל
רבי יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן:
משל למלך, שהיו לו פרקסין והיה מצוה את עבדו, ואמר לו: קפלו ונערו ותן דעתך עליו.
אמר לו עבדו: אדוני המלך! מכל פרקסין שיש לך אי אתה מצוה אותי, אלא על זה?!
אמר לו: שאני מדביקו לגופי.
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל?!
(במדבר כח) צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אמור אל בני ישראל.
אמר לו: שהן דבוקין לי, הדא הוא דכתיב: (ירמיה יג) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש.

אמר רבי אבין:
משל למלך, שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו ואומר לו: תן דעתך עליו וקפלו ונערו. אמר לו: אדוני המלך! מכל פורפירין שיש לך אי אתה מצוני, אלא על זה?!
א"ל: שאותו לבשתי ביום מלכותי.
כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם! משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל?!

צו את בני ישראל אמור אל בני ישראל
א"ל: הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי: (שמות טו)ה' ימלוך לעולם ועד.

אמר רבי ברכיה:
משל לזקן, שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את תלמידו ואומר לו: קפלה ונערה.
אמר לו: אדוני המלך! מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי, אלא על זו?!
אמר לו: מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן.
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! משבעים אומות אותינטיאות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל?!
אמר לו: שקבלו עליהם מלכותי בסיני ואמרו: (שם כד)כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

אמר רבי יודן:
בא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד, שנאמר: (במדבר ח)ואתנה את הלוים נתונים וגו'.

אמר ר' שמעון בן יוחאי:
משל למלך, שהיה לו בן יחידי. בכל יום ויום היה מצוה את בן ביתו אכל בני, או שתה בני. אזל לבית הספר אתא מבית הספר, כך בכל יום ויום היה הקב"ה מצוה את משה ואומר לו: אמור אל בני ישראל צו את בני ישראל.

אמר רבי יהודה בר סימון:
משל לאחד, שהיה יושב ועושה עטרה למלך ועבר אחד עליו.
אמר לו: מה אתה עושה?
אמר לו: אני עושה עטרה למלך.
אמר לו: כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע זמרגדין קבע מרגליות קבע.

למה?
שעתיד לינתן בראשו של מלך.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח לגדלן ולפארן.

פאר למה?
שאני עתיד להתפאר בהם, שנאמר: (ישעיה מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.


רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
אף הכתובים חלקו כבוד לישראל, כמה דתימא: (ויקרא א) אדם כי יקריב מכם, אבל כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי ראה מה כתוב: (שם יג) אדם מכם כי יהיה בעור בשרו אין כתיב: כאן, אלא כי יהיה בעור בשרו.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
תרתין שטין:
(דברים טו) אפס כי לא יהיה בך אביון, כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי.
(שם) כי לא יחדל אביון מקרבכם אין כתיב: כאן, אלא מקרב הארץ.

רבי שמואל בר נחמן אמר:
שיטה אחרת.
ואלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב: כאן, אלא (שם כז) ואלה יעמדו על הקללה.
אבל בברכה כתוב: (שם)אלה יעמדו לברך את העם.

רבי ברכיה ור' חלבו ור' אמי, בשם ר' אלעאי אמרו:
ולא עוד, אלא שכשהפורענות באה לעולם צדיקים כובשין אותה, שנאמר: ואלה יעמדו על הקללה.


אמר רבי ברכיה:
א"ל הקב"ה לאדם: זה אדם יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות, ומן החמסים. אף אתה לא תקריב מן הגזילות ולא מן החמסים, ואם עשית כן, (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר.


דבר אחר:
אדם, זה לשון חבה ולשון אחוה ולשון ריעות.
אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: בן אדם!
בן אנשים כשרים
בן צדיקים
בן גומלי חסדים
בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום ועל כבודן של ישראל כל ימיו.

דבר אחר:
בן אדם
למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו. עמד ודחפן מביתו והוציאן לחוץ.
לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה.
אמר לו: בן פלוני בא ואראך ביתי ובית שכונתי שיש לי חוץ מאמך כלום פיחת כבודי ושכונתי, אף על פי שאמך עומדת מבחוץ?!
כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן שנאמר: (יחזקאל א)ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש (שם) היה היה דבר ה' זו שיטה ראשונה.
ובשניה הוא אומר: (שם) והנה רוח סערה באה מן הצפון.
מאחר שהראהו כל המרכבה אמר לו: בן אדם!
זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם?!
כלום פיחת כבודי ובית שכינתי לכם, שנאמר: (שם מג) ואם נכלמו מכל אשר עשו צורות הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו.

