פרשה ז: זאת תורת העולה
פרשה ח: זה קרבן אהרן ובניו



צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה.
זה שאמר הכתוב (משלי י) שנאה תעורר מדנים וגו'.
שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים, היא עוררה להן דיני דינין.

דאמר רבי שמואל בר נחמן:
קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים, מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כ)ואומר אליהם איש שקוצי וגו', והם לא עשו כן, אלא (שם) וימרו בי ולא אבו וגו', ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל, שנאמר: (שם) ואעש למען שמי וגו'.
ועל כל פשעים תכסה אהבה, שאוהב המקום את ישראל, שנאמר: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'.

דבר אחר:
שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים, היא עוררה עליהם דיני דינין.

אמר רבי אסי:
מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם ואומר להם: דעו שאין בו ממש הוא שמשה אמר לאהרן: (שמות לב) מה עשה לך העם הזה?
אמר לו: מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים. הוא שהקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם) מי אשר חטא לי אמחנו מספרי,הדא הוא דכתיב: (דברים ט) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו וגו'.

ר' יהושע דסיכנין בשם רי לוי:
אין לשון השמדה הכתוב כאן, אלא לשון כילוי בנים ובנות, כמה דתימא: (עמוס ב) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת.
ועל כל פשעים תכסה אהבה, תפלה שנתפלל משה עליו.

ומה נתפלל משה עליו?
רבי מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי:
מתחלת הספר ועד כאן, כתיב: (ויקרא א)
וערכו בני אהרן.
וזרקו בני אהרן.
ונתנו בני אהרן.
אמר משה לפני הקב"ה: הבור שנואה ומימיה חביבין?!
חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן.

דתנינן תמן: ,

כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן.

ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שבשבילך אני מקרבו.
ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, (שם ו) צו את אהרן ואת בניו לאמר.

ב [זבחי אלהים רוח נשברה]

זבחי אלהים רוח נשברה וגו' (תהלים נא)
זבדי בן לוי ור' יוסי בן טרטס ורבנן:
חד אמר:
אמר דוד לפני הקב"ה: אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בהמ"ק, ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה, מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה.

וחרנא אמר:
מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו, כאלו עלה לירושלים ובנה את בהמ"ק ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה?
מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה.

ורבנין אמרי:
מנין לעובר לפני התיבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשוח?
מן הדא ברכתא, רצה אלהינו שכן בציון מהרה יעבדוך בניך.
אית דבעי משמענא מן הדא: זבחי אלהים רוח נשברה.

אמר רבי אבא בר יודן:
כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה הכשיר באדם.
פסל בבהמהעורת, או שבור, או חרוץ, או יבלת.
והכשיר באדם, לב נשבר ונדכה.

אמר רבי אלכסנדרי:
ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו, אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים, שנאמר:
(שם לד) קרוב ה' לנשברי לב.
(שם קמז) הרופא לשבורי לב.
(ישעיה נז) ואת דכא ושפל רוח זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר.

ר' אבא בר יודן, בשם רב יודא בר רבי סימון:
משל למלך שהיה מהלך במדבר ובא אוהבו וכבדו בכלכלה אחת של תאנים וחבית אחת של יין.
א"ל: זה כיבוד גדול?!
א"ל: אדוני המלך! לפי שעה כבדתיך אבל כשאתה נכנס לתוך פלטין שלך אתה רואה כמה אני מכבדך!
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, זאת תורת העולה, היא העולה.
אמרו לפניו: רבון העולמים! לפי שעה הקרבנו לפניך, אבל לכשתיטיב, ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים (תהלים נא) אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל.


גופא, אמר רשב"י:
לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב.

אמר רבי לוי:
מקרא מלא הוא (יחזקאל כ)והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים וגו'.

ממי אתה למד?
מבניו של איוב, בתחלה: (איוב א) והלכו בניו ועשו משתה.

ר' מאיר אומר:
שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן עמהן בסעודה.

רבי תנחום בר' חייא אמר:
להיטפל בהם הלכו שקדשו להם נשים, הדא הוא דכתיב: (שם) ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם.

על דעתיה דרבי תנחום ב"ר חייא, דאמר:
שקידשו להם נשים ניטפלו בהם והלכו.

על דעתיה דר' מאיר דהוא אמר:
שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה, כמה דאת אמר (שמות יט)ואל העם תאמר התקדשו.

והשכים בבקר והעלה
אמר רבי יודן בר חלפיי:
בעי מספר ימים או מספר בניו ובנותיו או מספר כל קרבנות שבתורה, כשהוא אומר: (איוב א) כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבםהדא אמר: אין העולה בא אלא על הרהור הלב.

ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא:
שלא יהיו ישראל אומרים: לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן, עכשיו שאין קרבנות מהו להתעסק בהם?
אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם, כאלו אתם מקריבין אותן.

ר' הונא אמר תרתי:
אין כל הגלויות הללו מתכנסות, אלא בזכות משניות.
מה טעמא?
(הושע ח) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם.

רב הונא אמר חורי:
(מלאכי א) כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש.
וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל?!
אלא איזו?
זו משנה.
אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ואתם מתעסקים במשנה כאילו אתם מקריבין קרבן.

שמואל אמר:
(יחזקאל מג) ואם נכלמו מכל אשר עשו.
וכי יש צורת הבית עד עכשיו?!
אלא אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונין אותו.

אמר רבי אסי:
מפני מה מתחילין לתנוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית?
אלא שהתנוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים.


רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרויהון, בשם רבי עזריה דכפר חטייה אמר:
משל למלך, שהיו לו שני מגירסין. בישל לו האחד תבשיל אתא ואכלו והיה ערב לו, ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר, אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו: כתבשיל הזה תעשה לי אנו יודעים שהשני ערב לו בו יותר.

כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית ח)וירח ה' את ריח הניחוח.
הקריבו ישראל והיה ערב להקב"ה.
ואין אנו יודעים אי מהם ערב לו ביותר, אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם: (במדבר כח) ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי, אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר.
הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.
כימי עולם, כימי משה.
וכשנים קדמוניות, כשני שלמה.

רבי אומר:
כימי עולם, כימי נח.
וכשנים קדמוניות, כימי הבל שלא היתה עבודת כוכבים בימיו.

רבי אבין אמר תרתי:
רבי אבין אמר:
משל למלך, שהיה מוסב על אקוביטון שלו.
הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו. התחיל ממחה בקערה.
כך: (תהלים סו) עולות מחים אעלה לך, כזה שהוא ממחה בקערה.

רבי אבין אמר חורי:
רבי אבין אמר:
משל למלך שהיה מהלך במדבר.
הגיע לבורגין הראשון ואכל שם ושתה שם.
הגיע לבורגין השני אכל שם ושתה שם ולן שם.
כך במה שהוא מתמה על העולה, זאת תורת העולה היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, מכאן שהעולה כולה כליל לאישים.


ואש המזבח תוקד בו
אמר רבי פנחס:
ואש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן, אלא תוקד בו, האש היתה מתוקד בו.

תני בשם רבי נחמיה:
קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו, עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך, אם תאמר דהוה גלד.

תני בשם ר' הושעיה:
כעובי דינר גרדיון היה בו.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
אף מזבח הקטורת כן, שנאמר: (שמות ל) ועשית מזבח מקטר קטרת, מתקטר בקטרת אין כתיב כאן, אלא מקטר קטורת, המזבח היה מקטיר את הקטרת.

ורב אמר:
ובכלי הבקר נתבשל הבשר אין כתיב כאן, אלא (מ"א יט) ובכלי הבקר בשלם הבשר, הבשר היה מבשל את הכלי.

אמר רבי לוי:
נימוס וקלוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר: היא העולה על מוקדה.
דור המבול, ע"י שנתגאו ואמרו: (איוב כא) מה שדי כי נעבדנו וגו', לא נדונו אלא באש, שנאמר: (שם ו)בעת יזורבו נצמתו.

אמר רבי יהושע בן לוי:
זריבתן לחלוטין היתה, כמה דאת אמר: (ויקרא כה) לצמיתות לקונה (איוב ו) בחומו נדעכו ממקומם.
מהו בחומו?
ברותחין.

אמר רבי יוחנן:
כל טיפה וטיפה שהיה הקדוש ברוך הוא מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהינום, הדא הוא דכתיב: בחומו נדעכו ממקומם.

סדומיים, על ידי שנתגאו ואמרו: נשכח את הרגל מבינינו, כמה דכתיב: (שם כח) פרץ נחל מעם גר וגו' לא נידונו אלא באש: (בראשית יט) וה' המטיר על סדום.

פרעה הרשע, ע"י שנתגאה ואמר: (שמות ה) מי ה' אשר אשמע בקולו, לא נדון אלא באש (שם ט) ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'.

סיסרא הרשע, על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל, כמה דכתיב: (שופטים ד) והוא לחץ את בני ישראל בחזקה.

מהו בחזקה?
אמר רבי יצחק:
בחירופין ובגידופין לא נדון אלא באש: (שם ה)הכוכבים ממסלותם נלחמו וגו'.

סנחריב, ע"י שנתגאה ואמר: (ישעיה לו) מי בכל אלהי הארצות וגו' לא נידון אלא באש (שם י) ותחת כבודו יקד יקוד וגו'.

נבוכדנצר, על ידי שנתגאה ואמר: (דניאל ג)ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידילא נידון אלא באשקטל המון שביבא די נורא.

מלכות הרשעה, על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת: (תהלים עג) מי לי בשמים אינה נידונית אלא באש: (דניאל ז) חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעוה"ז אינן מתנחמין,אלא באש, שנאמר: (זכריה ב) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב.



זה קרבן אהרן ובניו
רבי לוי פתח: (תהלים עה) כי אלהים שופט.

מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו:
בכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?
אמר לה: לששת ימים, דכתיב: (שמות לא) כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'.
אמרה לו: ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה?
אמר לה: מזווג זווגים. אשתו של פלוני לפלוני בתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו: הדא הוא?!
אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת!
אמר לה: אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף!
הניחה והלך לו.
מה עשתה?
שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות.
אמרה להם: פלוני ישא לפלונית פלוני לפלונית זווגן בלילה אחת.
לצפרא אתין לגבה דין מוחו פציעה ודין עינו שמוטה ודין אציליה פריך ודין ארכובה חבירה.
דין אמר: לינא בעיא לדין ודין אמר: לינא בעיא לדין.
מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו: רבי! אמת היא תורתכם נאה משובחת היא! יפה אמרת כל מה שאמרת.
אמר לה: לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף?! שנאמר: (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות.

מהו בכושרות?
בכי ושירות דבעא אמר שירה, דלא בעא בכה.

ומה הקדוש ברוך הוא עושה?
מזווגן על כרחן שלא בטובתן.

אמר רבי ברכיה:
בלשון זה השיבה רבי יוסי בר חלפתא:
הקב"ה יושב ועושה סולמות מגביה לזה ומשפיל לזה, שנאמר: (שם עה) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים.

ר' יונה בוצרי פתר קריה בישראל
בלשון זה הושפלו בלשון זה הוגבהו.
בלשון זה הושפלו: (שמות לב) כי זה משה.
ובלשון זה הוגבהו: (שם ל) זה יתנו כל העובר.

ורבנן פתרין קריא באהרן,
בלשון זה הושפל:ואשליכהו באש ויצא העגל הזה.
ובלשון זה הוגבה: זה קרבן אהרן ובניו וגו'.


דבר אחר:
זה קרבן אהרן
זה שאמר הכתוב: (שופטים יד) ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
כיון שהתחיל רוח הקודש לגשגש בשמשון בג' מקומות התחיל, שנאמר: (שם יג) ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול.

מאי בין צרעה ובין אשתאול?
אמר רבי שמואל בר נחמן:
מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה כאדם שנוטל ב' צרורות ומקישן זה לזה.

רבי יהודה ורבי נחמן
רבי יהודה אמר:
בשעה שהיתה רוח הקודש שרויה עליו היה פוסע פסיעה אחת, כמצרעה ועד אשתאול.

ר' נחמן אמר:
בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו שערותיו עומדות והיו מקישות זו לזו כזוג וקולן הולך כמצרעה ועד אשתאול.
כשהוא יורד לתמנתה: (שם יד)וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו' הוא בא עד לחי.
כשהוא חוזר מתמנתה, אמר: אלך אראה את מפלת האריה, שנאמר: (שופטים יד) וישב מימים לקחתה ויורדהו על כפיו, והיה שמשון תמיה בלבו ואמר: ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל?!
כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן?!
ואיזהו?
זה קרבן אהרן ובניו.


גופא, אמר רבי אידי:
מתאוה היה דוד לקרבנם של נשיאים, הדא הוא דכתיב: (תהלים סו)עולת מחים וגו'.

איזה קרבן שיש בו פרים ואילים וכבשים?
אלא קרבנם של נשיאים, שנאמר: (במדבר ז) ולזבח השלמים וגו'.

ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן
ר' יהודה אומר:
חביב קרבנם של נשיאים לפני הקדוש ברוך הוא כשירה שאמרו ישראל בים.
שירה שאמרו ישראל בים: (שמות טו) זה אלי ואנוהו.
וכאן כתיב: (במדבר ז) זה קרבן נחשון בן עמינדב.

ר' נחמיה אמר:
חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשני לוחות הברית.
בשני לוחות הברית כתיב: (שמות לב) מזה ומזה הם כתובים.
וכאן כתיב: זה קרבן נחשון בן עמינדב.

ורבנן אמרי:
חביב קרבנו של אהרן לפני הקדוש ברוך הוא כקרבן של נשיאים.
בקרבנות של נשיאים כתיב: זה קרבן נחשון בן עמינדב.
וכאן כתיב: זה קרבן אהרן.

אמר רבי ברכיה:
חביב קרבן של אהרן לפני הקב"ה כי"ב שבטים.
מה טעם זה?
מנין זה
זיי"ן שבעה
ה"א חמשה
הא תרי עשר:


ביום המשח אותו... עשירית האיפה
ר' יוחנן, בשם ר' שמעון בן יהוצדק אמר:
מלמד שעשירית האיפה מעכבת לכהונת אהרן ובניו.

סלת מנחה תמיד
ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר:
בוא וראה כמה חס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל.
אמר להן: מי שנתחייב להביא קרבן יביא מן הבקר, אם עולה קרבנו.
ואם לא מצא מן הבקר יביא כבש, אם כבש.
ואם לא מצא מן הכבשים יביא מן העזים, ואם עז.
ואם לא מצא מן העזים יביא מן העופות, ואם מן העוף.
ואם לא מצא מהעוף יביא סלת, סלת מנחה תמיד.
ולא עוד, אלא שכל הקרבנות אינן באים חציים וזו באה חציים, (ויקרא ו) מחציתה בבקר ומחציתה בערב.
ולא עוד, אלא כל מי שהוא מקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: (מלאכי א)כי ממזרח שמש עד מבואו וגו'.