רמבן, ויקרא פרק ד
(ב): נפש כי תחטא בשגגה -
בעבור היות המחשבה בנפש, והיא השוגגת, הזכיר כאן נפש.
וטעם הקורבנות על הנפש השוגגת, מפני שכל העונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא, ולולי זה היו טיפשי העמים זוכים לבא לפניו, ולכן הנפש השוגגת תקריב קורבן שתזכה לקרבה אל האלוהים אשר נתנה. ובעבור זה גם כן הזכיר נפש.
ורבותינו דרשו (תורת כוהנים חובה פרשה א א):
נפש, לרבות הגרים והעבדים.
ולא הזכיר בחטאת כוהן המשיח
"וכפר עליו ונסלח לו" כאשר הזכיר בשאר החוטאים בקהל ובנשיא ובהדיוט, אולי לרוב מעלתו לא יתכפר ונסלח לו לגמרי עד שיתפלל ויתחנן לאלוהיו כי מלאך ה' צבאות הוא, וצריך להיותו נקי וטהר ידים.
ולא הזכיר כאן בפרים הנשרפים בהקטרת האמורים
"ריח ניחוח" ולא
"אשה לה'", והטעם בעבור היות מהם חלק בחוץ איננו לאשה לה'. ובשעיר הנשיא הזכיר כפרה, ולא הזכיר
"אשה ריח ניחוח לה'" (במדבר כח ח), בעבור היות הקורבן שעיר. ובחטאת היחיד הזכיר
"לריח ניחוח לה'" ולא הזכיר
"אשה", כי בידוע שהוא אשה, כי הכוונה כולה באשה לה'.
והמשכיל יבין.
(יד): ונודעה החטאת אשר חטאו עליה -
בידוע שלא יקריבו חטאת עד שידעו שחטאו, אבל דרך הלשון שיאמר, וכאשר יודע להם שחטאו יביאו קורבנם. ולא הזכיר כן במשיח, כי אין צורך. ויתכן שיצווה שלא יתחייבו בחטאת הזו אלא בידיעה, לא על הספק כאשם תלוי.
ורבותינו דרשו (תורת כוהנים חובה פרשה ד יב):
שאם ידעו שהורו, ולא ידעו מה הורו, יכול יהו חייבים?
ת"ל ונודעה החטאת, ולא שיודעו החוטאים.
ולא הזכיר כן במשיח, בעבור שאמר (פסוק ג): לאשמת העם, הרי משיח כצבור.
(כב - כג): אשר נשיא יחטא -
לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא מביא כפרה על שגגתו. תורת כוהנים (חובה פרשה ה א).
או הודע אליו -
אם הודע, הרבה או יש שמשמש בלשון אם, ואם במקום או, וכן או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא לו). לשון רש"י.
ור"א כתב:
אשר נשיא יחטא, הפך, אשר יחטא נשיא, והוא דבק למעלה ואם כל עדת ישראל ישגו, כאלו אמר ואם אשר יחטא הוא הנשיא. או הודע אליו חטאתו, הכתוב אחז דרך קצרה, והטעם שיודע לנשיא מעצמו שחטא, או הודע אליו, הודיעו איש אחר שראהו. ויהיה דקדוק הודע, פעל עבר, כמו והצר לך (דברים כח נב), ויחסר המודיע, כמו אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כו נט).
ואין צריך לכל זה, כי שימושי
"אשר" רבים, יש מהם יורו על הזמן, כגון כאשר בא יוסף אל אחיו (בראשית לז כג), כאשר כלו לאכול את השבר (שם מג ב), ודומיהם. אף כאן, כאשר נשיא יחטא, ויחסר כ"ף העת. וכן את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוהיכם (דברים יא כז), כאשר תשמעו. אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד (שמות יד יג), כאשר ראיתם. שבעת ימים תאכל מצוות אשר ציוויתיך (שם לד יח), כאשר ציוויתיך.
ופעמים תחסר המלה הזו בי"ת, ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה (מ"א טו יג), באשר עשתה מפלצת לאשרה, כטעם בעבור, כמו באשר את אשתו (בראשית לט ט).
וטעם או הודע אליו -
על האשם, יאמר, כשיעשה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשנה ואשם להיות עליו עונש, או יודע אליו ויתכפר לו בקורבן.
והטעם, או יהיה אשם או יביא קורבן ויתכפר לו.
וטעם ה' אלוהיו -
לומר כי אע"פ שהוא המלך האדון שאין עליו מורא בשר ודם, יש לו לירא מה' אלוהיו כי הוא אדוני האדונים, וכן למען ילמד ליראה את ה' אלוהיו (דברים יז יט), כלומר שישים אל לבו כי יש עליו עליון שהוא אלוהיו אשר בידו נפשו וממלכתו.
(כה): ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה -
הוא הנזכר, אבל דרך הלשון להזכיר השם במקום הידיעה. וכן וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר (לעיל פסוק ד): ולרבותינו בהם מדרשים, כי תורת ה' תמימה אין בה חסר ויתר.