שמא תאמר: אין לי מי שעובד אותי?
כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת, שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים: קדוש קדוש קדוש, משקיעת החמה ועד יציאתה ואומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו.
ואין צ"ל ע' לשון שבארץ, מפני מה אתם עושים דברים המכוערים דברים שאינן ראוין, מכעיסים אתכם ביסורין הבאים עליכם, אבל מה אעשה הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם, שנאמר: (שם כ) ואעש למען שמי לבלתי החל וגו'.


אדם כי יקריב מכם
(ויקרא א) למה לא נאמר: איש כמ"ש להלן: דבר אל כל עדת בני ישראל איש כי יקריב, אף כאן יאמר הכתוב: ויקחו לכם איש בקר או צאן. למה נאמר אדם?
להביא את הגר מכם פרט לגוי שהוא מביא עולה.

אמר רבי שמעון בן גמליאל:
שבעה דברים התקינו בית דין הגדול וזה אחד מהם.

גוי שהביא עולתו ממדינת הים, אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו.
ואם לאו, קריבין משל צבור.

ותנאי ב"ד הוא:

כהן גדול שמת מנחתו קריבה משל צבור.

ר' יהודה אומר:
מִשֶל יורשים ושלימה היתה קריבה, על המלח ועל העצים.

אמר רבי שמעון בן גמליאל:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע.
אמר לי: אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהינום. אמרתי לו: בני! כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר: לא נתנה לנו תורה ועדיין לא העידו בנו.

מפני מה אנו יורדין לגיהינום?
אמרתי לו: בני, כך שנו חכמים במשנה:

גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה,
מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור.

מן הבהמה מן הבקר וגו'
אם נאמר: מן הבהמה, למה נאמר מן הבקר ומן הצאן?
מכאן אמרו:

מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה, חוץ מן המומר והמנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא.

מן הבקר ומן הצאן
ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים.
אדם העלה שור ע"ג המזבח, שנאמר: (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר.
נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר: (בראשית ח)ויבן נח מזבח לה'.
אברהם קיים את התורה כולה, שנאמר: (שם כו) עקב אשר שמע אברהם וגו', שהוא עשה קרבן והקריב איל.
יצחק קיים מה שכתוב בתורה, והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח.
יעקב קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר: (שם לג) ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו'.
יהודה קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר: (שם לח) בא אל אשת אחיך וגו'.
יוסף קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר: (שמות כ) כבד את אביך וגו' לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד.
עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן, לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה, והשוה את שמם לשמו הגדול עליהם.
הוא אומר: (תהלים קיט) אשרי תמימי דרך וגו'.
ואמר: (דברים לב) הצור תמים פעלו.
ואמר: (תהלים יח) האל תמים דרכו.


ושחט את בן הבקר וגו'
ובאיל הוא אומר: צפונה לפני ה'.
אמרו: בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקדוש ברוך הוא ב' כבשים:
אחד של שחרית.
ואחד של ערבית.

וכל כך למה?
שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה: צפונה לפני ה', זוכר הקב"ה עקידת יצחק.
מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה, קורין את המקרא הזה: צפונה לפני ה', זוכר הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק, שנאמר: צפונה לפני ה'.

דבר אחר:
צפונה לפני ה'
כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפונים לפניו.
ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה?
שנאמר: (שיר ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.
אברהם יצחק ויעקב ישנים.
עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים חדשים, שנאמר: חדשים גם ישנים.

חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים.
חבורתו של עזרא ושל הלל ושל רבי יוחנן בן זכאי ושל רבי מאיר וחבריו חדשים.
ועליהם הוא אומר: חדשים גם ישנים.


בשור הוא אומר: (ויקרא א) וכרעיו ירחץ במים והקטיר.
ובאיל הוא אומר: והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב.

מה בין איל לשור?
שור חסר שתי וערב.
איל אין חסר שתי וערב.

אמרו חכמים:

למדנו הקרבה לשור מן האיל, והקרבה לאיל מן השור.

אמר להם: רבותי! עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד.
אמרו לו: אמור!
אמר להם: רבותי! י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח לזה עולה ולזה עולה לזה חטאת ולזה חטאת, (לזה אשם ולזה אשם) לזה זבח שלמים ולזה זבח שלמים.
ונאמר להלן הקרבה בשור ואיל, וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר בשור?
כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינן ראויים, אביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והריני עמו ברחמים ומקבלני בתשובה, לכך נאמר: הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור.