(א - ב): ויצק ונתן והביאה -

מלמד שיציקה ובלילה כשרה בזר. הכוהנים וקמץ - מקמיצה ואילך מצוות כהונה.
לשון רש"י.

וצריך שנבאר שאין מצוות כהונה מתחלת בקמיצה, שהרי הגשה קודמת לקמיצה והיא פסולה בזר, כמו שאמר (להלן פסוק ח): והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח, ואח"כ והרים הכהן את אזכרתה (פסוק ט): שהוא הקומץ, הרי שהכהן הוא מגישה אל המזבח לקרן מערבית דרומית ואח"כ קומץ.
וכך שנינו (קידושין לו א):

הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות נוהגות באנשים ואין נוהגות בנשים.
ואמרו הגשות, דכתיב: זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן (להלן ו ז), ולא בנות אהרן, א"כ ההגשה בבני אהרן היא.

אבל מה שאמרו (מנחות ט א): מקמיצה ואילך מצוות כהונה, כוונתם כי מקמיצה זו הכתובה בפסוק הזה ואילך מצוות כהונה, לא בדברים שהקדים הכתוב בכאן לקמיצה, שהרי בפרשה זו הזכיר יציקה ונתינת לבונה והבאה אל הכהן וקמיצה, ולא הוזכרה כאן הגשה אל המזבח. נמצא שכל האמורין כאן קודם קמיצה כשרין בזר, שהם יציקה ובלילה והבאה.

(יא): כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ -
אסר להביא המנחה חמץ, ואחר כך אמר לא תקטירו ממנו, לאסור שלא יחמיץ הקומץ ויקטירנו. ויכנס בכלל "לא תקטירו ממנו אשה", כל הקטרה, לשון קטורת הסמים, שהפטמין אומרים יפה היה הדבש לקטורת אלא שאסרתו התורה (תורת כוהנים פרשה יב ד).

ואמר "ממנו" -
לאסור מקצתו, כלומר חצי קומץ. וכן על עירובו לוקה מריבוי הכתוב שאמר כי כל שאור וכל דבש, כמו שמפורש במנחות (נח א): ובפסחים (מג ב).

וטעם הכתוב שיזכיר מנחה היא (פסוק ו טו) -
ויכתוב הוא, וכן בכל מקום, מפרשת הנה אנכי שולח מלאך (שמות כג כ), וכן האשה ההוא (במדבר ה לא, דברים יז ה), בעבור שהנקבה בכלל הזכר בכוח.

וטעם השאור והדבש -
יתכן שהוא כדברי הרב במורה הנבוכים (ג מו) אמר:

שמצא בספריהם שהמנהג היה לעובדי ע"ז להקריב כל מנחתם חמץ, ולערב הדבש בכל קורבניהם, ולכן אסרם לגבוה.

וכזה אמרו רבותינו (ספרי שופטים קמו):

במצבה שהיתה נבחרת בימי האבות ואחר כך שנאה השם מפני שעשאוה חוק לע"ז, כמו שאמר אשר שנא ה' אלוהיך (דברים טז כב).

ובטעם המלח אמר גם כן, בעבור שהם ימאסו אותו ולא יקריבוהו כלל.

ויתכן מפני שאינו דרך כבוד להיות לחם השם תפל מבלי מלח, כטעם הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח), ולפיכך מעטו העצים והדם שאין טעונים מלח (מנחות כ א).
או שיש בכל אלה סוד נעלם ממנו.

ואמר הכתוב בשאור ודבש לשון רבים, כי עם אהרן ובניו ידבר.
וחזר ואמר וכל קורבן מנחתך במלח תמלח -
כי יחזור אל מביא המנחה שאמר בו בתחילת הפרשה "ואם מנחת מרחשת קרבנך". והטעם, כי המליחה כשרה בזר כמו יציקה ובלילה.

וטעם על כל קרבנך -
על כל קורבנותיך, שכל הקורבנות טעונין מלח כמו המנחה.

(יג): ולא תשבית מלח ברית אלוהיך -

שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח ונסוך המים בחג. לשון רש"י. ומדרש חכמים הוא.

ור"א אמר:
על דרך הפשט,

הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל כי הוא דרך בזיון.

ובעבור שהוא ברית בקורבנות, יעשה הכתוב זאת הברית אב לכל הבריתות, ויאמר במתנות כהונה (במדבר יח יט): ובמלכות דוד (דהי"ב יג ה): ברית מלח, כי הוא קיים כברית המלח בקורבנות.

אבל ר' אברהם פירש שם ברית כרותה, מגזרת ארץ מלחה (ירמיה יז ו), ומקום המלח נכרת. ואין טעם לדבריו. ומפני שאמר בכאן ברית אלוהיך, ולא אמר ברית ה' כלשון הפרשה וכדרך כל הקורבנות, או שיאמר ברית ה' אלוהיך, אני סובר בו עניין, שהמלח מים, ובכוח השמש הבא בהם יעשה מלח, והמים בתולדותם ירוו הארץ ויולידו ויצמיחו, ואחרי היותם מלח יכריתו כל מקום וישרפו, לא תזרע ולא תצמיח. והנה הברית כלולה מכל המידות, והמים והאש באים בה, ועדיה תאתה ובאה הממשלה הראשונה ממלכת השם, כמלח שיתן טעם בכל המאכלים ותקיים ותכרית במליחותה, והנה המלח כברית, ולכן אמר הכתוב (דהי"ב יג ה): הלא לכם לדעת כי ה' אלוהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח עולם, כי הוא גם כן מדתו של דוד.

ולכן אמר בקורבנות (במדבר שם): ברית מלח עולם היא, כי הברית מלח העולם, בו יתקיים וייכרת. וכבר הוריתיך (שמות לא יג): להתבונן מדברינו במקומות אחרים פירוש שלוש תיבות הללו ברית עולם היא.

(יד): ואם תקריב מנחת בכורים -

הרי אם משמש בלשון כי, שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר שהיא חובה, וכן ואם יהיה היובל לבני ישראל (במדבר לו ד). לשון רש"י.

והנכון כי בעבור שלא יצווה עתה לעשות המצווה הזאת אמר כן. יאמר, כי תקריב מנחת המחבת תעשנה כן, ואם תקריב מנחת מרחשת ככה תעשה, ואם מנחת בכורים תהיה המנחה אשר תקריב כמשפט הזה תעשה אותה. והנה "האם" כפשוטו. וטעם ואם יהיה היובל לבני ישראל, כי אמרו גם אם ינחלו בני ישראל את הארץ כל הימים ויזכו לקדש את שנת היובל, לא תחזור לנו הנחלה.

ואפשר גם כן, שאמר: ואם תקריב מנחת בכורים כן תעשה כאומר, אם יביאך ה' אלוהיך אל הארץ ותקצור את קצירה ותביא מנחת בכורים כן תעשה אותה. כי ירושת הארץ בתנאי יזכרנה להם, כמו שאמר (דברים יא כב כג): אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת וגו' והוריש ה' את כל הגויים מלפניכם, וכן במקומות רבים